אגודת אזוב מדברי רי

בזה במהרש"ל ומהרש"א שלא רצה לאוקמה מבעוד יום דליכא צד איסור בהוצאה. אמנם כל המפורשים תפסו שיטת רש"י דבין מבעו"י בין משחשכה אסור במזיד דלא כמו שהבנתי. ודע דלרש"י דמחלקין בין שוגג ומזיד דאביי לדרב ביבי בר אביי לאוקימתא דבקנסו שוגג אטו מזיד קמיפלגי ואע"ג דבמזיד י"ל דלא שדי לי' שיתחייב מיתת ב"ד אבל בשוגג י"ל דשדי לי' כמ"ש רש"י צ"ל דלמ"ד קנסו נפשט דר"ב ב"א לאיסור בין בשוגג בין במזיד אלא דלמ"ד לא קנסו לא נפשט וקשה כיון דא"כ כיון דלמ"ד קנסו נפשט לאיסור ולמ"ד נא קנסו לא נפשט להיתר בשוגג וכ"ש במזיד וכמש"ל אין להניח הפשיטות למ"ד קנסו בשביל הספק אליבי' דמ"ד לא קנסו ולא שייך למימר בזה דר' ביבי בר אביי תנאי הוא כדאביי דלעיל למה דס"ל דמר סבר ככרמלית דמי' ומ"ס לאו ככרמלית דמי' ואין לומר דבשוגג נמי לא שדי לי' בשביל חטאת דהא בעינן תחלתן וסופן שגגה כדלקמן (דף ד.) וכשיזכור שיש בו חטאת לא יתחייב חטאת בהשלכה ועי' מהר"מ לובלין שכתב דבשביל חיובא דאורייתא דבשוגג לא ימנע מלמישדיי' וכוונתי לדבריו ליישב קושי' תלמידי הב' דוב נ"י שהק' קו' מוהר"מ ז"ל ואולי מכח קושי' זו לא ניחא להתוס' לחלק בין מזיד דאביי לדר' ביבי בר אביי ומוקי לה למזיד נמי מבעו"י וכמ"ש הר"ן והרש"א בשיטת ר"ן בתוס' ולענ"ד לדבריהם צ"ל דמבעוד יום היינו בתוס' שבת דעביד איסורא וקנסינן לי' והרש"ל בשיטת התוס' דמזיד משחשכה קאמר ולענין מזיד התוס' מודים לרש"י צ"ל דס"ל דמבעו"י ממש קאמר ולא בתוס' שבת

ודע דאי הוה פשיט איפכא מבעוד יום קנסוהו משחשכה לא קנסוהו נלע"ד דאין לפשוט בדר' ביבי דהתירו ע"פ דברי הריב"א שבתוס' לקמן (דף ד) ד"ה וכי די"ל בהוציא ידו שלא נעשה האיסור החמור כל כמה דלא השליך רשאי לעשות איסור קל כדי שלא יבוא לידי איסור חמור אבל בדר' ביבי כבר נעשה האיסור אמנם מדפשיט משחשכה קנסוהו פשטינן דר' ביבי לאיסור במכש"כ. ויש ליישב בזה קושית התוס' ישנים דמה"ט מדמה דר' ביבי בר אביי לההוא דהכא. וצ"ע על מ"ש הרז"ה ומהר"מ לובלין כיוון לדבריו הק' דאי הוה פשיט הוה נפשט דר"ב להיתר. ולפי עניות דעתי כמ"ש

תוס' ד"ה מי קנסוהו ונפ"מ בשוגג מבעו"י עי' מהרש"ל ומהרש"א ומהר"מ ולענ"ד י"ל דנפ"מ דאי הוה כרמלית היכא דעבר להחזיר ידו מכין אותו מכת מרדות אבל מטעם קנס כשעבר לא ענשינן לי'. ותו נ"מ דאי הוה כרמלית אחר נמי לא יחזיר מידו וקנס לדידי' קנסו ולא לאחר ואין על אחר אלא שלא יקיל ממנו קנס שקנסוהו רבנן

תוס' ד"ה כאן למעלה מיו"ד וי"ל דקמ"ל דאפי' הוציאה מתחלה דרך מטה מיו"ד מותר להחזירה למעלה מיו"ד ולא קנסינן לי'. נ"ל להביא ראי' מדבריהם למש"כ לעיל דהיכא דאין מקום לאסור אין לומר שקנסו רבנן ומש"ה אע"ג שהוציא למטה מיו"ד ויש לקונסו מותר להחזיר דרך למעלה מיו"ד כיון דאין מקום לקנוס ולאסור

בגמרא כדבעי מיני' רבא מר' נחמן היתה ידו כו' א"ל כו' ומ"ש לכי תיכול עלה כורא דמלחא וכן מצינו שהשיב ר' נחמן לרבא בלשון הזה לכי תיכול עלה כורא דמלחא בעירובין (דף לו.) ובחולין (דף יב. ודף קיב.) השיב ר"נ כן לר' דימי בר יוסף. והנה רש"י פי' בפי' השני דאפי' בזמן שיאכל כור של מלח לא יוכל להשוותם. ואתי שפיר דנקיט כורא דמלחא שצריך זמן רב לאכילתו שאין מסתפקין ממנו כי אם דבר מועט בסעודה. אמנם בפירוש הראשון פירש"י דבדיחותא קא אמר לי' כשתמדוד לי כור של מלח וכן פי' בעירובין שם כשתמדוד כור של מלח ותתנהו לי. ובחולין ג"כ פי' כן. ודבר זה קשה להעלות על הדעת דר"נ הוציא מפיו הקדוש דבר בדיחותא שמבקש שכר על לימודו לתלמידים. ואף על גב דבאמת גלה להם מיד הטעם בלי שום קיבול שכר לא מיבעי' לי' למימר הכי. ובמקום אחר כתבתי דעל רגע אחת חשיב ג"כ חלול השם ר"ל. אף על גב שיתברר האמת מיד. ולמה ביקש דוקא כורא דמלחא ולא ענין אחר

ואשר עלה בדעתי הקלושה ליישב ג"כ למה דוקא ר"נ אמר כן ולרבא ולר' דימי ב"י דוקא. נלע"ד דהגם שהי' בבדיחותא שהרי תיכף גלה להם הטעם הנה דבר גדול דבר והוא דבפרשת נצבים כתיב בעונש הארץ בזמן החורבן גפרית ומלח שרפה כל ארצה. גם באנשי סדום כתיב וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש. ואשת לוט כשהביטה מאחרי' נהייתה לנציב מלח. ובדור המבול גלה לנו הגאון ר' שמעלקי זי"ע מניקלשבורג שהיתה התיבה מעצי גופר לשים לב שאם לא ישובו מדרכיהם ידונו בגפרית. והענין בזה. כי מדת דינו ית"ש ועונשיו מתחלקים לב' סוגים. הא' עונשי ויסורי הגוף בדיני עוה"ז. והב' עונשי, ודיני הנשמה בגיהנם והנה עונשי ויסורי הגוף הם בבחי' מלח. דכשם שאין אופן לאכול המלח בלבדו. ועכ"ז הוא נצרך לתיקון רב בכל המטעמים והמעדנים ומבלעדו לא יערבו לחיך שום אדם כקטון כגדול כמו כן אי אפשר שיהי' לאדם העמדה וקיום בעולם נגד דינו ית"ש. הן שמים לא זכו בעיניו ובמלאכיו ישים תהלה ולפני זעמו ית"ש מי יעמוד ועכ"ז אי אפשר להתקיים מבלעדי מדת דינו. כי אם היתה הנהגת העולם בחסדים ורחמים פשוטים הי' האדם מסיר ח"ו יראתו ית"ש מעל פניו והיו עונותיו נשארים על עצמותיו באין מרפא לעונשי הנפשות בגיהנם לא כן ע"י עונשי הגופות החי נותן אל לבו ושב ורפא לו ומבואר דבר זה במדרשים וספרי מוסר זי"ע וביותר נתבארו דברינו בברכות (דף ה.) אמר רשב"ל נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורים מה מלח ממתקת את הבשר אף יסורים ממרקים כל עונותיו של אדם אמנם עונשי ודיני הנשמות הם בבחי' גפרית ואש כמבואר במדרש מפני מה נפשו של אדם מריחה ריח גפרית והיא מתבהלת מפני שהיא נידונית בה לעתיד לבוא והאש של גיהנם הוא האש היסודי כמבואר ברמב"ן על התורה פ' בראשית והנה בסנהדרין (דף קז:) מבואר שדור המבול ואנשי סדום אין להם חלק לעוה"ב מש"ה נידונו דור המבול בגפרית ורותחין להורות שעולם לא נתכפר בהמחם מן הארץ ביסורי הגוף כי גם יהיו לדראון עולם בעונש הגיהנם לדיני הנשמות. וגם אנשי סדום נידונו בגפרית ואש לטעם זה אולם אשתו של לוט שבזכות אברהם אע"ה ניצולה מן העונש ומצד שהניצול בזכות של אחרים אינו רואה במפלתן של רשעים באה עלי' עתה המיתה ועל כן לא בא עלי' כי אם עונש הגוף ולא עונש הנפש לכן נהייתה לנציב מלח המורה על עונשי ויסורי הגוף והנה הדור שבשעת החורבן הי' ראוים לסבול ב' העונשין. אולם השי"ת הגביר עלינו חסדו ושפך חמתו על עצים ואבנים בחורבן ביתו הקדוש ושממות הארץ הקדושה. לכן הוצרך שתהי' א"י ענושה בשרפת גפרית ומלח נגד הב' עונשים

ואקדים דברי רבינו מגלה עמוקות (אופן ק"ו) בפלוגתא דר"א ור"י אם נברא העולם בניסן אם בתשרי שהוא עפ"י אמרם ז"ל שבמחשבה עלה לברוא העולם במדה"ד ונבראה בשיתוף מדה"ר. והנה בפסוק ישמחו השמים ותגל הארץ נרשם שם הוי' ב"ה בר"ת י"ה בשמים ו"ה בארץ לפי ששם י"ה מורה למדה"ד והשמים וצבאיהם נבראו במדה"ד מבלי צורך שיתוף מדה"ר והארץ וצבאי' הוצרכה לשיתוף מדה"ר ונבראו בשם ו"ה המורה למדה"ר וכן אמרו על פ' כי ביה הוי' צור עולמים שהעוה"ב ושמים וצבאי' נבראו בשם י"ה והעוה"ז והארץ וצבאי' בשם ו"ק. כי הכפל של שם י"ק עולה רכ"ה בגי' מז"ל מאזני"ם מזל תשרי זמן הדין לפי ששם י"ה מורה על הדין והכפל של שם ו"ה עולה קכ"א בגי' מזל טלה מזל ניסן עת רצון ושעת רחמים על הגאולה והפדות לפי ששם ו"ה מורה לרחמים. והיה לפ"ז מחשבת הבריאה בתשרי במדה"ד כחשבון כפל שם י"ה וגמר מעשה הבריאה בניסן במדה"ר כחשבון כפל שם ו"ה והביא בשם התיקונים