אגודת אזוב מדברי קעו

ובשרוהו שקנו אותם כראוי ושוב הלכו לקנות עוד עגלה שני' להולכת התבואה וקנה שמעון העגלה בעד י"ד רו"כ. ולפי' שהי' כ"ז ביום א' לא לקח העגלה והסולמות תיכף רק המתין עד הלילה ולקחם ונתנם לחרש ברזל לתקן העגלה ביום ב' בבוקר. ובלילה שלח את לוי עם ראובן למקום הקרקעות לשכור אנשים לקצירת השדות והבטיחם שביום המחרת ישלח להם איש עם עגלה וסוסים להוליך התבואה שיקצרו לגורן. וביום ב' בבוקר התחילו האנשים השכורים לקצור. והנה כשעה יו"ד קודם חצות בא ראובן ושאל לשמעון למה לא שלח העגלה והסוסים. והשיבו שלא נגמרה מלאכת החרש. ואמר לראובן שילכו מקודם להכותב לגמור השטר שותפות. ובבואם אליו מצא ראובן שבינתיים הוסיף שמעון וצוה לכתוב אופנים אשר לא הוטבו בעיניו ורצה לחדש ולהוסיף עוד אופנים כאלה וראובן לא רצה באותן האופנים ולא בא השטר שותפות לידי כתיבה וחתימה עוד והלכו לביתם ואח"ז שלח שמעון איש עם עגלה וסוסים להוליך התבואה. וכן עשו מלאכתם. וביום ג' בבוקר בהיותו ברחוב מצא שחוזרים ב' האנשים והעגלה והסוסים ששלח לשם ושאלם על מה והשיבו שראובן השכיר הקרקעו' לאדון א' וצוה עליהם לשוב למקומם כעת תובע שמעון את ראובן טענות ותביעות שונות ומעקל באלף רו"כ שמונחים ביד יהודא השליש. והנה ראובן אומר היות שאמר שמעון בטרם שהלכו להכותב שלא יעשה דבר עד אחר כתיבת וחתימת השטר שותפות ולא נגמר השותפות עוד ביניהם כי לא נתן עירבון ולא נתן הכתב על מכירת העגלה והסוסים לשותפות כאשר הבטיח בעש"ק. וע"כ כשבא לביתו ומצא האדון שרצה לשכור הקרקעות אמר לאשתו שתודיע לשמעון לבל ישלח האיש עם העגלה והסוסים לשם כי הוא נוסע לגמור עם האדון ולהשכיר לו ובדבר השותפות לא יעשה עוד דבר וכשנודע לשמעון מאחרים [כי אשתו התרשלה בזה] שנסע להשכיר להאדון הערים בזה לשלח את האיש עם העגלה והסוסים לעשות מלאכה בשדה נגד רצונו וע"כ כאשר גמר העסק עם האדון שנח האיש השני עם כל אשר לשמעון לביתו. גם להאיש לוי שנסע עמו בראשונה שילם ראובן שכרו אח"כ כי בשביל דבריו נסע עמו ואחר שלא הי' לו עוד צורך בו שלחו לביתו ושמעון טוען שהעסק כבר נגמר שהכניס לשותפות העגלה עם הסוסים וקנה עגלה שני' וסולמות ונתן לתקן העגלה ושלח אנשים ששכרם לעשות מלאכתם בקרקעות וכן עשו וכשהלכו להכותב לא אמר שלא יעשה דבר עד אחר כתיבת וחתימת השטר שותפות. רק שהשיבו שמצד שהחרש ברזל לא גמר מלאכתו ע"כ נתעכב השילוח. ובהיותם פנויים כעת אמר ללכת לכותב והעסק לא הי' נתלה בכתב ההוא ולא הי' אופנים מחודשים כ"כ כי אם כפי המדובר הראשון היו האופנים ההם ומה שחידש עליהם הי' ראוי ונכון לחדשם. וכאשר נגמר מלאכת החרש שלח האיש השני עם העגלה והסוסים לשם. ולא נודע לו שנסע ראובן לגמור עם האדון עד יום המחרת שחזרו האנשים עם העגלה והסוסים אשר שלח וגם לוי לא הי' שכיר מראובן כלל כי אם משמעון ורק קודם שבאו לדין התנה שמעון עם ראובן שקודם כתיבת השטר בירורים ישלם לו מה שמגיע ללוי. וכן נתן לו אחר החתימה בפני הדיינים אבל בשעת מעשה הי' לוי שכור משמעון ולא מראובן וראובן אמר שהוא שכר את לוי ולוה משמעון לפרוע ללוי וע"ז התנה שמעון לפרוע לו

א תשובה יש לצדד ששמעון קנה חלק שכירות הקרקעו' בחזקה שהאנשים ששלח לשם התעסקו לקצור התבואה ולהוליכה לגורן ונהי (דבסי' קצ"ב סעי' יא) הכריע רמ"א דאין קונין בהעמדת בהמה ואכילת פירות ומשמע דאפי' באסיפת פירות דלוקח (דסעי' יו"ד) לא קנה מדכתב הנה"מ (סק"ב) דהיכא דליכא דעת אחרת מקנה מודה הרמב"ם דאכילת פירות לא קנה ובליכא דעת אחרת מקנה לא שייך אסיפת מוכר שנתן ללוקח אלא אסיפת פירות דלוקח ומשמע דלהחולקים לא קנה באכילת פירות דלוקח: והוא פשוט בטור וב"י בשם הראב"ד ומ"מ. מ"מ בקצירת התבואה קנה דמועיל לקרקע שלא תכחיש ביניקת התבואה אם תשאר מחוברת וכ"כ בגדירת וזמירת הפירות (שבסעי' יו"ד) דמועיל שלא יכחיש בקרקע ובאילן ביניקה קנה דקצירה וזמירה מועיל לקרקע שלא תכחיש ביניקה עוד. ואע"ג דהוה מניעה מנזק י"ל דהוה כמו נעל וגדר דמונע הנזק מדריסה. איברא כפי הנראה הנכרים ששכר לוי קצרו ולא הישראל ולא הוה חזקה דאין שליחות לכותי אמנם בס' מח"א חידש דפועל נכרי העושה בשכר י"ל שליחות ואף שבשעה"מ הל' תרומות דחה דבריו הנה קצת הבאתי ראי' לדברי המח"א מדלא משכחת לה גמר בהמ"ק ביו"ט. והא אפשר לגומרו ע"י כותים אלא עכצ"ל דפועל נכרי יש לו דין שליחות ובחנם לא אמרינן דלא לכם ולנו לבנות הבית כתי' אלא שממק"א יש סתירה לדברי המח"א אמנם מהולכת התבואה לגורן דהוה ע"י ישראל יש לצדד דקונה דהוה תועלת לקרקע כדאמר בב"מ (דף ק"ג:) בעי' דתיקר ארעאי. ודוקא באסיפת פירות האילן לא קנה אמנם רש"י פי' דתינקר ארעאי שא"צ לזבל ומשמע דכל היכא דיש תועלת בזבל לא הוה תועלת לקרקע בניקור. אמנם בנ"ד כיון שראובן לא הי"ל זכות בקרקעות גופייהו אלא ששכרם וזכה לקצרם ולאסוף פירותיהם ולחזור ולזרעם בשביל כן ולבסוף יחזירם זרועים גם שמעון שנשתתף עמו זוכה לקנותם ממנו בשכירות באסיפת הפירות וכעין מ"ש בנה"מ (סי' קצ"ב סק"ו) דקרקע בשכירות לא בעי' נעל גדר ופרץ אלא לענין שיקנה ע"י דברים אבל לזכות בגוף הדבר שעבורו שכרוהו קונה באותו ענין שבעבורו שכרוהו ויש לחלק קצת. אמנם חכם א' השיבני דחזקה זו הי' שלא בפניו ובעי' שיאמר לך חזק וקני ולענ"ד כיון שצוהו לעשות כל מה שצריך וע"פ הסכמתו עשה חשיב כבפניו דבפניו הטעם שראה ולא מיחה בו וה"נ הו"ל ידיעה ברורה שיעשה כן בלא ראי' ומדלא מיחה ניחא לי' דליקני. ואדרבה מינח חזי' דניחא לי' וצוהו לעשות. ולך חזק וקני דנקטי' משום דהוה רבותא טפי דקני אע"ג שעשאו שלא בפניו מהני אפי' ל"א לך חזק וקני וכעת צ"ע עוד אם נאמן ראובן שקודם המעשה התנחם ואמר לאשתו שתודיע לשמעון שיחדול מלשלוח שי"ל חזקה שעשאה שליחותה. ומכ"ש אשה לתקנת בעלה ומדלא הודיעה לשמעון מסתברא שאין נאמן לומר שחזר בו

ב נלענ"ד דקנה שמעון חלקו בשכירות הקרקעות בקנין כסף כיון שעל פי דבריו של ראובן ע"ד השותפות קנה הסולמות והעגלה השניה ונתן לחרש לתקן העגלה שלו שתצלח להולכת התבואה לגורן ולשנותה ממה שהיה עד עתה למרכבת אנשים ושילם לחרש שכר מלאכת השינוי והוה כאומר תן מנה לפלוני וקנה קרקע שלי (שבסי' ק"צ ס"ג) ואע"ג דלא אמר ליה תן מנה לפלוני וקנה קרקע או ותהא שדי מכורה לך. מ"מ כיון שמקודם אמר שישתתף עמו ואח"ז ציוהו ליתן לפלוני קנה דהו"ל כאומר וקנה או ותהא שדי מכורה כמו בקידושי אשה כשדיבר עמה על עסק קידושין ונתן לה בשתיקה באה"ע (סי' כ"ז ס"א) וה"ה באמרה תן לפלוני אחר שדיבר עמה ודכוותה במקח וממכר קנה בכה"ג ע"י תן לפלוני ואע"ג דבעי' עסוקין באותו ענין הכא במשך כל הזמן היו עוסקין באותו ענין וחכם א' השיבני דתן מנה לפלוני הוה מדין ערב וכיון שהיה בידו החפצים שקנה לא שייך דין ערב דלא המני' כיון דנקט משכון אע"ג דלא שוה שיעור זוזי כמ"ש הב"י (בסי' ר"ז) ביישוב דברי הרא"ש בתשו'. ולענ"ד לא דמי דהתם לא עביד המעשה עד דנקיט משכון וס"ל להב"י דאפי' בלא שוה משכון כל הדמים סמך אמשכון וכעין סוגיא דשבועות ס"פ שבועת הדיינין אבל הכא הוציא מעות לקנות ע"פ דברו. ומה