אגודת אזוב מדברי רכו

ר"ש בדין מוקצה אלא שמכח התנאי באנו לסלק המוקצה בדחי' בידים לא מהני תנאה דהא התנאי צ"ל שאיני בודל וכיון דדחי' בידים ע"כ הרי מבטל את התנאי ובמש"כ נתיישב אצלי מה שהי' לי לעיין במ"ש התוס' (דף מה.) ד"ה היכא דדחי' דבכל דחי' בידים דוקא בשעת שהוא נדתה הוא דאוסר אבל כשכבר פסק הדיחוי הו"ל כלא דחי'. ונהי שהתוס' כתבו כן לר"ש היינו משום דלר"י הא לא בעי' דחי' בידים אבל במידי דצריך להיות לר"י דחי' בידים מסתברא לן דס"ל להתוס' כל שכבר פסקה דחייתו אינו בכלל דיחוי בידים דמהיכא תיתי ניפוש בין ר"י לר"ש בפלוגתא א"פ תינח קו' התוס' לר"ש בשמן המטפטף תי' כיון דדחי' בידים ועדיין הנר דולק והוא בדחייתו. אבל למה שהק' על ר"י בנר שכבה לא הועילו לכאורה בתי' שדחי' בידים והא כשכבה כבר פסקה הדיחוי. ולפי מ"ש דדחי' בידים הוא רק כדי שיבוטל התנאי דאיני בודל כיון דקא גלי דעתי' שע"כ בודל ממנו ומדחהו בידים בהא ודאי אף אחר שפוסק הדיחוי לא מהני תנאה דהא בשעה שהי' צריך להתנאי שיחול אז אדחיי' בידים ובזמן ההוא הי' עדיין בדחייתו ומה מהני שפסקה הדיחוי אח"כ והא אח"כ אין התנאי מועיל מעתה. וא"כ שפיר תי' גם קו' לר"י במותר השמן

דף מה ע"א סיככה כהלכתה כו' עד מוצאי יום טוב האחרון פירש"י והכא מוקצה למצוה איכא לאיסור ליכא דאי משום סתירת אוהל כי מטא חוש"מ לישתרי דומי' דנר שכבה. ל"ז להבין דהא אפי' ביו"ט נמי ליכא משום סתירה בנוי סוכה כמבואר בביצה ברש"י ובש"מ על האי דאביי ורבא דאמרי תרווייהו ועי' תוס' ביצה (דף ל:) ד"ה עד מוצאי יו"ט והנה רציתי לדחוק ולומר שאין כאן מקומם של דברי רש"י הללו והמה מדברי רש"י סוף ד"ה ושוין בסוכת החג אחר מ"ש ואע"ג דליכא סתירה דאי משום סתירת אוהל כי מטא חוש"מ לישתרי כמו נר שכבה וראיתי שעמד בזה בס' פ"י סוף ד"ה ואמאי דר"ש הוא

ע"ב תוס' ד"ה א"ל מנרתא שאני הק' אמאי לא מוכח דר' יוחנן כר"י מדאמר סוכה אפי' בח' אסורה. והנה רציתי ליישב דבביצה (דף ל) אמרינן דר"ש בסוכה נופלת ורעועה הוא דמתיר דלא קא סתר אהלא וישב ומצפה מתי תפול וא"כ י"ל דר"י כר"ש ס"ל והא דאסור סוכה בשמיני היינו בסוכה בריאה דכיון דאינו מצפה מתי. תפול מודה ר"ש אלא שראיתי לתוס' בסוכה שהק' דלמה ליה לר"י לאשמעונין דסוכה בשמיני אסורה תיפוק לי' משום סתירה ותי' דאיירי דנפלה בחולו של מועד או בנוי סוכה ולכאורה יש לעיין למה שלא תי' התוס' שנפלה בשמיני ולמה הביאו לחמם ממרחק שנפלה בחולו של מועד וצ"ל דלא ניחא לתוס' לתרץ בנפלה בשמיני דא"כ פשיטא דאסורה דהרי בין השמשות דשמיני איתקצאי עדיין למצותה מכח איסור סתירה דע"כ בודל ממנה ואין לומר דהוה אמרי' דאיירי ברעועה דא"כ לר"ש מותרת ומש"ה תי' דאיירי בנפלה בחוש"מ או בנוי סוכה וא"כ שפיר הק' התוס' דמוכח דר' יוחנן כר"י מש"ה אסורה בשמיני כשנפלה בחוש"מ אע"ג דדעתי' עלוי' וכן בנוי סוכה דלא שייך סתירה ודעתי' עילוה דלר"י לא מהני דעתי' עלוי' כמו במותר שמן שיושב ומצפה לכביית הנר. אבל לר"ש בנפלה בחוש"מ או בנוי סוכה למה אוסר ר' יוחנן אי קאי כוותי'

תוס' ד"ה אין לנו כתבו דלר' יוחנן במוקצה מחמת איסור לחוד היכא דדחי' בידים אסור ובלא דחי' בידים מותר ובעי' דוקא מוקצה מחמת מצוה וק"ל למה לי לאוקמה ברייתא דהי' אוכל בתאנים כר"י דוקא לוקמה כר' יוחנן שהוא מכריע ולא ניבעי לדחוק ולומר דאוכל איצטריכא לי': ותי' דודי חמי הרב מו' חיים נחום הלוי ז"ל מרגליות דבעי' לאוקמה ברייתא כתנאי ולא כאמוראי. וק"ל דלעיל בעי רשב"ל מר"י בחטים שזרעם בקרקע והא מבואר בתוס' ד"ה היכא דדחי' דחטים שזרעם בקרקע הם עדיין מונחים בתוך הקרקע שהק' והא מתיר ר"ש במותר שמן אע"ג דדחי' ותי' לפי שכבר פסק הדיחוי וא"כ ע"כ צ"ל דבחטים שזרעם בקרקע איירי שעדיין הם בקרקע וא"כ קשה כיון שכשיבררם מן הקרקע הרי הוא חופר בקרקע ועי' בתוס' ד"ה שמן קו' הר"י וגם דחי' בידים וא"כ פשיטא דאית בי' מוקצה מיהו רשב"ל בעי מר"י אי ר"ש מודה בכה"ג אבל אליבא דר"י ודאי בחטים שזרעם בקרקע איכא מוקצה

דף מו ע"א אלא אמר אביי כו' גדולה נמי דאית בי' חידקי גזרה אטו גדולה דחוליות כי פליגי בקטנה דאית בה חידקי מר סבר גזרינן ומר סבר לא גזרינן פירש"י דחוליות אסורה דשמא תפול ותתפרק ויחזירנה הרי הוא עושה כלי עי' ד"ה בשל חוליות וק"ל כיון דחוליות גופי' גזרה שמא תפול וא"כ למה גזרינן גדולה דאית בה חידקי אטו חוליות והא הו"ל גזרה לגזרה ועי' לעיל (דף כג:) גזרה יו"ט אטו שבת ועי' בש"ך יו"ד (סי' קצו ס"ק כ) דדבר שהוא פשוט טובא גזרינן גזרה לגזרה הפשוטה. א"כ דחוליות שמא תפול ותתפרק ויחזירנה הרי הוא גזרה פשוטה וגזרינן אטו דחוליות גדולה דאית בה חידקי

ע"ב המג"א (סי' רע"ו ססקי"א) הקשה על רש"י והרע"ב שפי' דהא אוסר ר"ש לטלטל נר הדולק משום שמא יכבה הא בשבת (דף מו:) המסקנא הוא מטעם בסיס לדבר איסור. ונ"ל ליישב דהנה דודי חמי הרב מוה' חיים נחום הלוי מרגליות שי' הק' על קו' אביי מ"ט אסור לטלטל נר דולק אי משום שמא יכבה הא הוה דבר שאין מתכוין ורבא שני לי' דהטעם משום בסיס לדבר איסור הא הוה פסיק רישי' וכמ"ש המג"א (סי' רע"ו סס"ק יו"ד) שציין עי' (סס"י רנ"ג) ופי' המחצית השקל דבריו דאף דהוה פ"ר מותר ע"י נכרי וא"כ כיון דהו"ל פ"ר מודה ר"ש ונ"ל דאיתא לקמן (דף קלג.) דמתחלה סבר אביי דאף בפ"ר פליג ר"ש ולבתר דשמעה מרבא סברה. א"כ שפיר אקשי אביי הא הוה דבר שאין מתכוין ונהי דהו"ל פסיק רישי' מ"מ סבר אביי דפליג ר"ש ג"כ והשיב לו רבא דלדידי לק"מ דבאמת האיסור שמא יכבה ואף דהו"ל דבר שאין מתכוין הא מודה ר"ש בפסיק רישי' ולדידך דס"ל דאפי' בפ"ר פליג ר"ש י"ל דאסור משום בסיס לדבר האסור ולפי"ז כיון דלמסקנא הודה אביי לרבא דבפ"ר מודה ר"ש אין מהצורך לטעם בסיס רק הטעם משום שמא יכבה דהו"ל פ"ר. ושפיר פירש"י והרע"ב ז"ל דטעם של ר"ש משום שמא יכבה. דאף שאין מתכוין מ"מ הא הו"ל פ"ר ור"ש מודה בפ"ר. ולפ"ז נסתר הוכחת המג"א (סי' רע"ז סק"א) דבקבוע בדלת מותר לפתוח בנחת מדברי הש"ס דהאיסור משום בסיס ולא שמא יכבה ובקבוע בדלת עצמה לא שייך בסיס עיי"ש ולמ"ש לפי האמת הטעם משום שמא יכבה ובודאי אסור אפי' בדלת עצמה: אמנם אחר העיון יש ליישב בפשיטות קו' דודי חמי שי' דהא הוה פ"ר ומודה בי' ר"ש דדוקא כשמטלטלו כדרכו הוה פ"ר דבודאי מתנוענע ומתקרב ומתרחק השמן מהפתילה אבל כשמטלטלו בנחת י"ל שלא יתנענע כלל וכמ"ש המג"א (סי' רע"ז ס"ק א) דכשפותח בנחת מותר משום דאז לא הוה פ"ר ואנן קיי"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר עיי"ש. ונהי דהמג"א כתב לעיל (סי' רע"ו סק"י) דהוה פ"ר וכמו שפי' דבריו המחצית השקל היינו כשמטלטלו כדרכו דשם מותר לטלטלו אף כדרכו ולהכי צריכין לטעם דע"י נכרי שרי אפי' בפ"ר אבל אביי מקשה אי הטעם משום שמא יכבה הו"ל להתיר בנחת דלא שייך פ"ר והו"ל דבר שאין מתכוין ולמה חוסר ר"ש בסתמא ושני לי' רבא דאפי' בנחת אסור משום דהוה בסיס לדבר איסור וא"כ קו' המג"א על רש"י והרע"ב והוכחתו (בסי' רע"ז סק"א) נכונים מאוד

דף נד ע"ב אין חמור יוצא במרדעת עי' מ"מ (פ"כ ה"י) משבת בשם הרשב"א דלא יצא חמור במרדעת אא"כ קשורה לו מע"ש שאיסור הקשירה משום שמשמש בצדי