אגודת אזוב מדברי קעח

הנה"מ (סי' ר"ז סקי"ד) בשם הסמ"ע דבמכר קרקע והתנה ע"ד שיחזירנה לו כשיהיה לו מעות שצריך להחזיר כשיביא לו מעותיו ולפיכך אסור ללוקח לאכול הפירות דהו"ל הנך זוזי כהלואה גביה דלפ"ז הוה שטר מכירה זה כשטר שלא ניתן ליכתוב משום איסור ריבית ולכך נאמן המוכר לומר כבר נתתי לך המעות דדמי למלוה ע"פ. ועלה בדעתו לזכות האלמנה ושהיה שמעון נאמן בטענתו

ולענ"ד אין הדעת סובלת שיהא אדם נאמן לומר דברי' כאלה נגד שטר מכירת בית שנעשה לפני כותב הערכי והועלה בפנקס העולמי ע"ש הקונה. ואע"ג שלא ידע המוכר מהעלאה זו מ"מ ידע שיש לו כח להעלותו על הבית בפנקס העולמי. ואע"פ שע"פ דתוה"ק הורע כח השטר מצד אחר מי פתי יוציא מעותיו נגד שטר כזה שלא לפני כותב הערכי ועיי' בתומי' (סי' ס"ט ס"ק ה) מ"ש לענין חילוף כתב לטעם הרמב"ן אף שלטעם הרא"ש שבתומים (סי' ע' סק"ט) אין הדבר מוכרח. ובנ"ד א"ש בין לטעם הרא"ש בין לטעם הרמב"ן ודו"ק. והחכם דחה דשאני ח"כ שניתן לכתוב אע"ג שבשאר כ"י נאמן לומר פרעתי בחילוף כתב א"נ שי"ל דין שטר גמור משא"כ בשטר שלא ניתן לכתוב דפסול בשטרי דידן ונאמן לומר פרעתי לא מהני מה שנעש' בערכאות מכח דינא דמלכותא דלא עדיף טפי משטרי דידן. ולענ"ד לא הועיל בכ"ז לטעם שכתב התומים דהיכא שיוכל לגבות ע"פ ערכאות אין דרך לפרוע מבלי הוצאת השטר: ונסתייע לזה מדברי הרמב"ן בתשו' (סי' כ"ב) ולכה"פ הי' לו לשמעון ליקח שום כתב לראיה שפרע והרי כשטען לפני הכותב שפרע לא אמר שהיה לו כתב על מה שנתן ונאבד ממנו וגם כשתבע לראובן שיחזור לכתוב לו הבית לא אמר שהיה לו כתב ע"ז ובפרט מה שהחריש ולא הקריב משפטו לפני ערכאותיהם והחריש רבע שנה עד שחלה את חליו ושוב אח"כ החריש חצי שנה בחליו עד שנפטר לב"ע. כ"ז מורה שרק לפי שעה לדחותו לראובן אמר מה שאמר ועביד מעשה זוטא אבל להוציא הוצאה לא רצה כי ידע שאין ממש בדבריו והיותר יעיד ע"ז מה שלא תבע את ראובן שמוחזק לגברא דצאית דינא לפני דייני ישראל הרב אב"ד דפה בעת ההוא ובפרט שכל בני העיר יודעים שראובן נאמן רוח והיה אז ברום המעלה ולא נחשד מעולם ליתן עיניו בשל אחרים לתבוע אחר שכבר נפרע. לא כן שמעון שהיה אז איש נדחק ומצד ההכרח אישתמוטי הוא דקא בעי למישתמיט מיניה לפי שעה הוציא דברים כאלה מפיו ואי"ל שבשביל שראובן היה מוחזק בעיניו לציית דינא וידע שעכ"פ ע"פ דין תוה"ק נאמן לומר פרעתי סמיך עלי' גם נגד שטר כזה. חדא דמנא ידע שהיה נאמן ע"ז ולדעתי נח ידע שהשטר לא ניתן נכתוב שלא היה ת"ח שוקד על התורה ומסיק שמעתתא אליבא דהלכתא ותו דהא חזינן שלא בשביל סמיכת דתוה"ק נחית כיון שלא הזמין את ראובן לדין תוה"ק. ואין דין מרומה יותר מזה ולפי מה ששמעתי כמה יושבי העיר יעידו בידיעה בלא ראיה שדברי שמעון אין בהם ממש ועי' בחו"מ (סי' ס"ה סעי' יז) ובשו"ת הרא"ש שהביאה הטור שם דנפילה לא הוה ריעותא אלא משום דכל שטר עומד ליפרע וממילא שטרי ערכאות כבנ"ד שאין עומד ליפרע בלא שטר אחר לא הוה נפילה ריעותא ויש לדון מכח אומדנא זו

ואמנם בעיקר דברי הנה"מ בשם הסמ"ע יש לעיין שמוצאם מדברי הרשב"א ז"ל בתולדות אדם (סי' קפ"ח) ואין שום זכרון בדבריו לענין שטר שיש בו איסור ריבית ואין ללמוד מתשובה זו כי אם לשטר שלא ניתן לכתוב בגוף הדבר כמו בנידון של הרשב"א שעל המכירה לא ניתן לכתוב מעולם שהרי מסר בידו כתב לבטל המכירה וההלואה הוה מקמי הכי בע"פ. אבל כשהשטר נכתב ע"ד אמת והמעות נתנו בשעת כתיבת השטר אף שהמכירה בטלה ע"פ הדין ומתגלגל מזה שיש איסור ריבית מ"מ השטר לענין הממון שנעשה עתה הלואה חשיב שפיר שטר שניתן לכתוב ובסמ"ע שכ' עמ"ש בסס"ק שלפני זה אין הכרח שנתכוין לתשובת הרשב"א שהעתיק שם כי אם עמ"ש שם לחלק בין דין זה לדין שבסעיף הקודם אמנם בסמ"ע (סי' ע' ס"ק כ"א) תראה שהבין מדברי הרשב"א כמ"ש הנה"מ בשמו ודבריו הועתקו בספר מסגרת השלחן ומאמר קדישין ובאורים (סקכ"ב). אולם לא זכיתי לעמוד על דברי הסמ"ע כיון שבתשו' הרשב"א אין זכרון לדבריו ז"ל והחכם השיבני שדברי הסמ"ע מוכרחים דהא תנאי ניתן לכתוב אלא שאח"כ נתבטל המכר. ולענ"ד לא הועיל בזה דתנאי שביד המלוה לקיימו הוא דניתן לכתוב לא תנאי שביד הלוה לבטל הענין כמבואר בתומי' (סי' מ"ו ס"ק מ"ו) בשם הר"ן ועי' תומים (סי' ע' סק"ט) וצ"ע להיכן נוטה דעת הרשב"א (בסי' מ"ו) [ועי' מחלוקת הסמ"ע והט"ז (סי' ק"נ) ובאו"ת ונה"מ שם וצ"ע ע"ד הנה"מ מנ"ל בלא אונס דלערמה נתכוין] ויש להביא ראיה דבמה שיש איסור ריבית בשטר לא חשבי' ליה כלא ניתן לכתוב שהרי שטר שיש בו ריבית גובה ממשעבדי כדאיתא (בסי' נ"ב) ואפי' בכלל הקרן עם הריבית משום גזירה שיגבה הכל הקרן והריבית הוא דאינו גובה ממשעבדי אבל בלאו גזרה היה גובה גם ממשעבדי ואם קודם שנראה השטר בב"ד כתב עליו כמה היה קרן ושהמותר הוא ריבית מהני לגבות ע"י שטר זה ממשעבדי כמבואר בש"ך (שם סק"ב) ולא אמרינן דלא ניתן לכתוב והוה כמלוה ע"פ. שוב ראיתי בשיטה מקובצת ב"מ (דף עב.) בשם הרמב"ן שעמד בקו' זו דנימא בשטר שיש בו ריבית דשטר לא ניתן לכתוב וכתב וכ"ת נהי דלא ניתן לכתוב ריבית קרן ניתן לכתוב ליקשי לה בגמ' ולפרוק כדאקשי אלא הא דאר"י לאו קו' הוא דהכא כיון דכתיב ביה בפירוש פלוני לוה מפלוני אע"פ שחזר וכתב מריבית כך וכך זה עומד בעצמו וזה עומד בעצמו ואע"פ שזה לא ניתן לכתוב זה ניתן לכתוב אבל גבי שט"ח המוקדמים זמן הנכתב בשטר לא ניתן לכתוב כלל א"נ מדר' יוחנן מפרשא ליה טפי עכ"ל ודבריו הק' שגבו ממני דעל תי' הא' ק' התינח יש בו ריבית בפ"ע. אבל בכלל בו הקרן עם הריבית תיקשי נימא לא ניתן לכתוב כיון דנכלל ביחד והרי להרמב"ן דס"ל שהעדים נפסלים ע"כ בכלל הקרן עם הריבית איירי. וקשה נימא דלא ניתן לכתוב ועל תי' הב' ק' בשלמא אדר"י משני שפיר נהי דלא ניתן לכתוב מזמן א' מזמן ב' ניתן לכתוב אבל בשטר שיש בו ריבית דלא ניתן לכתוב כלל ליכא לשנויי והו"ל להקשות מיניה

אמנם בעיקר הקו' נלענ"ד עפ"ד השטמ"ק בשם הריטב"א דבשט"ח מוקדמים שייכא גזרה דר"י שיגבה בשטר זה שלא כדין מזמן א'. אבל בשטר שיש בו ריבית לא שייך גזרה דאפי' גבי ליה כוליה קרנא מיהא בהיתרא גבי אליבא דרבנן [דלא קנסו היתרא אטו איסורא] וכ"כ הר"ן לשיטת הרמב"ן ז"ל וכ"ה בנימוקי יוסף והובא בש"ך (סי' נ"ב ס"ק א') מעתה י"ל בעובדא דפרדיסא שמעולם לא ניתן לכתוב ע"ד המכירה הכתובה בשטר זה וכ"כ בנידון הרשב"א ולס"ד דמקשה בשט"ח המוקדמים שפיר חשבי' להו שטרי שלא נתנו לכתוב דכיון דאפשר שיגבה ע"י שלא כדין כל הכתוב בשטר מזמן א' חשיב שפיר לא ניתן לכתוב אבל שטר שיש בו ריבית דאפי' גבי כוליה הקרן יגבה עכ"פ בהיתר לא חשיב לא ניתן לכתוב ובהכי א"ש מה דשני התרצן נהי דלא ניתן לכתוב מזמן א' מזמן שני ניתן לכתוב דלכאורה קשה הא סוף סוף השטר כפי מה שנכתב לא ניתן לכתוב. ולפמ"ש א"ש דאע"ג שאם יבוא לגבות מזמן ראשון יהיה שלא כדין מ"מ כיון שאם יבוא לגבות רק מזמן שני יהיה כדין חשיב שפיר ניתן לכתוב כיון שאפשר שלא יבוא ע"י לידי איסור. אלא שדברי הרמב"ן בשטמ"ק לא נתיישבו ולשיטתו לא הו"ל לתרץ אלא כמ"ש עפ"ד הריטב"א וכמ"ש הר"ן ונימו"י לשיטת הרמב"ן ז"ל בעצמו. שוב ראיתי בתומי' (סי' נב) שכ' לרמב"ן דמוקי