אגודת אזוב מדברי יז

ומה שהביא ממדרש חזית ביאורו לענ"ד דהוקשה לרשב"י כיון דביום חתונתו וביום שמחת לבו קאי על יום מ"ת ובנין ביהמ"ק כדאי' במשנה סוף תענית (דף כו:) ובמלך שלמה היינו הקב"ה כדאי' שבועות (דף לה:) א"כ מהו לשון בעטרה שעטרה לו אמו דנקט על כנס"י שעטרה להקב"ה בימים ההם שהגם שמצינו שמעשיהן של צדיקי' מוסיפין כח וגבורה בפמלי' של מעלה לא יתכן למנקט לשון אמו. שהיא העיקרית במציאות ההוי' להולד בלידה והריון. ואמנם ראב"י א"ל ששמע בזה מאביו במשל למלך שהיתה לו בת יחידה שכשאין מחבבה לא יקראנה בשם בתו כי אם בשם בת אשתו ע"ד שאה"כ ותצא דינה בת לאה לומר שאינה דבוק' במדותיו של האב ואולם כשהוא מחבבה קורא אותה בשם בתי לומר שהיא דומה לו במדותיה כפי שקבלה מאתו תוכן מדותיו שהבת מתיחסת אחר אביה יותר מהבן. עדה"כ בני לאה כו' ואת דינה בתו. וכשהוא מחבבה ביותר קורא אותה אחותי לומר שהיא דומה לו כאילו שניהם קבלו מדותם ממקור אחד בשוה זו לזה וזה לזו. וכשהוא מחבבה ביתר שאת עוד קורא לה אמי. כאילו הוא הי' המקבל הוראת דרכי מדותיו מאתה. וכ"כ מתחלה הקב"ה קורא לישראל בת לומר שכנס"י דומה לו ית' ונדבקת במדותיו הנשגבות עדה"כ ולדבקה בו שירצה להדבק במדותיו כדרשת חז"ל וכשישראל מטיבין מעשיהם יותר ע"י שמצוה גוררת מצוה והקב"ה מחבבן ביותר קורא להן בשם אחותי שהגיעו כבר למדרגה גבוה ונשאה כל כך שא"צ עוד שיורם ה' דרכיו שילכו באמתו כסגולת הבת שצריכה הוראת אבי' שתלך בדרך טובים. כי אם שגם בלעדו ית' כבר יודעי' איזו הדרך הטוב וילכו בו כסגולת האחות שא"צ כלל שיורנה אחי' דרכי היושר שכמוהו כמוה אבותיהם הורו אותם. והוא ע"ד מה שביארתי אומרם על ישראל שכשהן עוסקי' בתורה ובגמ"ח יצרם מסור בידם ואין הם מסורים ביד יצרם שהכוונה שבכלל ישראל יצרו של אדם מתגבר [או מתחדש] עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו אולם בצדיקי' הגדולי' כבר לבם חלל בקרבם וא"צ לכבישת יצרם שום עזר אלהי עוד. והרי הם בבחי' האחות. אמנם כשמטיבין מעשיהם עוד יותר ויותר ובאים עוד מזה לידי חבה יתירה מאת הקב"ה קורא להם אמי. להורות שכשם שהאם סבבה ההוי' והמציאות להולד בהריון ולידה כ"כ בהיות ישראל במעלה הנשגבה הם הם המסבבי' מציאות הפרסום וההתגלו' לו ית"ש ע"פ אומרם בראשית ברא אלהי' שבשביל תורה וישראל נברא העולם וצדיקי' כאלה באמת הם יסודי העולם ולולא יקרת המעשי' טובי' של ישראל לא הי' העולם נברא א"כ כביכול שישראל הם המסבבי' להקב"ה הויית פרסום הודעת כבודו בעולם ועל בחי' זו נקראת אמי. ואמנם הכתוב שאמר הקשיבו אלי עמי ולאמי האזינו אלי דקאמר לאמי כתיב לא קאמר הכתוב ואמי האזינו אלי רק ולאמי. כי בעת שמעוררם ה' שיאזינו אליו לא הגיעו עוד להקרא בשם אמי אך יקראם לאמי. ירצה המעותדים ונכונים לבוא למדרגה להקרא בשם אמי: האזינו אלי ע"כ א"ש שהכתוב שמדבר על יקרת מצבם של ישראל בשעת מ"ת ובנין ביהמ"ק המכונים ביום חתונתו וביום שמחת לבו מכנה את כנס"י בשם אמו שעטרה לו העטרה

ומה שמביא ממדרשו של רנבה"ק הנה ידרוש אני ה' עושה כל שרצ"ל עושה מדת המשפט המכונה בשם כל שהיא הנוטה שמים שלנטייתם לא הוצרך לשתף מדה"ר. שבמדה"ד בלבד הנקרא כל נטיו וכ"ז עשיתי לבדי ומפרש "אני "כשנטעתי "אילן ז"ה "להשתעשע "בו "כל "העולם. ר"ל שמדת האמת מכונה בשם אילן כי היא נרמזת בעץ החיים שבתוך הגן כי מדת האמת מוספת חיים כמבואר בסנהדרין (דף צז.) דבמקום שנזהרו לאחוז במדת האמת לא שכיב אינש בלא זמני' "ורקעתי "בו "הכל כו' כו' "לבדי "הייתי כו' "גם "בעת "שרקעתי "ארצי. רצ"ל שכבר הוצרך לבראה במדה"ר. "נטעתי "ושרשתי "אילן "זה רצ"ל ששתפתי את מדה"ד עם מדה"ר ולא נבראה ברחמי' גמורי'. "ושמחתים "ביחד "ושמחתי "בהם. רצ"ל בשגם שבהשקפה נראה שאלו שתי המדות רחוקות זו מזו בתכלית הריחוק ומתנגדו' זו לזו אבל באמת שיתופם לרצון להם ואין שום פירוד ח"ו בין המדות האלו כי באמת מדה"ד כלולה במדה"ר ומדה"ר כלולה במדה"ד. "ובכל "אלו "מי "אתי "שגליתי "לו "סודי "זה. "ועוד "שם "מבואר "מאי "ברוגז "רחם "תזכור "אמר "בעת "שיחטאו "לך "בניך "ותכעוס "עליהם "רחם "תזכור "ומאי "רחם "תזכור "זכור "אותו "שאמר "ארחמך "ה' "חזקי. רצ"ל שתזכור זכותו של דוד המלך ע"ה שאמר כן והתכוין במאמרו שהפך חזקת ותוקף מדה"ד למדה"ר מדת הוי' כי זה מדתם של הצדיקי' להפוך מדה"ד למדה"ר. "ונתתי "לו "המדה "הזאת "שהיא "שכינתן "של "ישראל. רצ"ל שמדתו של דוד הי' אדמוני עם יפה עינים היינו מדת דין המשותף עם רחמים שהיא שכינתן של ישראל. כי מדתם מדת החסד והרחמי' כמש"ל ואחיזתם העיקרית במדת האמת לא יעשו עולה ולא ידברו כזב והיינו שאחיזתם במדה"ד ובמדה"ר. "וזכור "בנו "שירשה "ונתת "לו "המדה "הזאת "שהיא "שכינתו "של "ישראל "דכתיב "וה' "נתן "חכמה "לשלמה. רצ"ל שמלת וה' הרומזת לבית דינו ית"ש שהיא מדת דין עם רחמים כמש"ל. ושלמה המלך ע"ה הגיע למדה זו בלי יגיעה וטורח כי אם כאילו הגיע לה בירושה ומתנה. "וזכור "אביהם "אברהם "דכתיב "זרע "אברהם "אוהבי. רצ"ל שמדתו חסד לפי שמדת האהבה היא חסד ורחמי' עי' רמב"ן פ' יתרו. "ובקרב "שנים "תודיע. רצ"ל שתודיע אהבתו וזכירת מדותיהם בקרב שנים. "ומהיכן "היתה "בת "לאברהם "הן "דכתיב "וה' "ברך "את "אברהם "בכל. רצ"ל מהיכן הגיע אאע"ה להתדבק במדת החסד והרחמי' מדת בת. וקאמר הן. דכתיב וה' ברך את אברהם בכל. ורצ"ל שמברכת ה' היתה לו דכתיב וה' ברך את אברהם בכל "וכתיב "כל "הנקרא "בשמי "ולכבודי "בראתיו וגו' והיינו שמדת בכל הרומזת לחסד כלולה במדת כל הרומזת לאמת והיא לה כבת "ואותה "ברכה "היתה "בתו. וקאמר "או "לא "היתה "אלא "אמו. רצ"ל דמנלן שמדת החסד שנתברך בה אאע"ה היא שאאע"ה הוא העיקר והוא הממשיך למדה זו כדרך האב שהיא העיקר למציאת ההוי' של בתו. וממילא שזכותו גדול כל כך להגן גם על בניו בני ישראל בעת יחטאו לפניו ית' שמא לא נתברך אלא שהיתה אמו היינו שמדת החסד המציאה ההוי' לאברהם אבינו ע"ה כמו שהאם היא העיקרת לתוצאות הקיום וההוי' להולד וא"כ לא יגדל זכותו כל כך וקאמר "משל "למלך כו' ורצ"ל שמכיון שלא הגיע אאע"ה לברכת בכל עד לאחר כל העשרה נסיונות שנתנסה אין לומר שברכה זו סבבה מדרגת צדקתו ושתהי' לו בבחי' האם רק שמדרגתו המעולה סבבה לו הברכה ההיא והיא לו בבחי' הבת. ואם תבין "מה "שכתבתי "תדע "מאמר "הנשים "הארורות "שאמרו "ומן "אז "חדלנו "לקטר "למלכת "השמים "חסרנו "כל "אלה. "ולמה "נכתבה "המלה "חסרת "האלף. רצ"ל כי הארורות ההן לא האמינו בשיתוף מדה"ר עם מדה"ד ושכלולים זו בזו וע"י שיתופי המדות ההן נשאר להן המציאות המעט שהיו בו ובסכלותן נדמה להן שהקטרתן ועבודתן הנבערה עמדה להן להגיע לצורכיהן ברוב טובה במדה"ד. ואמרו שמעת שחדלו לקטר חסרו כל. ורצ"ל השפעת הטובה שהגיע להן במדה"ד הנרמזת במדת כל. ולאשר כפרו בשיתוף מדה"ר עם מדה"ד לא נכתב למלאכת כי אם למלכת בכדי שלא להפריד בין הלמ"ד ובין הכ"ף אותיות כל למפרע להיות דעתן הנבערה שמדת כל שופע להן ע"י הקטרתן ועבודתן הזרות. ובפרט שאותיות מלאך בגי' צ"א כמספר שתי השמות הוי' א"ד המורים על שיתוף מדת דין עם מדת רחמים והן שכפרו בשיתוף הזה מרמה דברו בחסרון הא' במלת למלכת וה' ירחם עלינו ויכפר בעד שגיוני: