אגודת אזוב מדברי ריט

וק"ל די"ל לגזור אוגדו בידו אטו אין אוגדו בידו דהוה חששא אחת גזרינן אבל להוסיף חשש שלא יהי' אוגדו בידו ויכניסנו מרה"ר לרה"י כולי האי לא חיישינן וכ"כ תיקשי על קו' הגמ' דלמא מעיין בהו ברה"ר די"ל דכולי האי לא חיישינן אפי' לאביי דגזור גם גזרה לגזרה ועימ"ש בסמוך ע"ד התוס' ד"ה אלא א"א. וי"ל דסוגי' דהכא דלא כהלכתא כמ"ש הרז"ה והובא ברא"ש ואכתי י"ל דלא כרז"ה ואלא דוקא תוך ד' כברייתא וכאיקומתא דאביי באסקופה כרמלית ולמה דשקיל וטרי גמ' עלי' דאביי לא חיישינן דכולי האי לא חיישי' וכמו שהק'. ולמאי דקאמר ודילמא זריק להו:. ומשני זאת אומרת אין מזרקין כתבי הקודש הוה ק"ל דניחוש דלמא משיט להו לרה"ר דנהי דר"י ל"ק אלא מודה ב"ע בזורק הא מבואר בברייתא דשבת (דף ו.) דבמושיט נמי מודה. ונראה להביא ראי' לשיטת הירושלמי הובא בתוס' שבת (דף ג.) ד"ה בעשותה (ודף ה.) ד"ה אמאי שצריך שיקבלנו אחר מידו וי"ל שחברו יזכירנו כדקיי"ל נמי דשנים קורין לאור הנר דמדכרי אהדדי ולתי' זה כיון ג"כ תלמידי הב' דוב. וע"ד התוס' ד"ה אלא א"א שהק' דהא אביי גזור גזרה לגזרה ואין לומר דוקא בכתבי הקודש דקאמר ולאו איקומנא באסקופה כרמלית וכיון דאוגדו בידו אפילו שבות ליכא והעלו דלאביי הכא לא גזור גזרה לגזרה ואפי' בשאר דברים לא גזרי' הכא. והנה התוס' לעיל (דף ה:) ד"ה הי' קורא לא כתבו כן אלא לרבא ולא לאביי גם בתוס' לקמן (דף יא:) ד"ה א"א לא נקטו טעמא דאביי כדנקטי התוס' דהכא. וב"ה כיונתי בזה לדברי הגאון רע"א ז"ל בגי' הש"ס לקמן (דף יא:) ע"ד התוס': ולענ"ד יש לדחות דברי התוס' דהכא וי"ל דלאביי דוקא משום בזיון כתבי הקודש לא גזרי' ולקמן (דף קג.) דקאי לשנויי למה דפריך ר"ס אהא דשבות מקדש במדינה לא הוה ממשנה דהי' קורא ע"ז שפיר משני ני' כיון דליכא שבות מצד אוגדו בידו התירו במדינה ואע"ג דיש חשש גזרה אטו אין אוגדו בידו לאביי דגזור גזרה לגזרה אכתי י"ל הא דלא הוה שבות מקדש במדינה דוקא בשבות גמור הוא ולא בשבות האסור מצד גזרה לגזרה דרבנן בעלמא בזה גם במדינה התירו בשביל בזיון כתבי הקודש. ובזה שפיר ק"ל על קושי' הגמ' דניחוש דלמא מעייל להו מרה"ר לרה"י וקו' ודלמא מעיין ברה"ר גם לאביי דגזור גזרה לגזרה דבשביל בזיון כתבי הקודש י"ל דלא גזרו וכמש"ל. ואפי' נאמר דקו' הגמ' לאביי לשיטתי' דלא כמ"ש בזה. מ"מ י"ל דלדידן דקיי"ל כרבא דלא גזרי' גזרה לגזרה אין מקום לקו' הגמ' וממילא קיי"ל כברייתא דתוך ד"א דוקא וכשינויי' דאביי באסקופה כרמלית דלא כרז"ה שהובא ברא"ש וכמש"ל. גם מש"כ התוס' דמשום דשייך למיגזר טפי גזיר אביי גזרה לגזרה ולפי"ז לדידן דקיי"ל כרבא גם בכה"ג לא גזרי' סותר לדברי הש"ך ביו"ד (סי' קצ"ו ס"ק כ) בשם ת"ה דהיכא דשייך לגזור לדידן נמי גזרי' גזרה לגזרה ועימ"ש בזה בחי' פ' ר"א דמילה ולא זכיתי לעמוד בהבנת מה דמשני לקמן (דף ט.) התם לא נח הכא נח לפי' ר"ח מדוע בדרבא וגבי עומד ברה"י ומטלטל לא חשיב כמונח נגד גופו ובדרך אסקופה מקום פטור חשיב כמונח ודברי מהרש"א ז"ל לא זכיתי להבין וה' ברחמיו יאר נרי בתוה"ק בזכות אבותי נ"ע

דף ט ע"א תוס' ישנים לתוס' ד"ה אמר ר"י אמר רב: הוה מצי למינקט וקירוייו כלפי חוץ וכגון שהדלת עומדת באמצע עובי הפתח אצל הקירוי אלא דרך הדלת לעמוד כולה בפנים. וצ"ע דהא ר"א מוקי לה בשהדלת באמצע ואולי י"ל בשיש ב' קירויים דרך הדלת לעמוד באמצע ביניהם. ויש להעיר ע"ד רש"י ד"ה באסקופה שכ' אבל בתקרת ד' לא בטלה ירידת סתימתה בנעילת דלת ולפמ"ש י"ל דבכה"ג אין דרך שיהי' הדלת באמצע

תוס' ד"ה גזרה ואור"י דאע"ג דקיי"ל כר"מ בגזרותיו כו' הכא לא קיי"ל כר"מ לענ"ד י"ל עפמ"ש בס' הכריתות להר"ש מקינון חלק ימות עולם דורות תנאים (אות יט) דר"מ נקרא אחרים כשאומר דבריו בשם אלישע רבו שנקרא אחר וכיון דלאו דידי' הוא אלא דרבו אין הלכה כמותו ודע שצ"ע לעיל (דף ה.) הא מני אחרים הוא והא כולהו סתמא ר"מ אליבא דר"ע נינהו. ולא אליבי' דאלישע ב"א. ועי' תוס' לקמן (דף יא:) סוף ד"ה לא יעמוד דאין הלכה כר"מ בגזרה דלא יעמוד ובאמת שדברי הס' כריתות צ"ע מעובדא דשלהי הוריות

ע"ב רש"י ד"ה ומטריד יצטער ויהא טריד בצערו ולא יתפלל. צ"ע הא מבואר בברכות (דף יא.) דכל מין מצטער חייב בק"ש ונראה דה"ה בתפלה. ולמה לרש"י לפרש עפ"מ שלא כהלכה. הו"ל לפרש דלמא חזי פסידא ומטריד לתקנו והו"ל כבורסקי גדולה. ורש"י שפי' פסידא שמא נתקלקלו העורות לפי שיטתו פי' כן

דף י ע"א כי איכא צערא כו' כעבדא קמי מרי כי איכא שלמא י"ל דכי איכא צערא הרי זה בא לבקש רחמים וצ"ל כעבדא אבל כי איכא שלמא אינו בא לבקש דבר כי אם להודות על הטובה צ"ל בדרך כבוד. עוד י"ל כי איכא צערא איכא סימן שאין עושין רצון המקום יתברך והרי הוא כעבד צ"ל כעבדא. אבל כי איכא שלמא ה"ה עושים רצון המקום והם כבנים יש להתנאות לפניו כבן שמכבד את אביו ע"י שמתנאה לפניו כשמשמש לפניו

בגבורה של תורה ולא בשתי' של יין נ"ל כי האוכל קודם הזמן צריך להמשיך התאוה ע"י השתי' של יין לא כן האוכל בזמן האכילה וקודם לה עסק בתורה הרי הוא תאב לאכול בלי המשכת התאוה ולזה אמרו בעת יאכלו בגבורה של תורה שהתגברו קודם האכילה ולא בשתי' של יין קודם האכילה

תוס' ד"ה טריחותא. ובמחזור וויטרי מפרש דטעם דבעי' אזור שלא יהא לבו רואה את הערוה. צ"ע א"כ מה ס"ד דר"ש דקאמר ליקו הכי וליצלי ואולי ס"ל כת"ק בברכות (דף כד:) דלבו רואה את הערוה מותר

ע"ב חביבין עליך שמעתא דרב כולי האי צ"ע ומה זו שאלה, והרי נראה חביבותי' שנותן מתנה טובה להאומרה. ונלע"ד דרבא ב"מ לא ידע אם ר"ח מצד חיבוב דברי רב נותן המתנה או שרצה ליתנה לאחד מהת"ח וכדי שלא יתבייש וימנע מלקבלה תלה הדבר באמירת דברי רב והיינו דא"ל דבר זה ולא דבר אחר כמו שעמד בזה מהרש"א בח"א שהדין כן בנותן מתנה להודיע מקודם לבל יתבייש וכמו שפירש"י והדר שאלו לדעת אמתת כונת ר"ח וא"ל מילתא דרב מילתא אלבישייהו יקירא. ואר"ח בתרייתא עדיפא לי' מקמייתא משום שהראשונה הוא מדרשא דקרא ותני' כוותי' בברייתא שדרך האמוראים לידע הברייתא. עי' תוס' ב"ב (דף כב.) סוף ד"ה פי' וא"נ לא הוה ידע לה משמי' דרב הוה ידע עכ"פ עיקר הדין ומש"ה נמי לא שאל אמר רב הכי כדרך ששאל על השני' אבל השני' שהיתה שיחת חולין של ת"ח הצריכה לימוד כדאי' יומא (דף יט) הוה חביבא לי' לר"ח טובא ושאל אם אמרה רב בבירור

שקרובה ישיבתה צ"ע כיון שכל עיקר החטא הי' שהי"ל שלוה וכל מיני טובה ויד עני ואביון לא החזיקו ומנעו אורחים מתוכם וכיון שבשני השלוה הושוה צוער וסדום מכיבוש המלכים ע"י אברהם מה מהני שבתחלת ישיבתה איחר צוער שנה א' והרי בשני החטא היו שוים לפירש"י אך לפי' התוס' שסדום הי' להם ב' שנים שלוה בתחלה וצ"ל בתחלת בנינה קודם שעבדו את כדרלעומר דלא הי' לצוער בתחלה כי אם שנה א' של שלוה

דף יא ע"א אם יהיו כל הימים דיו אי אפשר לכתוב. חללה של רשות נ"ל שכיון בזה למוסר שיצדיק האדם על עצמו משפטי ה' ואם המלכות של בו"ד אין יכול להשיג עומק רוחב לבו ק"ו שא"א להשיג עומק הנהגת הקב"ה