אגודת אזוב מדברי רכד

קדשים בשבת ויו"ט ממילא משעת כניסת שבת מסיק אדעתי' דתו אינו מצוה עליו לבערו היום וא"כ כיון דרבה קאמר טעמא דאין מדליקין בשבת משום שמא יטה א"כ בודאי ס"ל שורפין קדשים ביו"ט דמטעם זה י"ל שגם עם כניסת שבת לא מסיק אדעתיה דמצות ביעורה פקעה מיניה השתא דאל"כ בשבת היה מהראוי שיהיה מותר להדליק וכמ"ש ולפ"ז מקשה לו אביי א"כ ביו"ט לישתרי ואין לומר משום דאין שורפין קדשים ביו"ט דהא ע"כ רבה ס"ל דשורפין וכמ"ש ולהכי משני רבה גזרה יו"ט אטו שבת ולא משום דאין שורפין קדשים ביו"ט אבל ר"ח ס"ל דאין שורפין קדשים ביו"ט וכמו שאומר בפירוש להכי קאמר לשמא יטה לא חיישינן מטעם דכיון דאין שורפין קדשים ביו"ט ותיכף עם כניסת שבת יודע שתו ליכא עליו מצוה לבערו ואין לחוש לשמא יטה אלא דביו"ט שבערב שבת עסקינן

דף ל ע"א שאיל שאילה לעילא מר' תנחום דמן נוי מהו לכבות בוצינא דשרגא מקמי באישא בשבתא וכו' עד סוף המאמר ופירש"י דפיקוח נפש דותה שבת נפקא ליה מוחי בהם ומה שהשיב נר קרוי נר היה להטעים תשובתו בפני נשים וע"ה. ויש לחקור למה פי' שהשאלה היה במקום פ"נ ויקשה למה שהביא הטור או"ח (סי' שכ"ח) בשם הירושלמי דהנשאל בפיקוח נפש הרי זה מגונה ופי' בתרומת הדשן בפסקים וכתבים לפי שהיה לו לדרוש ברבים וא"כ אמרו על מניעת הדרוש בשלא נשאל ע"ז כש"כ בנשאל על פ"נ שהי"ל להשיב האמת מעיקר הדין ולא להפליגם בדברים המביאים לטעות דרק כיבוי נר מותר בפ"נ וצא איסור וחילול אחר. והו"ל לפרש שהשאלה היה שלא במקום סכנה התיר לכבות ופליג אדתני ר' אושעיה. ומחלקותם בפלוגתת והפוסקים אם הותר לחולה שאין בו סכנה איסור דרבנן דלר"א רק אמירה לכותי הותרה ולא איסור דרבנן אחר ואסור לכבות אע"ג דמלאכה שא"צ לגופה הוא ולר' תנחום הותרו כל איסורי דרבנן משום הכי מותר לכבות דכר"ש ס"ל במלאכה שאצל"ג אמנם תשובתו מפני נרו של הקב"ה הכריח לרש"י לפרש דעל סכנת נפשות היתה השאלה. וביישוב קו' נלע"ד במה שיש להבין קישור התחלת תשובתו למה שנשאל ומה שפירש"י שהיה דרך לפתור באגדה עכ"ז צריך להיות שהאגדה תקושר להשאלה

והנלע"ד דהנה על אומרו אן חכמתך אן סוכלתנותך יש לעמוד שע"פ גדר הלשון ממטה למעלה בשבח המצאתם אתי שפיר הקדם החכמה לתבונה כמאמר הכתוב רק עם חכם ונבון אבל על תמיהת העדרם יש להקדים התבונה לחכמה כמאה"כ אין נבון וחכם כמוך. ויוסף שאמר איש נבון וחכם היינו המושפע בהם מהקב"ה ואפשר שתקדים תבונה לחכמה ע"פ שפע אלדיי. משא"כ עפ"י סדרי הטבע צריך להקדים חכמה לתבונה. ובאמת מטעם שיוסף הקדים תבונה לחכמה אמר פרעה אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך שלכאורה משום שהושפע עליו רוה"ק לפתור החלום אין הוכחה שיהיה חכם ונבון להנהיג עפ"י הטבע ומי יודע אם יוסיף ה' לשפוך עליו רוח בדברים המטרידים מהשגת השלימות כמו שאמרו חכמז"ל עה"פ ורצוי לרוב אחיו שכתוב במרדכי אך מצד שיוסף הקדים תבונה לחכמה הרגיש להבין שעל איש מושפע בהם מהקב"ה ידבר. ע"כ אמר לו אחרי שהודיע ה' אותך את כל זאת אין כמוך נבון וחכם ואין סתירה לדברי מנדרים (דף לח.) אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על חכם גבור ועשיר ועניו וכולם ממשה וממקרא מלא ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ויהיב חוכמתא לחכימין כו' שדרשוהו חז"ל בברכות (דף נה.) דכבר ביאר הר"י מינץ ז"ל אומרם וכולם ממשה מצד שבאמצעות משה יושפע עליהם צריך להיות בדומים למשה ואולם קודם מתן תורה היה אפשר להשפע מהקב"ה תבונה קודם לחכמה כמו שהיה באברהם אבינו ע"ה שהכיר בוראו בן שלש שנים קודם שהושלם בחכמה. ומשה רבינו ע"ה בעצמו קודם מתן תורה לא היה עשיר והחכמה שהשיגה במסירת מ"ט שערי בינה לאחר מתן תורה השיגה ובכל זה נגלה לו במראות הסנה. ע"כ שקודם מתן תורה לא הוצרך לאלה כדברי הר"י מינץ ז"ל ואאמ"ו הגאון ז"ל ביאר עפי"ד פסוק והיה אחרי כן אשפוך רוחי על כל בשר וגו' אפי' על הבלתי ראויים באופן שעל העדר מציאותם ראוי להקדים תבונה לחכמה. והי"ל לומר אן סוכלתנותך אן חכמתך אלא שאחר שביאר לא דייך שדבריך סותרים דברי דוד אביך אלא שסותרים זה את את זה על כן על סתירת דברי אביו אמר אן חכמתך ועל סתירת דברי עצמו אמר אן סוכלתנותך ואתי שפיר הקדימה. והסמיך לפתוח בזה לפי שעל השואל גם כן יש להפליא בשתי אלה ששכח מה שבלא ספק פעמים רבות שמע מהדורשים דרשת וחי בהם ולא השכיל להבין שנר קרוי' נר כו' מפני נרו של הקב"ה. והנה ר' תנחום לא רצה לביישו ברבים כל כך על שכחת הדרוש של וחי בהם: גם בחר להטות לב השומעים למוסר שכשם שטוב מצד השכל לכבות נר בו"ד מפני נרו של הקב"ה. כמו כן בכל ענייני האדם ראוי שבלב שלם יבטל את כל רצונו מפני רצונו של הקב"ה ולעבוד את ה' בקיום התורה והמצות בכל לב ונפש וע"כ על שכחת הדרוש של וחי בהם השמיעו ברמז אן חכמתך. ולמה שלא השכיל שראוי שענייני האדם ראויים להבטל מפני מה שיצ' מאת הקב"ה העירו בשאל' אן סוכלתנותך. וביאר במה שנר קרוי נר כו' והנה להתיר הסתירות ביאר שדברי דוד הם לעורר למוסר שיעסוק האדם בתור' ומצות בחייו שכיון שמת אין לו להקב"ה שבח בו. ושלמה ששיבח המתים רמז אל האבות אברהם יצחק ויעקב. ועי' ברי"ף שפירש ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה שרצ"ל המתים שכבר מתו בעודם בחייהם אתנו אברהם בכבשן האש ויצחק בעקדה ויעקב בהתאבקות המלאך. ולדבר אחר רמז על משה רבינו ע"ה שגזרותיו קיימות לדורי דורות ועי' ברי"ף שפי' על מצות התורה. וצ"ע הא אין שום דמיון שגזרת מלך בו"ד הם גזרותיו וי"ל בטול אבל מצות התורה משה מפי הקב"ה גזרה והיאך יהיה להם ביטול. אולם לענ"ד הוא מה שהתורה קרוי' על שם משה רבע"ה. וכמ"ש אחרון הנביאים זכרו תורת משה עבדי והוא במה שאין נביא רשאי לחדש דבר עוד אחרי דברי משרע"ה. וכל האותות והמופתים לא יועילו לעקור דבר מתורת משה רבע"ה. ע"כ קרוי' על שם משה רבע"ה: ועל כונה זו אמר שכל גזרותיו קיימות לדורי דורות וצריך להוסיף ע"ד הרי"ף ז"ל שגם במשה רבע"ה שייך לומר שכבר מת בעודו בחיים אתנו. ע"פ מה שכתבתי במקום אחר ששם מיתה הונח על ביטול הרגשות הטבעיות שההרגשו' שלמעל' מהטבע אין מתבטלות. כי הלוא על שכר ועונש יביא ה' גם להגוף הנקבר באדמה. ושפתי ת"ח ידובבו בקבר ואך הטבעיות מתבטלות עם המיתה. וע"כ במשה רבינו ע"ה ששלשה פעמים ארבעים יום נתעלה בין מלאכי מרום לחם לא אכל ומים לא שתה כבר מת ונתבטלו הרגשותיו הטבעיות בחייו אתנו. וסיים מש"כ כי לכלב החי הוא טוב מן הארי' המת הוא מיוסד על הקדמת הדרש על פסוק הודיעני ה' קצי וגו' ולהבין שינוי הלשון גזרה הוא מלפני שאין מודיעין קצו של בו"ד. ושוב גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת יומו של אדם בהקדם דברי האפיקי יהודה על אמרם בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצאתה בת קול ואמרה דבש וחלב תחת לשונך שלנעשה דהיינו קיום מ"ע צריך חמימות כדבש. ולנשמע שמירת לא תעשה צריך קרירו' כחלב. ובהקדם דברי מו"ז תפארת ישראל (פ"ד) בביאור מנין תרי"ג מצות שס"ה ל"ת כנגד ימות החמה ורמ"ח מ"ע כנגד האברים. ובהקדם דברי העקדה (שער ק') שהאדם אשר בזה העולם השפל צריך להתקרב אל ה' בקיום מצות. וזה ענין ההליכה שאצל הצדיקים בתוה"ק. וע"כ על תפלתו להודיע קצו ר"ל קץ עצמותו של האדם בהיותו נוצר מרמ"ח