אגודת אזוב מדברי קסו

הביא רק שמה שנתן לה או כתב לה צריכה להחזיר והשמיט הא דמתנות מקרוביו וסבלונות ויתר דברי המהרי"ו הובאו בהגה"ה שם. ומה שנרשם מהרי"ו (סי' ק"נ) הוא ט"ס וצ"ל (סי' כ'). ועי' בפרימ"ג יו"ד בכללי הוראת או"ה (אות ט) שהג"ה חיבר הרמ"א באחרונ' ואזלינן בתר ההג"ה. ובנידון דידן נרא' שהרמ"א ז"ל חזר בו ממה שפסק בד"מ כמהרי"ו וס"ל דמתנות וסבלונות כיון דהוה כנ"מ שלה א"צ להחזיר גם הב"ש (ס"ק ט') העתיק דברי מהרי"ו לענין סבלונות דבעל והשמיט סבלונות של אביו וי"ל דסבלונות דבעל הוה בכלל כל מה שהיא של בעל'. ובקיצור דיני מורד ומורדת לא כתב אלא דכל מה שהוא של בעלה ומתנות מקרוביו בשעת נישואין צריכ' להחזיר ומענין סבלונות של קרוביו לא הביא כלל כמו שביאר המהרי"ו (סי' כ) סבלונות של אביו וי"ל דס"ל כיון דסבלונות שמין אותן ומעלין בנדוניא כמש"ל בשם הרדב"ז דינם כדין הנדוניא שאינם חוזרים מכח תקנתא דמתיבתא וגם בדעת המהרי"ו י"ל דוקא בנידון דידי' שנשאר לפני האש' הנדוניא שהכניס' לו בזה ס"ל כיון דתקנתא דמתיבתא הי' בשביל שלא תצאנה בנות ישראל לתרבות רעה וס"ל דהיכא שנשאר לפניה נדונייתה שהכניס' מבית אבי' באמת בשביל. המתנות וסבלונות מקרובי הבעל אע"ג שגם הוא מנ"מ שלה לא תצא לתרבות רעה שעל הפסד הנדוניא בלבד לבה דוה עלי' ויש לחוש שלא תצא לת"ר ולא על הפסד המתנות וסבלונות מקרובי בעל' הגם שדינם כנ"מ אבל היכא שהנדוניא כלה ואבד מודה המהרי"ו שהמתנות וסבלונות מקרובי הבעל כיון שדין נ"מ להם אין מחזרת אותם וגם מוציאין אותם מהבעל דאל"כ יש לחוש שתצא לת"ר כיון שיוצאת נקיי' מנדוניית' ומכל מה שניתן לה מתנות וסבלונות ולקתה בזה מדת הדין דמתיבתא שחשו לתקנתא דבנות ישראל ולכאור' יש מקום לטעון דהוה ספק בתקנתא דמתיבתא לענין הסבלונות מהקרובים של הבעל אמנם נלע"ד דהנה חקרתי באשה שסלק הבעל א"ע מירושתה ומרדה ומתה או מרדה ומתה תוך שני חזרה מי קנסו יורשי' אחריה או לא כדמצינו כה"ג לענין מכוין מלאכתו במועד וצורם אוזן הבכור ומוכר עבדו לא"י. והי' נלע"ד דמלישנא דמתני' המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה משמע דלא שחכמים הראשונים הפסידוה כתובתה כל אימת שתמרוד על בעלה דנימא כיון שקנסו למי שתמרוד על בעלה גם יורשי' בכלל כיון שמשעת מרידה כבר נקנסה אלא שתקנו שכל ב"ד וב"ד כשיבוא מעשה לידם יפקיעוה כתובתה ומה"ט אין לקנוס את יורשי' כיון שאין הקנס מתחיל עד שיקנסוה הב"ד לאחר שעת המרידה ויורשי' דלא עבדי איסורא אינם בכלל הקנס ובמק"א ג"כ העליתי סברא זו ונהי דממה דבעי' התראה אין ללמוד שאין הקנס מתחיל עד לאחר זמן שתמרוד ויתרו בה די"ל שכן תיקנו החכמים הראשונים שאחר ההתראה מפסדת כתובתה והקדמונים קנסו לה ומתחיל משעת המרד כל שאח"כ התרו בה מ"מ לשון פוחתין לה משמע שהב"ד שבימי המורדת הם הקונסי' ועד שעת הקנס ליכא שום התחלת הפקעת ממון ונהי נמי דלאו סמוכין נינהו כיון שהממון ביד הבעל מצי להפקיע זכות החיוב שעליו דלזה לא בעי' סמוכים. ומה"ט נ"ל דבמרד' ומתה לא קנסינן יורשי' וא"כ כיון שיש ספק בתקנתא דמתיבתא אין הב"ד שבזמנינו מפקיעין זכותה ואין זה בכלל ספק בתקנה דמ"מ אין הב"ד מפקיעין זכותה במה שיש ספק בתקנתא דמתיבתא וצ"ע בזה. ועי' שו"ת פרי צדיק (סי' ב') שכ' דאפי' חזרה בה הפסידה כבר נראה שכבר הפסידה הכל משעת המרד אפי' קודם שהיתה לפני הב"ד ועי' בשו"ת חות יאיר (סי' קמ"ד) שחולק בכמה דברים עמ"ש הב"מ. ובשו"ת פרי צדיק (סי' ב') כתב שהמתנות שנתנו להכלה הם שלה מדין ומתקנה וע"פ המנהג רק במה שניתן לכבוד ולא ע"ד החלט מחזרת ומתנות שנתן אבי' לחתן הם ג"כ שלה רק במקום שיש מנהג לשום אותה לה באלמנות וגירושין אזלינן בתר המנהג ולא נחית לחלק בין אלמנות וגירושין לבין מאיס עלי כמ"ש לעיל וצ"ע לדינא

סימן כז בנידון שמות הא"י אשר כעת רבים מב"י יחליפו קריאת שמם הישראלי להקרא בשם א"י שהביא הגאון בעל ערוך לנר ז"ל בשומר ציון הנאמן (סי' ) שדעתו ודעת הגאון מו"ה שלמה איגר ז"ל שצריך להזכיר שם הא"י בגט ויש חשש גדול אם לא נזכר. וכן ראיתי מכתב מרב מופלג במדינת אשכנז שהיה דעתו כן. אמנם הגאון החסיד מוה' שלמה קלוגר ז"ל בספרו חידושי אנשי שם (סי' קמ"ב) כתב שלא להזכיר שמות אלו בגט והם כשמות מומר רק שמם הישראלי יזכירו. נלע"ד להשוות דעת קדושתם ואלו ואלו דברי אלהים חיים שכולם הורו ע"פ מקומם. והוא שבארצות אשכנז שאין בקריאת השם בשם א"י הוראה כי יבושו בני ישראל וימאסו בשמם הישראלי כי על פי ההכרח בהיות מיעוטם דרים בין רובא דרובא א"י והמה יקראום בשמות המורגלים להם המה כמוכרחי' לענותם ולהתודע להם בשמות שקוראים להם הא"י ואין בזה הוכחה על זדון מחשבתם במיאוס שמם הישראלי בזה שפיר דעת הגדולים שגם שם זה הא"י צריכים להזכיר כי אינו דומה לשם מומרות כלל אמנם במקומות הגאון מו"ה שלמה קלוגר ז"ל שחילוף קריאת השם משם ישראל לשם א"י הוא ע"פ זדון הלב במאוס בשם ישראל ולא ע"פ הכרת בשום צד שפיר כתב הגאון ז"ל שאין להזכיר השם ההוא בגט ועי' בשו"ת חתם סופר חאה"ע ח"ב (סי' ל"ח) מש"כ ליתן טוב טעם לדברי הר"ת שאין להזכיר שם המומרית בגט ודעתו להזכיר השם הא"י בגט אפי' היכא שבשאט נפש להתדמות לא"י אינו נקרא בשם ישראל כ"א בשם א"י דלא כמש"כ: שאלות ותשובות חלק חושן המשפט סימן א

חו"מ סי' ס"ז הגיע לידי פרוזבול שנכתב בו מוסרני לכם שכל חוב שיש לי סתם בלא פרישת שם הלוין. ולענ"ד אף שכ"ה במשנה שביעי' (פ"י מ"ד) ורמב"ם הל' שמיטה ויובל (פ"ט הי"ח) וחו"מ (סי' ס"ז סעי' י"ט) אמנם בגמ' איתא בגטין (דף לו.) שי"ל אצל פלוני וכ"ה בפי' הרע"ב במשנ' גטין (פ"ד מ"ג) וכבר העיר ע"ז התוי"ט שביעית שם גם הרא"ש בגטין (פ"ד סי' יז) והש"ג אצל הרי"ף בשם הריא"ז והטוח"מ אות כ"ב ובפרישה שם העתיקו אצל פלוני ועל פלוני ונרא' שבעל מסורת הש"ס הי' לו כן הגירסא במשנה שי"ל אצל פלוני. והגאון מוהרי"ב ז"ל לא העיר ע"ז וכ"ה בס' יראים להר"א ממיץ (אות רעח) וסמ"ג לאוין רע"א ורי"ו במשרים נתיב ז' וכ"ה בלבוש ובב"ח נראה שגם במשנה הי' לו הגירסא אצל פלוני ומלשון הבעה"ת (שער מ"ה סי' יז) אין הכרע דבתחלה כתב על פלוני ופלוני ובסוף כתב על אינש פעם א' ואצל כל אדם ב' פעמים. והנה מהא דה' שלוו מאחד דסגי בפרוזבול אחד משמע דצריך לפרש הלוין אלא דלא בעי' קרקע לכולם. ועי' בסמ"ע (סקמ"ט) דבלוו בשטר אחד לא בעינן שיזכה להם מטעם שערבין זה לזה ובלוו בפ"ע בעינן שיזכה להם הקרקע שמשועבדת לו מזה שי"ל קרקע ועי' בגי"ת (שער מ"ה סי' יח) מבואר דס"ל שצריך לפרש הלוין אלא היכא שהם ערבים זל"ז א"צ לפרשם וגובה מזה שפי' בעד כולם ולשון כל חוב שי"ל סתם שבמשנה ורמב"ם וחו"מ ובנוסח שבשו"ת חתם סופר (סי' קיג) הובא בפתחי תשובה (סק"ג) הוא שלא