אגודת אזוב מדברי רלא

הוה ק"ל להרמב"ם על מה שהעמידו חכמים דבריהם במקום כרת שכיון שעיקר הגזרה היה לענין אכילת תרומה וקדשים דהיינו במקום עשה ולאכילת פסחים מקום כרת צריך טעם למה שבאו חכמים לגזור תחלת גזרתם במקום עשה וכרת. אבל גזרה דרבנן דגגין חצרין וקרפיפין שהיה לענין כל מילי דלאו מקום מצוה נינהו מסתברא לי' להרמב"ם ז"ל שאפי' בלי שום טעם לא יבטלו חכמים גזרה זו אפי' כשנוגע למקום כרת או מקום עשה. וחילוק זה למדתי מדברי רש"י שבת (דף ג:) ד"ה בשוגג עייש"ה. וצ"ל דרש"י שם קושטא דמילתא נקיט במה שכ' דאין לפשוט דר"ב ב"א להיתר דהאי דלא קנסוהו בשוגג לאו משום חשש דלמא שדי ליה מידי' הוא אלא משום דלא עביד איסור במזיד והחזרת ידו אינה אפי' שבות אי לא משום קנס והכי ל"ק דאפי' אי משום חשש דלמא שדי ליה מידו הוא אלא משום דלא עביד איסור במזיד וחזרת ידו אינה אפי' שבות אי לא משום קנסא והכי ל"ק דאפי' אי משום חשש דלמא שדי לי' מידו התירו אין לפשוט דר"ב דברדיית הפת הו"ל גזרה דרבנן קדומה ואין לבטלה בשביל שמא יבוא לידי חיוב חטאת וסקילה אבל לענין חזרת ידו דאינה שבות ועכשיו באים למגזר י"ל משום דלמא שדו ליה לא רצו למגזר איסור להחזיר ידו אלא דרש"י קושטא נקיט

והיינו נמי טעמא דאונן ומצורע וביה"פ דלא העמידו דבריהם במקום כרת דלפי שגזרה דאונן וביה"פ נגזרה לענין תרומה וקדשים מקום עשה וכן גזרה דמצורע שלא יכנס במחנה לויה דהו"ל נמי דבר מצוה דהא אפי' ישיבת ביהכ"נ שלנו הו"ל מצוה משום דכתיב אשרי יושבי ביתך וכדאי' ברמב"ם (פי"א ה"ט) מהל' תפלה ובאו"ח (סי' קנא סעי' א) ומכ"ש הכניסה להר הבית דהוה מצוה. ועי' בפי' התורה לרמב"ן פ' ויקרא ע"פ ואם לא תגיע ידו שהקיל הכתוב בטומאת מקדש וקדשיו בעולה ויורד מפני שטועה בדבר מצוה. וא"כ גזרה דמצורע הו"ל נמי במקום מצוה וכיון שגזירות הללו במקום מצוה נגזרו לא העמידו חכמים דבריהם במקום כרת כמו שהעמידו בערל והזאה משום דליכא בהו הנהו טעמים שכ' הרמב"ם ז"ל אבל גזרה דרבנן דגגין חו"ק אע"ג דלית בה טעמו של הרמב"ם ז"ל לא יתכן לבטלה אפי' במקום כרת כיון שגזרה בפ"ע היא לכל מילי דלאו מצוה נינהו

ואין להקשות מאי פריך הגמ' סוכה (דף מב:) אמאי טלטול בעלמא הוא ולידחי שבת ופרש"י אין בו צד איסור אלא כמטלטל עצים וכיון דמה"ת הוא במקדש כל שבעה למה אסרוה מה סייג לתורה מצאו בו וק' והא איסור טילטול נגזר בשביל הוצאה כדאי' לעיל (דף קכד:) ובביצה (דף יב.) גבי אלא מעתה ליפלגי באבנים ושם (דף לז.) וכיון שהגזרה דטלטול נגזרה בפ"ע מהיכי תיתי יבטלוה בשביל קיום עשה. והא בכה"ג אפי' במקום כרת העמידו חכמים דבריהם די"ל שאני טלטול שהיה ראוי לגזור על כל החפצים ואפי' מידי דצורך אכילה וכמבואר ברש"י ותוס' ביצה (דף יב ודף לז) רק משום שאין גוזרין גזרה על הציבור לאסור להם כל חפציהם מש"ה לא נגזרה על הכלים ודברים הנצרכים. מה"ט נמי הי' ראויי' לבטלה או להוציא מתחלת כלל הגזרה היכא שנוגע לקיום מצוה דאוריי' דמלתא דפשיטא הוא שלא יגרע צורך קיום מצוה דאורייתא מכל החפצים הנצרכים דלא גזרו בהו וכעין מה שהבאתי למעלה דברי המרכבת המשנה (ח"ג פו ה"ו) מקרבן פסח דכשם שמותר לעכב בשביל צערו ה"נ מותר לעכב טבילתו כדי שלא לעקר תקחז"ל והה"נ כשם שלא גזרו על הטלטול בחפצים הנצרכים לאדם ה"נ לא היה להם לגזור על חפצים הנצרכים לקיום מצוה דאורייתא

אלא שק"ל למה ברדיית הפת שהוא ג"כ גזרה בפ"ע בטלוה והתירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חטאת או סקילה לשיטת והטעמים של הרמב"ם ז"ל ומצאתי במג"א (סי' רנ"ד סקכ"ב) שהביא קו' זו בשם הקיקיון דיונה. והמג"א שם כ' לתרץ דמצינו נמי אונן מצורע וביה"פ שלא העמידו חכמים דבריהם ולפמ"ש נסתר תי' המג"א דגבי אונן מצורע וביה"פ כיון שהגזרות היו על ענייני מצוה מסתברא דלא העמידו בהו חכמים דבריהם כיון דלית בהו הנהו טעמי שנתן הרמב"ם ז"ל בערל והזאה אבל רדיית הפת כיון שהיא גזרה בפ"ע מהיכי תיתי יבטלוה במקום חטאת או סקילה והא לית בה טעם שבשבילו יבטלוה ודמי' לגזרה דאיזמל ע"פ שיטת וטעמי הרמב"ם ז"ל וכמ"ש. ואולי גם לקו' זו י"ל כיון דרדיית הפת הותר בשינוי ושלא בשינוי כשאין לו מה יאכל בשבת כדאי' שבת (דף קיז:) ובאו"ח (סי' רנד סעי' ה) מה"ט נמי לא העמידו ובטלו גזרתם במקום סקילה וחטאת דלא גרע מצורך שבת לאכילת הדיוט וכמ"ש גבי טלטול

וצ"ע בפסחי' (דף צ:) דבעי' למימר דלרב אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ משום גזרה דלמא פשע והא גזרה זו לענין שחיטת פסח הוא דשייכא ולאו גזרה בפ"ע הוא וקשה למה העמידו חכמים גזרתם לדחות כרת דפסח בגזרה כזו והא לא שייכי הכא הטעמים של הרמב"ם ז"ל

איברא דלקו' זו י"ל הא דלא העמידו חכמים דבריהם במקום כרת בכה"ג היינו דוקא היכא שע"י הגזרה לא יוכל לעשות הפסח בשום גונא וע"כ יהי' בזה עקירת מקום כרת כמו באונן מצורע וביה"פ אבל בטמא שרץ שמכח גזרה דדלמא פשע לא אסרוהו חכמים לגמרי בעשיית הפסח ורק עד שיטבול אסרוהו חכמים ומנעוהו מלעשות הפסח ובידו הוא שיטבול בכה"ג ודאי העמידו גזרתם אפי' במקום כרת שלא יעשה פסחו עד שיטבול. דלאו גזרת חכמים מביאתו לידי איסור כרת כ"א הוא עצמו מכניס א"ע לידי כרת ע"י שאינו טובל קודם לכן שהרי בידו לטבול ומה"ט נמי טמא שלא טבל ולא עשה פסחו בר כרת הוא כמ"ש התוס' פסחים (דף צב:) ד"ה אלו פטורין וברמב"ם (פ"ה ה"ד) מה"ל ק"פ. ומשום דלא דמי למ"ש התוס' שבת (דף ד') ד"ה קודם דבערל והזאה ואיזמל לאו בר כרת הוא כיון שע"י איסורא דרבנן חדל לעשות הפסח משום שטמא שלא טבל הוא מעצמו נמנע ולא בשביל גזרת חכמים

אלא שק"ל במחוסר כפורים ל"ל דוקא משום חזקה דר' שמעי' והא בלאה"נ כיון שכבר מסר את קרבנותיו לב"ד אפי' נימא נמי דאיכא למיחש דלמא פשעי כהנים מ"מ ליכא למימר שהעמידו חכמים מה שגזרו לענין פסח וקדשים לחוד במקום כרת כיון דאין בידו לעשות. עוד בדבר הזה ובשביל גזרת חכמים הוא נמנע מעשות הפסח ובכה"ג ל העמידו חכמים דבריהם במקום כרת היכא דלא שייכא הטעמים של הרמב"ם ז"ל גם באונן דקודם חצות דאי' בפסחי' (דף צח) ובזבחי' (דף צט) דאינו עושה פסחו קשה שהעמידו חכמים דבריהם במקום כרת בגזרה שנגזרה לפסח וקדשי'

וביישוב קו' הללו נ"ל דהנה מבואר ברמב"ם (פ"ו ה"ט) מהל' קרבן פסח דאונן קודם חצות אם שחטו וזרקו עליו הורצה וטובל ואוכל לערב ונ"ל דה"ה נמי במחוסר כפורים אע"ג דבלאו חזקה דר' שמעי' לא הי' שוחטין וזורקין עליו משום דהוה חיישינן לשמא פשעי כהני מ"מ אם עברו וזרקו עליו ואח"כ הקריבו את קרבן שלו ה"ז היה אוכל לערב וכ"כ בטמא שרץ למה דהוה ס"ד דמשום שמא פשע סבר רב אין שוחטין וזורקין עליו ובמחו"כ שלא מסר קרבנותיו לב"ד דחיישינן שמא פשע ואין שוחטין וזורקין עליו מ"מ אם עברו וזרקו עליהן הרי אלו אוכלין לערב

ולפ"ז נ"ל כמו דגבי טמא שרץ כיון שאין גזר חכמים אוסרתו בעשיית הפסח בכל גוונא אלא שנאסר לעשות הפסח עד שיטבול שאין זה בכלל העמידו חכמים דבריהם במקום כרת וכמש"ל ה"נ היכא שאיסורא דרבנן לכתחלה הוא דקא מונעתו מעשיית הפסח ובדיעבד אם זרק הורצה ואוכל לערב שאין זה בכלל העמדת דבריהם במקום כרת ודבר זה למדתי מדברי המרכבת ה המשנה (ח"ג פ"ה ה"ב) מהל' ק"פ ביישוב מה דקשיא להתוס'