אגודת אזוב מדברי רכח

אמנם כיון דלענין שבועת העדות איתקש שוגג למזיד שפיר ס"ל למובנז דילפינן מהיקשא דתורה אחת יהי' לעושה בשגגה וסמיך והנפש אשר תעשה ביד רמה דרצ"ל שכל השגגות הוקשו זה לזה שאפי' השגגות שהם חילוף המזיד והשגגות דשבועת העדות דהוקשו למזיד תורה ומשפט אחת יהי' לכולם. ולא נאיד כלל ממה דנקיט מונבז בברייתא דמזיד קרוי חוטא ושוגג קרוי חוטא אלא דמוסיף דלא סגי לי' בהאי טעמא לחוד דאיצטריך נמי להיקשא דתורה אחת ודסמיך לי' והנפש אשר תעשה ביד רמה ואולי י"ל דלמונבז נמי שמעינן היקשא דריב"ל מתורה אחת וסמיך לי' והנפש אשר תעשה וס"ל דאיתקש עיקר השוגג ועניינו לעיקר המזיד ועניינו ולא הוה היקש למחצה במה שזה חייב וזה פטור כיון שמפורש בתורה ורבנן ס"ל כיון די"ל דאתי לכדריב"ל אמרינן דלא איתקש כי אם ענין שוגג לענין מזיד ולא דאיתקש עיקר השוגג לעיקר המזיד ובזה מיושב קו' התוס' ד"ה מה ע"א דלמונבז הא דריב"ל מנ"ל אלא דעיקר מילתא דמונבז רק מכח גז"ש דשוגג ומזיד קרויים חוטא ובנין אב דשבועת העדות לשאר שגגות והיקשא דתורה אחת וסמיכות והנפש אשר תעשה ביד רמה הוא לחזק לבנין אב שלא יסתור מצד דשוגג הו"ל חילוף דמזיד

דף סט ר"י אמר כיון ששגג בכרת אף על פי שהזיד בלאו כו' השב מידיעתו מביא קרבן ועי' תוס' ד"ה אלא למונבז. מכאן ק"ל מה פריך בהוריות (דף יא.) וחולין (דף ה:) מאי בינייהו בין ת"ק ור"ש והא איכא בינייהו דר"י דלת"ק אינו מביא דהו"ל מומר כיון שהזיד בלאו ולר"ש מביא דהוה שב מידיעתו לענין כרת והנה לשינוי' דרה"מ בחולין ובהוריות שם דר"ש מחייב במה דפוטר ת"ק ודאי קשה אלא דאפי' לרבא שי"ל דר"ש מוסיף לפטור במה דמחייב לת"ק רק דס"ל דלא הוה מומר באוכל לתיאבון ופוטר משום אינו שב מידיעתו דקשה דהא ע"כ בהאי דר"י מחייב לר"ש ואע"ג שי"ל דהיה מומר כיון שהזיד בלאו ותדע דהא ר"י אוקי לקרא כדר"ש וע"כ דלר"ש מחייב בהכי. וקשה דהא לת"ק מסתבר דפטור דהוה מומר לעבירת לאו ורבא גופיה נראה דמוקי לקרא אליביה דר"י כר"ש. וכ"כ צ"ע למונבז דשגגת קרבן הוה שגגה אע"ג שהזיד בכרת ג"כ דפשיטא דהוה מומר וחשיב שב מידיעתו לענין קרבן וגבי שבועה דמודו רבנן דהוה שגגה בקרבן לחוד אע"ג שהזיד בלאו ויש להעיר לרשב"ל דלא קדריש לקרא כדר"ש וע"כ משמע דס"ל כת"ק דר"ש קשה למה לי אשר ל"ת לשגגת לאו ותיפוק ליה דהוה מומר בהזיד בלאו ועי' מ"ש בחי' שבועות (דף לז.)

דף צד הא אף על הכלי קתני צ"ע למה שפי' התוס' לעיל (דף צג.) דלענין מיתה קאי ברייתא מאי פריך ר"א מדקתני אף על הכלי די"ל דנ"מ לקוברו בין רשעים גמורים כדאיתא ביבמות (דף לב:) ואולי י"ל דוקא בשתי מיני עברות ושתי שמות קברי' ליה בין רשעי' גמורים אבל בחדא עברה ומעשה א' כהכא הוצאות אוכלים והוצאת כלי לא קברינן ליה בין רשעים גמורים

דף ק ע"ב ק"ל לר"ה דס"ל כרמלית מארעא משחינן א"כ למה לי דדוקא ספינות קשורות זו בזו הא אפי' אינן קשורות נתיר דהא מטלטל מרה"י לרה"ר דרך מקום פטור דמותר וכמ"ש במג"א (סי' שנ"ה ס"ק י"א) אהא דלמ"ד משפת מיא משחינן מודה דבגבוה יו"ד דמותר בלי שום תיקון משום דמטלטל מרה"י לרה"י דרך מקום פטור כיון דגבוה עשרה וה"ה נמי לר"ה דמארעא משחינן והוה למעלה מן המים למעלה מעשרה מארעא דהוה מקום פטור ולא ניבעי ניבעי תיקון ספינות קשורות וצ"ע

עיין בטו"ז או"ח (סי' שנה סק"ו) שכתב דאם הספינ' גבוה י"ט ואינו רוצה לשפוך על דופנה צריך זיז כ"ש להיכר. וק"ק דבגבוה יו"ד מצומצם ממש למה מהני ליה זיז כ"ש דהא אפשר שלא יבוא כלל למקום פטור. ובשלמא לזרוק ממטה למעלה ע"כ הדבר הנזרק למקום גבוה עשרה מצומצם ממש נגבה קצת ועובר במקום פטור משא"כ אם זורק מלמעלה למטה אפשר לאתרמויי שלא יבוא למקום פטור אויר כרמלית כי אולי ישפיל תיכף לשפוך למטה בשוה לעשרה והו"ל מרה"י לכרמלית וניבעי מקום ד' על ד' דוקא

דף קא ע"ב ק"ל לשיטת הסוברים דכלים נעשים כמת עצמו בין כלי מתכות בין כלי עצים חוץ מכלי חרס למה ליה לשמואל שלשלת של ברזל הא כל הכלים נעשים אבי אבות והספינה אב ומטמאין הכלים שבספינה

דף קב ע"ב בעי מיניה ר' נתן בר אושעי' מר"י מסתת משום מה מחייב מחוי ליה ר"י משום מכה בפטיש עי' פירש"י צ"ע דהו"ל למיפרך ונימא ליה מימר כדפריך הש"ס ביומא (דף יט:) גבי מחוי ליה רב בידיה קבוטל ותו דלכאורה כאן ליכא לתרוצי ק"ש הוה קרי דא"כ היכא קא בעי מיניה רנב"א בשעה שקורא ק"ש משא"כ ביומא שם דלחייא ב"ר הוה קמתני קמיה דרב ולא אסיק אדעתיה שטועה במה ששונה קפוטל ורב יחוה לו קבוטל. וצ"ע בסנהדרין (דף קז:) במה שנשמטה עובדא דר' יהושע ב"פ דכי הוה קרי ק"ש אחוי ליה בידיה דליקבלי' והיכא עביד הכי וצ"ל דריב"פ כבר קרא פרשה שני'

דף קד ע"א אלוף בינה גמול דלים. נ"ל עם דברי הגמ' ע"ז (דף וי"ו:) דכל העוסק בתורה וגמ"ח יצרו מסור בידו ואינו מסור ביד יצרו ועי' מה שביארתי שם והנה בעוסקו בתורה ובגמ"ח הרי הוא דבוק בה' ית' ולזה קאמר אלוף בינה גמול דלים רצ"ל כשתעסוק בתורה ובגמ"ח עי"כ תדבק בה"ו שמו של הקב"ה ולא תהיה מסור בידו של יצה"ר וענין ה"ו שמו של הקב"ה אף ששמו הויה ית"ש. נלע"ד עפ"ד המגלה עמוקות דמדה"ד כלול בי"ה ומדה"ר הוא בו"ה הבאתיו לעיל (דף ד.) ע"כ אם אלוף בינה וגמול דלים יהיה ה"ו שמו ית' רחמים גמורים ויש להבין עפי"ז הא דע"ז (דף לה.) דת"ח המלמד לתלמידים זוכה שדברים המכוסים ממנו מתגלים לו ומה"מ אוהבו ונוחל ב' עולמות. דהנה בלימוד תורה לתלמידים יש ענין עסק התורה וגמ"ח בגופו דעדיף מצדקה. והנה מצד הדבקו בהשי"ת עי"כ דברים המכוסים ממנו מתגלים לו כפירש"י בלא טורח [ומה שפי' התוס' שב"א מגלין לו רזיהון צע"ג מה הנאה אית ליה מידיעת רזיהון] כי השי"ת יתן לו חכמה ותבונה לדבקה בו ומצד שיצרו מסור בידו הנה המה"מ אוהבו. דהוא מה"מ הוא יצה"ר כמבואר בגמ' הוא יצה"ר הוא השטן הוא מה"מ יורד ומסית עולה ומשטין יורד ונוטל נשמה. ומצד שאינו מסור ביד יצרו וכל מעשיו לש"ש אמר שנוחל ב' עולמות העוה"ז והעוה"ב ויבוא לעוה"ב על שכר מה שנהנה בעוה"ז מטובה כמו שביארתי דברי הגמ' ברכות (דף טז:) ע"פ כן אברכך בחיי דנוחל ב' עולמות רצ"ל שנוחל שכר לעוה"ב על מה שנהנה מטובת העוה"ז אבל באוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב לא יקבלו שכר לעוה"ב על הנאתם מטובת עוה"ז

דף קה א"ל מנ"ל מינה א"ל גמרא גמור זמורתא תהא פירש"י אומר השמועה בזמירה בעלמא בלא צורך. ול"ז להבין דהו"ל לומר זימרתא שכן הוא שם זמרה בלשון ארמי עי' גטין (דף ז.) וסוטה (דף מח.) או הו"ל לומר זמירתא ובכל מקום שנזכר בש"ס ענין זה הגי' זמורתא בוי"ו ולא ביו"ד ולולא פירש"י ז"ל אפשר לומר דהנה גוף האילן אינו מוציא שום פרי כי אם ענפי זמורות והזמורות מוציאין פירות והבלתי שלם מדמה בנפשו שעיקר החשיבות הוא הזמורות שנותנים הפרי לא גוף האילן אמנם השלם בדעתו מבין ומשכיל שגוף האילן משובח ומעולה הרבה יתר מן הזמורות כי אם יקצצו הזמורות גוף האילן הנשאר בקיומו יוציא זמורות אחרות והמה ישאו פרי ברבות הימים לא כן אם יארע קלקול בגוף האילן הגם שבהזמורות לא ניכר