אגודת אזוב מדברי קעז

שאח"כ באו החפצים לא ידע לא מגרע כח הקנין שע"י הערבות דאם לא עפ"ד לא היה נכנס לקנותם. ומה שבאו אח"כ לידו לא מגרע. ותו דלא באו לידו ע"ד לעכבם בידו כלל עוד נלע"ד שזכה מכח קנין כסף במה ששלח לשם העגלה עם הסוסים שיעשו אצלו מלאכ' ושכרם י"ל דחשיב כנתינת כסף לידו. גם י"ל שהאנשים ששכר למלאכה ע"פ דברי השותפות הו"ל מה שנתחייב להם בשכרם כתן מנה לפלוני וכמש"ל

ג השלש מאות רו"כ שנתן ראובן ליד שמעון לבטחון קיום העסק כשחוזר ראובן נחלטו לשמעון לפ"מ שהביא המחבר (סי' ר"ז סי"א) שיטת הרמב"ם. ורמ"א הביא י"ח ולא הכריע ומה שאח"כ השלישם ביד שליש כשהוסיף ראובן להשליש עוד ת"ש רו"כ ולא איכפת לן כיון שבתחלה היה בידו של שמעון וזכה בהם בחם יחזור. ודוקא כשבאו ליד שליש מתחלה מודה הרמב"ם והמחבר כמ"ש הש"ך (סקי"ז) בשם המ"מ ואע"ג דבשטר השלישות נכתב שראובן השליש הכל מ"מ כיון שידעינן האמת ששניהם השלישו זה ש' וזה ת"ש ובשטר שלישות מפורש שבלי תביעת שניהם א"י להוציאם מתח"י לא יצאו הש' רו"כ ע"י ההשלשה מחזקת שמעון וחכם א' השיבני שיש לפרש דברי ראובן שבשעת נתינת הש' רו"כ ליד שמעון שלא נתנם לשמעון ע"ד שיוחלטו לו כשיחזור בו כי אם שיהיו בידו לבטחון שיוסיף לתת כמה שצריך להשליש אצל הממשלה על בטחון השכירו' ואינו דומה להאי (דסי' ר"ז) שמפרש ערבוני מחול לך: ולענ"ד לא הועיל בזה דסוף סוף ענין בטחון היינו שאם לא יקיים לא יחזיר לו. וה"ז דומה עכ"פ למ"ש הב"י בשם הראב"ד דאם אומר המוכר לא אוציא הדמים מתח"י לעולם מהני שלא להוציא מתח"י וה"נ א"צ להוציאם ובלא"ה כוונת לשון בטחון הוא להוראה שאם לא יקיים יחזיק במה שבידו ושחברו לא יוכל לתבעו עליו. והוה כמפרש ערבוני מחול לך ודע שהפרימ"ג יור"ד בכללי הוראת או"ה אות ג' נסתפק כשהמחבר הביא דעה א' והר"ב בהג"ה כ' וי"ח ולא הכריע אי נימא הלכה כמחבר והרב לחלוק כבוד או כשאר תי' שבש"ך יור"ד סי' רמ"ב אי נמי דלאפלוגי אתא ודעת הש"ך נראה דבלא הכריע לא נחלק והפרמ"ג כתב שי"ל דמספקא להרב לענין הלכה וכתב בשם השואל במהר"ם זיסקינד דהלכה כמחבר והרב לחלוק כבוד והפרימ"ג הניח בצ"ע ולענד"נ כדעת השואל דכיון דלהפרמ"ג נמי צ"ל דהרב מספקא ליה ואין לדחות הודאי של המחבר בשביל ספיקו של הרב כמבואר בכללים מכנה"ג סוף אות נ"ט בשם הראנ"ח. וצ"ע על הנהמ"ש בכללי קי"ל אות כ' דאתי עלה משום שי"ל קים לי' ולענ"ד כשהרב לא הכריע נגד המחבר לא בעי' לתנאי' הנצרכים לאומר קי"ל. ומה"ט נ"ל דקיי"ל כמחבר. ובר מן דין נלענ"ד דהכא ע"כ לא בא הרב אלא לחלוק כבוד לאותה דעה ולא לחלוק על המחבר מדכ' בסוף וכ"ש אם התפיסו ביד שליש והנה בהתפיסו ביד שליש מודה הרמב"ם כמ"ש הש"ך ואם הר"ב בא לחלוק על המחבר לא הוצרך לסיים וכש"כ דלא פליגי ביה אע"כ לחלוק כבוד בא מש"ה הביא כ"ז

[ד] במה שהוציא הש' רו"כ שהיו בידו לבטחון וקיום העסק ועפ"ד ראובן השלישם ביד שליש קנה משום דהו"ל לראובן עכ"פ הנאה שוה פרוטה מזה כמו בהילך מנה ויהא שדי קנוי' לך באדם חשוב דאיירי בהנאת פרוטה כמ"ש בנה"מ (סק"ד) ותו שי"ל הש' רו"כ שנתן בידו לבטחון נעשו כמלוה אצלו שהי"ל בהם היתר להוציאם לפי שעה שהיו מעות מותרין וכשהשלישם עפ"ד ה"ז דומה לדברי המרדכי שבהג"ה (סעי' ו) שאי"ל בחובי אני גובה וקונה בהם. וחכם א' השיבני שע"ד פרעון השלישם ולא ע"ד שיקנה בהם ולענ"ד כיון שע"ד קיום העסק נתנם ביד השליש ולולא כן לא היה מוציאם מידו ע"ד הקנין נתנם ולא ע"ד פרעון בלבד. ואפי' נימא שלא נחלטו הש' רו"כ כשחוזר ראובן מ"מ היה לשמעון זכות בהם כדי שכר נסיע' הראשונה ובמה שהוציאם ליד השליש עפ"ד קנה. וחכם א' השיבני שבכל אלה לא נתכוין לקנות ודומה להא (דסי' ר"א סעי' ח) ועיין בנה"מ שם ולענ"ד מסתברא שבכל אופני מציאות קנין רצה לקנות ואפי' היה סמיכתו על ההשלשה בלבד כבר כתבתי שגם בזה קנה

סימן ז ראובן הוציא העתק שני משטר הנכתב בערכאות זה י"א שנה ומחצה ותוכן עניינו: (א) איך שמעון מוכר ביתו לראובן בעד ש' רו"כ: (ב) שלשמעון יש זכות לחזור ולקנות הבית מראובן בעד הש' רו"כ במשך ג' שנים: (ג) ששמעון מוסר בזה תיכף הבית בחזקת ראובן להיותו כמיושב בתוכו בדרכי העולם ודרכי הטבע ומרשה תיכף כ"כ להעלות כתיבת שם בעה"ב בפנקס העולמי ע"ד ושם הקונה ראובן ע"פ כח השטר ההוא שיש לו הכח בדבר הזה לעשותו ע"פ העלאת והוצעת רצונו וחפצו בלבד מבלי הסכמת שמעון המוכר וכן הועלה שטר המכירה ההוא בפנקס העולמי מבלי דעת שמעון כלל ולאשר ההעתק הראשון נאבד מראובן תבע זה שבעה שנים את שמעון לפני הכותב הערכי שירשה את הכותב ליתן לו העתק שני והשיב שמעון שכבר פרע הש' רו"כ במשך הג' שנים ושאינו מרשה על נתינת העתקה שנית. והכותב הערכי העלה דבריהם על הספר ושם נאמר איך שלחם מלפניו להתדיין במשפט ערכאות ובאותו יום תבע שמעון המוכר את ראובן שיעמיד אתו למשפט בערכאות ע"ד שיחזור ויכתוב לו הבית על שמו לפי שכבר פרעו תוך הג' שנים כפי השטר ואמנם לא הגיש תעצומו להקריבה למשפט הערכאות ואחר ג' חדשי' נפל למשכב ואחר עבור עוד חצי שנה נפטר שמעון לב"ע והניח אלמנה ויתומים עניים ואז היה ראובן בגרם המעלה וכעת נדחק ראובן קצת בפרנסה וזה איזה חדשים הקריב ראובן משפטו לפני ערכאות ויצא זכאי שהכותב הערכי יתן לו העתק שני. כעת באו ראובן ואלמנת שמעון ויתומיו לפנינו לדין בדין תוה"ק. וראובן תבע שישיבו לו חזקת הבית שקנה בעד השלש מאות רו"כ שהגם שהיה יכול לחזור ולקנותו במשך ג' שנים כיון שלא עשה כן הרי הבית שלו וע"כ תובע עוד כל מה שמגיע לו שכר דירה לכל שנה שעברה ת"פ זהו' שכן קצבו שכר דירה ועכ"ז לא קיבל כ"א ס' זהו' אחר שתבע את המוכר בפני הראב"ד על פרעון שכר דירה ויצא הפס"ד בתורת פשרה שאם אינו רוצה לשלם שכר דירה יחזיר הדמים. ובעד השנים שעברו ישלם לשנה ר"מ זהו' וקבל ס' זהו' שכר דירה בעד רבע שנה וכיון שכ"ז לא נתקיים תובע השכר דירה כפי מה שקצבו ביניהם בתחלה. עוד תובע שישלם לו החוב צ"ט רו"כ ופ"צ והוצאות ע"פ הפסק של הערכאות שאין לדון עוד אחריו עכ"פ כי הלוהו בצד היתר עיסקא וע"ז קיבל בי"א פעמים כל פעם ב' רו"כ ס"ה כ"ב רו"כ. והאלמנה ויורשי שמעון השיבו שלא היה שום מכירה של הבית רק הלואה ושילם כפי מה שטען כשתבעו למשפט הערכאות ש"ט רו"כ היינו קרוב לכל ההלואה ושיש להם עד ששלח ע"י. ושיש עד שאשת ראובן אמרה שהחוב היה רק אלף וש' זהו'. ובענין הפסק שע"פ השט"ח. אמרו שאינם יודעים דבר ולא נמצא עמהם רק ההזמנה למשפט הערכאות שהזמין שמעון לראובן שיחזור לכתוב לו הבית. והתנצלו שאחרי מות שמעון לא נשאר רכוש ונשאר בע"ח והאלמנה שלמה החובות והשיאה בנות יתומים שנשארו ויש עוד בנות פנויות שעליהן להשיאן לאנשי' וראובן אמר ע"ד שמה ששלח ע"י האיש נכלל בהסך כ"ב רו"כ שקיבל לאחדים בי"א פעמים. ותובע עוד ח"י רו"כ הוצאות שהוציא עתה לבד ההוצאה שהוציא בחייו והאלמנ' ויתומי' תבעו ח"י רו"כ שהוצרכו להוציא עתה ע"י שהקריבום למשפט

הנה חכם א' הראה דברי הש"ע מהגאון מוהרש"ז ז"ל דאפי' אומר שיחזור וימכרנו לו מחדש אית ביה משום ריבית וכ"כ הנו"ב מהד"ת (סי' ע"ה) והראה דברי