אגודת אזוב מדברי ריח

אסקופה שבין רה"י לרה"ר דוקא באסקופה גבוה ט' ורחבה ד' דהו"ל מקום חשוב ואין לו דין רה"י הוא דהוה רה"ר מטעם כיתוף בני רה"ר אבל באין רחבו ד' טפחים דלא הוה מקום חשוב אין לומר דהוה רה"ר משום דחזי לכיתוף כיון דגם לבני רה"י ראוי לכיתוף ומהיכי תיתי יהי' עליו דין רה"ר ולא דין רה"י וכן הוא מבואר לקמן (ע"ב) דמקום שאין בו ד' בטיל לרה"י ולה"ר משמי' דר"ד אר"י ודוקא באין בו רוחב ד' דהוה מקום פטור ומותר לב' הרשויות אין לומר דהוה רה"ר מטעם כיתוף כיון דלרה"י נמי חזי לכיתוף אבל ברחב ד' דעכ"פ אסור מטעם כרמלית לבני רה"י שפיר י"ל דבראוי לכיתוף הו"ל רה"ר וצ"ע ובאמת לקמן (ע"ב) פירש"י אסקופה רה"ר כגון אסקופת מבוי שאין לה תקרה ואין גבוה ג' מן הקרקע ולחי של מבוי לפנים ממנה ומדלא פי' בגבוה ט' נראה דס"ל דאפי' ברחב ד' לא הוה אסקופה רשות הרבים כיון שעומדת בין רה"י ובין רה"ר ורבינו בגליון הש"ס לא העיר בסתירת דברי רש"י דלקמן (ע"ב) עם דבריו לקמן (דף צא:) ולענ"ד עכצ"ל דגם לרש"י לקמן צ"ל באסקופת מבוי שאין עלי' תקרה והלחי לפנים הימנה

תוס' ישנים רש"י ד"ה מאי לאו ואוקמה בעמוק ט' משום דלרש"י וכן בגומא נמי בט' דוקא ולא בפחות או יותר מט' מש"ה ק"ל דהא לר' יוסף נמי קשה פחות מכן מטלטלין דהא כרמלית הוא בדליכא ט' מצומצמין. דגומא ל"ד לקופה דהו"ל כלי לזה כתב רש"י ואוקמה בעמוק ט' רצ"ל מצומצמין. אמנם שיטת התוס' ד"ה א"ל דבגומא לא בעי' ט' מצומצמין. ולענ"ד י"ל ראי' למ"ש התוס' מדפריך אדרבא מדנתכוין לשבות ברה"ר דלמעלה מיו"ד עירובו עירוב וקשה דלר"י נמי דוקא בט' מצומצמין יהי' עירוב ולא בכל למעלה מיו"ד אלא ודאי דאין חילוק בגומא בין ט' מצומצמין או פחות ויותר מט' כל פחות מעשרה לא הוה כרמלית. איברא דתחלת דברי התוס' נראין דביותר מט' גם לתוס' לא הוה כרמלית לר' יוסף. וסוף דבריהם נראה דכל פחות מעשרה הוה רה"ר. והאמת ע"פ תחלת דבריהם יקשה כמו שהקשיתי לשיטת רש"י ובאמת צ"ע דברי התוס' דלא דמי' לקופה דאין כרמלית בכלים אבל גומא יותר מט' למה לא הוה כרמלית כיון דלא חזי לתשמיש כיתוף יותר מט'

תוס' ד"ה אמר אביי טעמא דר"ח דלא בעי' מקום ד' ברה"י משום דאמרי' ביתא כמליא דמי' אבל בכותל בעי' שיהא בחור ד' על ד' צ"ע הא לעיל (דף ה.) מבואר דל"ש ביתא כמליא אלא ברה"י מקורה וצ"ל דמ"ש ביתא כמליא הוא שלא בדקדוק דודאי לענין דלא בעי' שום הנחה בעינן לומר כמליא והו"ל קלוטה כמו שהונחה ועי' תוס' לעיל (דף ה') ד"ה לא מחייב. אבל בדר"ח דבעי' מקום הנחה משהו אלא דלא בעי' מקום ד' לא בעי' לומר כמליא ואפי' באינו מקורה סגי והתוס' לשון מושאל נקטו ור"ח גופי' שרה"י עולה עד לרקיע נקט טעמא. וכעת צ"ע לענ"ד להבין בחילוק שבין אויר הרה"י גופי' ובין החורים שבכותל

תוס' ד"ה רחבה ו' שיטת הר"ח לא זכיתי להבין כיון דס"ל דאפי' לענין חוצה לה בעי' אויר ד' ה"ה לענין גובה יו"ד ניבעי אויר יו"ד ובאמת התוס' כתבו דשיטת רש"י עיקר וצ"ע היטב בזה בסוגי' דעירובין דף עח ודף צג:)

התוס' ישנים שבש"ס דפוס ווילנא מצויין בטעות וצ"ל קודם השתא משמע. ולא הוסיף התוס' ישנים אלא ועוד דכל למעלה מיו"ד פטר ר"ע וכ"ה בתוס' ישנים ד' בערלין. ורצ"ל דכיון דלמעלה מיו"ד פטר ר"ע הו"ל אוגדו במקום פטור אפי' לאביי

ועיין מהרש"א על דברי התוס' וט"ס יש בדבריו וצ"ל מרה"י לרה"י דרך רה"ר. וק"ל דאפי' בכרמלית ומקום פטור ליהוי כזורק מרה"י לכרמלית ומקום פטור דרך רה"ר. וצ"ל דרשות דרבנן לא מבטל לר"ה שנזרק הכוורת אל תוכו

ע"ב זמנין משני לי' וזמנין משני לי' רבינו בגליון הש"ס לעיל (דף ז:) הראה כעין סוגי' דזמנין משני לי' וזמנין משני לי' בנדרים (דף מח:) ושם בגליון הראה לסוגי' דלעיל ומהתימא שלא הביא הסוגי' דהכא וצע"ג

רמא וזקפי' רמא וזקפי' לפירש"י צ"ע דהו"ל לומר זקפי' ורמי' זקפי' ורמי'

לימא תיהוי תיובתא דרבא ק"ל מה פריך והא שאני ד"א ברה"ר דהלכתא גמירי לה וכמ"ש התוס' לעיל (דף ה:) ד"ה בשלמא לבן עזאי ויש לעיין ברקק מים ורה"ר מהלכת בו דלעיל אם דוקא לענין ד"א ברה"ר איתמר ולא במוציא מרה"י לרה"ר ומרה"ר להר"י או דלמא לא שנא דכיון דרקק מים ורה"ר מהלכת בו הו"ל רה"ר לכל מילי וצ"ע דלעיל דייק גמ' במה דתני רקק רקק ותרי זימני רה"ר מהלכת בו ולא דייקינן מה דתני תרי זימני הזורק לתוכו ד"א חייב וקצת נראה דדוקא קתני הזורק לתוכו ד"א ועדיין צ"ע. ולכאורה הוה ק"ל במה דמתיב לרבא והא התוס' לעיל (דף ו.) ד"ה התם כו' כתב ואע"ג דאי הוה מנח לי' למעלה מיו"ד פטור התם למטה במקום שמהלך מקום חיוב אבל סטיו הקרקע נמי מקום פטור הוא וי"ל בדרבא חייב כיון דקרקע מקום חיוב אבל דרך אסקופה הקרקע מקום פטור מיהו קו' הגמ' ע"פ המסקנא לעיל דאפי' דרך סטיו שקרקע מקום פטור חייב לרבנן. והנה התוס' ד"ה לימא הקשו על פירש"י דהו"ל למיפרך מרבנן דלעיל במוציא דרך סטיו ומקום פטור אדרבה הא רבנן קיימי כוותי' והוה ק"ל ע"ד דהא לא דמי די"ל אע"ג דדרך סטיו דהוה כרמלית חייב מ"מ דרך מקום פטור פטור ותלמידי הב' דוב השיבני דמה"ת אין חילוק בין מקום פטור לכרמלית ולענ"ד הגם שדבריו נכונים לא הועיל כלל דהתוס' לעיל (דף ו.) כתבו ד"ה מ"ד דדרך צדין פשיטא לי' דמסתמא במשכן הי' כן ועי' מהרש"א לעיל (ע"א) ע"ד התוס' ד"ה רחבה ששה כתב דודאי כרמלית ומקום פטור רשויות אחרות הוה מדאו' וא"כ י"ל דוקא דרך סטיו דהוה כרמלית חייב משום דאשכחן כה"ג דרך צדין שכן הי' מסתמא במשכן אבל דרך מקום פטור דלא אשכחן כה"ג פטור ומש"ה הק' אדרבא דמחייב דרך מקום פטור מהכא ולא קאמר דרבנן דלעיל קיימי כוותי' ואזכיר בזה דבעירובין (דף צח.) דפריך וכ"ת כיון דמפסיק כרמלית לית לן בה והאמר רבא קשה ג"כ דבדרבא י"ל הלכתא גמירי לה ותו דמקום חיוב הוא הקרקע. אבל כרמלית מקום פטור הוא וכמו שהק' לעיל אסוגי' דהכא אמנם הסוגי' דהתם דמי' שפיר למעביר מחנות לפלטי' דרך סטיו ושם יש להקשות מדרבנן דבן עזאי והתוס' שם ד"ה והא"ר הקשו כן אולם במה שהק' התוס' שם דהו"ל לומר בפ"ק דשבת דרבא כרבנן דבן עזאי כבר הק' ע"ז דלא דמי דרך סטיו וצדין לדרך מקום פטור

וארשום בזה מה שהעירותי בעירובין שם דקאמר אימא סיפא רי"א וברש"י ד"ה הנדרסת וד"ה נמי נגזור ג"כ נקט ר"י ולמה לא הק' מת"ק דר"י וצ"ל משום דלמסקנא דשם (ע"ב) כולה מתני' ר"י הוא ויש לעיין למה דמוקמינן מתני' כב"ע דס"ל מהלך כעומד והו"ל לפסוק כב"ע דבין אי מתני' כולה ר"י ובין אי לדידן דאשכחן תנא דפליג אדרבא מתני' לאו ר"י עי' תוס' עירובין שם (ע"ב) ד"ה נימא בעי' לומר דמתני' כב"ע ואנן הא קיי"ל כרבנן דב"ע לעיל (דף ה: ודף וי"ו.) וראיתי בגי' הש"ס לגדול אחד זי"ע כמדומה בעהח"מ ס' מראה אש שכתב אהא דמתני' ב"ע היא וז"ל ול"ק הא סתמא אסתמא דשבת (דף צא:) דהכא לאו סתמא הוא דהא כולה ר"י היא, אח"כ ראיתי שהרז"ה הרגיש בזה עי' ברא"ש עכ"ל. ובעיקר קו' הגמ' אי הכי תוך ד"א נמי נגזור העירני תלמידי הב' דוב