אגודת אזוב מדברי כג

ועיי' בשו"ת מים עמוקים למוהראנ"ח (סי' מב) ואאמ"ו הגאון שי' בס' פ"ש ח"ש לב"מ (דף קטו) האריך בזה: ובמלאכת חוה"מ דלא הוה להר"ת אלא מדרבנן כמ"ש התוס' ע"ז (דף כב) ד"ה ת"ל ל"ק דהיכא שייכא גזרה דרואים דהא הוה ג' דרבנן דהא שאני כותי דאי"ל שליחות מן התורה למ"ד גרי אמת הן אולם מ"מ קשה דהוה כעין גזרה לגזרה מלאכת חוה"מ דרבנן וגזרה דרואים או חשדא וצ"ל דכיון דשכיח ופשיט טובא לעשות מלאכה בשכירי יום לא הוה גזרה לגזרה וכה"ג כתב הש"ך ביור"ד (סי' קצה סק"כ) בשם התה"ד. ולפ"ז היכא שנשרפה כל העיר וכולם עושים מלאכתם בקבלנות דהוה קצת מידי דלא שכיח י"ל דלא גזרי' בשביל הרואים משום דהוה כעין גזרה לגזרה: ויש לדחות דלא דמי האי לא שכיח לשאר לא שכיח דהא עיקר הדבר דשכיר יום שכיח ופשוט אלא דשריפת כל העיר לא שכיח דהא עיקר הדבר דשכיר יום שכיח ופשיט אלא דשריפת כל העיר לא שכיח ומה"ט בלחוד אין להתיר. ועיי' פרמ"ג או"ח (סי' רמ"ג בס"ז ס"ק) שהעיר ג"כ מדין גזרה לגזרה והעלה דאינו בכלל גזרה לגזרה (ועיי' מחנה אפרים הל' שלוחין סי' יא) הובא בשעה"מ ה' תרומות מענין פועל אינו ישראל וחכם אחד צידד לומר דהיכא שנשרף כל העיר הוה דבר המפורסם וליכא מראית העין דדומה לשדה אריסא אריסותא קעביד ולא הבנתי דמה מהני הפירסום שכל העיר נשרף כל שאינו מפורסם אופן המלאכה שהיא רק בקבלנות כמו ברחיים שבטור ומחבר (סי' רמג)

איברא דאפי' היכא דלא שכיח לגמרי אין להתיר מכח גזרה לגזרה דהנה בשעה"מ ה' תרומות הביא בשם המחנה אפרים דאע"ג דאין שליחות לא"י פועל ושכיר שידם כיד בעה"ב אי"ל שליחות מה"ת וא"כ לא הוה אלא חדא גזרה חשדא או חששא דרואים שהרי איסור המלאכה ע"י שכירי יום י"ל דהוה דאורייתא ועם דברי המחנה אפרים זכיתי להבין דעת הסמ"ג שהובא בב"י (סוף סי' רמ"ד) דאיסור מלאכה ע"י א"י הוא מן התורה וצע"ג וכי לית ליה מה דאמרי' אמירה לכותי שבות (ועי' א"ר סי' רמ"ג סק"א וסק"ח) ועם דברי המחנה אפרים אתי שפיר דהיכא שאינו פועל ושכיר דלית ליה שליחות הרי הוא אסור משו' שבות בלחוד אבל ע"י פועל ושכיר הוה מה"ת משום שליחות. ואין להקשות דהא אין שליח לדבר עברה ואפי' שלית דלאו בר חיובא כמבואר (בסי' קפ"ב) ואפי' לא ידע השליח דאית בי' איסורא כמבואר בש"ך (סוף סי' שמח) דמ"מ איסורא איכא כמבואר בקידושין (דף מג) דינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו וצ"ע על הט"ז (סי' רמג סק"ג) שכ' דאפי' הא"י שכירו לא הוה איסור תורה

ויש לחקור עפ"מ דאי' במג"א (סי' רמד סק"ח) בהיתר נקיון הרחוב דבשל רבים ליכא חשדא א"כ היכא שהרבה אנשים מניחים לעשות מלאכה בקבלנות תו ליכא חשדא אולם אחר העיון ליתא דלכאורה קשה נהי דברבים ליכא חשדא היינו במילתא דלא שייכי כולהו אבל היכא דשייכא כולהו מה לי יחיד מה לי רבים ומה שהביא המג"א ראיה מיו"ד (סי' קמ"א ס"ד) שאני התם דליכא שום הוכחה שנעשה הצורה לעובדה וחששא בעלמא הוא מש"ה רבים לא חשידי אבל הכא דאיכא הוכחה להחשד שהרי הדרך לעשות תיקון הרחוב ע"י שכירי יום למה לא חשדינן לרבים בחשדא דשייכי כולהו ובחי' פ' ר"א דמילה הארכתי בזה ועכצ"ל דכיון דסתמא דמילתא דאין רבים מתעסקין בשכירות האנשים לתיקון הרחוב אלא שהוא לצורכי הרבים וא"כ לא שייכי כולהו בשכירות האנשים לתיקון הרחוב אלא שהיא לצורכי הרבים וא"כ לא שייכי כולהו רבים בחשדא מש"ה לא חשדינן בה לרבים. והה"נ בבנין ביהכ"נ שאין כל בני העיר מתעסקין בה ומטילין אותה על אנשים יחידים וכיון דשל רבים הוא לא חשידי משא"כ בהרבה אנשים אין להתיר בקבלנות משום חשדא דרבים דלא חשדינן להו דכיון דכולהו רבים שייכי בה מה לי יחיד מ"ל רבים

והנה יש לי מקום עיון במה שמדמה המג"א בנין ביהכ"נ לתיקון הרחוב והא התוס' כתבו בשם הר"מ שיש לחלק דבשדה הוה שותף בקרקע ובפירות. אבל קבלנות אין לו אלא דמים בעלמא ולא בגוף וכ"ה בהגהות מרדכי שבת ס"פ כל הכלים ובמרדכי ע"ז (סי' תת"ו וסי' תת"ז) בשם סה"ת וא"כ י"ל נהי דבשל רבים ליכא חשדא מ"מ התינח בתיקון הרחוב שיש להא"י חלק בו שהרי הרשות להא"י לילך ברחוב ונהנה בתיקונה זולת הדמים שמקבל ומהני קבלנות אבל בנין ביהכ"נ שאין להא"י חלק בו ודמים הוא דמקבל לא הוה בכלל קבלנות ואסור מדינא ועיי' בריטב"א למס' ע"ז שכתב שהאיסור משום חשדא בלבד ולאו מדינא הוא ולפ"ז צדקו דברי המג"א ולדינא צ"ע

והנה נלע"ד דלא מיקרי קבלנות אלא בשהא"י נותן כל הדברים הנצרכים למלאכה או שכבר העמיד לו הישראל כל הדברים הנצרכים קידם שקבלו הא"י למלאכה ואחרי הקבלה אין על הישראל ליתן שים דבר כמו באריסות וחכירות דשדה דנהי דאיכא כמה דברים שנותן בעל השדה כדאי' בב"מ (דף ק"ג) מ"מ נותן אותם בשעת הקבל' ואח"כ נסתלקה העמדת הדברים הנצרכים מן בעל השדה והוטלה רק על האריס. אבל היכא שהא"י מקבל עליו העבודה בלבד ובשעת המלאכה לוקח מה שצריך למלאכתו מהישראל לא הוה בכלל קבלנות ודבר זה למדתי מסוגיא דמ"ק (דף י"ב) וא"ד סיוע מסייע בתיבנא בהדייהו ופירש"י שהיה נותן להם תבן למלאכה דהואיל והוא מסייע בהדייהו אסור והנה אין להעלו' על הדע' שמר זוטרא סייע בהדייהו בתיבנא בשבת וצ"ל דכיון שהיה מסייע בצורכי הבנין תו לא הוה בכלל קבלנות וגם בר"ן כתב דכיון דהוה נסבי תיבנא מבי תיבנא דמר זוטרא לאו קיבולת גמור הוה. איברא דבחי' הריטב"א כתב ז"ל פי' ובעבור שנעשה בו עבודה [נלע"ד שצ"ל עבירה] החמיר על עצמו וגם בדבריו יש להעמיס דכיון דלא הוה קיבולת גמור הו"ל נעשה בו עבירה ובב"י סי' רמ"ד הביא שפי' הראב"ד דלא היתה קיבולת גמורה אלא היו לוקחים תבן ממקום של מר זוטרא שהיו מערבין בטיט הלבנים כי כך התקינו אפי' שהי' לדבר ידוע שכירותם ובנו בה ביו"ט שלא מידיעת מר זוטרא ולפיכך לא הי' רוצה ליכנס לאותו בית אבל אם הי' קבלנות גמורה מבית חוץ לתחום כמ"ש נראה כי אפי' אדם חשוב מותר עכ"ל ולכאורה נראה שהי' האיסור משום שלקחו התבן מתוך התחום ואע"ג שהי' תלוש כיון דלצורך מחובר הוא אסור אמנם כד דייקינן בלשונו שכתב דלאו קיבולת גמורה היא משמע ג"כ דכיון דלקחו תבן ממר זוטרא לא הוה קיבולת גמורה ואפי' נלקח מחוץ לתחום אסור בכה"ג וז"ל הבשמים ראש סי' פ"ג ומה ששאלתני במי שישכור לו א"י לבנות לו בית והאבנים וכל דבר משל נכרי ולא דבר עמו סכום ימים כלל אלא שעושה כדרך שעושה בשלו אם מותר להניח את הא"י שיעשה בשבת תשובה ר"ת ז"ל ביקש להתיר באופן זה ונחלק עליו רבינו יצחק ז"ל בשמעתא דלא ישכיר אדם שדהו בסוף פ"ק דע"ז והסכימו כל הבאים אחריו לדבריו כי ראייתו מהך דמר זוטרא במועד קטן אין להשיב ונדחק בה ר"ת ז"ל הרבה עכ"ל ומשמע דוקא היכא שהכל משל נכרי הוא שהתיר ר"ת ז"ל לאדם שאינו חשוב והיכא שמסייע הישראל או באדם חשוב אפי' אינו מסייע אסור אבל היכא שהכל משל הישראל רק שעל שכר המלאכה היתה קיבולת אף הר"ת ז"ל לא התיר ועיין שביעית (פ"ג מ"ט) והקבלן מביא מכל מקום משמע שעל הקבלן לבנות חומה להעמיד האבנים להחומה ולהביאן. ומצאתי בעזה"י שכ"כ בשו"ת שמן רוקח (ח"א סי' ו') ואודה לה' שהנחני בדרך אמת, ובהגהות מרדכי פ"ק דשבת הובא במג"א (סי' רנ"ב סק"ט) [ובשו"ת חמדת שלמה חא"ח סי' ט' הביאו. בשם האגור