אגודת אזוב מדברי רכט

שום קילקול אין עוד שום תקוה על הוצאת פרי כי בזמן קצר יתייבשו הזמורות ע"י שנתקלקל האילן וכ"כ בדברי התוה"ק הבלתי שלם מעלה בדעתו שעיקר החשיבו' והשלמות בדברי התוה"ק נתלה בהענינים אשר מהם נוציא פרי קודש בדבר הלכה ומהדברים אשר לא יתראה בהם תוצאות ההלכה יעלימו עינם ויסורו לבם. לא כן השלם משים אל לבו שגם הדברים שבתורת ה' אשר פרי ההלכה לא יוציאו לעינינו היום הזה הן הן גופי תורה. וכי דברי' עניים במקום וזמן זה ועשירים במקום וזמן אחר ויש תקוה להוציא מהם פרי ההלכה באחרית הימים ע"כ כששאל איזה אמורא מה נפקא לן מינה להלכה בלימוד ההוא השיבו בחכמה גמרא גמור זמורתא תהא ירצה וכי שלמות הלימוד נתלה בתוצאות ההלכה בלבד כענין שלמות הזמורה שמוציאת פרי וזה כל פרי שלמתה הלוא בכלל שלמות גוף האילן שאין תוצאות פריו נראה לעין ועליו תלוי כל שלמות הלימוד ויש לשית לב גם לדברים שאין בהם נ"מ לדינא

דף קח ע"א יהא רעוא דתיפוק ליה קרנא בעיניה מאן דמצער לי לא לוקמא ליה זרעא וכן הוה ליה קשה לשמוע שרב יקלל על שציערו אדם וביותר על שבא קרנא לנסותו בד"ת אמר יהא רעוא ובפרט שצריך הבנה לשון יהא רעוא ונלע"ד עפ"ד אאזמ"ו הגאון מוה' אפרים הלוי ז"ל דכי היכא דאת ה' תירא מרבה ת"ח כדאי' בפסחים (דף כב) ה"נ לא תנסו את ה' אלקיכם מרבה ת"ח דאת הנטפל לה' לא מרבה כי אם ת"ח ומה"ט פירש שמעון העמסוני והוה ס"ל דאפי' ת"ח אין לרבות מהנטפל לה' כמ"ש הרשב"א ז"ל. [וצ"ע דשמעון העמסוני הו"ל למיפרש מואהבת את ה' אלקיך שהוא בדברים (ו' פ"ה) ואת ה' אלקיך תירא הוא (בפי"ג) ולא תנסו (בפט"ז) ואע"ג שבפ' עקב נאמרה היראה (בפ"י פ"כ) והאהבה (פי"א פ"א) הא קודם לכן קדמה האהבה ליראה ולולא דמיסתפינא נלע"ד דכיון שהגיע ללמען תירא את ה' אלקיך פירש שהוא בדברים (ו' פ"ב) ומה דנקטו את ה' אלקיך תירא רצ"ל דבקרא דיראה פירש מדרשתו] ולפ"ז י"ל בקרנא דעבר אדאורייתא ובודאי יענש ע"ז התפלל יה"ר שלא יהא עונשו לעוה"ב ולא בבנים שימותו כי אם דתיפוק ליה קרנא בעיניה עונש מועט וא"ש לשון יהא רעוא ושמואל שסבר שכיון לצערו וראוי לעונש יותר קללו במיתת בנים שישאר עכ"פ נקי לעוה"ב בלא חטא וכן יש לפרש בש"ס במקום שהתנאים או האמוראים קללו על שום דבר שהיה כונתם בכדי שישאר נקי לעוה"ב בלא עון וכ"כ בברכות (דף נו.) ברבא שקלל לבר הדי' יהא רעוא דלימסר האי גברא לידי דמלכותא

דף קיא ע"א אם על הכורת חייב על הנותק לא כ"ש כו' כעת צע"ג דהא אין עונשין מן הדין ומש"ה כתבי' קרא מיהו אם נפרץ שניתק שנתקם ואינם בכיס י"ל דהוה בכלל כורת ואינו דומה לאין עונשין מן הדין ואין הזמן מסכים לעיין כראוי. ה' יאר נרי במאור תוה"ק ויגלה לי סודות ורזי התורה

דף קכט ע"ב פורסא דדמא פירש"י זמן הקזה כמו בפרוס הפסח צ"ע דהתם פי' חצי הזמן ששואלין ודורשין בהל' הפסח קודם לפסח והוא מלשון פרוסה ובערוך ערך פרס פי' לשון גבול ולא מלשון בפרוס הפסח

דף קל ר"א אומר אם לא הביא כלי מע"ש וכו' ועוד אר"א כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל ובקצת נוסחאות לעשות כלי ברזל ויש לעיין מה חידש לן תנא דברייתא במה דתני במקומו של ר"א היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת. הא כבר תנן הכי במתני' דלר"א מותר לעשות כן ומסתמא היו נוהגין כן במקומו בשלמא בהא דר"י הגלילי דבמקומו היו אוכלין בשר עוף בחלב אשמעונין דבשר עוף בחלב לריוה"ג היתר גמור דלא תימא ר"י הגלילי בחי' הוא דפליג אדר"ע וס"ל חי' דאורייתא. אבל בבשר עוף מודה לי' לר"ע דמדרבנן עכ"פ אסור מש"ה אשמעונין תנא דברייתא דבמקומו של ר"י הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב ודהיתר גמור הוא לר"י הגלילי ועיי' חולין (דף קטז.) אבל בההוא דר"א מה חידוש הוסיף להשמיענו תנא דברייתא ועיי' תוס' יבמות (דף יד.) ד"ה במקומו שנראה שהרגישו בקושיא זו. וליישב כתבו וז"ל במתכוין היו מביאים עצמם שהי' (לענ"ד צ"ל שיהו) צריכים לכך משום חיבוב מצוה

ולולי דבריהם היה נ"ל ליישב ולהכריח שהגי' במשנה לעשות כלי ברזל. והיינו שהרבותא במשנה דר"א מתיר להביא הכלי דרך ר"ה. ועוד התיר ר"א לעשות פחמין כדי לעשות כלי ברזל והיינו שכבר יש לו ברזל וממנו יעשה איזמל והרבותא בזה דהבאת כלי הוא רק לצורך המילה ולא לצורך אחר אבל היתר עשיית כלי הוא גם לצורך הכלי ולא לצורך המילה בלבד ובשו"ת לה"ל יו"ט הארכתי בסברא זו והבאתי דברי הראב"ד (פ"ד הלכה י') מהל' יו"ט. וכ"כ הרשב"א בחי' סד"ה מביאו בשבת ותנא דברייתא אשמעונין תו רבותא דאפי' אם עדיין אין לו אפי' ברזל. ובראשונה כורת עצים לעשות פחמין לעשות ברזל והיינו העשת ברזל ואח"כ יצטרך עוד לעשות מהעשת ברזל כלי ברזל והיינו איזמל לצורך מילה נמי מותר והרבותא דאע"ג שצריך לעשות כמה מלאכות בטרם שיבוא לקיים המצוה נמי מותר והיינו דנהי דמצינו בפסחים (דף מז.) שבות קרובה התירו שבות רחוקה לא התירו מ"מ ר"א מתיר לצורך מילה אפי' מכשירין שאינם קרובים. והיינו שרש"י ז"ל לא פי' כלל במשנה על לעשות ברזל או כלי ברזל ובגמרא על לעשות ברזל פירש"י לאיזמל של מצוה שנראה כוונתו שהברזל הוה לצורך האיזמל ולא שהוא האיזמל וכן הוא משמעות כל המפורשים שעל לעשות ברזל בגמ' פי' לאיזמל של מצוה. אמנם ברש"י יבמות (דף יד.) ד"ה היו כורתים פי' כדי לעשות ברזל איזמל של מצוה

איבעיא להו טעמא דר"א משום חיבובי מצוה כו' אי"ל עדים דקאמר איהו וחד כו'. ק"ל כיון דלא קיי"ל כר' אליעזר ומכשירי מילה אין דוחין אפי' איסור דרבנן כדאמרינן בפסחים (דף צב.) ערל הזאה ואיזמל העמידו חכמים את דבריהם במקום כרת ואסור להביא הסכין אפילו דרך גגות חצרות וקרפיפות א"כ למה לי לדיוקי כולי האי בדברי ר"א ובטעמא דר"א דמה נפ"ל אם הו משום חיבובי מצוה או חשדא. ואם הוא וחד או הוא ותרי קאמר

ונ"ל דלענין מה שנצרך להתינוק אחר המילה דאז הוה חולה שיש בו סכנה כמ"ש התוס' לקמן (דף קלג:) ד"ה לועס בשניו ולכ"ע מחללין עליו את השבת וכן לענין כל צורכי חולה שיש בו סכנה איכא נפ"מ אם מביאין אותם מגולה דוקא לחבובי צורכי חולה שיש בו סכנה דהא מה"ט נמי נעשין ע"י גדולי ישראל כדאיתא יומא (דף פד:) או אפי' מכוסה עפ"י עדים. והיכא שמוכרח לכסותו כמו בשעת הסכנה כמה עדים בעי' עליו איהו וחד או איהו ותרי

עוד נ"ל הא דבערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם גם במקום כרת היינו דוקא לענין מה שאסרו חכמים אטו איסורא דאורייתא אבל מה שאסרו רק אטו איסור דרבנן אחר לא העמידו דבריהם במקום כרת ואפי' במקום עשה נ"ל דלא העמידו חכמים דבריהם בכה"ג כיון דההיא עשה והאי גזרה אטו איסור דרבנן לחוד. והבאתי ראיה לדבר זה מדאמרינן בפסחים שם מחלוקת בערל נכרי כו'. אבל בערל ישראל כו' ולא גזרי' ערל ישראל אטו ערל נכרי שיש לעיין כיון דדבר פשוט הוא לגזור ערל ישראל אטו ערל נכרי למה באמת לא גזרו כן. ואין לומר משום דהו"ל גזרה לגזרה דכיון שדבר פשוט הוא אין זה גזרה לגזרה. וכעין מ"ש התה"ד הובא בש"ך ליור"ד (סי' קצ"ו סק"כ) באם שהחששא הראשונה הוא דבר הפשוט וכ"ה בתוס' ישנים שבת (דף כא) דכיון דאי אפשר שלא יטה הו"ל חדא גזרה