אגודת אזוב מדברי רכה

אברים שב עד כמה יגיע בקיום העשין לקץ דרכו להתקרב אל ה' שלזה צריך חמימות נקטו לשון בו"ד המורים על כח החמימות שבו ועל תפלתו להודיעו קץ מדת ימיו על קץ שמירת הסדר בעבירת ל"ת שלזה צריך קרירות נקטו שאין מודיעין לאדם ששם זה הונח על בריאתו מהאדמה מדת הקרירות שבו. ואמנם במה שהפליג לבקש למות בא' בשבת ובערב שבת ולא בשבת לענ"ד היה ע"פ ל"ת ועשה דלא תלין וכי קבור תקברנו ובקש שלא ימות בשבת לבל יבא לידי הלנה. ואמנם מחשבות ה' עמקו ורמו שבקדוש ה' כמוהו אין לחוש על ההלנה ונסתלק בעת רצון כמשה רבע"ה דלא אסתלק בדינא כמבואר בזוה"ק

והנה ענין אבא מת ומוטל בחמה יש להסביר ע"פ הגמ' בב"מ פ' הפועלים בעובדא דר' אלעזר בר"ש והוא עפ"ד התפארת ישראל שהנשמר בסדרי הל"ת אין החמה שמולכת על שמירת הסדר מזיקתו. ומה שהחליט שלכלב החי טוב מן הארי' המת. שפירש"י ז"ל שלכלבים התירו בלא שינוי ולדוד הצריכו שינוי לטלטלו ע"פ ככר או תינוק: וצ"ע לכלבים דליכא איסורא לא בעינן לשנות אבל בטילטולו של דוד דהוה באיסור מוקצה שפיר הצריכו לשנות והנלע"ד דהנה צ"ע וכי לא ידע שלמה דינא דמתניתין דמחתכין הנבלה לפני הכלבים וכי לא ידע תקנת טילטול המת ע"י ככר או תינוק ותקנת דב' בני אדם שיושבין בצדו דלקמן (דף מג:) ומסתמא כשנמשח למלכות בחיי אביו כבר היה חכם בתורה אלא שאח"כ ליתן לו החכמה והמדע מה' ביתר שאת גם אין לומר שמצד מורה הלכה בפני רבותיו שלח לשאול בביהמ"ד דלמה שאירע לאדם עצמו לא שייך איסור הוראה בפני רבו ואין להשיב מבני אהרן שנענשו על שהורו מעצמם שמצוה להביא אש מן ההדיוט דהתם הוה בזה חידוש דין משא"כ כאן ולמה זה שלח לבהמ"ד על שאלות פשוטות כאלה ונלע"ד בשים לב על קישור ב' השאלות שלא נצטרך לדחוק ולומר שבמקרה נקרו שניהם לצורך שעה. ונלע"ד עפ"מ דאיתא (בברכות דף מ') אר"י א"ר אסור לאדם לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו ומשמע דאפי' למ"ד צעב"ח דרבנן מחוייב מן התורה ליתן מאכל לבהמתו אמנם האונן שפטור מכל המצות פטור מלהאכיל לבהמתו אלא שבשבת ויו"ט לא חיילא אנינות והנה שלמה המלך ע"ה נסתפק השתא שדוד מת ומוטל בחמה שמוטל לפנותו עכ"פ ע"י ככר או תינוק או לתקן ע"י ב' בני אדם שישבו בצדו א"כ חיילה עלי' אנינות בכה"ג גם בשבת ויו"ט ופטור ממצות האכלה לכלבים הרעבים או לא חיילא אנינות עליה וחייב להאכילם. והיינו דשלח לשאול ב' השאלות. והשיבו חתוך נבלה כו' ואביך הנח עליו כו' דלא חלה עליו אנינו' להפקיע מאתו מצות האכלה לכלבים לפי שאם היה היתר לטלטל המת בשביל עצמו היה מקום לומר שחלה אנינות בשביל כבודו של מת אמנם כיון שאין שום היתר רק בככר או התינוק ויהיה הטלטול בשבילם וכן בהיתר ב' בני אדם לא יהיה ההיתר בשביל המת רק בשביל היושבים בצדו אין לומר שחלה אנינות עליו לפוטרו ממצות האכלה לבהמתו. ומזה שפיר החליט שלמה שלכלב החי טוב מן הארי' המת. מצד שצורך הארי' החי לא היה יכול להפקיע מעליו חיוב צורכי הכלבים. ואע"ג שכתבתי למעלה שענין אבא מת ומוטל בחמה מיוסד ע"פ דברי הגמ' בב"מ גבי ראב"ש ולפ"ז באמת לא היתה ההטלה בחמה מזקת לאותו צדיק ובשרו היה שוכב לבטח בחמה מצד ששמר סדרי הל"ת עכ"ז הכריח שלמה ענין זה מדלא סמכו בבי מדרשא על זאת וציווהו לטלטלו ע"י ככר או תינוק ובכ"ז הקדימו עליו חיוב חתיכת הנבלה לכלבים אלמא שגם במקום ההכרח לטלטלת המת ממקום למקום ע"י ככר או תינוק אין זה מפקיע מהאונן חיוב מזון הכלבים המוטל עליו בשבת

דף לח ע"ב סבר ר' יוסף תוכו ממש כו' אלא לאו לסמוך וקתני ה"ה כתנור ואסור פי' דאלמא דלסמוך נמי יש חילוק בין תנור לכירה רה דבתנור אסור ובכירה מותר ועי' תוס' ד"ה אילימא בשאינה גרופה דלאביי א"א למוקי מתני' רק באינה גרופה ואנן קיי"ל כאביי דהא תני' כוותי' וק"ל דלעיל (דף לז.) מיבעי' לן אם מותר לסמוך לכירה באינה גרופה וקטומה הו"ל למיפשט ממתני' דהכא אליבא דאביי ועי' תוס' קידושין (דף כג:) ד"ה אר"ה ויומא) דף י"ט:) ד"ה אר"ה דאין דרך הש"ס לפשוט ממאמר אמורא רק ממתניתא וא"כ ממה דמפרש אמורא למתני' אין דרך לפשוט

דף מג ע"ב מני אי ר"ש לית לי' מוקצה אי ר' יהודה כי לא מתכוין מה הוה. ק"ק דהו"ל לשנויי דבמוקצה ס"ל כר"י ובדבר שאין מתכוין ס"ל כר"ש וכה"ג משני לעיל (דף מב.) דשמואל בדבר שאין מתכוין ס"ל כר"ש ובמלאכה שא"צ לגופה ס"ל כר"י וצ"ע

דף מד ע"א מותר השמן שבנר ושבקערה אסור הק' התוס' מ"ש דבסוכה דעלמא מהני תנאי ובמותר השמן לר"י ובשמן המטפטף לר"ש אין תנאי מועיל וביישוב קו' אמרתי דהנה בביצה (דף ל:) אמרי' אביי ורבא דאמרי תרווייהו באומר איני בודל מהן כל בין השמשות אבל עצי סוכה דחלה קדושה עלייהו לא ופירש"י ז"ל שמשום סתירה שאסורה בין השמשות מספק יו"ט ע"כ ה"ה בודל מהן ומש"ה חיילה קדושה עלייהו בע"כ ואסורה אע"ג שאח"כ נפלה אבל בנוי סוכה שאין כאן איסור יכול הוא להתנות שאינו בודל מהן בין השמשות וכן בסוכה דעלמא אע"ג שאסור לסותרה מ"מ כיון דליכא מצוה מהני תנאה ועי' בש"מ שפי' כן דברי רש"י וע"ע רש"י ביצה (דף כב) ד"ה התנה עליהן שכתב דאפי' בנוי סוכה בעי' דוקא תנאי דאיני בודל ממילא דבעצי סוכה אפי' אינו בודל לא מהני וכמש"כ הר"ן ז"ל בפי' הסוגי' דביצה (דף ל:) והיינו לפי שע"י המצוה והאיסור שבה לא מהני תנאי לבטל המצוה וא"כ קו' התוס' מיושבת דבשמן הנותר או המטפטף כיון שע"כ בודל מיני' משום איסור כיבוי כדאי' בביצה (דף כב) המסתפק משמן שבנר חייב ואיכא נמי מצוה בהדלקת נר שבת חייל קדושה עלי' ולא מהני אפי' לשמן שנותר וכבה או שטפטף מהנר כיון שצריך תנאי דאיני בודל משום המצוה ומשום איסור הכיבוי ע"כ הוא בודל ומש"ה אסור אבל בסוכה דעלמא דלאו מצוה ולא בעי' תנאי דאיני בודל רק לאיסור הסתירה שפיר מהני תנאה אלא שראיתי שהתוס' סוכה (דף מו:) ד"ה אתרוג כתבו ואע"ג דתנאי דמהני בסוכה לא מהני אלא באומר איני בודל מהן כל בין השמשות ונראה שהתוס' מפרשים כפי' הרי"ף והרשב"א ז"ל דגם בסוכה מהני תנאי דאיני בודל וא"כ לשיטתו קושי' התוס' שבת במקומה עומדת ואולי י"ל דוקא בסוכה מהני איני בודל משום דבהזמנה לא נאסרה וכמ"ש הג"א ביצה אבל בשמן שהודלק מערב שבת דלא הוה הזמנה בעלמא גם לרי"ף ולרשב"א לא מהני תנאי איני בודל ממנו. אלא שבעיקר קו' התוס' סוכה לא זכיתי להבין מה קשיא והא כיון דבתנאי דאיני בודל ס"ל להרי"ף והרשב"א דמשוי לי' לסוכה כסוכה דלאו מצוה וכמ"ש הר"ן ביצה עפ"ד הרי"ף והרשב"א א"כ גם באתרוג ביום ראשון כשמתנה עליו שאינו בודל ממנו אז משוי לי' כאתרוג דלאו מצוה ואע"ג שלמחר הדר ירצה לצאת בו לא יאסור בזה מזמן הקודם דהיינו מאתמול כמו בסוכה דמהני איני בודל כיון דמשוי ליה כסוכה דלאו מצוה ואע"ג שאחר התנאי יושב בסוכתו משום דבישיבתו לא נאסרה למפרע קודם הישיבה ובין השמשות איתקצאי וכעת צע"ג

והנה בתי' קו' כתבו התוס' ז"ל אבל נר עיקר הקצאתו הוא בין השמשות ודחי' בידים כו' ולא מהני בי' תנאה ולכאורה הוה ק"ל דהא אמרינן לקמן דלר"ש אין חילוק בין דחי' בידים או לא דחי' ולעולם לית לי' מוקצה לר"ש אמנם לק"מ דדוקא היכא דלא שייך מוקצה כלל הוא דאין חילוק לר"ש בין דחי' או לא משא"כ הכא דמודה