אגודת אזוב מדברי קפו

השותפים שע"י שנהגו עמו מנהג רמאות מחל להם והקנה להם חלקו א"כ הו"ל קנין בטעות

ובענין אונס במכר דמחמת אונסא וזוזי בעינן דוקא מסירת מודעא מ"מ בנ"ד שלא נתנו המעות ללוי בשעת מעשה רק שזקפן על ראובן במלוה הביא הר"ב דעת ב"י בשם הראב"ד לדעת הרי"ף בשם וי"א דלא מהני אונס והביא בשם הב"י י"ח לדעת הרי"ף והרא"ש ועיין בכללי הוראה כמאן ס"ל ויש לעיין בנ"ד שהב"י בשם ראב"ד לדעת הרי"ף הוא דעה א' והב"י לדעת הרי"ף והרא"ש דעה ב' נהי שהרמ"א לא הכריע יש לראות אם השותפים מצי למימר קי"ל דלא מהני אונס

והנה בנ"ד שהעסק שקבלו היה קרקע להרויח מפירותי' יש לעיין כשנסתלק לוי מן השותפות במה קנו השותפין חלק קרקעו דחזקה ליכא כאן דשלא בפניו החזיקו ולא אמר לך חזק וקני כסף לא היה בשעת מעשה

סימן יב בדבר ב' שחכרו הכנסות מסים מאת הממשלה יר"ה על שם א' מהם והניחו אצל הממשלה לבטחון החכירות סך ידוע כפי החוק ממעות שניהם רק שנכתב השטר שלישית על שם האחד והנה בינתיים נצמח קצת הפסד והוצרכו השותפים להוציא מעות מביתם כדי לשלם להממשלה את חוקם מדי חודש בחדשו ותבע הא' מהם לחבירו שיסייע חלקו להפסד מביתו. והנה פעמים רבות סייע לחברו בחלקו להפסד. ואולם בראותו כי מדי חודש בחדשו ההפסד קרוב לא רצה לסייע עוד בחלק המגיע ממנו ועי"כ מחל לו לחבירו את מה שהניח כבר לעסק השותפות. והנה ברבות הימים נצמח שלא עלה הפסד כי אם מעט ותובע זה שמחל לחבירו שיחזיר לו את שלו שהניח בעסק ההוא כי למה זה יעשה חבירו סחורה במעותיו

א תשובה נלע"ד נהי דקיימ"ל (בסי' רמ"א) מחילה א"צ קנין היינו רק היכא שמוחל לחברו בחנם הוא דנקנה בדיבור בעלמא אבל היכא שמתפשרים וזה מוחל לזה וזה ימחול לזה לא מהני מה שהא' מוחל לחברו בדיבור בעלמא עד שגם חבירו מחל לו וכל שלא מחל עדיין חבירו יכול לחזור בו דכל כמה שלא נסתלק חבירו מסתמא גם הוא אינו מסתלק וכה"ג כ' הרמ"ה ברא"ש כתובות (פ"ב סי' י"ד) לענין זיכה לו ע"י אחר שדה המכר. וכ"כ המק"ח (סי' תמח ס"ק ) דכל כמה שאין המקח מתקיים מב' הצדדים אין שום צד מתחייב וה"ה הכא מסתמא לא נסתלק ולא מחל השותף הא' עד שידע שגם חבירו מסתלק ממנו ומוחל לו וא"כ כל כמה שחבירו לא מחל לו גם הוא אינו מוחל לחברו ולא מהני מחילה כה"ג בדברים בעלמא והנה חכם א' העיר כיון דקיי"ל אין שותף מתחייב לשלם מביתו (בסי' קע"ו סעי' וי"ו) א"כ אינו צריך שחבירו ג"כ ימחול לו מה שיהיה הפסד יותר ממה שכבר נתן חלקו וממילא מהני מחילתו ככל מחיל' דא"צ קנין ולענ"ד לא הועיל בזה כיון שמה שמחל את החלק שנתן כבר לתוך השותפות היה רק לפי שתבעו ממנו שיסייע עוד מביתו להיזק והיה ירא שיתרבה עליו ההפסד עד מאוד ואילו ידע שאין השותף חבירו יוכל להוציא ממנו עוד הפסד מביתו לא היה מוחל. וא"כ הו"ל מחילה בטעות דלא מהני אפי' קנו מיניה: איברא דבעיקר הדין תמהני עליו נהי דאין השותף חייב לשלם מביתו היינו רק למה שלא העלו על דעתם כשנשתתפו אבל בנ"ד עיקר השותפות היה על הסך שנתחייבו לשלם להממשלה מדי חודש בחודש והיה השותפות כדי להתחייב לסלק מביתו. ועי' בקצה"ח (שם ס"ק ג') מה שהביא בשם שו"ת הרדב"ז וכ"ש בנ"ד שמתחלה נשתתפו ע"ד כן. ובר מן דין יש לחייבו לסייע מביתו כיון שע"פ דיבורו והבטחתו חכר ההכנסה וע"י גרמתו נכנס להביא ראשו בעול ההפסד ודומה למ"ש הקצה"ח (סי' ר"ז ס"ק ד) דכיון שע"פ אמירתו נשחטה הפרה חייב לשלם ההפסד מדברי הרא"ש סוף (כלל ק"ד) וסמ"ע (ס"ס ל"ט)

ב עוד נ"ל כיון דבמעות וחפץ דפקדון לא מהני מחילה א"כ בנ"ד שהדמים הושלשו אצל הממשלה יר"ה וע"ד כן נתנם הא' לחבירו א"כ הו"ל מעות פקדון שהם עדיין בעין דנהי שאין לומר כאן שהממשלה תופסין בחזקת שניהם כיון שאצלם ידוע רק מחוכר א' ולא ידעו ש בזה שותפות. מ"מ עדיין המעות שקיבל משותפו אדעתא דלהפקיד ביד אחר ולא להוציאו הם בעין ולא מהני בהו מחילה ואפי' לאותם הדמים שנתן לסיועת ההפסד שאי"ל עליהם שעדיין הם בעין נ"ל דל"מ מחילה דהא כ' הש"ך (ס"ק ה') דמה"ט ל"מ מחילה בפקדון ולענין כל מה שתטול מנכסי מחול לך מהני דבפקדון ליכא עליה חיוב אבל בכל מה שתטול מנכסי שיהיה עליו לכשיטול מש"ה לאחר שכבר נטל ובא עליו החיוב חלה המחילה. ונ"ל דמה"ט מצי הדר קודם הנטילה כיון שלא נתחייב עדיין ממילא לא חלה המכירה. וא"כ בנ"ד כ"ז שלא נתמלא ההפסד שאין לו שום חיוב על חברו לא חלה המכירה וקודם שמצאה מקום לחול כבר חזר במחילה ומה"ט נמי אין המחילה מועלת במעות שהושלשו כיון שלא מצי תבע אותם עד כלות החכירו' לכשיגבו את מה שהשלישו דאין לומר שיש לו עכ"פ תביעה עליו שיבטיח לו בכתבים שיסייע לו בכך וכך דא"כ גם במפקיד יש לו עליו תביעה זו וגם תביעת ושיעבוד השותפות זל"ז מה שצריך לעסק השותפות ל"מ לענין מחילת הממון כמו דלא מהני תביעת ושיעבוד הנפקד למפקיד לשמור הפקדון למה שנוגע למחילת גוף הפיקדון. אלא שלפ"ז יש לדין כיון שכבר מחל נהי דלא מהני מחילה לענין המעות מ"מ כבר נסתלק מן השותפות ע"י המחילה וא"כ צריך לסייע בהפסד מה שהיה בעת המחילה ומה שעלה ריוח אח"כ ומילא ההפסד לא יהיה לו חלק. אבל לטעם הא' אין כאן מחילה

ג ועדיין יש לעיין לענין הריוח שהרויחו אחר המחילה אפי' בלאו טעמא דמחילה נמי לא יקבל חלק דהא אי' בחו"מ (סי' קע"ו ס"ז) בהג"ה ובמחבר (סעי' מא) דאם אמר לוי שלא יתן חלקו הרי שינה מן השותפות ונסתלק משותפות ואין לו חלק מהריוח. וא"כ כיון שאמר וסירב לסייע להפסד הרי שינה ואין חלק ריוח שעולה אח"כ עולה לו לשותפות. ומה שנלע"ד לולא דמיסתפינא לדחות סברא זו שיש לעמוד ע"ד המחבר והרמ"א שלא שינו בדין זה והביאוהו כפי המעשה שהיה כמ"ש במרדכי פ' מי שהיה נשוי (סי' רל"ז וסי' רל"ח) שהערבי אמר לקבל בהלואה מרובה וכשנתן לו הא' חלקו אמר שלא ילוה יותר ומכח זה נלענ"ד דדוקא התם שלא היה ראובן יכול לתבוע מלוי שיסייע לו בחלקו כי ראובן רצה להלות מה שנתן גם על חלקו לבד שהרי היה סבור שהערבי יקח מהם ג"כ רק שאמרינן שנתן מה שנתן ע"ד כולם. אבל לא ע"פ גרמתם בכה"ג נסתלק לוי ע"י ששינה ולא רצה לסייע אבל היכא שראובן נתן כל המעות ויוכל להוציא בדיינין חלקו של לוי מלוי לפי שע"פ שותפו וגרמתו הלוה אף שלא רצה ליתן לא נתבטל השותפות ומה"ט לא שינו מלשון המרדכי ובר מן דין יש לצדד דוקא כשלא נתן לוי שום מעות להשותפות הוא דמסתלק השותפות כשלא רצה ליתן אבל כשכבר נתן רק שלא סייע לא נסתלק השותפות במיאון הנתינה דדוקא כשהיה השותפות ע"י דיבור או זכיה ע"י עצמו דהו"ל נמי כדיבור בעלמא הוא דמיאון הנתינה שהוא כדיבור בעלמא מבטל ליה אבל כשנשתתפו במעות או זכיה ע"י אחרים דהו"ל מעשה לא אתי מיאון הנתינה ומבטל ליה כעין הא דרפ"ג דקידושין ובעי' מעשה לבטלו. ואפי' אם נסתלק במיאונו מלסייע מ"מ סילוקו מהשותפות היינו רק כפי חשבון מה שהוסיף השני מעות לשותפות נגדו ולא ממה שי"ל זכות כפי מעותיו: