אגודת אזוב מדברי יח

שאלות ותשובות סימן א

נשאלתי באחד שהניח תפילין בא' הי' סיום פרשת שמע באמצע שיטה ופ' והי' אם שמוע מתחלת השיטה שהיא צורת פתוחה ובשניה הי' סיום פ' שמע באופן שלא נשאר כדי לכתוב ט' אותיות ופ' והיה אם שמוע התחילה באמצע השיטה והריוח הי' ג"כ פחות מט' אותיות מה שהיא צורת סתומה ע"פ הכרעת הט"ז (סי' ל"ב סקכ"ו) אם אין לחוש בזה שהיא תרתי דסתרי העין מ"ש הב"י (סי' ל"ב) מה שהר"י די ליאון צידד בתפילין שנכתבו לדעת הרא"ש. והס"ת ע"פ דעת הרמב"ם ז"ל

תשובה לענ"ד אין מקום לחששא זו כי כבר תמהו על הרמב"ם שכ' שאם שינה פסול ומשמע שינה מסתומה לפתוחה. והא מבואר בהקומץ (דף ל"ב) דבמזוזה כשר בפתוחה לפי שאינם סמוכות בתורה. ועל תי' הב"י כתבו שהיא סברא דחוקה. וגם מ"ש הב"ח דבמזוזה נמי הי' ראוי שיפסול בסותמות וממנהגא הוא דנהיגי בסתומות מש"ה כשר כששינה לפתוחות. משא"כ תפילין שמדינא בעינן סתומות פסול בפתוחות צע"ג למה זה ראוי שיפסל מדינא במזוזה בסתומות וע"פ הדין יצטרך דוקא פתוחות והא אע"ג שאין סמוכות בתורה מ"מ כיון שהם סתומות לא מסתבר שיפסול סתומות. ומה שנראה מדבריו שמביא ראי' מדקאמר שאם יבוא אלי' לשנות המנהג. דמשמע שראוי שיבוא לפסוק הדין לשנות ולאסור סתומות היינו לסברא דאביי דרשב"א דוקא פתוחות קאמר ולא סתומות פריך לרב דהא ממנהגא עכ"פ כשר בסתומות. אבל לדידן דקיי"ל כרשב"א וכתי' של רנב"י מצוה בסתומות ואי עביד פתוחות שפיר דמי ומטעמא שאין סמוכות בתורה א"כ תפילין דמי' שפיר למזוזה ובתרווייהו מצוה בסתומות ואי עביד פתוחות שפיר דמי ועיין שו"ת הרמ"א (סי' כ"ה) שהתיר סתומות לגמרי ופי' הכי כל הסוגיא וא"כ י"ל את זה ראוי שיבוא אלי' לשנות וכעין שכתב הלבוש. אבל סתומה כדין ודאי מצוה מן המובחר כמו שכתוב בתורה. ואפ"ה מותר פתוחות וה"ה תפילין. ובעיקר אי מצוה בפתוחות או סתומות האריך שם. ובמסקנא לדידן סתומות למצוה בתפילין. ולענ"ד היישוב הנכון מה שכ' הרש"ל בתשובה (סי' ל"ז) הובא במעיו"ט ובב"ח דגם להרמב"ם כשר אלא לכתחלה פסולות מהכשר כל המצוה. או כמ"ש בשו"ת הר"מ פדוואה בשם הא"ח שהקשה ג"כ קושי' זו ותי' דהרמב"ם בס"ח הוא דפוסל ולא בתפילין וכמו שהביא בד"מ. והכריע הרמ"א למנהג מדינתינו. וא"כ כיון דמצוה בסתומות ואי עביד בפתוחות שפיר דמי א"כ אין כאן שום חששא. כי תפילין של יד נכתבה ע"פ מצוה מן המובחר בסתומות ושל ראש שנכתב פתוחות נמי כשר. ול"ד למ"ש הב"י בשם הר"י די ליאון דכיון שהודו להרמב"ם לפסול בתפילין פתוחות רק שצורות הסתומה הי' כשיטת הרא"ש מש"ה שפיר החמיר להם לפי שהס"ת היה צורת הסתומות כשיטת הרמב"ם. אבל לדידן שגם פתוחות כשירות ליכא שום קפידא ועיין בשו"ת חכם צבי ושירי ברכה שהובאו בס' שערי תשובה (סי' לב) מה שצידדו ג"כ ודעת הח"צ נוטה למ"ש. וכ"ה בשו"ת הרמ"א שם

עוד נלע"ד דהא דפוסל הרמב"ם אם שינה לפתוחה. היינו בפרשיות של יד שכולם כתובות על קלף א' וסמוכות זו לזו כמו מזוזה שנכתבת על קלף אחד ובעי' שיהיה לכל פרשה ופרשה צורתה העצמיית שהי' לה בתורה בכדי שיהי' ניכר שהיא אותה פרשה אבל בשל ראש שכל א' נכתבת על קלף בפ"ע ומונח בבית בפ"ע אפי' עשאה פתוחות לית לן בה דאף שפ' והי' מתחלת בראש השיטה אין היכר שהיא פתוחה די"ל שהניח שורה שלמה פנוי בפרשה הקודמת שהיא סתומה להרא"ש. ואף דלהרמב"ם הו"ל פתוחה מ"מ י"ל דלית לן בה כיון שהיא בב' בתים וב' עורות. ואפי' אם נאמר דלהרמב"ם להפוסלים בין בשל יד ובין בשל ראש פסול כפי הנראה קצת ממשמעות דבריו שבהלכה (א) כתב דין תפילין של יד ושל ראש ובהלכה (ב) דין צורת הפרשיות ופסולן. ונראה דקאי אתרווייהו מ"מ י"ל דקיי"ל כרמב"ם שפסול בשל יד דקאי הרא"ש והמרדכי כוותי' ולא בשל ראש דלא מצינו אם הרא"ש והמרדכי מסכימין. ועוד שי"ל שאנו עושין כולה כרא"ש שגם זה סתומה. אבל בצורת הסתומה נעשה ע"פ הרא"ש בשל ראש ושל יד ג"כ כרא"ש ע"פ הכרעת הט"ז ומצאתי כדברי בשו"ת הרמ"א ז"ל והתיר גם בשל יד דקדושתן קלה ועיין ט"ז (ס"ק כ"ה) שהביא ראי' להרמב"ם דשינה פסול ובבאה"ט (ס"ק נב) דוחה ראייתו

והנה בצורת הסתומה שהמציאו בשו"ת מהר"ם פאדווה ובט"ז להניח בסוף פחות מט' אותיות. ולפני והי' אם שמוע ג"כ פחות מט' אותיות פנוי שזהו י"ל שחשיב סתומה בין להרמב"ם בין להרא"ש יש לי מקום עיון התינח בס"ת שרשאי לכתוב ב' הפרשיות בקלף אחד ובשורה א'. רק שמקום הוא דלא סליק לי' הוא דאמרי' בכה"ג דהו"ל צורת סתומה אבל בתפילין שצריך לכתוב בשל ראש בב' קלפים ואפי' בשל יד צריך לכתוב דוקא בד' עמודים. מה מהני מה שכותב בצורה זאת. דהא הטעם שזהו נקרא סתומה לכ"ע מבואר בשו"ת הר"ם פאדווה (סי' ע"ז) כיון דלכ"ע כשכתוב מכאן ומכאן ופתוח באמצע הו"ל סתומה וכל שפנוי פחות מט' אותיות לאו מקום פנוי הוא א"כ אין מצרפין מה שפנוי בב' השורות שכבר יש בין הכל פנוי ט' אותיות וחשבינן ב' השורות כאילו הם שורה אחת והו"ל כתובה מכאן ומכאן ופתוחה באמצע שהיא סתומה לכ"ע וא"כ התינח היכא שאפשר לכתוב הכל בשורה אחת רק שלא סליק ליה מקום. י"ל שמצטרפין. אבל בתפילין שאסור לכתוב בעמוד ושורה אחת. וצריך דוקא ב' עמודים היכא אפשר לומר שחשבינן הכל כנכתב בשורה אחת שאז הו"ל פסולה בלאו טעמא דפתוחה וסתומה. ולענ"ד הו"ל כעין תרתי דסתרי. ומכ"ש שקשה לצרף בשל ראש שכאו"א מונח בבית בפ"ע ובקלף בפ"ע. ואף שבשו"ת הרמ"א (סי' כ"ה) הביא דברי הסמ"ג (עשין פ"ה) שכתב לעשות כמו שהעלו הגאונים הנ"ל היינו לסברתו שלא יהי' סתומה גמורה ולא פתוחה גמורה שיהיה לו היכר שאין סמוכות בתורה אבל להר"מ פאדווה שהמציאו כן להרמב"ם ומכח זה שמצטרף קשה כמ"ש

ומ"ש הב"ח בפי' דברי הטור שכתב או בתחלתן שאם משייר בתחלתן וסיים כל ג' פרשיות בסוף. ויתחיל באמצע. ופי' שוהי' אם שמוע יתחיל בתחלה. ויסיים בסוף לא זכיתי להבין דא"כ ליכא בין שמע לוהי' שום שיור. ואינה לא פתוחה ולא סתומה. וכמ"ש הלבוש. ועיין בשו"ת הרמ"א (סי' כ"ה) שהאריך הגאון מוהר"י להתיר סתומות לגמרי וא"כ ל"ק כלל. ועיין בשו"ת רש"ל (סי' ל"ז) שהאריך בדין פתוחות וסתומות דתפילין. וראיתי בשו"ת חתם סופר חאו"ח (סי' ד) שהכשיר

סי' ב לכאורה הי' נ"ל שאם אין עשרה בביהכ"נ עצמה רק עם האנשים שעומדים על המגדל אינם מצטרפין דגרע מקטנה וגדולה (שבסי' נ"ה סעי' ט"ז וי"ז) שהמגדל והבהכ"נ לשניהם איכא גיפופים וע"ע (בסי' ע"ט סעיף ג) ושאין לקרות בתורה על המגדל עד שיהיו שם על המגדל עשרה חוץ מהאנשים שבבהכ"נ וכן לכל דברים שבקדושה דמגדל ובהכ"נ ב' רשויות נינהו ואע"ג דהמחיצה שלמעלה מקרקע המגדל אינה גבוה עשרה מ"מ בהצטרף מה שקרקע המגדל גבוה מקרקע בהכ"נ איכא עשרה וקיי"ל גידוד ה' ומחיצה ה' מצטרפין בעירובין (דף צ"ג

) איברא דבטלה דעתי הקלושה. נגד דברי הרשב"א ז"ל שכתב דהמגדל בטל נגד הבהכ"נ הובא במג"א (סי' נ"ה ס"ק י"ד) אמנם בשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' רפ"א) כתב שאין צריך לקום כשמגביהין ס"ת על הדוכן דרשות