אגודת אזוב מדברי קצח

בריוח. ולענין הפועלים שחייב בעה"ב לשלם להם מה שיכולים להשכיר עצמם כבר הוא מבואר בס' קצה"ח (סי' של"ג סק"ב וסק"ג) שאין הדין מוכרח ומבואר להמעיין בקצוה"ח שם שמהר"מ בר ברוך חולק ג"כ בדין זה ומה"ט נ"ל שלא נחית הקצוה"ח (בסי' קע"ו סי"ד) לחלק כמ"ש הנה"מ שם (ס"ק ל"א) דס"ל בכל גוונא מבטל כיסו של חברו פטור אפי' פועל

מה שהקשה בספר מגן גבורים ב"מ (דף עג) וכן אאמ"ו הגאון בספרו פתחי שערים דלר"ח דמחייב בלא התנה. א"כ באם אוביר ולא איעבד למה לי כלל למה שכותב לו [ואפי' בלי כתיבה עכ"פ תנאי ב"ד בעי'] ותי' דהו"ל לזרוע הוא עצמו הוא דחוק דבאין המשכיר במקום ההוא מאי איכא למימר וגם כל זמן הזריעה י"ל שהיה סבור שיזרע ואח"כ כבר עברה זמן הזריעה

וביישוב קו' נ"ל עפ"מ דקיי"ל דעבדים שטרות וקרקעות נתמעטו מדין שומרים ועיין אחרונים בחו"מ (סי' צ"ה) אם גם מפשיעה נתמעטו. א"כ י"ל בשדה דלית בה דין שומרים בעי' תנאי ב"ד וכתב ליה אבל בממון נתחייב בהריוח מטעם שומר שנעשה על הממון ועל הריוח ויש לדחות והראני אאמ"ו הגאון זצ"ל באס"ז ב"מ (דף קד:) בד"ה ובשיטה כתב בספר דפוס ברלין (דף קסה:) שכתב כן

ועובדא בא לפני באחד שנתן ערבון על סחורה והבטיח לבוא לזמן מוגבל ולא בא. ואח"כ אמר שבאם לא יבוא לזמן המוגבל פעם שנית. הנה הוא יתן להמוכר עוד סך ידוע בעד מניעת הריוח שהיה יכול להרויח במעותיו וגם לזמן השני לא בא ומכר המוכר את הסחורה ואינו רוצה להחזיר את הערבון ומעכבו על מניעת הריוח שנגרם לו והקונה טוען שהיה חולה ואנוס שלא בא לזמן המוגבל ואומר שאינו יודע כלל אם אמר שבאם לא יבוא לזמן המוגבל שנית שישלם

א נ"ל הא דר"י ור"י בסוגיא דעירבון ב"מ (דף מח:) ודעת הרמב"ם דמה שבידו לא הוה אסמכתא היינו דוקא בחוזר לגמרי ולא כשאינו חוזר מהמקח רק מעכב ולא בא לזמן המוגבל אלא דאם אמר באם לא אבוא אשלם בעד מניעת הריוח שגרמתי לך צ"ע אם הו"ל כאם אוביר ולא איעבד אשלם במיטבא ולהרמב"ם במה שבידו אפי' אלפא זוזי. דהא שאני מבטל שדהו ממבטל כיסו. מיהו בנאנס ולא בא פטור. ואפי' להרמב"ם לא שייך לומר כאן אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן דאע"ג דבידו לא הוה אסמכתא מ"מ לא הוה שלו עדיין דנימא דלא חייבי' רחמנא באונסא דאידך. ואכתי הו"ל מעות הלוקח ופטור באונס

ב ולענין מניעת ריוח באם לא א"ל כן נ"ל דפטור אפי' לדעת הנה"מ דדוקא במה שהיה ראובן יכול להרויח במעות וחפצים שלקח ממנו שמעון יש לחייב שמעון מדין ערב וקבלן ולא על הריוח שהיה אפשר להיות עולה לראובן במה שהיה לראובן לקבל משמעון דהא אכתי דשמעון הוא ומהיכי תיתי ישלם לראובן מה שהיה אפשר להרויח:. ונ"ל דגרע אפי' ממבטל כיסו של חברו וי"ל דאפי' מדיני שמים פטור ומש"ה נ"ל דלא מהני תפיסה אפי' לדעת הרש"ל בש"ך (סי' כ"ח) והראני א' בתשו' מיימוני לס' משפטים (סי' ט"ו) במי ששכר מלמד וקצב ליתן לו מעות לזמן ידוע ולא נתן ותובע המלמד מה שהיה יכול להרויח. וק"ל דהו"ל מבטל כיסו של חברו ולפמ"ש פטור אפי' לדברי הנה"מ דהא מעותיו הוא שעיכב ולא נתחייב לו על שום חפץ רק במעות נתחייב. ומה"ט י"ל דאפי' במה שבידו לא מהני תפיסה

והנה דברי התשו' מיימוני תמוהים לפענ"ד שהביא ראיה דאגר נטר דשכירות מותר ממעידין אנו שפלוני חייב לפלוני אלף זוז ליתנם מכאן ועד ל' יום והוא אומר מכאן ועד ג' שנים ונמצאו זוממין דאומדין כמה אדם רוצה ליתן כו' וע"כ דבשכירות הוא דבהלואה אסור עיי"ש ותמוה בשלמא אם היו משלמין כמה שהלוה נותן למלוה או שוכר למשכיר שפיר איכא לסיועי' מהכא. אמנם בדינא דמתני' הלוה והשוכר משלמין תיכף כפי שהעידו העדים. אלא שאם נמצאו אח"כ זוממין אומדים כמה אדם רוצה ליתן שיהיה בידו מעות באותו סך לאותו זמן וכזה ישלמו העדים ומה נ"מ אם היה המעות שכירות או הלואה לעכו"ם שמותר ללות ממנו ואילה"ק כיון דאסור משום ריבית היכא שיימינן ליה די"ל כמה אדם נותן לכותי שמותר ללות ממנו או לסרסור שישתדל לו מחבירו ישראל. וכמה כותי נותן וצ"ע

ג ובנ"ד דלא א"ל בשעה שקנה ממנו הסחורה ונתן המעות לידו שישלם מניעת הריוח רק אח"כ אמר לו שישלם נ"ל דלא צריך לשלם דהא דיבורא בעלמא הוא ולא דמי לנותן עירבון שאומר בשעת הקנין ובאם אוביר ולא אעביד אומר בשעה שמקבל השדה. אבל בנ"ד שאומר בשעה שאין חברו מקנה לו פשיטא דלא קנה אסמכתא דבמה קנה חברו ובדיבורא בעלמא לא קנה כמו דבדיבור דקרע כסותי לא נפטר מחיוב שמירה ולא נפקע שם שומר מיניה עיין בקצה"ח (סי' רמ"ו סק"א)

ונ"ל עוד דוקא אם עתה א"א להרויח כמו בשער היין שכבר עבר ועתה א"א לקנות או (בסי' קע"ו סעי' י"ד) שכבר נמכר היין וכעת א"א לקנות בשער הזול מש"ה חייב בקבלן ושוכר אבל היכא שגם היום אפשר לקנות רק שהיה יכול להרויח ב' פעמים. בזה הו"ל רק מבטל כיסו לחוד ובזה מיושב ג"כ הקו' של הנה"מ (בסי' קפ"ג). ודבר חילוק זה למדתי מדברי הנה"מ (סי' ש"ו) שכ' דהיכא דעוד אפשר לצבוע פטור ומש"ה אינו משלם מניעתו שיכול לצבוע צבע אחר אדום עיי"ש ודוקא אם ביטלו מיום השוק חייב ולא מה שביטלו ימים אחדים ועיין ג"כ בנה"מ (סי' ד"ש) שכ' ג"כ ושוב א"א לקנות אחר כו' עיי"ש

סימן כ לאשר הצעתי דברי תשובתי (שבסי' ח) לפני אאמ"ו הגאון ז"ל אעתיק בזה אשר השיב לי במכתב קדשו מיום ב' קרח תרי"א וז"ל

שו"ת שכתבת בשנה העבר פ' עקב נידון סרסור שמכר בפחות ממה שהודיע בעל החפץ ע"י שלוח לאשת הסרסור ולא נודע להסרסור אתמול ראיתי שנית ביד חתני הרב שי' ות"ל בררת כל וכל אליבא דהלכתא. רק אודיע מה דק"ל לפי משמעות המפורשים כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה בסובין אפי' יש לו מעות כמו שומר שכ' התוס' ב"ק (דף ט) ד"ה ר"ה סבר וקשה לי השתא לוה מדעת צריך לשלם כמו שהלוהו וכמ"ש תוס' ב"ק (דף צז) באריכות כ"ש גזלן שלא מדעת וכה"ג בב"מ פ' המפקיד (דף מא:) גבי שליחות יד לא תאמר שליחות יד וכו' ותיתי משואל ומה שואל דלדעת בעלים קעביד כו' ע"ש וה"נ יש לדון ק"ו השתא לוה דלדעת בעלים קעביד חייב במעות כעין שלוה גזלן לא כ"ש

ואולם די"ל לפ"מ דאי' בב"ק (דף ה') א"ר אבוה כולן כאבות לשלם ממיטב וכ' התוס' לחד שינויא דג"ש גמורה היא ומן כ"ד אבות תני ר"ח גנב וגזלן א"כ פטורים לשלם במעות אפי' יש להם מעות רק הגזלה בעינא או סובין

ומ"ש בשם נה"מ דאם אחד אמר הריני מוכר חפץ זה בכך וכך א"צ שליחות דברי הנה"מ בספרו קשה עלי לראותם בגוף הספר [כי בעו"ה סבל הרבה בכאב עינים בעת הזאת] ולדעתי דומה להא דפ' המוכר את הספינה (דף פח.) גבי קרא כו' דקיצי דמים אבל נ"ל דשלא בפניו אסור ליטלם דשמא חזר בו מקציצה זו והרי בהרשאה בח"מ (סי' קכ"ג) חשו שמא ביטל השליחות ושם חששא בעלמא דלא עביד מעשה ועביד אינש שלא לימלך ממעשיו באיזה חרטה אבל דיבורא בעלמא עביד אינש לאמלוכי וא"כ י"ל דנמלך על דיבורא ומתחרט ועיין ר"פ המדיר גבי כל