אגודת אזוב מדברי כא

ובמה דאמרי' (בדף לח) שיהיה פנים כנגד פנים ודחה או אינו אפי' פנים כנגד עורף. פירש"י שאין הציבור צריכין להסב פניהם לצד הכהנים והוה ק"ל דהא לכאורה קרא דכה תברכו ואמור להם אזהרה הוא לכהנים היאך יתנהגו בענין ברכת כהנים וא"כ למה הוציא רש"י דרשה זו מפשטה ופירשה דבא ללימוד שצריכין ציבור להסב פניהם לכהנים והו"ל לפרש שהוא אזהרה לכהנים שיהיה פניהם אל הציבור ונראה דהוה פשיטא לרש"י ז"ל דהאי קרא דאמור להם הוא רק להזהיר לישראל האיך יתנהגו הציבור ולא לכהנים נאמר. ולמד כן רש"י ז"ל מדאמר אביי בב' כהנים קורא כהנים ולא בכהן א' משום שנאמר אמור להם וקיי"ל כוותיה ונהי דבירושלמי סבר ר"ח דבכהן א' קורא כהנים היינו לפי שקאי כהנים לאותו שבט ולא קיי"ל כר"ח דכהן קורא כהנים ואין ישראל קורא כהנים ולא בעי' אמירה משלהם שמכל זה נראה דהאי דאמור להם לא קאי על הכהנים שנושאין כפיהם רק קאי על עם הקהל. ואולי י"ל דמה"ט פירש"י כן משום דס"ל דלענין שכהנים צריכין להפוך פניהם לציבור לא בעי' קרא כלל חדא משום כבוד ציבור ועוד משום וישא אהרן את ידיו אל העם ופירש"י לענין שהציבור יצדדו פניהם לפני הכהנים

סימן ה בבאה"ט או"ח (סי' קל"ב סק"ה שפוסקים מלומר קדיש ביום כלות י"א חודש כדי שלא להחזיק לאביו או אמו ברשיעי. נ"ל דאם כלו י"א חודש בערב שבת יאמר קדיש בשבת ג"כ דהא בשבת ליכא דין של גהינם והקדיש בשבת להעלות הנפטר ממדרגה למדרגה אבל ביו"ט לא יאמר שכבר הראה אדמ"ו הגאון מהר"א זצק"ל אב"ד מקאליש דיש עונש גיהנם ביו"ט וי"ל שמחזיקו לרשע: ועוד נ"ל דקטן שלא הגיע לחינוך א"צ לפסוק מלומר הקדיש ואין לנו לחוש בהחזיקו לאביו לרשע ועיי' בזה בענין קטן. עובר עברה אי ב"ד מצווין להפרישו וה"נ במיקל בכבוד אביו (ובסי' שמ"ג) בהג"ה בקטן שהכה אביו דצריך לקבל ע"ע שום דבר כפרה. מיהו הכא אינו מפרש כן שמחזיקו לרשע ואדרבה כוונתו לכבדו במותו. וע"י נקה"כ ליור"ד (סי' שע"ו) דאין עונש גיהנם עד אחר הקבורה וא"כ ראוי לפסוק י"א חודש מיום הקבורה ועימש"ל (סי' ג)

סימן ו באו"ח (סי' קמ"ז סעי' ח) ביום שיש ב' ס"ת לא יפתחו הב' עד שיגללו הראשונה והוא מהגמ"ר שבס' הלכות קטנות בשם מהר"ם וט"ס יש בדבריו השני במקום הראשונה. והנה נלע"ד דמשהתחיל לגוללה לשניה מותר לפתוח הראשונה ולא דמי (לסעי' ז) אין המפטיר מתחיל עד שיגמרו לגלל ס"ת ועיין בסידור דרך החיים דיני קדיש וסדר הפטרה (סי' קג) שהוסיף במטפחותי' וכ"ה מבואר ברש"י סוטה (דף לט) שיגלל ס"ת במטפחותי' דהתם הטעם משום טרדת הגולל שישמע הברכה והפטרה מש"ה צריך להמתין עד שיגמור כל מלאכתו ומה"ט נ"ל דבמקומות וזמנים שנותנים כתרים ועטרות על סס"ת שצריך להמתין עד שישימו כולם ולא יטרדו הגוללים והמעטרים אבל בענין פתיחת השני' שהטעם משום שאין עושין מצות חבילות כנראה מדברי המג"א ס"ק י"א שפלפל בחכמה מהא דאין עושין מצות חבילות חבילות על שמוציאין הב' מהתיבה קודם החזרת הא' שלא כדברי הירושלמי. ומה"ט נראה שטעם בשעכ"פ אין לפתוח הב' עד שיגללו הא' היא מה"ט. וא"כ י"ל דאחר שהגביהו הס"ת הא' והתחיל להתעסק בגלילתה לא שייך תו אין עושין מצות חבילות חבילות ומותר לפתוח השני' ותדע דאלת"ה למה לן טעמא דטרדת הגולל שלא יתחילו להפטיר עד גמר הגלילה ותיפוק ליה משום שאין עושין מצות חבילות חבילות ועכצ"ל דלאחר שהגביהו הס"ת לא שייך תו ה"ט ובעי' טעם טרדה ואולי יש לחלק ולומר דקריאת התורה והפטרה בנביא לא שייך אין עושין מצות חבילות חבילות כיון דתלי' בקריאת התורה ובענינא דקריאה והיה תקנתה בזמן שגזרו על קריאת התורה והמפטיר עולה למנין ז' שצריכים לקרות בתורה

ודע שיש להעיר עפ"מ דאי' ביומא (דף ע) דאין גוללין ס"ת בציבור משום כבוד ציבור א"כ יש להקשות וכי אמרי' לאדם חטא כדי שיזכה חברך וה"נ וכי בשביל תקנת הגוללים שיזכו בשמיעת הברכות והפטרה יחטא המפטיר בזלזול כבוד צבור ובמק"א פלפלתי אם כבוד ציבור ניתן למחול מיהו לפמ"ש התוס' שבת (דף ד.) ד"ה וכי א"ל דדוקא היכא שלא נעשה האיסור על ידו או שפשע א"א חטא כדי שיזכה חברך וגם שהגולל הוא טרוד במצוה דרמי' אכוליה ציבורא י"ל דאתי שפיר קצת ודלא אמרי' כן ושאני ההוא דיומא שם דאפשר לקרות בע"פ או בהוצאת ס"ת אחרת א"ל משום דאיכא למיחש לפגמא אין גוללין משום כבוד ציבור וגם דקריאת כה"ג אינה על הציבור. וכעת אין פנאי לעיין בזה וגם שאכ"מ וה' יאר נרי בתוה"ק: מיהו כ"ז ניחא לפמ"ש דע"כ בעי' להתחיל בגלילת הס"ת קודם הפטרה שאין עושין מצות חבילות חבילות וכיון שבהכרח התחיל לגלול לא פשע ולא אפשר תו בענין אחר וגם שייך לומר שהאיסור בא ע"י המפטיר. אבל אי נימא דקריאת התורה והפטרה לא הוה בכלל חבילות חבילות ומטעמים שכתבתי לעיל א"כ אפשר להמתין ולגלול אחר הפטרה וי"ל דהו"ל כעין פשע ומניעת השמיעה בשביל טרדה לא בא ע"י המפטיר יש להעיר דליהוי בכלל אין אומרים לאדם חטא בכבוד ציבור כדי שיזכה חברך ודו"ק

סימן ז הנה הייתי חוכך לומר שהקדיש לאחר קריאת התורה יהיה דוקא בגדול שיש עליו חיוב מצות ולא בקטן ושהאבלים שאסורים בד"ת אין להם לומר קדיש זה ושוב מצאתי מפורש בתשב"ץ (ח"ג סי' קע"א) שכ' שהקדיש הזה יהיה בגדול דוקא ונתנה שמחה בלבי ובאבלי' דעתי נוטה דמטעם שאסורים בד"ת אין להם לומר קדיש זה כמו קטנים קודם י"ג שנים ואין מצטרפין לעשרה לקריאת התורה ועדיין צ"ע ועכ"פ למדתי עוד מדברי התשב"ץ שאין הקדיש שאחר קריאת התורה שייך להש"ץ או הקורא דוקא כ"א להאבלים דאי הוה שייך להש"ץ אן להקורא בלא"ה לא היה אפשר להיות בקטן ומטעם ששייך לאבלים בשביל כבוד התורה ודלא ליתי אבלים לאנצויי אני נוהג לאומרו לזכות נשמת מי שמגיע לו הקדיש ע"פ הדין האמתי

סימן ח מה שהעירותי תמיד להקל במי שבירך ברכה על איזה מצוה או ברכת הנהנין לענות אמן על ברכת חברו כשחברו בירך ג"כ אותה ברכה שהוא בירך ואע"ג שמפסיק בעניית אמן בין ברכה למצוה או לאכילה שהרי יוכל לסמוך על ברכת חברו שעונה אחריה אמן ואין לומר מטעם גורם ברכה שא"צ שכבר העלה אאמ"ו הגאון זצק"ל דגורם ברכה שא"צ היינו ברכה ממש אבל אמן מותר לענות שהרי אינו מברך ממש וליכא ביה לא תשא: ומה"ט העירותי לענין אמן שבין אהבה רבה לק"ש דעל ברכת אהבה רבה לכ"ע רשאי לענות אמן ובין תפילין של יד ושל ראש שאסור להפסיק אפי' לקדושה וקדיש (בסי' כ"ה סעי' י) מ"מ מותר לענות על ברכת של יד ודברי הוטבו בעיני מופלגי תורה

הנה ראיתי שהמג"א והפ"מ לא ס"ל כן שהרי אסרו בב' מקדשין כשסיים הא' קודם חברו ולא שתה מכוס שקידש עליו שיענה אמן על ברכת חברו (עסי' קסז) והובא ג"כ בסידור הגאון דרך החיים בדיני קידוש על היין בביתו סק"ה ולפמ"ש מה הוה והא יש לו לסמוך על ברכת חברו ואמן שעונה אחריו ואולי יש לחלק בין אם כיון בעניית אמן שיצא עתה בברכת חברו ה"נ דשפיר דמי והכא במאי עסקינן דלא כיון לבו לצאת והמברך לא כיון להוציאו ועיי' ר"ה (דף כ"ט) דלכ"ע בעי' כונת שומע ומשמיע אפי' לא בעי כונה לצאת גם י"ל משום שאינו שומע כל