אגודת אזוב מדברי רכא

לשרוף. ולקמן (דף טו:) דפריך אדבעי למימר דיוסי ויוסי גזרו לשרוף אגושא מדאילפא צ"ל דאילפא אכולהו קאי וא"כ שלמה גזר לשרוף קדשים אידים] היה לבו נוקפו אולי לא כיון בזה לאמתה של דרכי התורה וגם אם כיון להאמת מי יודע אם יתקבלו דבריו בעיני החכמים לזה נתבשר מהבת קול חכם בני ושמח לבי וכו' לו נקוד פתח להוראת לשון עתיד שיתחכם וישמח לבו של מקום ית"ש וכעין אמרם אל תחושו למניניכם בחגיגה (דף ג:) באשר משכיל הוא בכל דרכיו לכוין להאמת. ועל נפילת לבו עליו שלא תתקבל תקנתו בעיני החכמים בישרו ואשיבה חורפי דבר ה' ינחני בתוה"ק בדרך אמת

רש"י ד"ה אלא בבאין מחמת שרץ אלמא לא אתי כלי טמא ומטמא ליה וכ"ש אוכל ומשקה. לא זכיתי לעמוד על הבנת הוכש"כ שכתב רש"י דהא אוכל ומשקה דמחמת שרץ הו"ל נמי ראשונים כמו אויר כלי חרס ומאי אולמי' דאויר כלי חרס ואין לומר דאויר כלי חרס י"ל דחשיב כמאן דמלי' טומאה דכולה סוגיין לא קיימא בהאי סברא

דף טז ע"ב אלא למ"ד לכל הטומאות אמרו מאי איכא למימר צ"ע די"ל משום דאי לא קיימא הא לא קיימא הא כדלעיל (דף יד.) ועי' תוס' ישנים לקמן (דף יז) מפני מה אין מוסקין בטהרה משום דאי לא קיימא הא לא קיימא בצירה. ובדברי התוס' ישנים לקמן נתיישב לי מה שאמר שמאי אם תקניטני גוזרני אף על המסיקה דכיון דלא שייך במסיקה טעם שיש בבצירה וכמ"ש התוס' ד"ה גוזרני לא מצי למיגזר על מסיקה איברא משום אי לא הא לא קיימא הא חשיב שמאי שאם לא יערער הלל ע"ד א"צ לגזור על מסיקה. אבל אם יקניטהו ויערער כנגדו יצטרך לגזור משום דאי לא הא לא קיימא הא

תוס' ד"ה אף בנות כותיים וא"ת היכא חשיב לר"מ בי"ח דבר והלוא בלא"ה בכל דוכתי חייש ר"מ למיעוטא צ"ע די"ל דמה"ט חייש ר"מ בכל דוכתי מדרבנן כמ"ש התוס' חולין (דף יב.) ד"ה פסח משום שגזרו בי"ח דבר וס"ל דא"ל שיש לחוש מדרבנן למיעוט לא הוה מצי למיגזר כיון דלא חייש על טעם טימוע

דף יז ע"א והיה הדבר קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל פירש"י משום שהיה הלל נשיא וענותן. נ"ל דביומא (דף לה:) אמרו שהלל מחייב את העניים ור"א בן חרסום את העשירים ויוסף את הבעלי תואר. אבל שיהי' אחד מחייב לכל העולם אין למצוא אמנם במעשה העגל נתחייבו כל ישראל כלי' שאפי' שבט לוי נתחייב על שלא קינאו לה' מעצמן עד שאמר משה עברו ושובו וגו' שכן משמע שהקב"ה אמר לכלות כולם ואעשה אותך לגוי גדול כדאיתא בברכות (דף לב.) אמנם במעשה זו שהיה הלל נשיא ובכל זה היה בענוה יתירה להיות כפוף ויושב לפני שמאי כא' התלמידים מחייב לכל ישראל כי אין איש שלא יהיה בו שמץ גבהות הלב ולכן היה הדבר קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל

דף יח ע"א אונין של פשתן מ"ט שרי' צ"ע דהא הא דמשני אגפרית ומוגמר שייך באונין של פשתן כדמשני בתר הכי ומה הוה ק"ל גם במה שהוסיף בתי' ומינח נייחא צ"ע ולענ"ד עפמש"כ התוס' ד"ה אונין דהתנור עושה קצת מעשה ומש"ה הוה ס"ד דמקשה דיש לאסור והתרצן השיב דעכ"פ לא עביד מעשה ומינח נייחא אך החום שנקלט בתנור יוצא מעצמו מן התנור ודע דמקושית הגמ' יש דתלוש ולבסוף חברו חשיב כתלוש לענין שביתת כלים דהא התנור הרי הוא מחובר לקרקע ואפ"ה פריך שיהיה בו דיו שביתת כלים דלא שייך בקרקע כדמשני לקמן (ע"ב) דמנחי מוגמר וגפרית אארעא. שדוחק לומר דקושיא הגמ' מתנור המטולטל

רש"י ד"ה מ"ש ל"ג לה הכא אולי יש לקיים הגירסא הכא אע"ג שאין כאן מקום הק"ו די"ל דקשה מה קאמר מאן תנא נתינת מים זו היא שרייתן. והא י"ל דלא הוה שרייתו עד שמגבל ועכ"פ אסור במתני' מדרבנן מש"ה הקדימו קו' מ"ש בכולהו וע"ז הוצרכו לתרץ דהיכא דליכא איסור תורה לא אסור לב"ש כדפירש"י במתני' וא"כ עכצ"ל דנתינת מים לדיו הוה שרייה או מה"ת וקשה שפיר מאן תנא דס"ל הכי

ע"ב גיגית פירש"י שהשכר בתוכו כו' והשעורין נשרין כל השבת יותר מח' ימים ק"ל דמה פריך והא י"ל דוקא כשמעשה האיסור נגמר כולו בשבת כגון הנהו דמתני' שהמעשה נגמר כולו בכה"ג אסור משום שביתת כלים וכן כשמתחיל בשבת לעשות המעשה אע"ג שלא יגמור בשבת ואפי' בגונא דבגוף המעשה ליכא עברה כגון ע"י א"י שייך עכ"פ שביתת כלים אבל גיגית שהתחלת השריי' היתה בחול וביום השבת אין השריי' נגמרת כולה י"ל דלא שייכה שביתת כלים

דף כא ע"א אמר רבה בב"ח לדידי חזי לי קיקיון דיונה כו' ומדפשקי רבי כו' ובענפוהי נייחין כל בריחי דמערבא. נלע"ד לפרש כל בריחי כל מיני חולים ולא כל: החולים ממש רק שלכל מיני החולאים ששולטים בא"י יש נייחא וקורת רוח בצל ענפיו. והביאו מאמר רבב"ח הכא לפי שאמרו בסמוך דפסול שמנים לפי שאין נמשכין אחר הפתילה ורצ"ל שיסוד המים והקור מתגבר בהן ואין נמשכין אחר האש והחום ולזה קאמר רבב"ח שראוהו כן גדל בין בצעי המים ואף שעושין שמן מגרעינים שיש בו שמנונית הרבה עכ"ז בצל ענפיו מוצאים מנוח לכל מיני החולאים שבא"י שמצד שהיא ארץ הרים ובקעות ומקום טרשין ושליטת החום כל החולאים ששולטים בה הם מעוצם החום נוח להם בצלו. ומה שאמר שדומה לצלילובא עי' בערוך שהשמן שעושין מגרעיני צלוליבא שותין אותו מי שגברה עליו הקור ביותר וע"כ יש בו חום רב ע"כ אמר שקקיון דיונה אע"ג שדומה לצלילובא הקור גברה בו מאוד ופסול שאין נמשך אחר הפתילה

א"ל אין מדליקין לפי שאין מדליקין עי' רש"י שפי' לפי שאין מדליקין בעינייהו וגזרי' הא אטו הא. ובערוך פי' לפי שקבלה היא שאין מדליקין ובנ"א גרסי' לפי שאין נדלקין והיינו דפליג אמה דהוה ס"ל לאביי ששמן הניתן בתוכו ממשיכו אחר הפתילה וק"ל מה פריך עלי' מדרשב"ג והא ע"כ מה דפשיטא לי' דאגוז פסול אע"ג דלא קתני לי' במתני' דהיינו משום דלא איצטריך למיתניי' דלא חזי כלל לפתילה וכדאמרי' לעיל (דף כ:) דתנא דידן לא תני צמר ושער משום דלא חזי ועי' רש"י ד"ה קתני מיהת שכתב ואע"ג דאגוז לא חזי לפתילה א"כ י"ל במידי דחזי בעיני' דלא שייכא גזרה מותר ע"י תערובות דבר הראוי וכשר. ומה ק"ל לפירש"י ז"ל. גם לפי' הערוך אפשר לומר דמשום שיש לגזור הא אטו הא הי' הקבלה לאיסור משא"כ בהא דרשב"ג דלא שייך גזרה כיון דלא חזי בעיני' שרי. גם לגי' נ"א לפי שאין נדלקין ורצ"ל שמעט השמן שיש בו נשרף בפ"ע והפסול אינו נמשך אחר הפתילה מאי פריך מאגוז והא י"ל פתילה שאני דכל שכרך דבר שמדליקין ע"ג דבר שאין מדליקין אין האור מסכסכת בו אלא נכנס לתוכו ועומד במקום אחד. ועי' רש"י ד"ה מסכסכת ואף שבמקום הפסול לפתילה אין האור נכנס וקופץ ממקום למקום אכתי אין שיעור לעובי הפתילה ולעולם כפי עובי הפתילה הכשרה אין האור מסכסכת וכשר אבל בשמנים שהפסול ע"י תערובות לפי שאין נמשכין בין שהפי' שאין נמשכין. כלל בין שהפי' שהשמן הפסול אינו נמשך והכשר שיש בו הוא שנמשך ונשרף אסור אפי' ע"י תערובות: ודע שיש לעיין לפירש"י דגזרי' אטו בעיני' דהא הוה גזרה לגזרה וצ"ל כמו שתי' התוס' ישנים בסמוך דאי אפשר שלא יטה ובשם הריב"ן דשמא יכבה