אגודת אזוב מדברי קפז

סימן יג הנה ערכתי דבר זה לפני כבוד הגאון מו"ה מאיר נ"י אוירבאך שהיה אז אבד"ק קויל יע"א וכעת בירושלים עיה"ק תובב"א בעהמח"ס אמרי בינה. והנני מעתיק תשובתו עם מה שחזרתי להשיב ע"ד וז"ל

מ"ש באות א' דאף דמחילה א"צ קנין מ"מ כ"ז שאין חבירו מוחל לו חיובו אין זה מוחל לו עד שגם חבירו ימחול לו דבריו נכונים. אולם יש לדין כיון דחבירו שתק וגם לא תבע אותו אח"כ עוד י"ל שתיקה כהודאה: דבלא"ה ודאי היה תובע לו כל חודש וחודש לסייעו לצורך שלוח המעות להממשלה. ועיין ש"ך חו"מ (סי' פ"א ס"ק יז) ואף אם נאמר דהוה ספק אם שתיקה זו כהודאה היא מ"מ מספק אין מוציאין ממון כיון דאם היה הפסד עד הסוף והיה תובע לו מכיסו ההפסד העולה על חלקו והיו באים לדין והחוכר היה רוצה להוציא מהשותפות י"ל באם היה טוען שמחלו לו המעות אשר נתן ונסתלק מהשותפות ושתק ולא תבע אותו אח"כ מזה ראיה שהתרצה בזה. לכאורה לא היה יכול להוציא ממון דזה הוה אומדנא שהתרצה דאל"כ היה לו לתובעו תיכף כל חודש וחודש לתת חלקו לצורך שלוח להממשלה ומי זה אשר יניח מעותיו על קרן הצבי אלא ודאי דהתרצה במחילה לסלקו משותפות א"כ השתא נמי אין יכול זה להכניס א"ע להשותפות ולתבוע מעותיו דמחילה א"צ קנין והדבר צריך חיפוש אם נאמר כגון זה שתיקה כהודאה ונניח מזה הואיל דאין כ"כ נפ"מ כאשר יבואר ומ"ש מע"כ משם חכם א' אף כי החכם המדובר סיפר. לי לפי תומו שהי' לו פתחון פה את מעכ"ת בזה והגיד לי דעתו מ"מ אין בדבריו שום טעם ומע"כ שפיר דחה דבריו ובודאי על שניהם הי' מוטל לשלם מעות חודש להממשלה כפי החיוב של החוכר שנתחייב להממשלה. ומ"ש מע"כ כיון שע"פ דיבורו והבטחתו חכר ההכנסה ומדמה למ"ש הקצה"ח (סי' ר"ז) כיון שע"פ אמירתו נשחטה הפרה חייב בהפסד בזה לא יכונו דבריו דאינו דומה לגרמי דכאן לא נעשה ההיזק מיד רק כך הו"ל למעכת"ה לומר דבזה נתחייב לתת חלקו מטעם ערב עי' תשובת רשב"א (סי' אלף ו) בראובן שאמר לחברו קח בגדים אלו ואהי' שותף עמך בהם שאחר שלקחם אינו יכול לומר משטה וע"כ יפרע חלקו דשליח שוי' כיון דהוה כערב בשעת מתן מעות דלא בעי קנין ואין יכול לומר משטה הייתי בך (ועי' משל"מ פ"ו מהל' טוען ונטען הל' וי"ו) וכן בנ"ד גם כן מחוייב חבירו לסייע מכיסו אף אם הי' ח"ו הפסד רב מטעם ערב והאריכות אך למותר

ומ"ש באות ב' לדין דלא מהני מחילה דהו"ל כמעות פקדון שעדיין הם בעין ול"מ בי' לשון מחילה בזה צריך לחקור לענ"ד בזה מה השליש ביד הממשלה אם הושלש מטבע מיוחדת או פאנד בריף ומונח זה ביד הממשלה בעין שפיר הוה מחילה בדבר בעין אולם ע"פ הרוב המעות המושלש נשלח להבאנק ומונח בתורת הלואה ומשתמשים במעות כזה ועוד נותנים רוחים וא"כ לא הוה דבר בעין אצל הממשלה רק חוב הוא עד אחרי עבור זמן הקונטראקט ויצא החוכר מדי חיובו אז יש לו לתבוע: אולם לענ"ד בזה בלא"ה ל"מ מחילה דהוה כמוחל דבר שלא בא לעולם דהא כעת תוך הזמן אין לחבירו שום חוב על החוכר רק כשיגבה מהממשלה וישיג בהחזרה את מעותיו אז יהיה מחוייב לתת חלקו א"כ תוך הזמן הוה כמוחל דבר שלבל"ע ועיין מהרי"ק (סי' פ"א) דהאריך לברר דמחילה מהני בחוב תוך הזמן מטעם דהחיוב על הלוה אף תוך הזמן אבל בנד"ד דאין עליו כעת שום חיוב הוה דשלבל"ע אף להפוסקי' דמחוסר זמן לא הוה דשלבל"ע וצ"ע מדברי מהרי"ק (שורש לב) ואכ"מ בזה מ"מ כאן מחוסר זמן ומעשה לשלם כל חודש חק הנקצב וכיון דהוה דשלבל"ע ל"מ מחילה כמבואר בח"מ (סי' ר"ט) וא"כ כיון דל"מ מחילה לא נסתלק עדיין מהשותפות ומ"ש מע"כ מדברי הש"ך (סי' רמ"א סק"ה) דברי הש"ך אינם מובנים כלל כמו"ש שם הנתיבות ואף במ"ש הנתיבות דא"כ בגוזל חפץ יועיל לשון מחילה עיי"ש. לא אדע מנ"ל דלא מהני במתני' דבב"ק (דף קט) אינו מבואר דהוא דוקא באין הגזלה בעין אדרבה בתשו' מהרי"ל (סי' ע"ח) כתב להדיא הא דמהני כשקדשה בגזל דידה ושתקה הוא מטעם דמחלה לו וכתב שם דמתנה לא מהני דאף להגזלן עצמו סובר דאין הנגזל יכול להקנות רק מטעם מחילה הוא דמהני אמת דיש להבין מ"מ במה נקנה גוף הגזלה להגזלן במה שמוחל הנגזל החוב שיש לו עליו וצ"ל דסובר דגזלה נקנה להגזלן משעת גזלה רק שיש עליו חיוב השבה וכיון שמוחל לו החיוב שוב נקנה לו [וצ"ע בזה דא"כ יצטרך הקנאה בהחזרה וזה לא שמענו ואכ"מ בזה]. מ"מ דברי הש"ך אינם מובנים דאף שמוחל לו התביעה מ"מ במה הוא שלו. ובזה בודאי דבריו נכונים באם הוא דבר בעין לא מהני המחילה וגם יכול לחזור ועל מה שכבר נתן אח"כ כל חודש וחודש ודאי לא הי' שייך אח"כ לשון מחילה דהחוכר לא הי' חייב לו אז רק אח"כ ברבות הימים כאשר הי' אח"כ הכנסה יתירה מהוצאה ונתברר שלא הי' הפסד א"כ ודאי הוה כמוחל דבר שלא בא לעולם וגם הא לא אמר לכשיבוא לעולם

והנה מע"כ הרגיש מהא דש"ע (סי' קע"ו ס"ז וסמ"א) דאם לא נתן השותף חלקו נעקר מהשותפות. והעלה ידידי נ"י בזה דדוקא בנידון המרדכי שלא הי' יכול ראובן לתבוע ללוי חלקו דלא ע"פ דיבורו הלוה להערבי כיון דחלקו ג"כ הי' עולה כ"כ רק דאמרי' כל מה שנתן הלוה ע"ד כולם וכיון דמן הדין אין לוי מחוייב נסתלק בדיבור. בעלמא אבל באם הי' לוי מחוייב לסייעו וכמו בנ"ד ויכול להוציא בדיינים לא נתבטל השותפות כשלא רצה לסייעו ושוב מדמה מעכ"ת לאתי דיבור ומבטל דיבור אבל מעשה לא נתבטל שוב כ' אף דנסתלק בסירוב בעלמא היינו רק כפי חשבון שהוסיף השני מעות יותר מחברו אבל לא שיסתלק מכל עכ"ד. ולענ"ד ודאי בנד"ד אם נאמר דנסתלק השותף ע"י הסירוב נפסק כל השותפות דאז כשלא רצה לסייעו לא הוה בידו רק לחלוק אז א"כ באם היו באים לחלוק לא הי' לשום א' מהם ריוח. ובעיקר דבריו הנה צריך להבין אם נאמר דלוי לא הי' מחוייב מן הדין לתת חלקו א"כ במה זכה לוי בחלק ריוח והי' ראובן יכול לחזור מכל וכל ואם נאמר דלוי זכה א"כ אף דנסתלק בסירוב מ"מ במה זכה שוב ראובן בחלק לוי שלוי לא יוכל לחזור עוד הא ע"כ דלוי זכה הוא משום דראובן הלוה ע"ד כולם והוה כמו המגביה מציאה לחברו דזה כל טעם הפוסקים הסוברים דשותפות לא בעי קנין כשנשתתפו במה שירויחו כמבואר ב"י (סימן קע"ו) משם הראשונים הן אמת דבלא"ה יש להבין בחוב איך שייך זכי' ומה גם הא דעת ר"י מובא בש"ך חו"מ (סי' קפג סק"ב) שאם קנה אחד במעותיו ונתכוין לזכות לחברו לא קנה חברו אא"כ הודיעו למוכר ועיי"ש בש"ך דמחלק בין אמר זבין לי ללא אמר ועיי"ש בנה"מ דבאמר זבין לי במעותיך כשנתן השליח מעותיו ע"פ נתחייב לו המעות דהוה כאומר תן מעות לפלוני ואתחייב אני לך משא"כ כשלא נתן על פיו עיי"ש וכ"כ המחנה אפרים הל' שלוחין (סי' ח"י) ועיי"ש במח"א ריש הסי' דלדבריו דיש לחלק בין אמר זבין לי ללא אמר י"ל דהרמב"ן ב"ב (דף ט) אינו חולק על רבינו ירוחם דבשותפים כשקנה ע"ד שותפות הוה כאומר זיל זבין והוה כקונה במעותיו] אבל בנידון (דסי' קע"ו) אם הערבי לא ידע שראובן הלוה לצורך שותפות ולא נשתעבד רק לראובן במה זכה לוי בחלק ריוח אף שראובן הלוה ע"ד שותפות מ"מ כיון דלוי לא נתחייב לראובן ע"י נתינתו של ראובן כמ"ש מעכ"ת הואיל דלא ע"פ הוציא א"כ אין ראובן יכול לזכות בשלו לאחרים. גם אף אם נאמר דיכול לזכות לחברו בכה"ג ודלא כר"י איך שייך בשיעבוד זכי' בשלמא המגביה מציאה לחברו מגביה החפץ לצורך חברו וזוכה חברו בהגבהת המגביה