אגודת אזוב מדברי קסה

הנישואין ואפי' אם רצה לתתו בגונא דלא לימצי תו הדר בי' הוה מצי ליתנו לו וע"ד שלא יזכה בו עד אחר הנישואין וכיון שנתן לה ע"כ שמתנה לה בלבד יהיב ולית. לי' זכות בגוה כלל רק כדין הנדוניא וחזר בו הרדב"ז לגמרי ממה דהוה ס"ד מעיקרא. וכ"ה מבואר להדי' בשו"ת הריב"ש שם (סי' ש"א) דמה שנתנו קרובי החתן להכלה תכשיטין ה"ה שלה לגמרי: ובמנהגי ק"ק ארגיל שבס' בית יהודא למהר"י עייאש בענין השייך לגביית כתובה (ס"ב) הביא ג"כ בשם גדולי הפוסקים שמתנות מקרובי החתן הם שלה והו"ל כנ"מ. אבל מה שהחתן נותן לה בתכשיטין הוא ע"ד להתנאות בהן. ולכאור' צ"ע במ"ש (ס"ג) לענין טבעת קידושין דלא הדר דלא גרע ממתנות והא טבעת קידושין החתן בעצמו יהיב לה ואפי' במתנות הדרי כיון דלהתקשט הוא וצ"ל כיון שכל טעם החזרת מתנות במידי דתכשיט דאמרי' דלאו למתנה גמורה נתכוין וא"כ בטבעת קידושין דליכא למימר הכי אע"ג דתכשיט הוא ה"ה שלה דאין לומר דלא נתן לה לגמרי דא"כ במה נתקדש'. ועי' מהרי"ק (שורש יו"ד ענף ח') כתב דמתנות שקבל' מבעלה אין יכול למכור חוץ מתכשיטין משום שקנה לה ע"ד להתקשט ולמכור בשעת הצורך אבל מתנות שקבלה מקרובי' יכול למכור נ"ל דהיינו מה שקבל' מהם אחר הנישואין לפי שתיכף זכה בהן הבעל דאפי' א"ל ע"מ שאין לבעלך רשות בהם לא מהני כמש"ש (ענף טי"ת) והו"ל כנ"מ שיכול למכור ולאכול הפירות והה"נ במה שנתנו קרובי הבעל אפי' תכשיטין דהו"ל כנ"מ. אבל מה שנתנו לה קודם החתונה קרובי' או קרוביו אינו יכול למכור שלא נכנסו לרשותו ע"ד למכור והה"נ בתכשיטין ואכתי צ"ע

וטעמא דמילתא נלע"ד דהנה טעמא בעי למה במה שניתן להחתן יהי' מה שיהי' אמרי' דהוה מתנה גמורה ובמה שניתן להכלה מתכשיטין אמרי' דלא נתן לה אנא כדי שתתקשט בפניו. ומצאתי בשו"ת פרח מטה אהרן (ח"א סי' ס"ג) שכ' הטעם דמה שניתן להחתן כיון ששוב אינו חוזר להנותן מסלק הנותן דעתי' מיני' ומתנה גמורה היא בין בנתנה הכלה בין בנתנו אבי' או קרובי' אבל במה שנותן החתן להכלה כיון שיודע שסוף המתנות לשוב לרשותו עם אשתו אינו בודל מהם ונותנם רק ע"ד להתקשט ולא למתנה וכ"ז במתנות שהחתן בעצמו נותן להכלה אבל אם נתנו לה קרובי החתן ואפי' אביו ואמו כיון שאינם מצפים שישיבו המתנות לרשותם הרי הם מסלקים א"ע ונותנים מתנה גמורה אפי' בתכשיטין דאין לומר דעכ"פ מצפים שישיבו לרשות בנם וקרובם החתן ונותנים המתנה לו ולא לה דא"כ הו"ל ליתן להחתן ולא לתת או לשלוח להכלה וכמ"ש הרדב"ז ז"ל בתשו' לעיל מכיון שהחתן לפניהם דאפי' נימא שלא רצו לזכות להחתן רק משעת נישואין אכתי הו"ל לתת לו על מנת שלא יזכה כי אם משעת נישואין ובגונא דלא מצי תו הדרי בהו וכמש"ל אלא ודאי כיון שנתנו להכלה הי' המתנה להכלה וכיון שאינם מצפים שישיבו המתנות לרשותם סלוקי סלקי נפשייהו וה"ה למתנה גמורה אפי' בתכשיטין ואם כן בנ"ד שאבי החתן נתחייב ע"פ התנאים במתנות להכלה ואביו שלח או נתן המתנות או אמו של חתן נתנתם לכלה ברשות בעל ובפקודתו אע"ג שהם לתכשיטין ה"ה לה למתנה גמורה ונחשב בכלל נ"מ שלה ואין לומר בזה דאדעתא שלא תדור עם בנם לא יהבי לה מתנה זו וכמש"ל דלא הו"ל לאסוקי אדעתייהו מזה דהכא לא הוה אומדנא דמוכחא כיון שהיא לא נתנה אצבע בין שניו והבעל הי' הגורם שלא תוכל האשה לדור עמו כפי שנתברר לב"ד מיהו לדברי הגהת אשר"י ב"ב שהבאתי לעיל לא בעי' במתנה אומדנא דמוכחא. ועכ"ז בנ"ד י"ל דליכא אומדנא כלל שנרא' לענ"ד די"ל דמשום איחתוני הוא דיהבי כיון דלא הו"ל למיעבד. ובשו"ת פרח מטה אהרן שם הביא בשם כמה גדולים שהמתנות שנתנו לה קרובי החתן אפי' התכשיטין הם שלה רק שהר"א די בומין העיד שהמנהג שמה שנתנו קרובי החתן הם שלו. וכתב אבל לא מצינו לשום אחד מהגאונים שהעיד ע"ז ונראה מדברי הפמ"א ז"ל שאין לחוש לדברי הר"א ד"ב ולעיל כתבתי שגם הב"מ חולק עליו וס"ל דמה שנתנו קרובי החתן לכלה ה"ה שלה לגמרי וכ"כ בשו"ת מהרח"ש (סי' מ"ז ונ"ג) ולחם רב (סי' נד) וצ"ע בשו"ת תורת אמת (סי' נ"ד ונ"ה) ומהר"מ גלאנטי (סי' ט') ומבי"ט (ח"א סי' כ"ח כ"ט וע"ב וח"ב סי' מ"ם ופ"ז) ומהרשד"ם בכמ' דוכתי ושו"ת כנסת יחזקאל ודבריהם מובאים בס' לקט הקמח. וא"כ כיון שגם בתכשיטין שנתן החתן בעצמו כתב הב"מ שהרשב"א חולק על הריב"ש ולענ"ד גם מתקני תקנת טוליטולא לא ס"ל כוותי' אע"ג שכתב הב"מ דכיון שהרמ"א העיד שנתפשט המנהג ופסקינן כהריב"ש כל הנותן ע"ד המנהג הוא נותן היינו דוקא במה שנתן החתן בעצמו ולא במה שנתנו קרובי החתן ואין לחוש בזה לתקנת יתומים דודאי יתמי דאכלי דלאו דלהון כו' אלא כיון שנתפשט המנהג כהריב"ש במה שמקרוב באו לכתוב בתנאים כנגד המנהג וי"ל שהוא שלא ברצון צד החתן רק שמפני הבושה סומכים ע"ד האומרים שכן הוא המנהג בזה יש לחוש לתקנת היתומים אבל בענין המתנות של התכשיטין שנתנו להכל' קרובי החתן שמודה בזה הריב"ש דשלה הם אין לחוש לתקנת יתומים ומכ"ש דבנ"ד יש לחוש לתקנת בנות ישראל שלא יכלה הבעל ממונם ועוד תעני תח"י ותצטרך לצאת מאתו בעירום ובחוסר כל וגם המתנות שנתנו לה תצטרך להשיב לו ולקתה בזה מדה"ד ויש לחוש בשביל זה כמו שחשו לתקנת בנות ישראל רבנן דמתיבתא בדינם ז"ל. ולענ"ד כל המתנות שנתנו קרוביה להחתן והספרים ושנתנו קרוביו להכל' בין קודם הנישואין ובין אח"כ ה"ה שלה ועל הבעל להחזירם לה

סימן כו הנה ערכתי דברי תשובתי לפני ש"ב הגאון מוהר"א נ"י מטשעכענאווי והשיב וז"ל בענין המתנות וספרים להחתן לפי מה שנרא' שנתפשט המנהג במדינתינו שאינם נגבים לאש' באלמנות וה"ה בגירושין כמ"ש הב"מ ופמ"א ודאי לא עדיף דינא דמתיבתא מאילו גירשה מרצונו ושלא מרצונה וגם בזה"ז מיקרי שלא לרצונ' כמ"ש הב"ש (סי' צ"ט סק"ב) ואפ"ה א"צ להחזיר המתנות וספרים ומכש"כ בטענת מאיס עלי שמגרש' בע"כ ובענין מתנות קרובי החתן הנה אף דחשיבי כנ"מ כמבואר ברמ"א וביותר בדברי הריב"ש מ"מ לענין תקנתא דמתיבתא מבואר בתשו' מהרי"ו הובא בד"מ (סי' ע"ז) ובב"ש דצריכה להחזיר המתנו' מקרובי החתן ואם דמוהרי"ו מיירי שלא היתה האמתלא מבוררת לפני הב"ד ולכך לא זכתה רק במה שתפס' ולאחר השבוע' כמ"ש הד"מ וכמ"ש החלקת מחוקק מ"מ במה שתפס' ולאחר השבוע' אין שום חילוק בין גונא דמוהרי"ו או היכא דמבוררת האמתלא לפני הב"ד ומ"מ צריכ' להחזיר המתנות מקרוביו. וממילא הה"נ באמתלא מבוררת דתקנתא דמתיבתא כן הי' עכ"ל הגאון נ"י

והנה לדינא אקבל דבריו הקדושים. ואולם אכתי יש תשובה במ"ש מענין המתנות וספרים להחתן הנה לפמ"ש לעיל י"ל באלמנות וגירושין דשכיח הו"ל לאב שבא לבטל המתנה להתנות אבל לענין טענת מאיס עלי דלא שכיח כלל וקרא כ' ואשת נעורים כי תמאס אלמא דלא שכיח ומכ"ש שהאשה תמאוס בבעלה דבכל דהו ניחא לה י"ל דמבטלין המתנה דאדעתא דהכי לא יהיב לי' והו"ל לאסוקי אדעתי' להתנות. האומנם הב"ש (סי' ס"ז סק"ט) כתב לענין המתנות עי' סי' קי"ח ובענין המתנות מקרובי החתן באמת נראה מדברי המהרי"ו דתקנתא דמתיבתא כן הי' על נדוניא דוקא ולא מתנות מקרוביו אע"ג שהוא נ"מ שלה אמנם יש לעיין הנה בד"מ (אות י"ג) העתיק דברי המהרי"ו כצורתם דמתנות מאביו וקרוביו בין שבשעת נישואין ובין שלאח"כ ואפי' סבלונות הכל תחזיר. ואמנם בהג"ה ס"ג