אגודת אזוב מדברי רכב

וליכא שלום בית ויש לעיין מה פריך להקפות מ"ט דת"ק והא י"ל דגזרינן לת"ק להקפות אטו להדליק ואע"ג דלהדליק הו"ל גזרה לת"ק גזרינן להקפות אטו להדליק אע"ג דהוה גזרה לגזרה וע"כ צ"ל דפשיטא שלא גזרי' בכה"ג גזרה לגזרה ועי' בתוס' לעיל (דף יא:) ד"ה אמר אביי שהוכיחו דאביי מודה דל"ג בעלמא גזרה לגזרה והו"ל להוכיח מדפריך אביי הכא אי להקפות מ"ט דת"ק והנה בס"י הגי' אמר רשב"ג ומהר"י ברלין הגיה רשב"ג אומר. ולכאורה נראה דשינוי הגירסא של הגאון מוהר"י ברלין משום דמסקינן כולה רשב"ג הוא כו' שרשב"ג אומר וזה ניחא לגי' רשב"ג אומר ולא לגי' ס"י אמר רשב"ג. ונלע"ד עוד דצ"ע במה דקאמר מעשה רב מהא דאיתא ביבמות (דף ע"ז.) כל ת"ח שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין ועי' תוס' דהיכא דאין נוגע וצריך להוראה שומעין לו אפי' בשעת מעשה ועכ"פ אם רשב"ג אמר דבריו אחר דברי ת"ק אין לסמוך על עדותו משום הכי לא גרסינן אמר רשב"ג דמשמע שע"ד ת"ק אמרה כן כי אם רשב"ג אומר דיש לפרש שאמר כן קודם ששמע דברי ת"ק: שוב ראיתי שבתוס' פ"ב הגי' רשב"ג אומר ודע דלשון התוספתא ומדליקין בה משמע קצת שעל האגוז קאי ולהדליק קאמר דעל הפתילה לא שייך לשון בה כי אם אותה ויש לדחות

תני רמב"ח פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש כו' משום שנא' להעלות נר תמיד כו' תנן מבלאי מכנסי כהנים כו' שמחת בית השואבה שאני ת"ש דתני רבה בר מתנה בגדי כהונה כו' פתילות למקדש מאי לאו דכלאים כו' ויש לדקדק למה לא נקיט אין מדליקין בהן במנורה. דהא קרא במנורה קאי תו ק"ל מה הוה ס"ד דמקשן דפריך ממתני' דמבלאי מכנסי כהנים והא איבעי' ליה למידע דשמחת בית השואבה שאני ועי' רש"י דלאו דאורייתא ולענ"ד אפי' אי הוה מן התורה אין לדמות למנורה. תו ק"ל מה פריך מדתני רבה בר מתנה והא ברייתא זו לא באה להשמיענו רק שבגדי כהונה שבלו אינם הולכים לאיבוד ואינם נמכרים לצאת לחולין ושעושין מהן פתילות למקדש וי"ל למנורה פסולין דכלאים ומבגדי כהונה דכלאים עושין פתילות למקדש. ועי' במס' תמיד (פ"א מ"א) שהיו נרות דולקין במקדש בכמה מקומות זולת המנורה שבהיכל. תו ק"ל מנ"ל לרמב"ח דטעם הברייתא משום שנאמר להעלות נר תמיד כו' ודלמא משום דכבתה מנורה זקוק לה כדלקמן לענין נר חנוכה דר"ה יליף נר חנוכה ממנורה ור"ח ורב לא ילפי נר חנוכה ממנורה ומש"ה ס"ל דמדליקין בהן בחנוכה דכבתה אין זקוק לה וא"כ י"ל במנורה דלכ"ע כבתה זקוק לה אין מדליקין בהן. ומנ"ל לרמב"ח דהטעם משום להעלות נר תמיד ובפרט דקרא בעינן לענין שמנורה דוחה שבת וטומאה בת"כ פ' אמור (פי"ז פרשתא ג' סוף ה"ז) ומחד קרא אין להוציא ב' לימודים. וצ"ל דלאסמכתא נקיט קרא או דמלהעלות נר נפקא לן לפסול כשעולה שלהבת ע"י דבר אחר. [ויש לחקור אם מלהעלות נר בלא תמיד נדע שצריך להיות שלהבת עולה מאלי' שעי"כ נאסור פתילות ושמנים שאין מדליקין בשבת שי"ל דבשעת הדלקה בעי' להעלות נר מאלי' ולא ע"י הנר שמדליקין בו נר זה אבל שיהי' באופן שלא יכבה מנ"ל אי לאו מתמיד. ועי' תוס' לעיל (דף כ.) ד"ה כדי שהקפיד הכתוב שלא יכבה וכ"ז לא נדע בלא תמיד] ומתמיד דחיית שבת וטומאה. ויש לחקור אם מתיבת תמיד בלאו להעלות נר יש לידע דחיית שבת וטומאה ול"ל לרמב"ח הא תיפוק לי' משום כבתה זקוק לה. ועי' בפ"י לקמן ע"ד רש"י ד"ה כבתה דמשום פשיעה אכתי י"ל כהנים זריזים הם ולא פשעי אבל למ"ש דלהתוס' ד"ה ומותר משום שכחה י"ל דגם בכהנים שייכא שכחה

איברא דהא לא קשה למה לי קרא ותיפוק ליה משום דכבתה זקוק לה במנורה שי"ל מה"ת לא שייך גזרה ומש"ה בעי' קרא ואפי' למש"כ אאמ"ו הגאון זצ"ל דגם בדאורייתא שייכא גזרה והביא מב"מ (דף נב.) תוס' ד"ה עשיק דלא פליג רבנן היינו התורה ועי' טו"ז יו"ד (סי' קי"ז סק"ב) מ"ש ע"ד הרשב"א שהביא הב"י שהתורה גזרה באיסור הסחורה בדברים האסורים משום אכילה י"ל דטעמא דקרא משום כבתה זקוק לה ועוד דקרא איצטריך לענין דחיית שבת וטומאה ומלשנא בעלמא דלהעלות נפקא לן שתהא שלהבת עולה מאלי' וליכא יתורא לזה. ותו דמשום כבתה אין לאסור כי אם היכא דאיכא שמנים אחרים כמ"ש הפ"י לקמן בנר חנוכה. אבל מקרא דלהעלות נר ממעטינן אפי' ליכא שמן אחר דהכי קפיד קרא וכשאין עולה מאלי' ליכא מצוה כלל. אבל אדרב"ח קשה מנ"ל לפרש כן טעמא דברייתא דלמא הטעם משום כבתה זקוק לה תו הוה ק"ל במה דנקטה הברייתא פתילות ושמנים דשמנים למה לי והא במנורה שמן זית בעינן ודוקא כתית. ומצאתי שעמד בזה הפ"י. ותי' דאתי לשמן שרפה די"ל שהוא שמן זית וכתית ואפ"ה אין מדליקין בו. והנה בדבריו ז"ל מיושב מה שהק' אדרמב"ח דלמא הטעם דכבתה זקוק לה דהא בשמן שרפה לא שייך חשש כיבוי וכמו שהק' הפ"י לקמן גבי נר חנוכה וע"כ גזה"כ הוא מלהעלות נר תמיד ברם דבריו הקדושים צע"ג דהיכא משתמע מיעוטא לשמן שרפה מקרא דלהעלות נר תמיד ולכאורה רצ"ל דנר תמיד משמע שיהי' ראוי תמיד משא"כ שמן שרפה שאין להדליקו כי אם היכא דליכא שמן אחר דהא אסור להכניס דבר טמא למקדש ומכ"ש להקריב דבר טמא ופסול דלא הוה נר תמיד אבל א"א לומר כן. דהא אדרבה מקרא דתמיד ילפינן בתורת כהנים דדוחה שבת וטומאה ודוחק לחלק בין טומאת כהן לטומאת השמן ולומר דטומאת כהן דוקא נדחה ובאופן שאין השמן נטמא ע"י טומאת הכהן והיינו כשאינו נוגע בו אלא ע"י דבר אחר ועי' פסחים סוגי' דר"ח סגן הכהנים אם טומאת משקים לטמא אחרים מה"ת מכל הטמאים ור"ע ס"ל מה"ת עיי"ש (דף יד:) וסתם ספרא ר' יהודה ואליבא דר"ע עי' רש"י ב"מ (דף פב.) ד"ה אי הכי דע"כ נטמא השמן ע"י הפך. דאדם וכלים אין מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה והו"ל כהן ראשון ופך שני ושמן נטמא מה"ת לר"ע [וטעות הוא שגם הפך אין מקבל טומאה מאדם שהוא ראשון אלא מאב הטומאה ועי' בקרבן אהרן לתו"כ [גם לענין ציץ קיל טומאת בשר ועולין מטומאת כהן דאין ציץ מרצה עליה] ובפני יהושע מה שהקשו על צורך הנס בנר מנורה בימי החשמונאים שמבואר שאין חילוק בין טומאת כהן לטומאת שמן ושניהם נדחים מקרא דתמיד. וגם שבחי' מהרי"ט כתב על קו' לקמן בדר"ה דבשמן שרפה לא שייך חשש כבתה ותי' דכיון שאין מדליקין בשמן שרפה גם ביו"ט לא נתמעט מנר חנוכה והביא להאי דירושלמי תרומות שהביא הפ"י. וה"נ שאין למעט שמן שרפה למנורה דברייתא נמי נקטה שאין מדליקין בהן בשבת והדרה קו' לדוכתה שמנים למה לי והנה בחי' מהרי"ט הק' מה פריך משמחת בית השואבה דהוה מדורה ותי' דכיון דטעם היתר מדורה שכאו"א מדליק חברו ובמנורה דבעי' שתהי' עולה מאלי' לא מהני מה שכאו"א מדליק את חברו דאכתי אינו עולה מאליה

וביישוב הקו' שהק' נלע"ד די"ל דאפי' בשאר נרות דמקדש בעי' דומי' דמנורה שתהא שלהבת עולה מאלי' ולא ע"י דבר אחר [ועי' בתנא ד"א (ריש פ"ט) גבי דבורה שזכתה לנבואה בשביל שעשתה פתילות עבות לביהמ"ק המשכן שבשילה. והנה בנרות מנורה לא שייך כן דקיי"ל שנותן בה לוג שמן והפתילות בלילי טבת דקות ובתמוז עבות ועוד למ"ד חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה אין מתנדבין למנורה. ועי' תוס' ר"ה (דף ז.) ד"ה שמא ואין זה תלוי בפלוגתא דמתנדבין שמן במנחות (דף קד:) וזבחים