אגודת אזוב מדברי קסא

הראב"ד ידועים. ומפרש שם דברי הגמ' בסנהדרין אדם קרוב אצל ממונו לא אמרינן והוה עליו שם עד ושייך שוב עדות שבטלה כו' אבל גבי עדות שבוי' וכהן דהוה עדות על גופו דהוה דבר הנוגע ותלוי רק בגופו אין עליו שם עד וז"ב וקצרתי מעתה הי' מקום לדון בזה לחומרא אך בטלה דעתי נגד דעת רבינו הנוב"י ותמהני שהוא בעצמו בחאה"ע (סי' ל"ג) החליט דאף בעדות אשה דאי נימא דע"א נאמן להתירה מדאורייתא עכ"ז האשה בעצמה אינה נאמנת לומר מת בעלה רק מדרבנן אולם בל"ז לדעתי צ"ע דהא הוה אתחזק איסור חזקת איסור וחרם ואף ע"א גופו אין ראוי להאמין אם לא שנימא בגונא דידיה שאומרת מאוסה דמעיקרא לא התחיל איסור. והוה חזקה בטעות וגם ע"ז יש לדון אף דמצינו כזה במרדכי קידושין בעובדא דשליח שנאמן לומר שטעה בקידושין ולא מיקרי דבר שבערוה.. דלדבריו לא הוה דבר שבערוה. עכ"ז אין לדמות לחזקה כדמוכח (דף נד:) גבי אזכרות שאמר שכתב שלא לשמן דאין נאמן משום שאומר נגד חזקה אף שלדבריו מעולם לא הוה חזקה וע"כ דהחזק' דהי' מוחזק לנו בין כך ובין כך הרי הוחזק ואינו דומה לדבר שבערוה דשם לא הוה חזקה רק מכח דבר שבערוה אתינן עלה וכיון דלא הוה מעולם דבר שבערוה לדבריו נאמן משא"כ בחזקה. מעתה לא אדע איך הקיל רבינו הנוב"י לדמות זה לאיסורין וצריך לעיין בדברי התוס' כתובות (דף כ') ד"ה אלא אמר ר"נ נראה שם דאם לא הוה חזקה דל"מ חזקה ויש לחלק אך הי' מקום ליישב דברי הנוב"י עפ"ד הרשב"א קידושין (דף ס"ו) והובא בפנ"י סוגיא דתרי ותרי ובגנת ורדים (כלל ל"ה) דלבע"ד עצמו ל"מ חזקה ונאמן עליו נגד חזקה ורובא והוא כלל גדול אך גם בזה נראה ברור והארכתי בחי' בעזה"י דלא קאמר הרשב"א רק בתרי ותרי דאין כח לחזקה להיות מבורר אבל לא בשאר חזקות

ובל"ז נ"ד אין ענין לדבריו דשם הקיל רק מכח דהוה רק חרם הקדמונים לא חרם שקבלה על עצמה כמבואר דלא ידעה כלל דחותמת על איסור וחרם כדרך נשי' שאין להם ידיעה כלל שיש בתנאים איסור וחרם ואינה מבינה לה"ק. אבל בחור היושב בשעת כתיבה ורואה ושומע ויודע שנכתב חרם א"כ כתב וחתם על חרם וממילא צריך התרת ב"ד. ובזה מבואר ביו"ד (סי' רכח) דהוה נדר לטובת חברו ואין מתירין אלא בפניו זולת בטענת מאיס עלי מתירין שלא בפניו והנה היתר שלא בפניו בנודר לטובת חברו זאת האיסור על הב"ד כמבואר שם (סעי' כ') דהב"ד שנזקק לכך ראוי ליסרו ולהוכיחו בזה פשיטא כל כמה דלא מבורר ברור וצלול להב"ד שמאוסה היא בעיניו אין להם להתיר ולזה הוסיף שם הרמ"א ונתנה אמתלא טובה לדבריו

והנה בנוב"י שם סוף התשובה ד"ה ואף כתב להקשות לפ"ד הרמ"א (בסי' רל"ב סוסעי' יב) דבאם כבר עבר על השבועה אינו נאמן והעלה שם דלא עברה. וצ"ל ג"כ דמיירי דלא עברה עוד זמן הקצובין בהתנאי' לנישואין או דהעיכוב הי' משני הצדדים דאם עברה ועיכב' מצדה הלוא מבואר (בסי' רכ"ח סעי' לט) ובטו"ז שם (ס"ק מ"ח) דבזמן הקצוב בהתנאים עובר המעכב כל זמן שלא מוחל לו צד השני [ועי' בתשו' נו"ב (סי' ס"ז) מה שהק' ובחי' לגטין ישבתי בעזה"י] א"כ ממילא בנ"ד דנראה דעיכוב ועיבור ימים להנישואין הי' מצד החתן א"כ גרע טפי והא דנוהגין לעכב זמן נישואין אף שהי' קשה בעיני. עכ"ז צ"ל כיון דאין כונת העיכוב לבטל ולבקש תואנה להלאות צד השני לא הוה בכלל עובר חרם אבל אם כונתו בעיכוב לבטל הוה עובר חרם בעיכוב זמן דהשבוע' והחרם גם ע"ז קאי. וזה פשוט וברור א"כ בנ"ד כבר עברו

אך באמת דברי הנוב"י פלואים ממני דהרמ"א (בסי' רל"ב סעי' א) מיירי רק באם אין שום נ"מ עוד להאיסור כלל רק לענין מלקות וע"ז אינו נאמן אבל אם נ"מ עוד להאיסור. מה לי שכבר עבר אם לא שנביא מדין חשוד לאותו דבר ואולי בפ"א לא נעשה חשוד. ובזה יש לפלפל בעזה"י דבעובר לא יהא נאמן ואולי גם שבוע' אינו מועיל זולת מטעם דאינו חשוד מלהבא על שעבר. ועי' בש"ך (סי' קי"ט)

ואולם היה עוד מעלה כיון שכבר עבר הוה ההיתר לדבר מצוה די"א דמתירין אפי' בנודר לטובת חברו אך כבר העלה הט"ז (בסי' רכ"ח ס"ק ל"ג) דלא מועיל בנודר לטובת חברו התרה לדבר מצוה ולכן נלע"ד לענין שלא בפניו קשה מאוד להזדקק. ובלא זה ראיתי לאאמ"ו הרב זצ"ל מורה כדברי בעל העבודת הגרשוני (סי' ) להשביע הטוען מאיס עלי וכמדומה כן מורים בכל מקום

ובמה שיש בנ"ד בענין המרת דוד הכלה בזה אם כי היה מקום לפלפל אך מה נעשה לדברי הט"ז כאן ביו"ד ובאה"ע (סי' נ' סק"ח) מפורש הדברים בהמירה אחות אמה שאין לפסול ומאן מפיס לבוא בדברים בעלמא נגד הטו"ז ולבוא ולחלק בין אחי אמה לאחות אמה צריך ראיה וכללא כייל לן שאין לך בו אלא חידושו וראיתי בחת"ס חאה"ע (סי' קי"ג) שכ' דחידוש גדול הוא ענין חזרה מחמת המרה כי מה פגם הוא. ובנוב"י מפלפל (בסי' ס"ט) שם דאפשר בפגם הנוגע לתולדה דהיינו האבות דמולידים טבע רע בזרעם חלילה אולי מודה הטו"ז. והיה מקום לחלק כולי האי ואולי בין אחי האם לאחות האם מחמת דברי הגמ' הנושא אשה כו'

ובאמת רציתי להביא ראיה לדברי הנוב"י דהלוא כבר הק' החכ"צ (סי' מ"א) על דינא דתשו' הרא"ש בהמירה אחות המשודכת דיכול לחזור מחמת אומדנא לפי"ד התוס' כתובות וב"ק דלא מועיל אומדנא לבטל המכר במקו' שתלה בדעת שניהם א"כ ה"נ הואיל דתלה בדעת שניהם דהיינו החתן והכלה מה מועיל אומדנא והוא קושי' גדולה ומה נעמו תירוצו של רבינו הנוב"י (בסי' ס"ט) חיו"ד דהתוס' לא כתבו רק באומדנא דהוה רק טובת הלוקח כמו מוכר ונמצא טרפה ולא משכחת טובת מוכר שפיר כתב דמקח התלוי בדעת שניהם לא אמרינן אומדנא אבל הכא דהאומדנא ג"כ הוה טובת שניהם א"כ גם שניהם מרוצים עיי"ש דבריו הנעימים וא"כ לפ"מ שחידש הטו"ז דאין לך בו אלא חידושו א"כ נראה ג"כ בהמירה אחות החתן ר"ל ג"כ כיון שלא נא' לא יהיה צד הכלה יכול לבטל. וחילוק גדול יש בין פגם אחות הכלה לאחות החתן. א"כ ממילא האומדנא הוה רק לטובת צד האחד. ישאר שוב הקושיא לכאורה הערה נכונה ב"ה

אולם אם נאמר דמודה הט"ז בפגם האבות א"כ משכחת האומדנא גם לצד הכלה לענין אבותיו ר"ל ושוב הוה האומדנא דניחא לתרווייהו ואולי היה מקום ממילא לפלפל גם בזה וכנ"ל לחלק בין אחות האם לאחי האם. וטעם כי נאמנו דברי חכז"ל דוקא לבדוק באחי'

אולם מה נעמו דברי פי חכם חן של כבוד אאמו"ר הרב המאה"ג זצ"ל זי"ע שכתב בגליון הנוב"י שלו (סי' ס"ט) תוך ד"ה והנה מה שהביא ראי' ממסכת שבת (דף קמו) דזוהמא של תרח גרם לזרע יצחק וכתב שם לדון דפגם אבי אבי' גורם להמשודכת [כתב שם אאמו"ר זצ"ל וז"ל לא זכיתי להבין דמה זה ענין לתרח שהוליד את אב אברהם בגיותו ושפיר משך הזוהמא לזרע יצחק אבל בפוקר אחר כך ובשעה שנולדה הי' ישראל כשר מה זוהמא שייך שם עד כאן לשונו שם] ודבר זה נכון למאוד. וממילא הי' צריך בנ"ד לחקור אם המיר קודם שנולדה הכלה או אח"כ ואולי באמת מחמת זה נאמר ונחדש דחידושו של הרא"ש דעלי' דן הט"ז דאין לך בו אלא חידושו לא הי' רק בהמיר אחר התולדה. ומש"ה באמת אין שום פגם ושפיר כתבו רבותינו הגאונים דאין לך בו אלא חידושו אבל בהמיר מקודם אולי מודים. ולא ידעתי אם יהי' נ"מ לנ"ד דמי