אגודת אזוב מדברי יט

אחרת היא. וכבר נתיישבה קושי' סתירה זו במג"א שם דלענין צירוף הוא דבטיל ועוד שרואין אלו את אלו, ויש לעיין עוד מדין זה היכא שיש להפליג הבהכ"נ ולדמותה לב' או ג' חצירות וליכא עירובי חצירות בעיר אם אין איסור לטלטל בבהכ"נ עצמה מצד שבני השכונה החלוקה מחבריהם יאסרו על בני השכונה האחרת ושצ"ע אם שייכים בזה דברי הרשב"א ז"ל

סימן ג נשאלתי במקומות שאין מניחין לקבור המת עד עבור ב' מעל"ע איך יתנהגו האוננים בענין ק"ש ותפלה. ואף שבסידור דרך חיים סקי"א פסק שלא ו להתפלל נסתפק השואל אם לסמוך ע"ז כי ע"י שנפרץ הגדר שאוכלים ושותים ומטיילים בשוק ועושין מלאכתן עד הקבורה למה זה לא יתפללו בימים האלה ואם לומר קדיש בעת האנינות

תשובה לענ"ד אין לזוז מפסק הגאון דרך חיים שהוא מוסכם מכל הראשונים ואחרוני' דהנה בפטור דאונן הביאו התוספות בברכות ר"פ מי שמתו והרא"ש במ"ק (דף כג:) ב' טעמים משום כבוד המת וכדי שיכין צרכיו. והט"ז באו"ח (סי' ע"א סק"ג) כתב דלא יחמיר על עצמו משום כבודו של מת אפי' ביש מתעסקין שיעשו בעבורו דלא סמכינן אטעמא דכדי שיכין צרכי המת ונ"ל שאפי' להטעם שיכין צורכי המת אף שכבר הכין צורכיו או שיש מכינים ואוננים אחרים בלעדו אפ"ה לא מיפטר בהכי ומיפטר מכל המצות ומש"ה לא מצינו שמחלקי' בין הכין כבר צרכיו ובין יש הרבה אוננים כמו שמחלקים במשמר את המת וחופר לו קבר וכבר נשמעו דברינו אלה ברא"ש מ"ק והובאו בב"י או"ח (סי' ע"א) ונ"ל דאפי' להפוטרים במסרוהו לכתפים ולרבים מידה ביש הרבה אוננים דהתם היינו טעמא שהם כמו שלוחים של האונן וכמ"ש המג"א (סק"ב) אבל בהרבה אוננים לא שייך לומר כן רק שהמצוה על כולם. ולא דמי נמי היכא שכבר הכין או שיש הרבה מכינים למת בתפיסה דלא חל עניו חיוב קבורה כלל אבל הכא שכבר חלה עליו החיוב לא מהני מה שכבר הכין או שיש הרבה אוננים וכיון שאפי' בכבר הכין צרכיו ואין עליו מה לעשות אסור מכ"ש שאסור היכא שלא הכין כלל רק שאין מניחין היום לקבור שהאנינות כבר חל עליו משעת מיתה וחיוב צרכיו יהי' עליו לאחר ב' ימים ונ"ד גרע טפי מאונן בשבת כשרוצה להחשיך על התחום שנוהג אנינות ואף שי"ל דכיון דידיע שאין מניחין לקוברו לא חיילא אנינות תיכף בשעת מיתה עד סמוך לשעת קבורה נ"ל שאין לחלק ולומר כן

ולכאורה הי' מקום עיון במה שהביא הט"ז ביו"ד (סי' שמ"א סק"ג) בשם המהרי"ל ע"ש הר"ש שאין נוהג אנינות בליל יו"ט ב' וכ' לפי שאין דרך לקבור בלילה ולדברינו יקשה מה הוה והא הרי הוא כמו שאין מניחין אותו לקוברו עד יום או יומים וצ"ל דהתם היינו מכח צירוף שהי' ביו"ט אבל בחול אף שאין דרך לקבור בלילה נוהג אנינות ומה"ט לא נזכרה סברא זו שאין קוברין בלילה רק גבי יו"ט לחוד וכן ראיתי בס' חכמת אדם ליו"ד (כלל קנ"ג סעי' ו') שהביא שאם אין מניחין לקוברו מחמת אונס או חגי עכו"ם לא חלה האנינות ורק גבי יו"ט ב' כ"כ ולא הזכיר מזה (בסעי' ד) לגבי מת בחול ובתפיסה שמשמע מדבריו גם כן שמה שאין מניחין לקבור עד יום או יומים לא מהני רק לגבי יו"ט מכח צירוף יו"ט ב' ולא בחול. ובעת שכתבתי דברי ראיתי שגם הגאון חכמת אדם ז"ל בעצמו מבאר כן לדבריו הקדושים והנאני וא"כ פטור ולא יחמיר על עצמו ואף שיש לצדד דכיון דלהרמב"ם ורש"י ור"פ מותר להחמיר ולדעת הר"ת ולשון א' בירושלמי כשאין מוטל עליו חייב. וא"כ אפשר לומר אע"ג דלא קיי"ל כר"ת מ"מ באין מוטל עליו לקוברו מותר להחמיר בכ"ז קשה להכריע את רוב גדולי ישראל מיהו בלבוש כתב הטעם נחלק בשבת ויו"ט הכל יודעים שאי אפשר לעסוק בצורכי קבורה אבל בחול כשיש מתעסקין אחרים, מ"מ אין הכל יודעים שיש לו מתעסקין וכשידעו שהקרוב אין נוהג אנינות איכא בזיון למת. וא"כ בנ"ד שכל בני העיר יודעים לא שייך האי טעמא והי' אפשר לומר שמותר להחמיר מ"מ י"ל לבני עיר אחרת שאינם יודעים שאין מניחין לקוברו ועיין באו"ח (סי' רמ"ד) שחוששין לבני עיר אחרת

ובעיקר העניינים שצדדו כשאין מניחין לקבור יש לעיין בחול נהי שאין עליו חיוב וצורך הקבורה אכתי יש עליו חיוב לרחוץ את המת ולנקותו ללובשו ולהספיד עליו ולשכור ספדנים ומקוננות שאין בכ"ז הכרח שיהיה סמוך לקבורה ומצאתי שכבר העיר בזה בספר תורת האדם להרמב"ן ומצאתי עוד מזה בנו"ב מהד"ת חלק יור"ד (סי' רי"א

) וראיתי בשו"ת יד אליהו (סי' ט"ז) שנשאל במת בערב שבת ואין קוברין המת לאחר חצות ע"פ מנהג העיר שהשיב שם דהו"ל כאילו אינו מוטל עליו לקוברו וכמת בתפיסה דמי כיון דלא ניתן לקבורה ובס"ד כתב ול"ד למי שרוצים לקוברו ביום דפטור עכ"פ בלילה הקודם דהתם דמצי עכ"פ לקוברו בלילה ועכ"פ מוטל עליו לעסוק בצורכי קבורה אבל הכא אינו מוטל עליו כלל ויש לו שהות ביום א' עכת"ד. ולענ"ד כמ"ש וגם אפשר להשוות דבריו עם מ"ש ולומר דדוקא לענין ערב שבת שייך לומר כן ולא לענין ימי החול ומ"ש שאפשר להכין צורכי המת יום א' צ"ע שסותר דברי עצמו שבסוף התשובה כתב שיש למהר בקבורת המת ושבמת מצוה הקדימו קודם מקרא מגלה ואע"ג שיש שהות לקבור אחר הקריאה וא"כ י"ל הגם שאפשר ויש שהות להכין ביום א' צריך להכין הכל מערב שבת כדי למהר על הקבורה ביום א' וצ"ע ומה שכתבתי נ"ל עיקר וכפסק הגאון דרך חיים

ולענין אמירת הקדיש בט"ז או"ח (סי' ע"א סק"ג) הביא דברי הרש"ל שאפי' בחול יאמר קדיש וביו"ד (סי' שע"ו) כתב דבחול לא יאמר רק בשבת ויו"ט ובסתירת דבריו כבר עמד החכמת אדם (כלל קנ"ג) אכן הנקודת הכסף כתב דאפי' בשבת לא יאמר כיון שאין עונש גהינם עד אחר הקבורה ולענ"ד ענין הקדיש אינו תולה כלל בעונש גיהנם והוא רק כדי לזכות את האב וכמו שמזכהו בכל מצוה שעושה הבן דברא מזכה אבא בסנהדרין (דף ק"ד) רק שנתעורר זה המנהג ממעשה דרע"ק בזוה"ק ובמדרשים שהי' להצילו מגיהנם אבל העיקר רק לזכותו וא"כ לעולם יש להבן לזכות את אביו אפי' כשאין עליו עונש גיהנם ותדע שאומרים קדיש בשבת ויו"ט ואף שאין אז עונש גיהנם ואף שהגאון מוה' אני' נ"י אבד"ק קאליש הראה דברי המרדכי פ' ערבי פסחים דפשיטא ני' שביו"ט יש עונש גיהנם ולשון הזוהר הקדוש פ' יתרו (דף פ"ח:) תאנא בהדין יומא מתעטרן אבהן וכל בנין ינקין מה דלא כן בכל שאר חגין וזמנין בהדין יומא חייביא דגיהנם נייחין בהדין יומא כל דינין אתכפיין כו' ומדנסיב ברישא מה דלא כן בכל שאר חגין וזמנין ובסיפא נקט רק בהדין יומא משמע קצת שגם ביום טוב אין עונש גיהנם כשם שאין עונש גיהנם בשבת אולם אחי חותני הרב המאה"ג מ' יעקב יהודה נ"י אמר דברישא נקט מה דלא כן משום שגם ביו"ט יש קצת עיטור ויניקה אלא דלא כמו בשבת אבל אינך ליתנהו ביו"ט כלל] מ"מ בשבת דלית ביה גיהנם כדאי' בסנהדרין (ד' סה:) קברו של אביו יוכיח ואפ"ה אומרים קדיש אלמא שאינו תולה בגיהנם לזכות לאביו ואע"ג שלאחר עונש גהינם היינו י"ב חדשים ולמנהגינו שלא להחזיק את האב' לרשע לרשע אחר י"א חודש פוסקים לומר קדיש ואע"ג דזכית הוא לו. היינו שא"צ תו לזכותו כיון שכבר קבל עונשו. ויש להעיר אם יאמר קדיש כשכלים הי"א חודש בשבת. וצ"ע אם י"ל דדומה ליא"נ שאומר קדיש בשבת אבל קודם הקבורה שלא קיבל עונש עדיין אע"ג דלאו בר עונש הוא בשעה ההוא מ"מ כיון שיבוא לידי עונש טוב