אגודת אזוב מדברי ר

והנה משך זמן בערך ח' חדשים תבעו שמעון ולוי שיחזיר להם ראובן השט"ח ושיבוא אתם לחשבון ברור ויתן להם המגיע עוד ודחאם מדחי אל דחי ופעמים רבות תבעוהו במשך הזמן ההוא ע"פ השליח ב"ד שיעמוד לדין עמהם ודחאם ולבסוף בקשו שיוציא להם עכ"פ השט"ח ולא התרצה ולא ענה דבר כראוי. ועל פי רוב ההתראות בא פעם אחד לפני המורה וכאשר אמר לו שעכ"פ צריך להשליש השט"ח לא אבה שמוע אמנם בסוף צלחה להם להכריחו לדין עמהם לפני המורה וזבל"א וזבל"א

והנה שמעון תובע מראובן ולוי שיסייעו וישאו אתו בחלק ההפסד ערך ר"פ רו"כ. כי שמעון היה הסוכן ובעל החשבונות [וכתבי החשבונות היו ביד ראובן] וטרם סילוקו משותפותם חשבו שנשאר ריוח תת"ק רו"כ וכחשבון הזה תפסו ראובן ולוי הריוח לחלקם עם קרנם ואת המותר השאירו לשמעון. אמנם היה ההפסד מג' עסקים ערך ר"פ רו"כ מה שלא יכלו לידע אז ההפסד בבירור וכעת שמתברר ההפסד תובע שמעון שיתנו חלקם כל אחד שליש ההפסד: גם תובע חלק הריוח מעסקי השותפות שנשארו על שם ראובן והוא הרויח מהן הרבה. וראובן השיב לו על עסק אחד שהיה בו הפסד ערך למ"ד רו"כ פטרתה אותי מהיות בו שותף עמכם. ועל הפסד סמ"ך רו"כ שנפחת מחוב של תשעים רו"כ שנגבה רק למ"ד רו"כ טוען ראובן אדרבה א"כ יש ריוח עוד למ"ד רו"כ שנגבה מחוב זה ושהחוב היה של כל השותפין ולא של שמעון לבדו ועל הפסד ערך ק"צ רו"כ השיב ראובן הלוא באמת היה החשבון כפי הריוח יותר מתת"ק רו"כ ונשאר זה המותר על ההפסדות. גם טוען כי אינו מאמין לכתבי החשבון שמראה שמעון מן הסוחר שהיה הפסד כל כך ואולי ביקש שמעון שהסוחר יכתוב לו כחשבון הזה ובאמת לא היה הפסד כל כך גם על תביעת הריוח מעסקי השותפות טוען ראובן נתפשרתי וגמרתי עמך בעד ח"י רו"כ לחלקך ובשביל שלא ידעתי החשבון ברור שמגיע לך לא נתתים לך וחזר שמעון להשיב ע"ד ראובן מעסק שהיה הפסד למ"ד רו"כ לא פטרנוך מהיות שותף בו ע"כ מגיע מאתך השליש ובדבר החוב של תשעים רו"כ מברר מכתבי החשבונות שהיו תמיד ביד ראובן שכל משך שותפותם נחשב החוב של צ' רו"כ לשמעון בחשבון מעות בעין וממילא כיון שהיה בו הפסד סמך רו"כ מגיע לו שראובן ולוי ישאו אתו כל א' בשליש ההפסד. ועל מה שטען ראובן שמותר הריוח מן תת"ק רו"כ כבר נשאר לפצות מהן ההפסדות הללו טוען שמעון הלוא עלה עלינו הוצאות ערך ר"מ רו"כ והשארנו מותר הריוח לנקות ההוצאות ההם. ע"ז השיב ראובן אולי הרווחנו ממקום אחר לנקות ההוצאות ערך ר"מ רו"כ ולא אזכור כעת באיזה עסק הרווחנו לנקותם והנני חושב מותר הריוח הנגלה לנו על ההפסדות שתתבע ממני ושמעון השיבו ע"ז מאיזה ענין היה לנו ריוח אשר תסתפק עליו. הלוא כל העסקים נרשמים בפנקס חשבון שותפתינו. ועל תשובת ראובן שהתפשר עמו בעד ח"י רו"כ טוען שההתפשרות היה באונס ומראה השטר מודעא בחתימת יד ב' עדים וטוען שמוכן להביא גם העד השלישי שהיה בעת המסירת מודעא ושהכיר גם השלישי אז באונסו אך שלא בא על החתום על השטר מודעא גם כיון שלא קבלתי הח"י רו"כ כמו שהבטחת לי נתבטלה הפשרה. ועל טענת לוי נגד ראובן מריוח העסקים האלו השיב ראובן גם עמך נתפשרתי ולוי מכחישו

והנה המורה הורה להם ע"ד הריוח שאין המודעא מבטלת הפשרה של ח"י רו"כ כי אין זה נחשב אצלו כי הכירו עדי המודעא באונסו גם עיכוב נתינת הדמים של הפשרה היינו הח"י רו"כ אינה מבטלת הפשרה גם הורה שישבע שמעון שההוצאה ערך ר"מ רו"כ לא נתנקה משום ריוח אחר. וצוה לבורר של שמעון שיגלה אזנו שיש מקום שגם אחר השבועה לא יזכה שמעון בדין על דבר ההפסדות וכי נכון לפניו לקבל ק"ס על פשרה על ההפסדות. ועי"כ הביא מורך בלב שמעון עד שהתרצה לקבל ק"ס על פשרה על ההפסדות. והיה הפשרה שישבע שמעון על ההוצאה ערך ר"מ רו"כ כנ"ל. ובמקום תביעת שמעון מראובן שליש מהפסד ר"פ רו"כ הנה המורה והבוררים חשבו לו להפסד רק שליש מן ק"ע רו"כ ועתה עפ"י הפשרה הפחיתו לשמעון מהשליש של ק"ע רו"כ עוד ערך מ' למאה היינו שבעד השליש שתבע שמעון מראובן מן הפסד ר"פ רו"כ יקבל רק שליש מן ק"ב או קי"א רו"כ אחר שישבע על ההוצאה כנ"ל. וע"כ רוצה שמעון שיתבטל הק"ס שעל קיום הפשרה. ושיקוב הדין ביניהם

[א] לא אדע מאיזה טעם סלק המורה את השטר מודעא שמה שאמר שכשיבואו העדים לפניו לא יוכלו לומר הכרנו באונסו היכן נמצא כן שבמודעא או בשום שטר צריכים העדים לבוא להעיד עוד בפני הב"ד ככתוב בשטר ואדרבה מצינו להיפוך שבאם הוקרה שאמרו נגד השטר אין נאמנין דעדים החתומים על השטר כנחקרה עדותם בב"ד דמי וכל שכת"י יוצא ממק"א אין נאמנין לפסול את השטר והרי במודעא כתיב והכרנו באונסו ואין לחקור עוד והחקירה ללא תועלת ולמה לא חקר העד הג' שאמר שמעון. ובר מן דין אטו אנן וכ"ע אין מכירין באונסו ואף המורה ההוא מכיר בו שהרי ראינו שמשך ח' חדשים תבעוהו הם עצמם וע"פ שליח ב"ד לבוא עמם לד"ת ולבצע את החשבון ולהוציא להם את השט"ח עם הנשאר להם בידו ודחאם מדחי אל דחי ולא הטה אזנו לדברי המורה שישליש עכ"פ השט"ח שבידו על שמעון ולוי. ועתה רק ע"פ הרבה השתדלות צלחה להם שיבוא עמהם לפני המורה וזבל"א וזבל"א והבורר שברר לו הוא מחותנו ואינש דלא גמיר ולא סביר כי אם סוחר יודע בטיב מו"מ. הכי אין זה מגלה לכל איך היה משפט שמעון אם לא היה מתפשר כרצונו של ראובן והיו כל מעותיו של שמעון בידו של ראובן הלוא היה שמעון מוכרח לישב בטל מבלי מעות לעסוק במו"מ לפרנסתו ולמחיית ביתו הי"ו

[ב] אפי' בלא טענת אונס ומסירת המודעא כיון שלא נתן שמעון לראובן הח"י רו"כ שהתפשר עמו בעד חלקו ושמעון ולוי תבעוהו משך ח' חדשים ודחאם אחרי הרבה הטרחות לב"ד מתבטלת הפשרה כמבואר (בסי' ק"צ סעיף יו"ד וסעי' י"ז) בענין עייל ונפיק אזוזי ובטוח"מ (סי' רצ"ה) ובמחבר (סי' קע"ו סעי' מ"א) בענין אטרחיה לב"ד שעי"כ אבד זכותו ותו דאע"ג שנדברו בפיהם שר אובן יתן לשמעון ח"י רו"כ בעד חלקו מכיון שבאם היו העסקי' מתקלקלים לא היה ראובן נותן לשמעון כלום כי הלוא קודם לזה כבר קבלו ק"ס לקיים פשרת יהודה וישכר ולא אבה ראובן לקיים פשרתם ומאיזה כח היה מקיים עתה מה שהתפשרו בינם לבין עצמם ואולי באם היה הפסד היה תופס משל שמעון על חלק ההפסד הן ממעות של שמעון שביד ראובן והן מכח השט"ח שיש לו על שמעון וא"כ ממילא במה זכה ראובן בכח הפשרה שנדברו בפיהם ולא הוציאה בפועל בנתינת הח"י רו"כ שנתפשרו ביניהם שוב נודעתי שבעת הפשרה השניה תקעו כפם זה לזה ונדחו לכאורה דברינו אלה. אמנם מכיון שנבוא על שמעון רק מכח חיוב קיום הת"כ ולא מכח הקנאה סגי במה שגילה לפני העדים שהוא אנוס ולא בעי' שיכירו העדים באונסו

[ג] והנה שמעתי שהמורה זולת מה שסלק המסירת מודעא תקע עצמו להלכה דכיון ששמעון לקח כל מעותיו מראובן ממילא אין לו חלק בריוח העסקים הנשארים שהרי לא השאיר דמיו על העסקים ההם ודבריו מתמיהין הכי שמעון הוציא מעותיו לרצונו הרי ע"פ אונס הוציאם שהרי שמעון התרצה לפשרת יהודא וישכר להשאיר על העסקים ההם ערך שי"ן רו"כ וראובן לא התרצה לפשרותם ועיכב כל מעות שמעון עד שהתרצה לו על ח"י