אגודת אזוב מדברי קעה

משאר מבטל חנותו של חבירו ועיין (בסי' שנד) דשבח גנבה דגנב ולא מצי בעלים אמרי אצלינו היתה משובחת ונהי דלפ"מ שהבאתי דברי הנה"מ (סי' קפ"ה סק"ב) אין ראי' כ"כ ממבטל כיסו ש"ח (ומסי' שנ"ד) שי"ל בנ"ד שעשה לתקן העיות. מ"מ כבר כתבתי דהיכא שהי' שוגג לא שייך שהי' דעתו לתקן העיות דהא לא ידע דעוית ופטור היכא דאפשר להעמיד לו סחורה אחרת הטובה כראשונה

ואפילו מכר ראובן סחורת שמעון בכלל סחורותיו בהבלעה נמי נ"ל דהיכא שלא ידע כמה שמעון מבקש או שטעה שאין שמעון מגלה שער האחרון לא בעי' לשלומי לשמעון כמה שרצה אלא למיהדר לי' סחורה אחרת או דמים שיוכל לקנות אותה סחורה וליכא עלי' אפילו תרעומות כיון שלא ידע וטעה בדעת שמעון אבל היכא שידע בבירור דעת שמעון ושלא יפחות ממה שאמר רק דלפי שידע שאין הסחורה שוה כ"כ ושמעון הוא שרוצה לקבל בה יותר משוי' או ששמעון טועה בשוי' ומבקש דוקא סך זה מש"ה מכרה בפחות ממה שאמר אבל בדעת שמעון לא טעה כלל כיון דבמה שאמר שמעון לא טעה ראובן כלל לא מצי טעין אחזיר לך סחורה אחרת וליהוי לך תרעומות עלי על ביטול חנותך דאמרי' מסתמא לא רצה להעביר ע"ד בעה"ב משלחו ועל מנת כן עשה למכור בזול ע"מ שיתקן העיות מביתו והיינו מ"ש הנה"מ (סי' קפ"ה סק"ב) דאפי' אין החפץ שוה חייב לשלם. דאין לומר דאיירי בדא"א להעמיד חפץ אחר דיגיד עליו ריעו האי (דסימן קפ"ב ס"ק ז) דכיון דודאי ידע השליח שהמשלח לא ירצה לקנות שלא באחריות אע"ג דמצי להחזיר לו מעותיו והו"ל כמו אפשר להעמיד לו סחורה אחרת ואפ"ה אמרי' שהשליח נתרצה לתקן העיות

כללא דמלתא בין שמכר רק זה החפץ בין שמכר בהבלעה אם טוען הסרסור שטעה בדעת המשלח [ונאמן לטעון כן] היכא דאפשר להעמיד לו סחורה אחר נפטר אם מעמיד סחורה אחרת ואם מחזיר דמים כשהמשלח יוכל לקנות בדמים סחורה זו צ"ע עפ"ד הקצה"ח (סימן קע"ו סק"ז וסי' ד"ש סק"א) והיכא דא"א להעמיד לו סחורה אחרת וגם המשלח לא יוכל לקנותה משלם כמה שאמר המשלח והיינו דין הסמ"ע (סי' קפ"ה סק"א) אע"ג שטעה בדעת המשלח והיכא שלא הי' טעות בדעת המשלח רק. שהי' ברור לו שהמשלח מבקש יותר מדאי או שהמשלח טועה. אפי' יכול להעמיד לו סחורה אחרת צריך לתקן העיות דוקא דאמרי' ע"ד כן עשה והיינו דברי הנה"מ (סי' קפ"ה סק"ב וסי' קפ"ב סק"ז) ואכתי צ"ע היכא שהי' סבור שהמשלח טועה ואצלו הי' ברור שטועה המשלח ויוכל להעמיד לו סחורה אחרת שיש להפליגו מדברי הנה"מ (סי' קפ"ב סק"ז) דהתם ברור שלא ירצה בשום אופן לקנות שלא באחריות וליכא למיתלי בטעות המשלח. וכ"כ יש להפליג מדברי הנה"מ (סי' קפ"ה סק"ב) דנהי דשם י"ל דאיירי כשסבור שהמשלח טעה דהא באמת אינו שוה כ"כ וכמשמעות דברי הסמ"ע שסבור לעשות לטובת הענין ואפ"ה חייב מ"מ י"ל דאיירי כשא"א להשיג עתה אותה סחורה בדמים שמכר וכמש"ל ע"ד הסמ"ע וצ"ע

ואגב אזכיר מה שצ"ע לענ"ד דברי הנה"מ (סי' רמ"ד סק"א וכ"ה בסי' קפ"ב סק"ב) דהא דבעי' שליחות במכירה היינו כשנתרצה על פיסוק דמים של השליח אבל מוכר שאומר לשלוחו שמי שיתן לו כך וכך ימכור לו לא בעי' בענין זה שליחות של המוכר רק שנדע שהמוכר אמר כן והרי המשלח בעצמו הוא המוכר עייש"ה דמש"ה העלה דמימסר לשליח שני. א"כ למה (בסי' קפ"ה ס"ב) אין הסרסור יכול לעכב החפץ לעצמו בדמים שאמר המשלח שכ' הטור לפי שהוא עומד במקום הבעלי' דשלוחם הוא וא"א להיות קונה ומקנה לעצמו ולדברי הנה"מ ק' דהא כיון דהמוכר פסק הדמים לא בעי' שליחות והמשלח בעצמו הוא המוכר וא"כ יהי' הסרסור רשאי לקנות דהא איהו מעשה קוף הוא דקא עביד ולענ"ד צע"ג

סימן ו ראובן שכר מהממשלה קרקעית זרועים ובנינים השייכים להם על משך ג' שנים ופרע שכירות חצי השנה כפי קצבתו ערך תש"ן רו"כ והתחייב כאשר יקיימו המושלים הגבוהים את השכירות ההוא ישליש עוד ערך אלף ות"ק רו"כ לב טחון החיובים שע"פ השטר שכירות ולפי שראובן אינו מורגל בעבודת קרקע והוא טרוד במו"מ שלו חקר ודרש אחר אנשים אשר יעמדו במקומו עד שמצא איזה אדונים אשר אמרו אם יש את נפשו להפסיד לכל הפחות הערך תש"ן רו"כ שנתן כבר יסעו לראות הקרקעות ובאם ימצאון כראוי יטו שכמם לסבול עול השכירות והנה לוי קרובו של שמעון אמר לראובן ששמעון קורא אותו ובבואו אמר אליו שמעון אם נכון לפניך להפסיד ת"ר רו"כ על חצי חלקי ולהשאר שותף עמי נסעה יחד לראות הקרקעות ויאות לו ראובן לנסוע. וגם לוי ויששכר נסעו עמהם ויבואו אל המקום ויראו את הקרקעות. ואמר שמעון לראובן במעמד לוי ויששכר הנה העסק נכון בעיני באם שתפחות על חצי חלקי ת"ר רו"כ לשלש השנים ואציע לפניך צורך הדמים לעסק ההוא ואפתח לך מקורם. הנה כבר נתת על שכירות חצי השנה תש"ן רו"כ ועליך ליתן להממשלה לבטחין אלף ות"ק רו"כ שני הסכומים האלה תשא אתה לבדיך ורשם לו הצורך למקנה הבהמה והצאן והכלי העבודה אשר יעלה הכל לערך ג' אלפים רו"כ והסכומים האלו עליו יהי' למשא [ויש ביניהם כעת הפרשים בהבנת הדברים ההם] והוסיף לאמר לראובן אם נאות לך להשתתף עמי כמדובר בזה תנה על ידי לבטחון קיום השותפות אלף רו"כ ויהיו מוכנים בידי ליתנם להממשלה לבטחון בעת כתיבת שטר השכירות ובאו לעמק השוה שנתן ראובן לשמעון ש' רו"כ על בטחון קיום השותפות ושמעון אמר שכעת הוא מכניס העגלה והסוסים וכל כליהם לטובת וקופת השותפות ויעלה ההכנסה זו לראובן בספר. ואמר לראובן ידוע תדע שכל מגמת נפשי רק להשאר בגוף העסק ולא לקבל ריוח ולהסתלק ע"כ אל תחכיר הקרקעות בשום ריוח בלתי הסכמתי ולאשר כ"ז הי' בעש"ק מהרו לנסוע לביתם ובבואם העירה נתפרדו זה מזה והעגלה והכלים והסוסים נאספו לבית שמעון כמקדם. ביום השבת התחרט ראובן על אשר השתתף עם שמעון ובא ביום א' אל שמעון ואמר שמתחרט על מעשהו ענהו שמעון הנה אחזיר לך המעות רק ה' רו"כ אנכה לך היינו ג' רו"כ שכר הנסיעה בעגלה וסוסים שלי. וב' רו"כ שכר טורח ללוי ותפס שמעון הרצ"ה רו"כ בידו ואמר שמחזירם לו בזה וראובן השיבו שיתיישב עוד בדבר וחזר לביתו ושוב בא עם גיסו וביקשו משמעון שיציע ענין מצב העסק לפני אחי אשתו למען יודיעהו אם העסק טוב וישארו בשותפות או אם נכון להסתלק וכאשר הציע שמעון מצב העסק לפני ראובן וגיסו אמרו שילכו לביתם להתייעץ ובעבור שעה א' ישובו לבוא ויחוו החלטת דעתם בזה לבל ישונה עוד אח"כ באו אליו ואמרו שנגמר אצלם להשאר בשותפות כמדובר והלכו אצל יהודא והשלישו אצלו אלף רו"כ היינו ראובן השליש עוד ת"ש רו"כ. ושמעון השליש הש' רו"כ שקיבל מראובן לבטחון ושמעון כתב שטרי שלישות ועליהם חתם יהודא ומסרם הא' לראובן והשני לשמעון ותוכן השטר שלישית שראובן השליש אצלו אלף רו"כ על דעת שלא להוציאם מתח"י עד שראובן ושמעון שניהם ביחד יתבעו להוציאם ואם לא יקיים כן תביעת הא' על דבר השני יתחייב להשקיט מרכושו והונו. ושוב הלכו לכותב שיכתוב ביניהם שטר שותפות באופנים שהציעו לפניו כל א' לתועלת שלו. ובטרם שנגמר הלכו משם ע"ד שילך שמעון עם לוי לקנות סולמות ולתתן לאומן אשר ימהרו לתקן העגלה של שמעון שתצלח להוליך עלי' תבואות אל הגורן וראובן הלך ושמר ע"פ הרחוב משנכנסו לקנות הסולמות ועד שיצאו