אגודת אזוב מדברי רלו

בעינן תו שגם התולדה תהי' במשכן דנהי דמוציא ומעביר מלאכות גרועות נינהו ובעי' שתהי' גם התולדה במשכן מ"מ לא בעי' שתהיה דומה בכל צדדים ואופנים ושתהי' גם בדבר שיש בו רוח חיים היכא דעכ"פ דמי' לה בחד צד [ועיי' תוס' לעיל (דף ד.) ד"ה דר"ע סבר] דאינו נושא א"ע אבל היכא דנושא א"ע אע"ג דמה"ט לחוד לא מיפטיר מ"מ כיון דלא דמי' כלל למלאכות המשכן פטור דבהוצאה והעברה דמלאכה גריעי נינהו בעינן דע"כ בחד צד לידמי למלאכת המשכן

ולא זכיתי להבין מ"ש התשב"ץ (ח"ג סי' נח וסי' ר"ל) דבהשטת תינוק מיד ליד ליכא איסור נגיעה משום שהתינוק נושא א"ע ויוצא מחיק האשה לחיק בעלה והאשה אינה עושה מעשה ולענ"ד דבריו תמוהים חדא דהא גם לענין שבת איסורא דרבנן איכא וכדאי' בפ' מפנין דבר"ה לא משום דאיסור דרבנן איכא וביותר קשה דהא בין ע"פ קו' התוס' ובין ע"פ תי' אפי' לענין שבת קצת מעשה עכ"פ איכא אלא שהוא כמו משא קל או ב' שעשאו ועיקר הפטור ע"פ תי' התוס' משום שלא הי' כעין מלאכה זו במשכן ובלא"ה מלאכה גמורה הוא כמו כל מלאכות שבת ולמה יהי' מותר לענין נדה והא לשאר מילי מלאכה גמורה היא וצע"ג: ועיין נו"ב מהד"ת (חיו"ד סי' קכ) אם נגיעה אסור' מה"ת או דרבנן ויש לעיין בדין נגיעה ע"י דבר אחר ואכמ"ל. ועיין בקונטרס תורת השלמים שבסוף ספר תורת חטאת ובהגהת ש"ד ד' ווינציאה (דף ס.) כתב בשם מוהר"מ דזריקה אסורה

דף קל ע"ב גמ' דניתקו חצרות ונעשו בתים פירש"י בטלו גבי הבתים ואין שם חצרות עליהן וכ"כ התוס' בד"ה נתקו וז"ל פי' וחשיב כאילו אין כאן חצר כלל שהחצר נעשה בית עיי"ש. ק"ל היכא אפשר לומר בעירבו דניתקו חצרות ונעשו בתים והא כלים ששבתו בבתים אסור להוציא' למבוי וכלים ששבתו בחצר מותר להוציאם למבוי וכיון שיש חילוק בין דין חצרות לדין הבתים היכא שייך לומר דבטלי חצרות לגבי בתים

ונהי דלמסקנא דר' אשי ס"ל לרב דבעירבו אפי' כלים ששבתו בחצר אסור להוציא למבוי מ"מ המקשן דלא אסיק אדעתי' לההיא שינוייא דר' אשי וס"ל דלרב הלכה כר"ש בין עירבו בין לא עירבו וכ"נ מדברי המהרש"א ע"ד התוס' ד"ה ניתקו עיי"ש וא"כ כיון דלסברת המקשן חלוקים דין חצרות מדין בתים היכא שייך לומר דבטלי לגבי בתים: וצ"ל דהמקשן הוה ס"ל דרב כרבנן דאסיר להוציא מן החצר למבוי משום חילוק תשמישם והוה ס"ל הכי משום דרב ושמואל שקלי וטרי בר"פ כל גגות אליבייהו דרבנן וכמו שאכתוב לקמן ע"ד התוס' ד"ה ניתקו וא"כ בעירבו חצרו' ובתים שפיר אית להו חד דינא ובטלין להו חצרות לגבי בתים ועיין מש"ל ליישב דעת הרמב"ם בפ"ה מהל' עירובין

אין המבוי ניתר בלחי וקורה כו' ק"ל היכא תיסק אדעתין דטעמא דרב משום שאינו ניתר בלחי וקורה דא"כ הו"ל לרבה ב"א לפרושי דבמבוי שהכשירה בפס וב' לחיים מותר לטלטל בכולה אע"ג דעירבו ולא נשתתפו בה דהא לרש"י ורוב המפורשים ז"ל בשינויי' דרב אשי קאי מילתא דרב אפי' הכשירה בפס ולחיים משום גזירה מאני דבתים אטו מאני דחצר וא"כ לס"ד דר"ח חוזאה שיש להפליג ולהתיר לטלטל בכולה כשהכשירה בפס או ב' לחיים הו"ל לרבה ב"א לפרושי הכי במלתא דרב

וא"ל כיון דמבוי הניתרת בפס ולחיים דינה כחצר לא איבעיא לפרושי דבניתרת בלחי וקורה הוא דקאמר דכיון דרב מבוי קאמר ממילא אימעוט ניתרת בפס ולחיים שאינה כחצר דהא ליתא דנהי דללשנא דהאי לית להו מחיצות לא קא מיבעי ליה לר"ז בניתרת בפס ולחיים שיש לה מחיצות מ"מ ללישנא דהאי אית ליה דיורין מסתברא דר' זירא אפי' בהכשירה בפס ולחיים קא מיבעיא ליה וא"כ הו"ל לרבה ב"א לפרושי אהיכא קאי מלתא דרב

איברא דלפמ"ש הכ"מ (פי"ז ה"ז) משבת בשם הרשב"א בטעם מבואות שאין ניתרין בלחי וקור' משום דצניעי וקביעי תשמישתייהו ויש בהם דיורין כחצר וכ"כ שם אליבא דהרמב"ם ז"ל י"ל דגם ללשנא דהאי אית ליה דיורין לא קא מיבעיא ליה לר"ז בניתרת בפס ולחיים דכיון שאינ' ניתרת בלחי וקורה ממילא אית בה דיורין

אלא שקשה לי הא תינח במבוי שע"פ הדין לא סגי לה בלחי וקורה דצניעי וקביעי תשמישתה ואית בה דיורין כחצר אמנם במבוי דמדינא סגי לה בלחי וקורה רק דלרווחא דמילתא נעשה לה פס ולחיים דע"כ ללישנא דדיורין גם עלה קאי איבעיא דר' זירא ואם כן הו"ל לרבא ב"א לפרושי במילתיה דרב לפי מה דס"ד דר"ח חוזאה דמשום דניתקו הוא דקאמר רב הכי. דדוקא בניתרת ולחי וקורה הוא דקאמר רב ועיין רמב"ם (פ"ה הט"ו) מעירובין ובמ"מ שם דלמסקנא נמי קיימא ההוא סברא דניתקו ואין ניתרת בלחי וקורה וקשה דהו"ל לפרושי הכי דרב לא קאי אמבוי שניתרת בפס ולחיים ועיין במרכבת המשנה להל' עירובין שם

רש"י ד"ה וקרפיפות אם של ב"ס הוא מטלטל בכולו ואם יותר ולא הוקף לדירה קרי' רשות א' לגבי חבירו או לגבי חצר לטלטל ב' אמות בזה וב' אמות בזה להוציא ולהכניס מזה לזה ק"ל טובא שדבריו סותרין לסוגי' דפ' עושין פסין (דף כג: ודף כד.) דמבואר שם שחצר הנפרץ לקרפף יותר מבית סאתיים גם לר"ש הו"ל נפרץ למקום האסור ועכצ"ל דב' רשויות הן

איברא דלקושי' זו הי' אפשר ליישב ולומר הא דחצר הנפרץ לקרפף יותר מבית סאתיים מיקרי נפרץ למקום האסור היינו רק לענין לטלטל בכל החצר דאע"ג דרשות א' הוא עם הקרפף מ"מ אסור לטלטל בכולו. דהא בקרפף יותר מב"ס גופי' אין מטלטלין אלא בד' אמות לפי שנעשה כרמלית אבל לטלטל ב' אמות בחצר וב' אמות בקרפף יותר מבית סאתיים מותר לר"ש כיון דס"ל רשות א' הם

אכן ממ"ש רש"י במשנה עירובין (דף פט.) ד"ה ר"ש וקרפיפות שאינן יותר מבית סאתיים ובגמ' (דף צא.) ד"ה וקרפיפות וע"כ הנך קרפיפות בשאין יתירין מב"ס קאמר דאי ביתירין בהא לימא ר"ש מטלטלין הא כרמלית הוא כו' ועוד בהדי' אמרי' בפ' עושין פסין דפלוגתא דר"ש ורבנן בקרפף ב"ס הוא כו' שמעינן מינה דלא שרי ר"ש אלא בקרפף ב"ס כו' עיי"ש שמבואר מדבריו ז"ל דלר"ש נמי חצר וקרפף יותר מבית סאתיים ב' רשויות הם ודהא דפ' עושין פסין דחצר הפרוץ לקרפף יותר מב"ס הו"ל נפרץ למקום האסור היינו משום דגם לר"ש ב' רשויות הם

והיינו משום דס"ל לרש"י ז"ל דנהי דלא קפיד ר"ש אשינוי תשמיש רק בבתים מ"מ תשמיש קרפף יותר מב"ס שנעשה כרמלית ואין מטלטלין בו אלא בד'. שאינו שוה לתשמיש חצר כלל גם ר"ש קפיד ומודה דשני רשויות הם. וכמו דאסור לטלטל ב' אמות בגגו של זה וב' אמות בגגו של זה משום שינוי בעלים לרבנן כמבואר עירובין (דף פט:) אליבי' דרב דתני' כוותי' ה"נ אסור לטלטל ב' אמות בחצר וב' אמות בקרפף יותר מב"ס אפי' לר"ש משום שינוי התשמישים. א"כ דברי רש"י במכילתין צ"ע

ואפי' תימא דר"ש לא קפיד על שינוי התשמישים כלל ואפי' בתשמיש חצר עם תשמיש קרפף יותר מב"ס ומ"ש רש"י דדוקא בקרפף ב"ס מתיר ר"ש ולא ביותר מב"ס היינו משום שינוי הרשותים שהקרפף יותר מב"ס הו"ל כרמלית והחצר רה"י. דעל שינוי הרשותים גם ר"ש קפיד וכמו בגג ועמוד דבעי רמב"ח אם לרבנן רשות א' הם לטלטל ב' אמות בגג וב' אמות בעמוד ומתמה עלי' רבה כרמלית ורה"י קא מיבעי' לי' כדאי' עירובין (דף צ.) דאלמא דאע"ג דליכא לא שינוי התשמישים ולא שינוי בעלים אפ"ה מתמה עלי' רבה דעכ"פ אסור משום שינוי הרשותים: