אגודת אזוב מדברי קעג

שהבאתי דברי הנה"מ (סקס"ה) בשם הב"י דבכלו' השכירו' של הא' לא חשיב תו מצרן ויכול אחר לשכרו ממילא בנ"ד אין לראובן שום דו"ד מדינא דבר מצרא דבשלמא אם הי' שמעון שוכר האוצר במעכשיו הי' מקום לומר שבהתחלת חלות השכירות הי' עוד ראובן מצרן באוצר זה אבל כיון ששמעון שכרו על שיחול לאחר כלות שכירותו של ראובן וההוא שעתא לא חשיב מצרן עוד. ואע"ג ששכירת שמעון נעשה בת"כ אין השכירות מתחיל משעת הת"כ כ"א משעת כלות זמן השכירות של שמעון אלא שנתחייב לוי ע"י הת"כ להעמיד לו שכירותו מעת שתחול. וההוא שעתא כלתה כבר מצרנות ראובן לגמרי

והנה הקצוה"ח כתב ע"ד הטו"ז דאם ב"ב של השוכר הא' מרובין מב"ב של השוכר הב' ל"ש לומר דנעש' שלוחו ותו הוה פסידא למשכיר. א"כ גם לפמ"ש החמד"ש דבשביל פסידא דמשכיר מהני ריצוי דמשכיר דהשתא. מ"מ לטעם הא' של הקצה"ח דל"ש לומר דנעשה שלוחו לא מהני ריצוי המשכיר והו"ל רק כמקח הנעשה נגד תקחז"ל א"כ בנ"ד שידוע שראובן מכניס לתוך האוצר תבואות הרבה יותר ממה שעתיד שמעון להכניס לתוכו אין לראובן דינא דבר מצרא ואפילו לדעת החמד"ש לא מהני ריצוי המשכיר דעכ"פ אין לומר שהיה שמעון שלוחו של ראובן וגם דלא שייך בזה המכש"כ שכתב החמד"ש שבגוף הדין יש חולקין משא"כ בטעם ריבוי הטענת המשא של התבואה אין שום חולק בדבר

סימן ד נשאלתי בשותפין בגורל שכפי חוקי המדינה אף שכבר שילם ד' פעמים באם לא ישלמו באחרונה הרי אבד את הכל. והנה שותף אחד נתן המגיע ממנו ב' וג' פעמים ובפעם הד' והה' כאשר תבעוהו שיסייע בחלקו ביקש מן שותפו שיתן בעדו ועליו לפרוע לו וחברו שתק ולא אמר שאינו מרוצה להלוותו. וכן תבעוהו אח"כ פעמים הרבה,, וכ"כ תבעוהו כשבא הזמן לתת בפעמים האחרים בפעם ד' וחמשה. והיתה תמיד בקשתו שיתן בעדו ויפרע לו אח"כ וחברו שתק ולא אמר שאינו רוצה להלוות לשותפו ובפעם האחרון עלה ריוח על הגורל וטען השותף השני כי זה שלא נתן לו חלקו איבד את זכותו מאחר שלא נתן בפעמים שעברו. וזה טוען מאחר ששתקת דימיתי שאתה מרוצה להלוות לי מה שהיה מגיע על חלקי וכה"ג בשותפין שקנו סחורה ונתנו ערבון בתנאי שאם לא יפרע השאר לזמן ידוע יהא העירבון מחול ע"פ הדין ואחר כשבא זמן הפירעון ותבעו השותפין זה לזה ביקש הא' מחברו שיתן עתה בעדו והוא יפרענו אח"כ וחברו שתק ולא השיב כלל רק פדה הסחורה ולא פירש שאינו מרוצה להלוותו. ואח"כ יש ריוח בסחורה. טוען הא' כיון שתמיד רציתי לשלם לך רק שבקשתיך להלוות לי א"כ אני שותף בסחורה ומגיע לי העירבון שלי וגם הריוח. והשני משיב לא די שאין לך חלק ריוח אף גם חלקך בעירבון הפסדת כי לא פדיתי הסחורה למען השותפות ולא התרציתי מעולם לתת בעדך ולהלוות לך הדין עם מי

תשובה בחו"מ (סי' קע"ו סעי' מ"א) בראובן ושמעון שביקש מהם שר להלוותו ברבית ובקש לוי להשתתף עמהם בחוב ההוא והתרצו אח"כ קידם ראובן ונתן חלק מעותיו להשר והשר אחר שקבל החלק של ראובן לא רצה ללות עוד ושמעון נתן חלקו לראובן ולוי לא נתן אם כשתבע ראובן את לוי אמר איני חפץ ליתן הרי נסתלק לוי מהשותפות אבל אם אמר תמיד הריני משלם אע"ג שדחה אותו קצת מ"מ כיון דלא אטרחי' לב"ד קני רווחא יע"ש וטעמא מבואר במרדכי כתובות פ' מי שהיה נשוי (סי' רל"ז) דכיון דמעיקרא נשתתפו בחוב וקיבלו כולם הערבות ביחד או שקיבל אחד בשביל כולם א"כ ראובן כשנתן המעות עשה שליחותייהו דכולהו. וה"ה בנ"ד דלא אמר השותף לחברו שאינו רוצה לתת חלקו רק שביקש ממנו שילונו וחברו שתק ודאי בשליחותו נתן ופדה את הגורל או את הסחורה. ונ"ד עדיפא מדהתם דשם הי' ראובן סבור שיקח מכ"א כפי שראובן נותן לו עתה והי' מקום לומר שכל מה שנתן נתן רק לצורכו ובעדו ולא בעד כולם. ואפ"ה אמרי' דכל שלא שמענו שעקר השותפות אמרי' דבשליחות כל השותפים נתן ומכ"ש בנ"ד שידע שזה שנותן הוא עם חלק שותפו ולא שמענו שעקר את השותפות דאמרי' שנתן בשליחות שותפו ואין לחלק דשאני התם שראובן נתן חלקו קודם שתבע את חברו ולא שמע מחברו שלא יתן תיכף את חלקו מש"ה נתן בשליחות כולם: אבל בנ"ד שתבע מקודם את שותפו שיסייע לו ולא סייע רק שבקש להלוותו וראובן לא התרצה להלוותו דהמעיין בדברי המרדכי יראה דלאו מהאי טעמא חייבו לראובן לתת הריוח המגיע לחלק לוי רק משום שלא עקר בפירוש השותפות וה"נ כיון שלא עקר בפירוש והשיב שאינו מרוצה להלוות אמרי' שמעיקרא התרצה ועשה בשביל שותפו ובשליחותו. ועתה מיהדר קא הדר ולא לבד שלא הפסיד הקרן חלקו בעירבון רק שצריך לתת לו חלק ריוח כן נ"ל ולמעשה צ"ע עוד בפוסקים

סימן ה ראובן שלח אצל שמעון שישלח לו סחורה ויהי' ראובן סרסור למוכרה ואמר שמעון להשליח שמבקש בעד הסחורה ט'. והשליח לא אמר כן לראובן רק לאשת ראובן ולפי שלא ידע ראובן והי' סבור שאינה טובה כ"כ מכרה בעד ח' שחשב ששמעון יפחות לו מח'. והנה שמעון תובע ט' כמה שאמר להשליח וראובן אומר שדי שיתן מה שקבל ויפסיד סרסרותו או שיביא לשמעון סחורה אחרת כסחורתו

הנה מבואר (בסי' קפ"ג ס"ה) בהג"ה דמי ששלח שליח עם סחורה למקום ידוע ושינה ההפסד לשליח ומבואר נמי (בסי' קפ"ה ס"א) שסרסור ששינה למכור בנ' מה שאמרו הבעלי' בק' משלם נ' מביתו ועיי' בסמ"ע (שם סק"א) דאפי' נתכוין לטובה שהי' נראה לו שאינה שוה יותר אפ"ה משלם נ' מביתו. אלא דלכאורה אפשר לומר דשאני התם שידע דעת הבעלים אבל הכא שלא ידע ראובן כמה שמעין רוצה בעד הסחורה ומשום שהי' סבור שימכרנה בפחות מח' מכרה בעד ח' אין עליו לשלם כפי מה שבקש שמעון ועי' כתובות (דף לד:) הניח להם אביהם פר' שאול' כו' טבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול ובקצה"ח (סי' שמ"א סק"ב) דאם מכרו העור משלמין מה שלקחו בלבד וה"נ כיון שטעה משלם רק מה שלקח

אמנם אחר העיון לא דמי דהנה הקצה"ח והנה"מ (סי' שס"ג סק"ז) הק' אהא דאי' שם בשכר בית מראובן ונמצא הבית של שמעון שמעלה כל השכר לשמעון ואפי' שכרו בפחות ולמה לא דמי לכתובות דמשלמין בזול. וביישוב קו' זו חילק בנה"מ בין שוכר שיש לו לחזור על הגזלן ובין יורשים שאין להם על מי לחזור אולם לענד"נ ליישב עפמש"כ בס' מחנה אפרים ה"ל גזלה (סי' ז) דהיכא שמתכוין להוציא מרשות בעלים אע"ג שלא ידע שהיא גזולה בידם ה"ה חייב כאילו גזלו מבעלים הראשונים ומיישב שם קושיא הריטב"א כתובות בהא דמשלמין דמי בשר בזול מדר"ח בגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו דרצה מזה גובה רצה מזה גובה עייש"ה. והנה היכא שאין לחייב משום מזיק וגזלן רק משום שנהנה ודאי שאין משלם כל הנאתן כי אם בזול אמנם כשחייב מדין מזיק וגזלן משלם הכל ולפ"ז (בסי' שמ"א) שלא רצו היתומים להוציא הפרה מרשות לרשות וכמ"ש המח"א בעצמו ורק משום שנהנו בעי' לשלומי מש"ה משלמין רק כפי ההנאה בזול. אבל (בסי' שס"ג) שעכ"פ רצה הדר להוציא הדירה בשכירותו או בדירתו מרשות הגזלן לרשותו ואין החיוב משום ההנאה שנהנה לחוד רק משום מזיק וגזלן ג"כ מש"ה משלם הכל [ומ"ש הקצה"ח (ס"ק ד) שאין לחייב הדר רק על ההנאה דמשום מזיק ליכא כיון דאומן מצי לחזור וללבנו לענ"ד תמוה דשאני