אגודת אזוב מדברי קצט

הזן אינו מפסיד כו' ובאומר כל הנוטל חפץ זה ומוכר אינו מפסיד לא הוה שלוחו כ"כ וצדקו דבריך מ"ש (בסי' קפ"ה) דהשליח יוכל לעכב לעצמו בחפץ הנישום מפי הבעל החפץ ולשון הגמ' כתובות (דף צח) שממנו נובע הדין (דסי' קפ"ה) מאן שם לך מורה כן דאם כבר נישום יוכל לעכב לעצמו אולם לא אוכל להבין דהא צ"ל משוך וקני כדאיתא בטור ח"מ סי' קצ"ז ובפניו הו"ל כא"ל משוך וקני וא"כ בשלמא בב"ב בקיצי דמי ונוטלן בפניו הו"ל כמשוך וקני או בהגבהה הו"ל כא"ל הגבה וקנה בהגבהתך דהו"ל כא"ל קני אבל שלא בפניו צ"ל דדברי השליח הו"ל כאילו א"ל המוכר משוך או הגבה וקני ובפני השליח הו"ל סתמא כפירושו וא"כ צריך לזה שליחות. כן נ"ל לפום רהיטא ועיין היטב בטור וב"י (סי' קפ"ה) ובלא אמר המותר יהיה שלך ולא קיצי דמים אע"פ שאמר לו תמכרנה בד' הו"ל לסרסור לחקור ולמכור בלי אונאה

וצ"ע אם שייך חשדא כה"ג שקצב לו בעל החפץ בסך שימכרנה דמידע ידוע דכך וכך קצץ הבעה"ב ובחי' פ' האומנין (דף פ:) גבי אבא שאול אומר מותר אדם להשכיר כו' פירש"י לאחרים והארכתי קצת בזה ומצאתי במהרי"ט (סי' )

ודע דק"ל בב"ב פ' הספינה (דף פ"ח) ברשב"ם ד"ה א"ל ה"ה מקודשים לשמים כו' דכי יקדיש איש את ביתו כתי' וכו' ע"ש ולפום רהיטא קשה דמביתו דרשי' בר"פ קמא דב"מ (דף ו) מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו דאין מקדיש אפי' שלו כל שאינו ברשותו אבל דבר שאינו שלו סברא הוא דהיאך יוכל להקדיש דבר שאינו שלו וא"צ קרא אלא סברא הוא ועוד ק"ל כל זמן שעסוקין באותו ענין או תוך כדי דיבור יכול לחזור בו אפי' מכר מדעתו. וצ"ל שלא היה תוך כ"ד ולא היו עסוקין באותו ענין ועי' תוס' עירוכין (דף כח) גבי מה בהמה כו' משמע דבעי' קרא למעוטי שאינו מקדיש דבר שאינו שלו וק' דהא סברא הוא ואפשר דהיינו אומרים שנותן דמיו אע"ג דלא אמר לדמי

ודע דק"ל עוד בב"ב (פ"ח שם) הא עייל ונפיק אזוזי דלא קנה כדאיתא בהאומנין (דף עז:) ועי' שו"ת הרי"ף שהביא נה"מ (סי' צ"א) והוא באס"ז ב"ק פ' הגוזל קמא (דף קו:) גבי אתה מכרתו לי כו' ולא יהיב דמי ובבית מאיר אה"ע (סי' ז' סעי' ט) האריך מענין עייל ונפיק אזוזי וא"כ כ"ז דעייל ונפיק אזוזי לא קנה חברו ויכול להקדיש והוה כשלו ויש לדחוק ולומר דהקנין חל משעת משיכה אלא דיוכל לחזור בו כל זמן שלא יתן מעות דאומדנא דמוכח הוא שאינו מוכר בלי מעות ובטל המקח למפרע וא"כ צ"ע קצת בזה וכעת אין פנאי לעיין בזה

ובנידון שנשאלת אם דרך הסרסורים שלא למכור בלתי קציצת בעל חפץ הוה כמוכר של חברו וכסבור שמותר למכור ואם דרך הסרסורים למכור ע"פ שומתן מקחו מקח וממכרו ממכר שוב עיינתי בדברי משפט לאדמ"ו הגאון ז"ל שכתב (בסי' קפ"ה) בשם מחנה אפרים כדבריך

ואודיעך מש"כ ליישב הרמ"א (סי' קפ"ה) (דבסי' רמ"ו וסי' רס"ד וסי' ) איתא ב' דעות אי עושה טובה לחברו י"ל שלא נתכוין לעשות בחנם כ"א לתבוע שכרו והוה ספיקא דדינא ואי תפס לא מפקינן מיניה ועוד מבואר באה"ע (סי' כ"ח) והוא בקידושין (דף נב) וב"מ (דף כ"ב) אי אמרי' אגלאי מלתא למפרע וא"כ בשלח לו דורון לא למתנה קא מכוין וכדאיתא בח"מ (סי' נח) אלא דכיון לשכר ואגלאי מילתא למפרע דהוליך ע"מ לקבל פרס ועכ"פ הוה ס"ס לחיובא שמא נתכונו לשם שכר ושמא איגלאי מלתא למפרע שילוח הדורון וקבלתו לשם שכר וא"כ אפי' נגנב או נאבד ואח"כ שלח הדורון וקיבלו חייב דאיגלאי מילתא למפרע כן נ"ל לדחוק ואין פנאי לעיין רק למלאות מבוקשיך. והנה כל המשא ומתן בעסק המשפט היה בענין הסרסור ובעל החפץ ולא כתבת אם צריך הסרסור לדון עם הלוקח כדי לבטל המקח. כי אפשר הלוקח היה אלם או שהלוקח אינו מאמין מי ומי הבעלי' כאשר האריך אדמ"ו הגאון ז"ל בדברי משפט (סי' קפ"ה) בנודע שהוא סרסור ואינו ידוע מי הם הבעלי' א"צ להאמין מי ומי הבעלים ויכול לדחות כ"א

סימן כא בענין תשלומי שכר שדכנות וסרסרות. נ"ל שיש ב' מינים בשדכנים הנקראים מתחילים המתחיל שהמציא הדבר והציע השידוך או העסק בלבד ולא עשה פעולה להביא הדבר לידי גמר היכא שבלעדו לא היה נודע הדרך ההוא שנתבאר דינו בשו"ת שב יעקב חלק חו"מ (סי' י"ג) שנוטל חלק שלישית כשהיה המתחיל מב' הצדדים ומצד א' חלק ששית ואם בלעדו היה נודע מהעסק אין לו כלל כמבואר שם והיינו כשלא היה בכחו לעשות פעולה לגמור הדבר. גם נקרא מתחיל שנוטל בשוה עם הגומר והיינו כשעשה פעולה לגמור הדבר ולהשיג מב' הצדדים רשימות ושטרי פסיקתות כנהוג רק שלא גמר להביא הדבר עד אחר כתיבת התנאים [והחתונה להמנהג לסלק השכר אחר החתונה] וז"ל הגאון המבאר לס' חוקי משפט אות ס' סי"ב) מ"כ בשם פנקס ארצות המתחיל והגומר יחלקו ביניהם בשוה והמתחיל לא נקרא רק שאומר כמה אתה נותן כו' והאמצעי לא יקחו כלום ומדכתב והמתחיל לא נקרא רק שאומר כמה אתה נותן מבואר דהממציא השידוך בלבד אינו נקרא מתחיל לענין זה שיהיה דינו לחלוק עם הגומר בשוה עד שגמר להשיג רשימות כנהוג על ההתחייבות ואם לא עשה יותר ונגמר ע"י אחרים הדין שיחלוקו וליכא פלוגתא בין מנהג פולין לאשכנז כדעת השואל בשב יעקב ונ"ל דמ"ש שם ואם המתחילין הם רחוקים ובשעת הגמר לקחו הקרובים לגמור השידוך אין להקרובים כלום בשדכנות והיינו לפי שכבר גמרו הדבר והיו הצדדים יכולים להערים לגמור ע"י קרוביהם. אבל נגד מתחיל של השב יעקב מהיכי תיתי לא יקחו הקרובים חלקם ואפי' קרובים דאב לבנו ואח לאחיו שאין להם שדכנות ומצוה הוא דקא עבדי כמבואר מ"מ אין הריוח להרחוקים אלא הריוח להקרובים שאינם נותנים כי אם המגיע להם וחלק קרוביהם יעכבו לעצמם ובשאר קרובים הם עצמם יקחו חלקם

סימן כב ראובן שמעון ולוי השתתפו במסחר ראובן הכניס אלף רו"כ והבטיח להלוות לשותפות עוד ערך ג' אלפים רו"כ בהיתר עיסקא ח"י למאה ושמעון הכניס שבע מאות ולוי ג' מאות רו"כ. ושמעון ולוי מסרו לראובן כל אחד שט"ח על סך ת"ר רו"כ לבטחון זולת מעותיהם שהכניסו ופתאום ביקש ראובן לדחות את שמעון ולהשאר בשותפות עם לוי לבדו. וע"כ התנכל להוציא מרבית מעותיו שהלוה לשותפות בה"ע. ובהיות בעסקי השותפות רק הדמים שהכניסו ראובן שמעון ולוי במזומנים כנ"ל ועוד ערך אלף רו"כ הלואת ראובן בה"ע לשותפות אז גילה ראובן רצונו לשמעון שיפסוק שותפותם ולאשר רוב העסקים של שותפותם היו אז מופזרים בידי זרים על שם ראובן מסר שמעון מודעא בפני ג' עדים שהוא אנוס להתפשר עם ראובן כרצונו למען יוציא מידו מה שיוציא וקבלו ק"ס לקיים כאשר יפשרו ביניהם יהודא וישכר. והם נתנו הבחירה לראובן שיתן לשמעון בעד חלק הריוח מעסקים האלו כ"ה רו"כ. או שיוציא לשמעון מעותיו אך ערך ש' רו"כ יעכב משל שמעון על העסקים ההם וישאר שמעון עמו בשותפות העסקים האלו וראובן לא אבה לקיים הפשרה של יהודה וישכר ע"כ הוכרח שמעון להתפשר עמו בינו לבין עצמו שבעד ריוח מעסקים האלו יקח רק ח"י רו"כ. ועי"כ הוציא מיד ראובן קרוב למה שהיה לו בידו רק קצת מעותיו עם השט"ח שלו על סך ת"ר רו"כ נשארו עוד ביד ראובן עד שיבוצע החשבון בקרב הימים אח"ז צלחה גם ללוי להשיג שלו מראובן ורק השט"ח של לוי והחלק ריוח מעסקים הנ"ל נשארו גם ללוי ביד ראובן והשתתפו שמעון ולוי: