אגודת אזוב מדברי רז

חייב אהכנסה אלא דהמוציא מרשות לרשות לא קאי אלא בהוצאה ולא בהכנסה ולעולם חייב אהכנסה. והא דלא איירי מינה משום דאבות קא חשיב והכנסה תולדה היא והנה התוס' ד"ה מי לא עסקינן הביאו קושי' הגמ' שבועות ואימא דקא מפיק מרה"י לרה"ר והיינו באמת כמ"ש לדחות פירש"י והעתיקו דמשני א"כ ליתני המוציא לרה"ר והוה ק"ל דה"א אפי' מכרמלית לרה"ר מש"ה תני מרשות לרשו' לשלול כרמלית וצ"ל דמרשות לרשות אינו שולל כרמלית. ועי' מהרש"א (דף ח) ע"ד תוס' ד"ה רחבה ששה דמה"ת כרמלית ומקום פטור רשויות אחרות נינהו ובאמת בשבועות שם משני א"כ ליתני המוציא מרה"י לרה"ר. וק"ל די"ל משום דבעי למיתני בלשון קצרה נקיט מרשות לרשות ולא נקט מרה"י לרה"ר ולפמ"ש דמרשות לרשות לא ממעט כרמלית א"ש דהו"ל למיתני מרה"י לרה"ר

תוס' ד"ה והא יציאות משכחת לה כולהו ביציאות כו' לפי' ריב"א בסמוך דלרש"י פשט העני ידו לפנים ונתן בעה"ב לתוכה והוציא ופשט בעה"ב ידו לחוץ ונטל העני מתוכה דאיירי בהוצאה בשניהם גבי בעה"ב הו"ל פטורי דאתי לידי חיוב חטאת וגבי עני פטורי דלא אתי לידי חיוב חטאת וא"כ לא הוה אלא שלשה חייב ומותר ואתי או לא אתי לידי חיוב חטאת משא"כ לפי' ריב"א פשט העני ידו לפנים ונתן בעה"ב לתוכה ועני הוציא הו"ל לגבי עני אתי לידי חיוב חטאת ולבעה"ב לא אתי. ופשט בעה"ב ידו לחוץ ונטל העני מתוכה גבי בעה"ב אתי לידי חיוב חטאת וגבי עני לא אתי לידי חיוב חטאת והוה שפיר ארבעה. וצ"ל דאע"ג דהתוס' לקמן (דף ג') ד"ה פטורי דחו פירש"י מכח הקו' דלא חשיב תרתי לפטור דעני באחת ודעשיר באחת ורצ"ל דחדא בבא מ"מ למה דהוה מוקמינן מתני' ביציאות לפי' ריב"א הוה מוקמינן דפטור אבל אסור דאתי ודלא אתי לידי חיוב דעני ודבעה"ב מיתני בתרי בבי ולא כמו חיובא ופטור ומותר דמיתני עני ועשיר כל חד בבבא באנפיה נפשיה ומש"כ בסוף דבריהם ולהכי לעיל כי משני הכא דעיקר שבת הוא תני אבות ותולדות לא הוה מצי למיפרך והא יציאות קתני לכאורה אין לדבריהם ביאור דנהי דמשכחת לה כולהו ביציאות הא יציאות אבות נינהו ולא תולדות והיכא קא משני דתני תולדות. ונ"ל דרצ"ל דלא הוה מצי למיפרך דהו"מ נאיד משינויי' דתני אבות ותולדות ואלא אבות לחוד תני חיובי ופטורי דהא משכחת לה כולהו ביציאות ומש"ה לא יצאו להקשות אמאי דמוקים למשנה כי אם אאוקימתא דמשנה דשבועות ודו"ק היטב

דף ג ע"א רש"י סוף ד"ה פטורי כל חיוב ופטור במס' שבת בחטאת קאי ובשוגג. הנה דברי רש"י אין להם שום הבנה וקישור לדבריו הקודמים. וראיתי לחכם א' שכתב שזה ענין אחר ולכאורה רציתי לומר דקאי אמאי דפריך בסמוך שניהם פטורים והא איתעביד מלאכה כו' ומשני מעם הארץ בעשותה ובחטאת קאי כמש"כ רש"י ד"ה מעם הארץ ומש"ה כתב רש"י דכל חיוב ופטור דמס' שבת נמי לענין חטאת קאי אמנם זה אינו דהא באמת כי היכא דשנים שעשאו פטורים מחטאת ה"נ פטורים ממיתה וכרת. וצ"ל דאע"ג דקרא מעם הארץ בעשותה וקרא דנפש ומאחת שכתבו התוס' ד"ה בעשותה מחטאת קאי. מ"מ ילפינן מיני' לענין מיתה וכרת וא"כ לא הוצרך רש"י לזה דכל חיוב ופטור בחטאת קאי דאפי' קאי לענין מיתה וכרת נמי אתי שפיר והנלע"ד דהוה קשיא לרש"י לישנא דגמ' פטורי דאתי לידי חיוב חטאת ופטורי דלא אתי לידי חיוב חטאת דהא מדקאמר מקמי הכי דפטור ומותר לא חשיב כי אם פטור ואסור וע"כ דבמזיד קאי דאיכא שפיר נ"מ בין פטור ומותר ובין פטור ואסור דבשוגג מה לי פטור ומותר מה לי פטור ואסור הא שוגג הוא ומה לי אם היה שוגג בפטור ומותר אם היה שוגג בפטור ואסור וכיון דלאו בשוגג קאי כי אם במזיד לא הו"ל למינקט חיוב חטאת כי אם חיוב מיתה וכרת ולזה כתב רש"י דכל חיוב ופטור לענין חטאת ושוגג קאי ומדוקדק לשון דאתי לידי חיוב חטאת וצ"ל דס"ל דבין פטור ומותר ובין פטור ואסור בשוגג קאי. ונ"מ דאם עבר בשוגג אפטור ומותר א"צ שום כפרה דהא לא עבר איסור כלל משא"כ אם עבר על פטור אבל אסור כיון דאסור עכ"פ מדרבנן לכתחלה הרי צריך כפרה על שגגתו וצ"ל דס"ל שלא כדעת הנה"מ (סי' רל"ד ס"ק ג') דבעובר עברה דרבנן בשוגג אין צריך כפרה ופלפלתי בעזה"י בדבריו במק"א. וכן צריך להסביר דברי רש"י ד"ה בבא דרישא שכתב פטור מחטאת ומותר לכתחלה וד"ה פטור א"א פטור מחטאת אבל אסור לכתחלה דכיון שדנין לענין אסור ומותר לכתחלה משמע דבמזיד קאי למה נקט פטור מחטאת דבשוגג הו"ל למינקט פטור ממיתה וכרת דבמזיד. ולמש"כ דלרש"י נ"מ בין פטור ומותר ובין פטור אבל אסור לענין שוגג ולענין כפרה א"ש. ומ"ש רש"י מותר לכתחלה רצ"ל היכא שמותר לכתחלה א"צ כפרה על שגגתו אבל כשאסור לכתחלה צריך כפרה על שגגתו וכולה מתני' לענין שוגג קאי. וע"פ מה שכתבתי יש להבין דברי התוס' ישנים שכ' ביישוב קו' התוס' דהא בבא דרישא אסור משום לפני עור ותי' דמ"מ לאיסור שבת פטור ומותר שאין להבין דעכ"פ אע"ג דלענין שבת קאי מ"מ מה לי איסור שבת מה לי איסור לפני עור הנצמח מאיסור שבת ולפמ"ש י"ל עפ"י מה דאיתא ביומא (דף פו.) דעל לא תעשה תשובה ויוהכ"פ מכפרין ועל כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויוהכ"פ תולין ויסורין מכפרין ולפ"ז על לפני עור סגי ליה בתשוב' ויוהכ"פ אבל על איסור שבת יסורין בעי'. אמנם טעות הוא דודאי שגגת לפני עור דאורייתא חמיר משגגת איסור שבת דרבנן

רש"י ד"ה גופו נייח כו' לישנא אחרינא ידו בתר גופו גרירא ל"ג דיתירא הוא. צ"ע הא לגירסת לישנא אחרינא ל"ג ידו לא נייח גופו נייח וא"כ לאו יתירא הוא: ולכאורה אמרתי דרצ"ל דלישנא יתירא הוא דאין חילוק בין גי' ידו לא נייח בין גירסת ידו בתר גופו גרירא ולפ"ז צ"ל דשיטת רש"י כשיטת הר"י שבתוס' ד"ה מ"ט ודלא כמו שהבין הר"י בשיטת רש"י ז"ל אולם בני שי' הק' דמ"מ לא שייך לומר דלישנא יתירא הוא אלא דב' הלשונות א' הם. וכעין מ"ש רש"י כתובות (דף לט:) ד"ה כוסליתא

תוס' ד"ה בבא דרישא ואפי' אי איירי בכותי דלא שייך לפני עור. עי' בחי' חולין (דף ז:) וע"ז (דף יד) דבכותי שייך לפני עור והכא שאני דכותי לא נצטוה אהוצאה מרשות לרשות:

תוס' ד"ה שניהם פטורין ולא פריך שיתחייב הראשון. נלע"ד שהרגישו בזה ליישב קו' מהרש"א ע"ד שכתבו דלא קאי אמתני' שהרי רישא דמתני' קא בעי לפרש לקמן ואין דרך שיקדים לפרש הסיפא מקמי רישא ושיקדים לפרש הפטור דסיפא מאיזה טעם הוא ואח"כ יפרש מאיזה טעם חיובא דרישא וע"ז הק' דהו"ל לנטורי באמת בקו' למה פטר בסיפא עד דליתפרש ברישא לחיובא דרישא וכ' דהו"א במתני' דבאמת חייב בסיפא עי' היטב במהרש"א. וצ"ל דהו"א דהא דתנן שניהם פטורים רצ"ל דבפשט העני ידו לפנים ונטל בעה"ב מתוכה או שנתן לתוכה והוציא שניהם פטורים רצ"ל דהעני שפשט לפנים ידו מלאה והבעה"ב שנתן לתוכה פטורים שניהם בשני הבבות. אבל הבעה"ב שנט מידו המלאה של עני והעני שהוציא מה שנתן בעה"ב לתוך ידו חייבים. ומש"ה הק' אאוקימתא של הגמ' וכמ"ש התוס' וביאר המהרש"א דבריהם ועכצ"ל דגם המקשה הוה ניחא ליה על פטורא דראשון ולא פריך אלא על פטורא של השני דאי הוה ק"ל על פטורא דראשון הו"ל למינטר להקשו' אמתני' ודו"ק היטב

תוס' ד"ה עקירת גופו וממתני' דקתני או שנטל מתוכה והוציא כו' שהניחו ע"ג קרקע צע"ג דהו"ל להקשות דנוכח מרישא דרישא ולא הי' מקום לתרץ. ולמה זה הק'