אגודת אזוב מדברי רטו

ולענ"ד י"ל עפמש"ל דודאי מתני' כר"ע אתי דסתם מתני' דש"ס אליביה ומה דדחינן לאוקימתא דרבה דר"ע היא היינו משום דלא שמעינן ליה בפירוש דהנחה נמי לא בעי' ע"ג מקום ד' ולפ"ז כבר שמעי' ממתני' דאגד יד שמי' אגד כמש"ל ע"ד התוס' (דף ד.) ד"ה אבל למטה מיו"ד וכמבואר בתוס' לקמן (דף צב.) ד"ה התם ואפי' אי הוה נקט תנא כנף בגדו נמי הוה שמעינן לה דידו בתר גופו גרירא כן נלע"ד ליישב לפום רהיטא וצ"ע עוד

א"ר אבין אר"א אר"י צ"ע דהול"ל וא"ר אבין אר"א בב' מימרי דר"א אר"א כיון דקדים להו מימרא דר"א אר"א אר"י זרק חפץ כו' וצ"ע על הכנסת מימרא דר"א אר"י בין המימרות דר"א אר"א אר"י ולולי דמסתפינא הו"א דהא דר"א אר"א נמי משמי' דר' אילעאי הוא ומציעא לא נזכר כדאיתא בנזיר (דף נה:) מיהו באמוראים אין זה מוחלט תדע דהא ה"נ בכולהו שאר מימרי מזכירו

ע"ב מהו דתימא מים ע"ג מים לא הוה הנחתן קמ"ל. ל"ז להבין מהיכי תיתי נימא דלא הוה הנחה והנה רש"י ז"ל פי' משום דניידי ואזלי ולא הבנתי דהא במים הכנוסים בגומא קיימינן ולא ניידי כלל ולכאורה רציתי לומר דלשון מי גשמים משמע בשעת ירידת הגשמים ובשעת ירידתם אפי' הכניסום בגומא ניידי. איברא דלענ"ד צ"ע דמסתברא דאפי' למה דס"ל מים ע"ג מים הוה הנחה היינו דוקא במים המכונסים בכלי או בגומא ובשעה שהם נחים אבל מים ע"ג מים המושכים וזוחלים או ע"ג מכונסי' בשעת הסערת הרוח או ירידת הגשמים וכ"כ במי הים שמעלה גלים בכ"ז לא הוה הנחה דהא התוס' ד"ה אגוז כ' דאגוז וספינה ע"ג מים מינח נייח ולענין שבת הוא דלא הוה הנחה משום דלא הוה דומיא דמשכן שאין דרך להצניע חפצים בכה"ג וצע"ג במה דלר"ע קלוטה כמו שהונחה דמיא והא לא היו מצניעין אפי' בכעין אגוז ע"ג מים ומכש"כ קלוטה באויר ובפרט לפמש"ל דקלוטה כמו שהונח באויר למעלה דמי וצ"ל אגוז ע"ג מים יתרחק ולא נשמר מיהו במים שבגומא לא א"ש לטעם זה וכ"כ התוס' ב"מ (דף ט:) ד"ה ספינה א"כ במים ע"ג מים המושכין או בשעת הסערת הרוח ועליית גלים ושעת הגשמים דעכ"פ אינם נחים והם נדים ונעים אין לחייב לענין שבת והרי זה דומה למה שהביאו התוס' מר"פ בתרא הא דנותן עליה כשהיא מהלכת דאע"ג שדבר הנתון ע"ג אדם או בהמה הוה כמונח מ"מ בשעה שמהלך לא הוה הנחה לענין שבת וה"נ אע"ג דמים ע"ג מים הוה הנחה מ"מ בכה"ג לא הוה הנחה לענין שבת ולפי"ז בעי' לומר דקלט מי גשמים לאו בשעת ירידת גשמים בשעה דניידי הוא אלא בשעת פיסוק גשמים קאי וא"כ מהיכי תיתי נימא דלא הוה הנחה והא לשאר מילי כל מילי ע"ג מים חשיבי כמונחים ולענין שבת שאני דבעי' שלא היה מתנענע ומתנדנד וא"כ הכא דנייח מהיכי תיתי נימא דלא הוה הנחה ובאמת צ"ע לפמ"ש דלקמן (דף ק:) גבי ספינה דהוה מרה"י לכרמלית ולא הוה אלא עקירה בלא הנחה דלא הוה אלא דרבנן כמש"כ רש"י לעיל (דף ג') ד"ה מבע"י דאי שדי ליה והוה תרי דרבנן גם צ"ע לענ"ד במה דקאמר שמן ע"ג יין פלוגתא דריב"נ ורבנן וה"ה שמן ע"ג מים כמו שפירש"י דממ"נ דבשמן הממלא כל שטח המים או היין בגונא דנח עליו ואינו מתנדנד י"ל דאע"ג דלרבנן לא הוה חיבור חייב לענין שבת כמו בנותן חפץ ע"ג חפץ דאע"ג דלאו חיבור הוא חשיב הנחה לענין שבת וה"ז דומה למניח ככר ע"ג ככר דלא הוה חיבור לטומא' ולענין שבת הוה הנחה לכ"ע ובמעט שמן ע"ג מים או יין הרבה דאינו מכסה כל השטח והוא מתנענע ע"ג אפי' לריב"נ דהוה חיבור אין לחייב לענין שבת דאע"ג דחשיב חיבור והוה כמונח לכל מילי מ"מ לא עדיף מאגוז וספינה ע"ג מים דהוה הנחה לכל מילי ואפ"ה לא הוה הנחה לענין שבת מטעם מתנדנד. והי"ת יאר נרי בתוה"ק

מר א"ל בההיא לישנא ומר א"ל בההיא לישנא לעיל ע"א לא משני הכי משום שחייב אדם לומר בלשון רבו ושינוייא דחיקא הוא: מם

תוס' ד"ה אגוז כו' ויד נמי איהו דקא מסגי מתותה. הק' בגי' הש"ס לרע"א זי"ע הא בנותן גט ביד עבדה נמי הוה חצר מהלכת והא הוה דומיא דידו אלא ע"כ דאמרי' דומיא דידו דא"א להלוך ממנו דהקונה ותמיד ידו אצלו כך בעי' חצר שאינה מהלכת ממנו דהקונה והניח בצע"ג והנה קו' לאו ע"ד תוס' דהכא קשיא כי אם על מה דקאמר גמ' בב"מ ספינה מינח נייחא ומיא הוא דקממטי לה ומש"ה לאו חצר מהלכת הוא יש להקשות קו' הגאון ז"ל אולם בב"מ שם ע"ד הגמ' והתוס' שם לא העיר הגאון ז"ל בגי' כלום. וביישוב הקו' נלע"ד דכיון דחצר מכח ידו אתרבאי ומינה ממעטינן חצר מהלכת אין למעט ספינה דכיון דאיהו מינח נייחא ומיא קממטי לה והרי הספינה שתורת חצר עליה נייחא ומים דקממטי לה אין תורת חצר עליהם והרי זה דומה ליד דיד נמי נייחא ואיהו קמסגי מתותה ועל הגוף ליכא תורת יד דנהי דבכולהו אברים קונה האדם מ"מ אין קנין שאר האברים מתורת יד ותדע דאי הו"א דשאר אברים קונין מתורת יד ליכא לרבויי מהמצא תמצא ומונתן גגה וחצרה וקרפיפה די"ל דלשאר אברים קא רבי קרא וע"כ צ"ל דשאר אברים לאו מתורת יד קונין ולא בעי' קרא לרבויינהו וא"כ ספינה דמי' שפיר ליד דכמו יד דנייחא ומה דמסגי מתותה אין תורת יד עליה ה"נ ספינה שתורת חצר ויד עליה נייחא ומיא דאין תורת חצר ויד עליהן ממטי לספינה אבל עבד דבין גופו ובין ידי הו"ל בכלל יד וחצר דאדון אין לחלק בין גוף העבד לידו וכי היכא דגוף העבד הו"ל חצר מהלכת לגבי דאדון ה"נ יד דעבד הו"ל חצר מהלכת ואע"ג דיד העבד נייחא והגוף הוא דממטי ליה אין לחלק בין היד ובין הגוף כיון שעל שניהם איכא תורת יד וחצר דאדון והוה חצר מהלכת בכלל הגוף עם היד. ה' ינחני דבדרך אמת ויאר נרי במאור תוה"ק בזכות אבותי זי"ע

תוס' ד"ה בשלמא לבן עזאי קשה לר"י כו' לימא בשלמא לבן עזאי לא אשכחן דמחייב כו' ותי' ר"י דה"ק כו' אפי' משכחת כה"ג כו' תיקשי היכא אשכחן צע"ג כיון דמקשה לרבנן ע"כ ס"ל דלא אשכחן כה"ג א"כ היכא שייך לומר כן לב"ע אפי' משכחת והא ס"ל דלא אשכחן כלל. והנלע"ד ביישוב קו' התוס' ע"פ מש"כ הק"א בטעם אין עונשין מן הדין דשמא איכא פירכא על הק"ו והבאתי בחי' שבועות (דף לג.) דמחייבין קרבן מק"ו וצ"ל דלענין עונש מיתה ומלקות וכרת שיש בו הכנסה לכיפה אין לחייב מק"ו משום צד ספק דמיפרך ק"ו בין לרשב"ם (ב"ב דף נ.) מטעם והצילו העדה בין לתוס' שם ד"ה וספק נפשו' מטעם דאדם מוחזק בעצמו אבל קרבן יש לחייב מק"ו אע"ג שיש צד ספק פירכא דהא מצינו קרבן על הספק כמו חטאת העוף הבאה על הספק. ולפ"ז י"ל הנה רש"י ד"ה היכא פי' דלמא לא חייבה רחמנא כו' ונראה דקושית הגמ' היא מצד ספק ולא פריך גמ' אלא במה דרבנן מחייבי סתמא. ומשמע אפי' מיתה וכרת או מלקות ודלמא לא חייב רחמנא בכה"ג אבל אי הוה מחייבי רבנן קרבן לחוד לא הוה קשיא לגמ' כלל דאע"ג שיש צד ספק לפטורא כיון דאין הפטור ברור מחייבין קרבן. ולפ"ז א"ש דאין לומר דטעמא דבן עזאי משום דלא אשכחן חיוב בכה"ג דהא בן עזאי פוטר סתמא ומשמע דלגמרי פוטר אפי' מקרבן ולטעמא דלא אשכחן כה"ג הו"ל לחייב קרבן עכ"פ מש"ה אמרי' דטעמא דבן עזאי דמהלך כעומד ומש"ה גם מקרבן פטור

בא"ד ובירושלמי פריך כו' מיהו גמ' דילן לא חשיב ליה פירכא כו' ד"א ברה"ר הלכתא גמירי לה בחי' ב"ק (דף קט:) כיונתי בעז"ה לדברי השטמ"ק בשם הראב"ד דכיון דהלכתא גמירי לה אין דנין ממנו לדבר אחר דאין דנין מהלכה וי"ל דהירושלמי סבר ק"ו אין דנין מהלכה אבל