אגודת אזוב מדברי רה

חידושי שבת

דף ב ע"א רש"י ד"ה ושניהם שהן ארבע בחוץ כו' כשהמלאכה נעשית ע"י שנים זה עוקר וזה מניח: יש לדקדק דהל"ל לפרש כן על שהן ד' בפנים. ונ"ל דודאי אם נעשית מלאכה ע"י ב' שהאחד בר חיוב והשני לא הוה בר חיוב לא הוה רבותא כולי האי שפטורים כמו כשהמלאכה נעשית ע"י שנים ששניהם בני חיוב מעתה י"ל הנה קושית התוס' ד"ה פשט אמאי צריך למיתני עני ובעה"ב הוה מצי להקשות אהא דשנים שהן ארבע בפנים ושנים שהן ארבע בחוץ ותדע דהא התוס' הק' ג"כ אהא דשבועות דקאמר שתים דעני ודבעה"ב וה"נ הו"מ להקשות מה לי פנים מה לי חוץ אמנם לא הי' עולה קו' כי אם לפי' רש"י דמכילתין שבתוס' ד"ה ב' שהן ד' בפנים דפנים היינו דבעה"ב וחוץ היינו עני. אבל לפי' רש"י דשבועות שפי' דפנים היינו הכנסות וחוץ הוצאות לא שייך קושי' התוס' כי אם כסגנון הקו' אהא דשבועות מש"ה נטרי התוס' להקשות על פשט העני דמינה שמעינן שהעיקר כפי' רש"י דהכא. וע"ז תי' התוס' דלא הוה שמעינן עני מעשיר ועשיר מעני משום דהוצאה מלאכה גרועה ולפי"ז אתי שפיר דבהא שהן ד' בפנים דאכתי לא שמעינן חיובא דעני לא הוצרך לפרש דפטורים לפי שהמלאכה נעשית על ידי ב' דהפטור פשוט משום דאכתי לא שמעינן דהוה שניהם בני חיוב אבל בהא דחוץ דכבר שמעינן דעני ג"כ בר חיוב הוצרך רש"י לפרש שטעם הפטור משום שנעשית ע"י שנים אע"ג דבני חיוב הן ג"כ פטורים כדיליף בגמ' שנים שעשאוה פטורים: ומה שנתעוררתי על השינויים בפירש"י דעל שנים שהן ארבע בפנים הקדים לפרש על בפנים ואח"כ פי' לשנים שהן ד' ועל שנים שהן ד' בחוץ פי' על שנים ואח"כ על בחוץ והדר שהן ד' נלע"ד משום דעל שנים שהן ד' בפנים יש לרש"י להאריך בדברים מש"ה הקדים לפרש על בפנים בקיצור ואח"כ האריך בפי' ב' שהן ד' וגבי חוץ דעל שנים ועל בחוץ עולה בקצרה הקדים להו ועל שהן ד' שיש לו להאריך יותר וכמש"ל המתין לפרשו לבסוף. ועל' מה שבכל המשנה נקיט רש"י שתים ולבסוף כתב וא"ת שנים הן משום דעל פי' המשנה דקאי על יציאות השבת שייך לשון שתים אבל בואם תאמר שנים הם קאי רש"י להקשות על הפטורים שהם בלשון זכר נקיט רש"י ז"ל שנים הן

רש"י ד"ה שבועות ורש"י שבועות (דף ב:) לענין להבא נקיט אוכל ולא אוכל ולענין לשעבר נקט אכלתי ולא אכל לא אכלתי ואכל נלע"ד דבלהבא בשעת שבועה לא עבר עדיין נקיט רק השבועה ולא העבירה אבל בלשעבר שיצאה שבועה לבטלה מש"ה נקיט נמי מאיזה צד יצאה השבועה בעבירה. אמנם בשבועות (דף ג') נקיט הגמרא בלשעבר נמי רק השבועה אכלתי ולא אכלתי

תוס' ד"ה שתים כן נראה כמו שפירש"י כאן כו' ובשבועות פי' בפנים היינו הכנסות לכאורה צ"ע לפי' רש"י דהכא הו"ל למייתי בנדרים (דף ב.) דפתח במה דסליק ממשנה דהכא דסליק מעני ובפתיחתו לפרש הקדים עני ולמה לי' למייתי שם מפרק במה מדליקין איברא דלפירש"י שבועות צ"ע דהו"ל למייתי שם דמשנה זו פתחה במה דפתח דבפנים היינו הכנסות ומפרש פשט העני ידו לפנים ועי' בר"ן במכילתין וברז"ה

ודע דהגהות תוס' ישנים שנדפס בגליון תו' ד"ה פשט קודם וא"ת כיון דהכנסה [בש"ס דפוס ווילנא] אחר הגהת רש"ל והתם פריך אין להבין ומקומה ע"ד התוס' ד"ה שתים קודם ובשבועות פי'. וראיתי שכן הוא בתוס' שבועות (דף ה) ד"ה שתים בשם הריב"א. והביאו ג"כ דברי הירושלמי אמנם מ"ש דבירושלמי בעי אם הפי' במשנה כרש"י או כריב"א צ"ע דבעי' דירושלמי אם הפי' כרש"י ולא כריב"א או כועוד י"ל שבתוס' שבועות דבפנים היינו שחייב להביא קרבן לפנים ובחוץ דליכא חיוב קרבן. כמו שהובא בתוס' ישנים דהכא אם ב' לחיוב וב' לפטור או ד' לחיוב וד' לפטור

תוס' ד"ה פשט ותדע מדאיצטריך תרי קראי כו' והתם פירשתי דהיינו משום דמלאכה גרועה היא כן הגיה רש"א ועל מה שהגיה מהרש"ל והתם פריך מי כתיב אל יוציא אל יצא כתיב כתב רש"א שהגיה לאין צורך ולפי שגם לענ"ד לא זכיתי לעמוד ע"ד הרש"ל בהגהתו קודם שראיתי דברי רש"א נתתי אל לבי והאיר ה' עיני לבאר דברי הרש"ל וזה החלי דהנה לכאורה הגהת הרש"ל תמיהה טובא דודאי למ"ד תחומין דרבנן ואפי' לר"י בעירובין (דף יז:) על פי מה שביארום התוס' (שם) ד"ה לאו דלמ"ד נמי תחומין דאורייתא אין לוקין דעיקר קרא להוצאה אתי שפיר כתבו התוס' מדאיצטריך ב' קראי ע"כ דהוצאה מלאכה גרועה אבל לר"א דלמ"ד תחומין דאורייתא לוקין עליהן דעיקרא דאל יצא אתי לתחומין ולא להוצאה אין להביא ראי' מזה דילפינן בהזורק להוצאה מויכלא. ובעירובין שמעינן לה נמי מאל יצא דמלאכה גרועה היא דהא הרבה פעמים מצינו כן בש"ס כמ"ש תוס' שבועות (דף לא.) ד"ה ורואה. והתוס' ע"פ הגהת הרש"ל נראין דומין כעורבא דאייתי נורא לקני'. והנלע"ד דלקמן בפ' הזורק פריך גמ' וממאי דבשבת קאי ומשני גמר העברה העברה מיוהכ"פ. וצ"ל שהי' מקובל להם איש מפי איש. אע"ג דאין לומר שנתקבלה מסיני דהא מעשה הי' לאחר מתן תורה אחר יוהכ"פ ואין לומר שנמסרה דרשת גז"ש זו מסיני מ"מ צ"ל שהי' בקבלה איש מפי איש לדרוש גז"ש זו והשתא הוכיחו התוס' דכיון דעכ"פ שמעינן לאיסור הוצאה מאל יצא למה הוצרך קבלת הג"ש למשמע להוצאה מקרא דויכלא וע"כ משום דהו"ל מלאכה גרועה. והשתא הרגישו התוס' די"ל דלמ"ד לוקין על תחומין ד"ת בעינן קבלת הגז"ש לענין קרא דויכלא דבלא"ה הוה מוקמינן קרא דאל יצא להוצאה ואע"ג דתחומין נמי הוה שמעינן מיני' מ"מ לא היינו מלקין אתחומין. מש"ה הוצרך קבלת הגז"ש לקרא דויכלא דנדע דקרא דאל יצא עיקרו לתחומין ומלקין על תחומין וכיון שהתוס' באו בדבריהם ליישב לשון המשנה במכילתין ובשבועות וסתם משנה י"ל דאתיא אליבא דר"ע דס"ל תחומין דאורייתא וי"ל דרבי כר"ח ס"ל דלוקין אתחומין. אין להוכיח דהוצאה מלאכה גרועה מדבעינן ב' קראי והיינו קבלת הגז"ש דהעברה העברה דיש לומר דבעי' לגלויי דעיקרא דקרא דאל יצא לא להוצאה אתי כי אם לתחומין ולמילקי עלייהו ולזה הוסיפו התוס' דר"א פריך עלי' דר"י בעירובין מי כתיב אל יוציא אל יצא כתיב ובלאו קבלת הג"ש אין לומר דעיקרא דאל יצא אתי להוצאה כי אם לענין תחומין וע"כ מה דבעינן קבלת הגז"ש היינו משום דמלאכה גרועה היא ויש לעיין במרה ניתן להם השבת וא"כ בשלמא קרא דאל יצא י"ל שקודם שבת הראשון נאמר קרא אבל קרא דויכלא קשה וכי עד השתא לא היו מוזהרין בהוצאה מרשות לרשות ומה שהוצרך בסיני להזהיר על שבת במתן תורה לא קשה כיון שבמרה נצטוו די"ל דלענין שביתת עבד ואמה ובהמה הוצרך לשנותו. וצ"ל שהזהירם שנית שגם בשביל נדבת המשכן אסור להוציא מרשות לרשות ועי' תוס' לקמן (דף פח:) ד"ה אתחומין

ע"ב אמר רבינא מתני' נמי דייקא דקתני יציאות וקא מפרש הכנסות לאלתר הק' תוס' בלא לאלתר אי אפשר למצוא כולהו במציאות ותי' בתי'. השני דהו"א מאי אולמי' מתני' דהכא ממתני' דשבועות ולא זכיתי להבין דא"כ גם למה דדייק מדקתני הכנסות לאלתר נמי קשה מאי אולמי' מתני' דהכא ממתני' דשבועות ולפי שתי' הא' לא יעלה אלא לפי' הריב"א ולא לפירש"י וכמו שאכתוב ע"ד התוס' ד"ה והא יציאות קתני וליישב קו' התוס' באותו הדיבור בסוף דבריהם. דלעיל כי משני דתני הכא אבות ותולדות הו"ל למיפרך והא יציאות קתני ע"פ פירש"י בשגם שגם ע"פ פי' ריב"א צריך לדחוק ביישוב קושי' זו וכמו שאכתוב