אגודת אזוב מדברי טז

ועל הוראות אלו באה מצות התפלין דשל יד מעכבת לשל ראש ושל ראש אין מעכבת לשל יד דמצות המעשיות הן בסומ"ר והן בעשה טוב צריכים להקדם לדבקות המחשבות והחושים בכל דרכיך דעהו. ועל סדר עבודת ה' כזה הוא שנגיע להשלמת רצונו ית' לא בשינוי הסדרים ותמיד צריך שנקדים תפלין של יד המורים על ייחוד המעשים לתפלין של ראש המורים על ייחוד המחשבות והחושים והנה באנשי מלחמת מדין באמת שבחם הכתוב שבמעשה היו צנועים ונאמנים עם ה' אמנם מהרהור ומחשבה לא יצאו מהחטא שלזה הביאו קרבן ה' הכלים שמצאו. וכל זה גרם להם מה שמעולם הודו ששלמות המעשים עולה על שלמות התדבקות המחשבות וע"כ בעת ששלט עליהם היצה"ר בטומאת המחשבות לא נוקשו בפועל כפיים אולם אם היו מעלים בלבם להגדיל מעלת קישור המחשבות על מעלת שמירת המעשים הנה בהכשלם בטומאת המחשבה בהרהור עבירה היו נכשלים גם במעשה בפועל כפיים. ועל הוראה זו אר"ה בשם ר"א שלא הקדים א' מהן תפלין של ראש לתפלין של יד רצונו שלא עלה בלבם להגדיל ולהקדים שלמות דבקות החושים והמחשבות על שלמות דבקות המעשים בפועל סור מרע ומעשה הטוב שאם הי' מקדים לא הי' משה משבחן כי בהכשלם בהרהור ומחשבה היו מוכשלים גם במעשה ולא היו עולין בשלום ממלחמה זו

ולענ"ד מהיות התפלין של יד לעורר על שלמות המעשים כמצות תוה"ק המצוה בהם לך לאות ולא לאחרים כי בחלקי המעשה אה"כ והצנע לכח עם אלדי"ך. גם מהיות שלמות המעשה נתלה רק במצות התוה"ק שיהי' הסומ"ר ועשות הטוב ע"פ רצון ה' במצות התוה"ק ולא מצד נטיית שכלו. והתורה הקדוש' קשורה ותמימה אין בה פירוד ובייתור וחסרון אות אחת נפסלת ע"כ מצות התפלין של יד שתהיינה ד' פרשיותיה בבית א'. לא כן מצות התפילין של ראש שהם להתעורר לשעבד המחשבות והחושים לרצון לפני ה' בזה אין צריך הצנע לכת כי אין זה נתפס לרואים כלל ע"כ המצוה בהם שיהיו בהתגלות לכל למען יעוררו שגם בהיות האדם בחברת אנשים רבים בל יסיר לבו ורעיוני מחשבותיו מהית"ש ומהיות שדיבוק הרעיונות אל ה' לא נמצא אתנו בתפיסה בעצמותו ית"ש כ"א ע"י הכרת פעולותיו בארבע עולמות אבי"ע מצות התפלין של ראש שד' פרשיותי' תהיינה בד' בתים לקשר מחשבותיו אל ה' בהדרגה מהכרה להכרה יותר נעלה ויותר רוממה. אולם בהיות הכל הקשרה אחת. צריך שתהיינה הד' בתים מעור א' ועם האמור דשל יד מעוררים על מדת הצנע לכת א"ש פשטות דברי ר"ה בשם ר"א שעמדה להם להיות צנועי' על שהקדימו את התפלין של יד המעוררי' ע"ז לשל ראש שאין מעוררין על מדה זו

רמב"ן פ' חיי שרה בפסוק וה' ברך. את אברהם בכל הנה מ"ש "והוא "שיש "בהקב"ה "מדה "תקרא "כל. רצ"ל שמדת כל שהיא מדת אמת כמ"ש אח"כ שהיא המדה הח' שבי"ג מדות והיינו מדת אמת. כי ב' ההויות הם ב' מדות א' קודם שיחטא האדם ואחת לאחר שיחטא כמבואר בר"ה (דף יז:) ובתוס' ד"ה שלש עשרה. "מפני "שהוא "יסוד "הכל. רצ"ל בזה שמצד שהאמת הוא שיש לו יסוד דקושטא קאי ושקרא לא קאי א"כ ממילא מדת האמת הוא יסוד לכל המדות טובות ולהיפוך השקר ח"ו מביא לכל מדות הרעות כמ"ש בספרים. [ומספר כל עולה נו"ן להורות שהוא שער החמשים שער היובל הרומז אל הקב"ה כמ"ש הרמב"ן ז"ל בפתיחת פי' התורה שזה השער שלא נמסר למשה היינו השגת עצמותו ית"ש והוא לבדו ית"ש הוא האמת האמתי לא שום נמצא זולתו כמ"ש הכתוב וה' אלקים אמת להורות שאין זולתו אמת בשלימות]. "ובה "נאמר "אני "ה' "עושה "כל. רצל שבמדת האמת נברא הכל כמו שכתבו שסופי תיבות בראשית ברא אלקים הם אותיות אמת. "ועל "מדה "זו "נאמר "ויתרון "ארץ "בכל "הוא. שבשביל מדת כל מדת אמת שופע על כל באי העולם יתרון הארץ וטובה הגדול. אמנם מדת אמת לבדה היא מדה"ד בלא רחמי' רק משפט אמת ואותיו' אמת רמוזים בס"ת בראשי' ברא אלקים מדה"ד. ואולם הנה ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים שיתף מדה"ר למדה"ד להנהיג עולמו בשניהם ולא די ששיתף את שניה' אלא שהקדי' מדה"ר למה"ד כמאה"כ ביום עשות ה' אלקי' ארץ ושמים. שלפי"ז הקב"ה מנהיג עולמו ברוב חסדו מדה הז' שבי"ג מדות עם מדת האמת השמינית מדה"ד. וההנהגה בהקדמת רחמי' לדין וכדברי הפייטן הרחום ומקדים רחמים לרוגז: וע"כ מדת ורב חסד היא המדה הזיי"ן ואמת היא המדה הח'. ועל מדת ורב חסד כתב הרמב"ן ז"ל "שמדה "אחרת "תקרא "בת "נאצלת "ממנה. ורצ"ל שנאצלת ממדת האמת לפי שמעוצם אמתתו ית"ש נמשך רב חסדו שלא כחסדי בו"ד הרחוקי' ממדת משפט אמת. אבל חסדי ה' קשורי' עם עוצם אמתתו. וכדברי הפייטן שבמקום משפט אין צדקה ואתה במשפט תעשה צדקה "ובה "הוא "מנהיג "את "הכל. רצ"ל שבמדת רב חסד הוא מנהיג את הכל שהנהגת כל העולם בחסדי' רבי'. "והוא "בית "דינו "של "הקב"ה "הנרמזת "במלת "וה' "בכל "מקום. רצ"ל שמצד שגם מדת דינו של הקב"ה הוא ג"כ דין עם רב חסד לא דין גמור ח"ו. ע"כ הוא מרומז בתוס' הוי"ו שבמלת וה'. כי הוי"ו תורה לרחמים. [ועי' מג"ע (אופן ק"ו) שי"ה מדה"ד מרומז בישמחו השמים. ובתגל הארץ מרומז ו"ה מדה"ר והיינו שהוי"ו עם הה"א בצירוף הוא שיתוף ב' המדות שבהם נברא העולם היינו שהוי"ו מורה לרחמים והה"א לדין ובשיתופם נברא העולם בדין ורחמים. וא"ש שהכפל שלהם עולה בגי' מזל טלה כי בגאולת מצרים הי' באמת דין למצרים ורחמי' לישראל שיתוף ב' המדות. ואולי נוכל להסביר בזה דברי הזוה"ק ע"פ ונתתם לי אות אמת דא אות וי"ו שרחב התכוונה על אות וי"ו המורה למדה"ר שיתנהגו נגדה ונגד בית אבי' בה עם מדת האמת]. והי"א שנקרא"ת כל"ה בספ"ר שי"ר השירי"ם בעבו"ר שהי"א כלול"ה מ"ן הכ"ל. רצ"ל שמדת החסד נקראת כלה ע"ד אומרם כלה נאה וחסודה בעבור שעיקר שלימותה של הכלה היא במה שהיא בעלת מדת החסד וע"כ נקראת מדה הכללית מדת החסד כלה. לפי שהיא כוללת כל עניני השלמיות. "והיא "שהחכמים "מכניס "שמה "כנסת "ישראל "במקומות "רבים "בעבור "שהיא "כניסת "הכל. רצ"ל שהיא מדתם של כלל אנשי הכנסי' הישראלית שמדתם העיקרית היותם רחמנים גומלי חסדים והמדה הזאת היא כניסת כל המדות טובות שבהיות האדם בעל חסד ורחמי' נקל לו להיות גדור בשמירת כל המצות שבין אדם לחברו ובקיום מצות ואהבת לרעך כמוך שהיא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה. וע"כ כתב הרמב"ן ז"ל "והמדה "הזאת "היתה "לאברהם "כבת "כי "הוא "איש "החסד "ויתנהג "בזו. ועל הוראות דברינו התכוין הרמב"ן ז"ל לומר שלדברי אחרי' "מה "שאמר "הכתוב "וה' "ברך "את "אברהם "בכל. "ירמוז "שברך "אותו "במדה "שהיא "בתוך "מדת "הכל "ולכן "תקרא "גם "היא "כל לשון "כי "שמי בקרבו. רצ"ל במדת חסד הכלולה במדת האמת ולכן כשם שמדת אמת נקראת כל כמו כן מדת חסד נקראת כל. שהוא מלשון כי שמי בקרבו שרצ"ל שכלול בו ית'. ואמנם פשטות דברי האחרים "בת "היתה "לאברהם "ובכל "שמה. רצונם שמספר בכ"ל עולה כמנין ב' הויו"ת היינו ב' מדות הראשונות שבי"ג מדות שאחת קודם שיחטא האדם ואחת לאחר שיחטא שצירוף ב' ההויות הם עוצם החסדי'. וע"כ אמרו "האחרי' "ששם "מדותיו "של "אאע"ה "היה "בכל. והיינו מלבד שכלולים במדת כל ירמוז השם על מספר עוצם החסדי' ב' ההויות. וסיים "והנה "הוא "מבורך "בשמים "ובארץ "ולכך "אמר "ואשביעך "בה' "אלהי "השמים "ואלהי "הארץ. רצ"ל שהי' מבורך במה"ד ובמדה"ר: