אגודת אזוב מדברי רו

להלן וביישוב כל זה לפירש"י נלע"ד דהנה במה דפריך גמ' וכ"ת מהן לחיוב ומהן לפטור והא דומיא דמראות נגעים קתני וכו' הוה ק"ל דהא גם למסקנא דהוו כולהו לחיובא אכתי קשה דלא דמיא להו דבשבועות ידיעות ומראות נגעים ב' כתיבי בקרא ומריבויי דקרא אתיין שהן ד' משא"כ ביציאות השבת ב' כתיבי הוצאה דעני ודבעה"ב ושהן ד' לאו מריבויי דקרא נינהו אלא מסברא דמה לי אפוקי מה לי עיולי וצ"ל דכיון דדמיא בשאר צדדים והוה כולהו לחיובא אע"ג דבצד דאתיין מריבוייא דקרא לא דמי לית לן בה כיון דדמי להדדי ברוב הצדדים משא"כ אי לא הוה כולהו לחיובא דלא הוה דמי להדדי ברוב הצדדים הוה ק"ל שפיר מעתה י"ל דודאי אמתני' דהכא לא ק"ל במה דפתח ביציאות וקא חשיב הכנסות בהדייהו דיש לפרש יציאות השבת ע"י שאסר התורה הוצאות מרה"י לרה"ר לעני ולבעה"ב איכא ב' איסורין שהן ד' בפנים וב' איסורין שהן ד' בחוץ. דהא מכח איסור הוצאה שמעינן איסור הכנסה מסברא דמה לי אפוקי מה לי עיולי דסוף סוף איכא עקירת חפץ ממקומו ואיכא נמי ב' פטורי לבעה"ב וב' פטורי לעני ולא נעייל נפשין בדוחקא דשנים שהן ד' איציאות קאי ושיש ביציאות שנים שהן ד' משום דתנא כששנה לתלמידיו קרי להכנסה הוצאה מה שאינו בלשון בני אדם והשתא א"ש דלעיל כי משני דתני אבות ותולדות לא הוה מצי לפרוך ליה והא יציאות קתני דהוה מצי לשנויי ליה כמ"ש. אמנם אמתני' דשבועו' ק"ל שפיר דאין לומר דע"י שאסרה תורה הוצאות בשבת איכא ב' שהן ד' מכח דידעינן הכנסות מסברא דא"כ תיקשי דתו לא יהיה דומה לשבועות וידיעות ומראות נגעים בב' צדדים חדא דשהן ד' לא אתיא מיתורא דקרא כדאתיא בהו שהן ד' כי אם מסברא בעלמא ותו דביציאות גופייהו ליכא שהן ד' אבל בשבועות ידיעות ומראות נגעים איכא שהן ד' בהו גופייהו ואע"ג דדמי להו בחד צד דכולהו לחיובא אין זה דומה דכיון דלא דמי להו בב' צדדים ומש"ה הוצרך לדחוקי נפשיה דתנא קרי גם להכנסה הוצאה והוה שפיר כולהו ד' ביציאות דנקיט תנא משום דכל עקירת חפץ ממקומו קרי לה תנא הוצאה וא"כ דמי שפיר לאינך בב' צדדים ומה דלא דמי להו בחד צד דלא אתי מיתורא דקרא כולהו שהן ד' לית לן בה כיון דדמיא להו ברוב צדדים. ואין להקשות א"כ מה פריך בשבועות (דף ג') דשבועות וידיעות לא הוה כולהו לחיובא דומיא דמראות נגעים ולפמש"כ מאי קושיא והא כיון דבכולהו צדדים דמיין למראות נגעים ואע"ג דלא דמיין בצד כולהו לחיובא לית לן בה וכמש"כ. די"ל דודאי אי הוה מצי למימר דיציאות לא דמי למראות נגעים בצד כולהו לחיובא גם בשבועות וידיעות לא הוה בעינן לומר דדמיין בצד כולהו לחיובא למראות נגעים כיון דלא הוה אלא שינוי בחד צד ועל השינויים בחד צד אין להקפיד כל כך כיון דדמיין עכ"פ בשאר צדדים. אבל למה דמסקינן דיציאות דמיא למראות נגעים בצד כולהו לחיובא ובצד דלא אתי שהן ד' מייתורא דקרא נשתנה ממראות נגעים ושבועות וידיעות עכצ"ל דשבועות וידיעות אפי' יצוייר שלא ידמו למראות נגעים בחד צד בעינן שיהיו דומין בזה הצד דכולהו לחיובא דלא יתכן דיציאות יהיה דומיא דמראות נגעים בצד כולהו לחיובא ובצד דלא אתיא שהן ד' מריבויי' דקרא הוא משונ' ושבועו' וידיעות דמיין למראות נגעים בשאר צדדים ובצד כולהו לחיובא לא יהיו דומים דבזה אע"ג שכולם יהיו משונים ממראות נגעים בחד צד הנה יהיה שינוי רב ביניהם דיציאות יהיה משונה בזה הצד וידיעות ושבועות יהיה משונה מצד אחר [ותו דא"כ יהיה שינוי בין שבועות ליציאות וידיעות בב' צדדים דיציאות לא אתיא שהן ד' מיתורא דקרא וכולהו הוה לחיובא ובשבועות וידיעות אתיין מייתורא ולא הוה כולהו לחיובא איברא דזה טעות דבמה דלא הוה כולהו לחיובא באמת לא דרשינן ליה מייתורא דקרא לר"י בעל העתיד לבוא ולר"ע בהעלם קודש ומקדש. אמנם ארווחנא דעיקר הקושיא אין לה מקום דאי לא יהיה כולהו לחיובא משום דלא מידרש קרא לענין עתיד והעלם קודש ומקדש יהיה ג"כ השינוי בב' צדדים כמו ביציאות השבת ודו"ק]. וע"פ מה שכתבתי א"ש מה דפריך איציאות והא דומיא דמראות נגעים קתני ולא פריך משבועות וידיעות ומה שתי' התוס' דאינהו נמי ממראות נגעים נפקא להו דכולהו לחיובא לא יעלה ארוכה כי אם לתרץ דלא הוה מצי למישתק ממראות נגעים ולמינקט ידיעות ושבועות אבל אכתי קשה דהו"ל למינקט לכולהו שבזה תהיה הקושיא יותר חזקה ולמה נקיט דומיא דמראות נגעים בלחוד. ולפמ"ש דכל כמה דלא שמעינן ביציאות דהוה כולהו לחיובא גם בשבועות וידיעות לא ידעינן דהוה כולהו לחיובא דומיא דמראות נגעים כיון דבחד צד הוא דלא דמיין ואפי' לפמש"ל דאי לא דמיא בצד כולהו לחיובא ממילא לא דמי בב' צדדים אכתי מאי אולמי' מיציאות דאי לא הוה כולהו לחיובא לא דמי למראות נגעים בב' צדדים ויציאות ושבועות או ידיעות שקולים הם אי ידעינן יציאות ידעינן להו ג"כ דהוה כולהו לחיובא ואי יציאות לאו כולהו לחיובא גם בשבועות או ידיעות י"ל דלא הוה כולהו לחיובא. ואע"ג דשבועות או ידיעות חד מינייהו עכ"פ כולהו לחיובא בין לר"י בין לר"ע לא נקיט אלא מראות נגעים דפסיקא לי' ותו דהוה מצי למימר דרבי נסיב להו כתנאי לפטורא כי היכא דאמרינן דנסיב להו כתנאי לחיובא ומש"ה לא. מקשה ביציאות אלא מכח דומיא דמראות נגעים דודאי הוה כולהו לחיובא והשתא קאמר רבינא שפיר מתני' נמי דיקא מדקתני יציאות וקא מפרש הכנסות לאלתר דע"כ תנא קרי להכנסה הוצאה דאלת"ה אלא דפי' יציאות השבת היינו מכח שאסרה תורה הוצאות בשבת שמעינן מינייהו שנים שהן ד' בפנים ושנים שהן ד' בחוץ מכח הסברא דמה לי אפוקי ומה לי עיולי וכמש"ל א"כ לא הו"ל לפרש ברישא הכנסות אלא הו"ל לפרש ברישא הוצאות דמיפרשי בקרא והדר הכנסה. דידעי' מסברא דאיסור הוצאות דדוקא במידי דאתיא מדרשא: שייך לומר איידי דחביבא לי' אקדמי' אבל הכא דהכנסות לא אתיין מדרשא אלא מסברא דמה לי אפוקי מה לי עיולי הו"ל להקדים לפרש מילי דהוצאה והדר לפרושי מילי דהכנסה דאתיין מסברא דהוצאה דהא כבר שמעינן מתחלת דבריו דהכנסה מסברא דהוצאה נפקא לי' במה שאמר שמאיסור יציאות השבת שמעינן מסברא שנים שהן ד' בצירוף הכנסות אלא ע"כ דהכנסה קרוי' בלשון התנא הוצאה ובתחלת דבריו יציאות השבת נכלל הכנסה דבזה א"ש דפתח לפרש הכנסות אע"ג דקושטא דמילתא דלא אתיין אלא מסברא דהוצאות כדי שנשים לב על קדימת פירושם ונבין דמסברא אתיין לאיסור ומש"ה אקדים להו תנא לפרושי ודו"ק היטב

רש"י ד"ה מהן לחיוב ב' עקירות כו', פשט העני ידו ריקנית לפנים ונתן בעה"ב לתוכה הרי פטור שני של הוצאה לגירסא זו חשיב ב' פטורים של בעה"ב והו"ל ג' דבעה"ב וחד דעני ולגירסת ס"א ברש"י הרי פטור שני של הוצאה של עני. צ"ל דלא גרסינן בתחלה ה ב' עקירות ובסוף דבריו לא גרסינן דגזרינן שמא יעשה הנחה על עקירתו דהא גבי עני חשיב הנחה. ואמנם חשיב ב' דעני וב' דבעה"ב וצ"ל דאע"ג דבמתני' דהכא לרש"י לא חשבינן הנחות ע"פ שיטתו לקמן (דף ג.) מ"מ בגמ' בשבועות למה דהוה בעינן לאוקמה דמהן לפטור הוה ס"ל דהנחות נמי חשיב. ויתיישב בזה קו' תוס' ד"ה וכ"ת מהן לחיוב. ועי' ברש"ל שדברי תוס' ע"פ גי' הס"א ברש"י דחשיב הנחה דעני

רש"י ד"ה הא דומיא כו' מה התם שבאיזו מהן שנטמא מה שעמדתי ע"ד הק' ראיתי שהביאו המהרש"א בשם התוס' שבועות ומה שעמדתי שמקדים בגמ' מראות נגעים ליציאות השבת מצאתי ג"כ במהרש"א עי' בדברי קדשו

רש"י ד"ה מי לא עסקינן דהא ע"כ אהכנסה נמי חייב דבריו ז"ל תמוהים דאטו הוה בעינן לומר דאינו