אגודת אזוב מדברי ריז

דנקט רבי יציאות השבת בהדי מראות נגעים לחיובא דעכ"פ הוה חייב עלי' לרבי אשם תלוי דהא עכ"פ עשה איסור שמסופק אם חייב חטאת ולרבי הא לא בעי' ב' חתיכות לענין אשם תלוי והנה הר"י הביא ראי' דלענין חטאת מודה איסי מדלא משני אהא דבשוגג חייב חטאת פשיטא. דקמ"ל דהוצאה והכנסה מהנך דלא מספקן. ויש להעיר תינח לפירש"י ד"ה חייב דהוה ק"ל דליתני חייב סתם ואנא ידענא דחטאת קאמר שפיר הוה מצי לשנויי דקמ"ל דלא מספקינן בהוצאה והכנסה ולהכי נקט חייב חטאת דאי הוה נקט חייב סתמא הו"א אשם תלוי דר"ח שסידר הברייתא הו"א כרבי ס"ל דלא בעי' ב' חתיכות לענין אשם תלוי ואין לומר דלא ליתני כלל חייב ואנא ידענא דחייב אשם תלוי מדתני לי' דומיא דמראות נגעים וע"כ מדתני חייב: חטאת קאמר. דהא ל"ק לי' דלא ליתני חייב כלל רק מדתני חייב חטאת ק"ל. ומדלא משני הכי ע"כ דלענין חטאת מודה איסי. אבל לפי' התוס' ד"ה בשוגג דכיון דהאי הוה רה"י והאי רה"ר פשיטא דנראה דק"ל דלא הוה למיתני כלל חייב לכאורה לא הו"מ לשנויי דקמ"ל דהוצאה והכנסה מהנך דלא מספקן דאכתי לא הו"ל למיתני רק חייב סתם ולא חייב חטאת דאנא ידענא דחטאת קאמר דאי אשם תלוי קאמר קשה דלא הו"ל למיתני חייב כלל דאנא ידענא דחייב קרבן מדתני לי' דומי' דמראות נגעים ומדתני חייב ע"כ חטאת קאמר ודבהנך לא מספקן. והדרא קו' לדוכתי' למה תני דחייב חטאת חייב סתמא הו"ל למיתני וע"כ בעי למיתי לשנויי דאיידי דאיצטריכא לי' למיתני במזיד ענוש כרת ונסקל דהוה ס"ד דנהי דלענין חיוב חטאת לא מספקא לן לענין כרת וסקילה מספקא לן קמ"ל דלענין זה נמי לא מספקא לן בהוצאה והכנסה אבל באמת י"ל דאיסי לענין קרבן נמי קאמר ונהירנא שראיתי דממה דסתם לן תנא או דמצינו למידק ממשנה שלא במקומה אין להקשות מיני' אי קמ"ל ההיא מילתא בברייתא מה קמ"ל מתני' הוא כיון דשלא במקומו סתם לי' תנא דמתני' ואין מקום לדברינו אלו. ודו"ק. ובמה דפריך גמ' בשוגג חייב חטאת פשיטא דנראה בין לרש"י בין לתוס' דלא קשה אלא למה תני חייב חטאת אבל על מזיד ל"ק לי' די"ל אגב סיפא תני רישא אבל למה דמשני לי' במזיד ענוש כרת ונסקל איצטריכא לי' ורצ"ל דתני רישא אגב סיפא פריך שפיר הא נמי פשיטא

תוס' ד"ה ואר"י א"צ לפרש דפריך דמסתמא לא פליג רצ"ל דודאי לשבש דברי איסי ב"י ליכא מכח מסתמא די"ל דפליג אבל לעיל בד"ה הא קמ"ל לפרושי מילתא דאיסי ב"י דלא קאי אחטאת שפיר י"ל דמסתמא לא פליג אמתני' ודו"ק: אמנם מ"ש התוס' הכא דבדברי איסי ב"י יש לדקדק כמו במשנה צ"ע דבמשנה תני מנינא וחושבנא קשה שפיר מנינא וכמשפי' רש"י אבל איסי דלא קתני חושבנא לא קשה כלל מנינא למה לי וצ"ע

דף ז ע"א אלא עולא מ"ט לא אמר כשמעתי' אין לומר דמש"ה אוקמא בגונא אחריתא דלא תיקשי אדר"י מתני' קמ"ל. ור"א דאוקמה לא חש לה די"ל דלא שמע מילתי' דעולא משמי' דר"י דכיון דלא נתפרש במשנה הא דר"י ומכח רומי' דמתני' אברייתא מוקמינן למתני' בדאית לי' מחיצות ל"ק אדר"י מתני' הוא. ועי' בס' הכריתות למהר"ש מקינון לשון לימודים (שער ג' סי' ז' ופ"ז) דמברייתא אין להקשות על האמורא מה קמ"ל וה"נ ממתני' לחוד לא שמעי' לדר"י אלא בצירוף הקו' אברייתא

ור' אשי אמר אפי' צואה טעמא נלע"ד דאע"ג דלא דרסי עלה מיפסע קא פסעי עלה. ועי' לקמן (דף ק"מ) איקומתא דאביי ור"א ארקק מים ורה"ר מהלכת בו

דעד יו"ד הוה כרמלית פירש"י אויר כו' או של קרפף יותר מב"ס צ"ע דרה"י הוא והתוס' ד"ה אי לימא הק' כן על מש"כ רש"י בד"ה אילימא דאי איכא מחיצה

רש"י ד"ה כגון ולא הוקף לדירה הומ"ל בהוקף לדירה דבקעה זורעים בה תבואה וזרעים מבטלי מחיצה כדאי' עירובין (דף כג:) אלא דכיון דמייתי עלה דעולא דנקיט לא הוקף לדירה לרבותא דאפ"ה הוה רה"י לזרוק מש"ה פירש"י בלא הוקף לדירה

תוס' ד"ה וטח בפני' אומר ר"ת וכן הא דתנן כו' דכיון שנדבק בפני הכותל שהוא רוחב ד' על ד' חשיב כמונח עליו וריב"א פי' כו' דכיון שרואה את הקרקע חשיב כמונח עג"ק. נלע"ד דלר"ת בנח בחור הסמוך לרה"ר לאביי דכרה"ר דמי [ואולי גם לרבא דל דלאו כרה"ר דמי היינו דוקא בחור ד' אבל בחור כ"ש ולא שייך חוקקין להשלים י"ל גם לרבא לא נפיק מתורת ר"ה כמו פני כותל וצ"ע] לא בעי' חור שיש בו ד' על ד' דלא גרע מפני כותל. והא דבעי' לקמן (ע"ב) חור ד' היינו בלמעלה מיו"ד דמצד פני כותל אין לחייב כי אם מצד דחור רה"י ובעי' ד'. אבל למטה מיו"ד דיש לחייב מצד פני כותל במה דהוה חור לא גרע דהא הוה בכל הכותל ד' על ד' אבל לריב"א בחור דאינו רואה פני קרקע בעי' ד' על ד' איברא ברש"י (ע"ב) ד"ה לאו כרה"ר מבואר דבחור שאין בו ד' הוה לרבא מקום פטור דלא כמש"כ. ולפמש"כ יש לסתור מש"כ התוס' (ע"ב) ד"ה והלכה ונחה ועוד דע"כ הוצרך כו' דא"כ למטה מיו"ד כו' דבלמטה מיו"ד לא בעי' ד' על ד' גם בחור דמה לי חור מה לי פני כותל סוף סוף כל הכותל יש בו ד' על ד'. ודברי התוס' לקמן הם דברי הר"י שקאי בשיטת הר"ת ודחה דברי הריב"א

ע"ב תוס' ד"ה ואם חקק וקשה לריב"א ומ"ש מסוכה כו' ותי' דשאני התם גבי סוכה דבעי' שיהיו מחיצות סמוכות לסכך ובתוס' ישנים שבש"ס ווילנא עוד י"ל דהכא יש מחיצות גבוהות מבחוץ וא"צ לצרף הגידוד אלא דאין אויר כו'. אבל בסוכה צריך לצרף הגידוד כו'. והנה דברי התוספות ישנים אין להם ביאור דהא בסוכה משכחת לה שיש מחיצות גבוהות יו"ד מבחוץ. והי' נלע"ד לבאר דבסוכה אין לדון כי אם לענין תוכה ולא ענין ע"ג מבחוץ ובעי' לצרף דלשוי' מחיצה דבלא צירוף לא הוה כאן מחיצה כלל מש"ה בעי' פחות מג' אבל בשבת שיש לדון על תוכה וע"ג וכיון דלענין ע"ג איכא מחיצות גבוהות מבחוץ והו"ל מחיצות אלא דאין אויר בפנים מש"ה לא בעי' שיהא פחות מג"ט. ולפ"ז נלע"ד דבשבת דסוכה לשיטת התוס' ישנים י"ל מיגו דהוה דופן לשבת הוה דופן גם לסוכה כדאיתא בסוכה (דף ז) לרבא. אבל לתי' התוס' אין לו מיגו דאין הטעמים שוה דבשבת לא בעי' סמוך ובענין סוכה בעינן דפנות סמוך לסכך והנה להתוס' לענין גידוד ה' ומחיצה ה' לשבת אפי' מחיצה מופלגת ג' מהגידוד אין מצטרפין וצ"ע בזה. וראיתי בתוס' ישנים שבשסי"ן הישנים וכתבו שם עוד י"ל כו' אבל בסוכה איירי שאין המחיצות אלא עם הגידוד ומשמע דר"ל בשאין מחיצות יו"ד אפי' מבחוץ ודלא כמו שהבנתי דבריו. וסיים דהרשב"א תולה בשניהם

דף ח ע"א התוס' ישנים הקשו על רש"י ד"ה רחבה וי"ו דלא הוה זורקין רשויות דהא אשכחן מיהו שהיו מוציאין רשויות כגון ארון ומזבחות וצ"ל דכיון דזריקה תולדה דהוצאה כדאי' בר"פ הזורק מה לי הוצאות הרשויות ומה לי זריקת הרשויות ולענ"ד אין ללמוד מזה דהא באמת בכה"ג שהוציאו ארון ומזבחות אין מחייבין לדידן דהו"ל שנים שעשאוה. ועי' תוס' לעיל (דף ג') ד"ה בעשותה ובהוצאה בגונא דחייב לדידן לא היו מוציאין רשויות. כן נלע"ד ליישב דברי רש"י ז"ל

בגיליון הש"ס לרע"א הקשה ע"ד רש"י ד"ה מכתפין עליו שכתב בין רחב בין קצר דלקמן (דף צא) פירש"י בד"ה אילימא דוקא ברחב ד' ולענ"ד נראה דדוקא בעמוד ברה"ר שכל סביביו ר"ה י"ל כיון דגבוה ט' טפחים וראוי לכתף הו"ל רה"ר בין רחב בין קצר אבל