אגודת אזוב מדברי רא

רו"כ ואיך הי' יכול להשאיר לו מעותיו על העסקים ההם ועי' בח"מ (סי' קע"ו סעי' ז) בהג"ה ובמחבר (סמ"א) שהביאו דברי המרדכי בג' שנדברו ביניהם להלוות לא"י בריוח סך ידוע ואחד נתן להא"י כפי חלקו ושוב לא נצרך הא"י ללות יותר וכתב שזכו שלשתן בריוח אף זה שלא נתן חלקו כל זמן שלא אמר איני נותן לך או דאטרחי' לב"ד ודחהו עוד. אלמא דאע"ג שלא הכניס שום דמים לשותפות הזה שנדברו להשתתף ביניהם אמרי' דכיון שהאחד נתן זכו כולם דבשביל כולם נתן וכל כמה דלא אמר האחר לא אתן עד שדחאו לאחר דאטרחי' לב"ד לא אבד זכותו בריוח. כש"כ בנ"ד שהעסק נעשה משל כולם וראובן הכריחו לשמעון לקבל מעותיו שזכותו בשותפות לא נאבד ע"י קבלת מעותיו כיון שמסר מודעא שע"פ אונס הוא עושה: ובפרט שהעסקים נעשו ממעות הלואה בה"ע שהכניס ראובן לשותפות והשט"ח של שמעון ולוי נשארו בידו הרי השאירו חלקם על העסקים ההם בידי ראובן ע"פ השט"ח שבידו: ותדע שדברי המורה האלו היו רק לעור עין הבורר של שמעון שהרי על טענת לוי נגד ראובן בנידון הריוח טען ראובן גם אתך נתפשרתי ולוי הכחישו שלא התפשרו מעולם וחייב המורה לראובן שבועה שהתפשר עם לוי ג"כ ולבסוף עשה פשרה ביניהם שיקח לוי מ"ם רו"כ בעד הריוח ואם הי' טעם זה אמת בעיניו במה זכה לוי יותר משמעון הלוא גם הוא הוציא מעותיו מראובן ואדרבה לשמעון נשאר תביעת הפסדות שלא נתבררו אז ולוי הוציא הכל והרי לפי דבריו אלה מבלעדי הפשרה אבד לוי זכותו בהוצאת דמיו מראובן כמו שאבד שמעון זכותו

[ד] והנני לגלות עוד מה שהועבר דרך הצדק מעל שמעון כי הנה מהעסקים המשותפים שנשאר על שם ראובן כבר לקח ראובן הריוח של ה"ע ערך צ' רו"כ זולת הוצאות אחרות שהוציאו מהשותפות על העסקים ההם. והנה אפי' אם נניח שהמכוון בפשרות יהודא וישכר כ"ה רו"כ ובפשרותם בינם לבין עצמם ח"י רו"כ הי' שבאלה כבר יוכלל בתוכם גם בעד ההוצאה והריוח שנתנו מהלואה ע"פ ה"ע לראובן. הנה אחר ששמעון לא יקבל בסוף כי אם ח"י רו"כ ומזה ינוכה ההוצאה שעל חלקו א"כ הרי ראובן בעצמו יודע ועד ששמעון לא הרויח בעסקים האלו מה שראובן לקח ממנו ריוח בה"ע ומחוייב להחזיר לו כי נתן בעסיקא הדמים לעסקים האלו. ושמעון לא הרויח בהם ועוד הי' הפסד בסחורה שהיו דמי' כפלים כהנה ונמשך ענינה כשליש או כרביע הזמן של העיסקא שע"ז ההפסד היו דנין עתה לפני המורה וא"כ יתחייב ראובן להחזיר לשמעון מה שלקח ממנו שלא כדין והמורה לא שת לבו גם לזאת אף שהבורר של שמעון עורר אותו ע"ז וגם יצא לעוררו שלא נתפרש בשני הפשרות שבסכי הריוח שיקבל שמעון יוכלל ההוצאות והרוחים שעל ה"ע. ואף שנסתתמו טענות שמעון במה שנשכח מאתו לפי שעה לברר טענותיו במה הי' ההפסד של ערך ק"צ רו"כ והשכחה באה ע"י העברת מועד טענותיהם בערך עשרה חדשים וע"י כן נסתם פיו מלטעון על כל זה בפירוש הנה טענת ותביעת שמעון כללה בתוכה לפסוק לו על הכל כי הי' תובע שיתן לו ראובן כפי מה שהי' הריוח חלקו משלם. ואף שלא ביאר לו כל צדדי זכיותיו הנה הי' חיוב על המורה לבררם לעצמו ולדין בכדי מה שתבע שמעון כדת של תורה ע"פ האמת והצדק בכל מה שיש זכות לשמעון יהיה מאיזה צד שיהי'

[ה] מה שחייב את שמעון לישבע שההוצאה לא נתנקה מריוח אחר לא אדע חיובה כיון שההוצאה ידועה לראובן ונרשמת בפנקס החשבונות שהיו ביד ראובן תמיד למה יתחייב שמעון שבועה על טענת ראובן אולי הרווחנו ממקום אחר והא אין נשבעין על טענת שמא [ומצד שותפין השבועה על שלשתן לא על שמעון ביחוד] והרי ראובן שיודע עכ"פ מההוצאה רק שטוען אולי הרוחנו ממקום אחר הוה כטוען איני יודע אם פרעתיך ואפי' נרצה לומר דספק פרעון קודם להלואה לא הוה כאיני יודע אם פרעתיך ודלא כש"ך (סי' ע"ה ס"ק כ"ז) מ"מ בנ"ד דליכא דררא דפרעון לפטורא ולא דמי לנידון הש"ך דהוה דררא דפרעון בע"כ שנודה לדברי הש"ך ומיושב בזה קושי' התומים במ"ש הש"ך דמשמע מסתימת הפוסקים והרי הוא מוכרח מסוגי' דב"מ. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבב"מ שם ליכא דררא דפרעון לפטורא משא"כ בנידון הש"ך. מש"ה הוציאו רק ממשמעות סתימת הפוסקים אמנם בנ"ד שע"כ בטרם שנעשית ההוצאה לא חשבו כנגדה רק שי"ל שאח"כ חשבו ריוח אחר נגד ההוצאה והוה ספק פרעון אחר חוב ברור

[ו] וממילא מה שצוה המורה שהבורר של שמעון יגלה אזנו שיש מקום שלא יזכה שמעון בד"ת ע"ד ההפסדות גם אחר שישבע על ההוצאות. ועי"כ הרצה את שמעון לקבל ק"ס על הפשרה הנה הטעה את שמעון הרבה. שאם אמנם שמבואר (סי' צ"ג סעיף י"ג) שאין השותף מן הנשבעין ונוטלין הא תינח אילו הי' ראובן טוען שאינו יודע משום הפסד אבל בנ"ד שראובן יודע שהיה ראוי להיות הפסד רק שאינו יודע כמה וטוען שמותר הריוח נשאר לנקות ההפסד. וכיון שישבע שמעון שמותר הריוח נשאר לנקיון ההוצאה ושלא הי' ריוח ממק"א נגד ההוצאה א"כ יתחייב ראובן לשלם כל תביעת ההפסד שתובע שמעון מכח חמשין ידענא וחמשין לא ידענא. ואפי' אם הי' כונת המורה שלא יזכה שמעון בדין להיות נשבע על דבר ההוצאה וע"ד ההפסדות מטעמא דאין השותף מנשבעין ונוטלין כבר כתבתי דהוה ראובן על ההוצאות וההפסדות ברובם כאיני יודע אם פרעתיך. ובמקצתם ע"פ התחייבותו מכח טענותו כחמשין לא ידענא: ומלבד כל אלה אפילו יהיבנא נמי שבכל אלה לא הוה אלא כאיני יודע אם נתחייבתי [כמו ששמעתי שאמר כן המורה] הנם עכ"פ יתחייב ראובן לישבע שאינו יודע ויבין כל מבין שאין יכול לישבע ע"ז. כי מה שאומר שאולי הי' ריוח שאינו זוכר ממנו כנגד ההוצאה גם מה שאומר שאינו מאמין לשמעון על כתבי החשבון שבידו מן הסוחר. הנה בפיו ידבר כדברים האלה ובלבבו לא כן יחשוב שמאיזה צד יוכל לדמות בלבבו שהי' ריוח ממק"א. הלוא כל עסקי השותפות רשומים בפנקס השותפות אשר הי' בידו ונתבאר בו רווחם והפסדם ומהיכן יבוא ריוח שלא ידענו ושיסתפק עליו וכמו כן אומרו שאינו מאמין לחשבון הסוחר בלא לב ידבר אחרי שקניית הסחורה הלוא נודעה לו. ופחת מדתה לא חשבו הבוררים כטענת שמעון כי אם כפי שיעור ע"פ הסוחרים מה שרגיל עכ"פ להיות פחת [אשר ע"כ במקום שתבע שמעון שליש הפסד ר"פ רו"כ חשבו לו הבוררים שליש הפסד רק מן ק"ע רו"כ] ואין יכול לטעון כי אם על דמי המכירה שחשב הסוחר. והנה כל הסוחרים פה ובסביבה וגם ראובן עצמו במרבית עניניו סומך עצמו תמיד על חשבון הסוחר ופתאום לא יתן אמון בחשבונו בדבר שיש לברר מחשבונות של סוחרים אחרים שהתעסקו עם הסוחר ההוא או עם סוחרים אחרים. ואין ספק שלא ישבע על אמתת דבריו אלה שאינו יודע ומלבד כ"ז בנ"ד שעכ"פ לפי דבריו מחוייב לשמעון הח"י רו"כ בעד חלק הריוח שלו [וגם בל"ז מגיע לשמעון עכ"פ עוד איזה רו"כ מראובן] והו"ל על ההפסדות מחוייב שבועה ואי"ל משלם ואפילו לשיטת הסוברים דבלא הו"ל למידע לא אמרי' מחוייב שבועה ואיל"מ הא בנ"ד ודאי דהו"ל לזכור אם הי' איזה ריוח נגד ההוצאה ואם לא הי' משתמיט מהם משך ערך עשרה חדשים הי' יכול לידע אמתת החשבון ברור בלא שום ספק והו"ל שפיר הו"ל למידע ומה שהכניסו בפשרה גם את ההפסד ס' רו"כ לנכות גם משלישם בערך מ' למאה לא אדע מה הי' להם. אחר שנתברר מפנקס החשבון שהחוב של צ' רו"כ הי' נחשב תמיד למעות מזומן של שמעון ולמה יפסיד המ' למאה להפסד זה. מהפסד שאין בו שום ספק: