אגודת אזוב מדברי טו

רב. כי על זמן רב לא ירשה כי אם להשרים המקורבים אל המלך בתכלית הקירוב. כמו כן האיש המגואל בעבירות לא יוכל להתקרב אל ה' כלל אך להתקרב ולהתדבק אל ה' לנצחים לא יוכלון כ"א החרדים על דבר ה' עושי רצוני: ע"כ אחר שהקדים שכל מקום ונמצא בארץ ראוי להשראתו שמזה יחוייב אפשרות התקרבות בני האדם אל ה' והוסיף מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפיים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה והמאמרים מגבילים מי נקי כפים, אשר לא נשא לשוא נפשי רצונו שאם שנפשו אותה להתקרב אל השוא לא נשאו להתקרב והי' כובש יצרו הנה זה יעלה בהר ה' ומי בר לבב [כי מלת מי נמשכת לבר לבב] אשר לא נשבע למרמה. שלא הוצרך לישבע להמרמה להשקיטה כי לא הי' לו נטי' להרע כלל [שגם מלת אשר נמשכת אל ולא נשבע] הנה זה יקום במקום קדשו לנצחים. והוסיף עוד ע"פ מאמרים מגבילים שהסוג הא' בהעלותו בהר ה' ישא ברכה [שענין הברכה בא על תוספות הטוב על הנמצא עם המבורך] מאת הוי' רצונו שירחם ה' עליו להוסיף לו ברכות יותר משאר הוכנו לפניו שמדת הרחמים באה בהוראות שם הוי'. והסוג הב' בקומו במקום קדשו ישא [שמלתה נמשכת] צדקה [ענינה טובה מבלי המצאת הקדם הכנה לקצתה כלל. וזה ענין הכתוב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף בלי הכנה מתחתונים] מאלהי [רצוני במדה"ד מבלי צורך סיוע במהד"ר] ישעו המורה על ביטול מציאות הרע מכל וכל וכמש"כ במק"א וב"ה כיונתי לדברי הבחיי ע"פ ויושע ה' את ישראל מיד מצרים שהשניים מצד שאין עמהם נטי' להרע במדה"ד ישאו צדקה מבלי הקדמת שום הכנה בביטול הרע המכונה בשם ישועה. ועיין בהקדמת אפיקי יהודה ח"ב שההנהגה הטבעית נקראת צדקה והנסיית ישועה ועפ"ד אאמ"ו הגאון זצ"ל ע"פ ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברוב חסדך ענני באמת ישעך אפשר לפרש וצדקה מאלהי ישעו שבמקום ישועה נסיית ישא צדקה טבעית. ואחר הדברים הקודמים הוסיף במאמרים מגבילים מי אלה הראויים להתקרב אל ה' לעלות בהר ה' ולקום במקום קדושתו להיות לו מהלכים בין מלאכי מרום ואמר על הסוג הא' זה דור "יעקב" [שמלתו נמשכת לפניו] דורשיו שמצד שנטייתם לרע בתאוה אין לכנותם בשם מבקשי פני ה' כי אם בשם דורשי ה' יקראו מצד כבישת יצרם [שלענ"ד לא יפול שם מבקש דבר או את חברו כ"א בשלא יתרצה בשום צד בענין ודבר אחר זולת הדבר המבוקש אבל באם נאות לפניו גם דבר וענין אחר ואך מצד ההכרח יבחר באותו דבר לא יפול ע"ז שם מבקש כ"א שם דורש. וזה מה תבקש את אחי אנכי מבקש והי' כל מבקש ה'. וזה היש משכיל דורש אל ה' דרשוני וחיו דרשו ה' בהמצאו הלדרוש אותי אתם באים אם אדרש להם דרשתי את ה' וענני שבכולם ירצה על הדרישה בלבד וכן כי יבא אלי העם לדרוש אלהים. אליו גוים ידרושו בכל לב ידרשוהו ולא תדרוש שלומם אפי' בצד ההכרח וזה ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך אפי' בדרישה בלבד. וזה דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד שמהיות העוז לאלהים לשכר ועונש יתכן לדורשו ומצד אור פני עליון יתכן לבקשו תמיד. ועיי' בפי' הגאון מ' מאיר יהודא מלבים יחזקאל (לד פו) במה שהבדיל שהבקשה למוצאו. והדרישה לקחתי מידי זולתו. אפשר ג"כ לומר שהנוטים אחר התאוה ובכח יגברו עליה מכונים בשם דורשי ה' אולם הנכספים אך להגיע אל הטוב ולא יתאוו את הרע מכונים בשם מבקשי ה' כי המתגברים על יצרי תאותם ידמו כאלו לקחו ה' לחלקם מידי יצר תאותם ונקראו דורשי ה' לא כן הבלתי נוטים אחר הרע נקראים מבקשים את ה' למוצאו] ועל הסוג הב' אמר זה דור יעקב מבקשי פניך [שמלת זה דור נמשכת על דורשיו ועל מבקשי פנים וגם מלת יעקב נמשכת על שניהם] ועיין רמב"ן פ' שלח על פסוק והם הביאו את קרבנם אשה לה' וחטאתם לפני ה' שהויה מורה למדה"ר ולפני ה' מדה"ד כמו על פני כמו הוא ובית דינו וא"כ מבקשי פניך יתפרש מבקשי מדה"ד ע"ד מדרשם ע"פ תפלה למשה איש האלהים שא"צ למדה"ר ויכול להתקיים במדה"ד [ולדברי הרמב"ן ז"ל נוכל לפרש דרשו ה' ועוזו שלמדת הרחמים די בדרישה. ואולם בקשו פניו תמיד רצונו שלמדה"ד נצטרך לבוא לגדר בקשה ואין די בדרישה בלבד. ומלת סלה לפי' הרד"ק והגאון מלבי"ם אין צורך להמשיכה ולפי' המפורשים עפ"ד חכז"ל שהוראתה שאין לה הפסק גם היא נמשכת ושיעור הכתוב זה דור יעקב דורשיו סלה וזה דור יעקב מבקשי פניך סלה] ורצונו בזה שעדת ה' בני יעקב וזרע ישראל המה בלבד ראויים להתקרב לעלות ולקום לפניו ית"ש לא כן עם זולתם כי המה בזכות אבותם ובזכות קבלת התורה למורשה יזכו לגדולת הסגולה הזאת לבדם. והנה חזר עתה לבקש רחמים שכבר יבא העת אשר ישכון ה' שכינתו הק' בארץ. וביותר ע"פ דרשת חכז"ל שנאמר המזמור בעת דביקת השערי' ומניעת הכנסת הארון לבית קדשי הקדשים ואמר בתחנתו נגד ב' הסוגים שזכרנו שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם על הסוג הא' כי אמרו חכז"ל יצרו של אדם מתגבר או מתחדש עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו: ואמנם זה רק בסוג הא' שצריכים סיוע ועזר מהקב"ה. אבל הסוג הב' מעצמם ומבלי עזר ה' ילכו ולא ייעפו ירוצו ולא ייגעו להתקרב אל ה' ע"כ על הראשונים התחנן שאו שערים ראשיכם והנשאו ע"י עזר זולתכם עזרת ה' אתם פתחי עולם ויבא לשכון בכם מלך הכבוד וביאר מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה נגד הראשונים שצריכים סיוע ועזר ה' בכח וגבורה נגד יצרם המבקש וצופ' לתוקפם. והי"ת לו העוז והגבורה ליתן להם כח לעשות חיל נגד היצה"ר אמנם על השניים שא"צ עזר ה' ובכחם יגברו ויוסיפו אומץ נגד יצרם התחנן שאו שערי' ראשיכם ושאו מעצמכם פתחי עולם ויבא מלך הכבוד ואמר מי הוא זה מלך הכבוד שמעצמותו ית' הוא מלך הכבוד ואמר ה' צבאות שעל שם שמות הוא בצבאותיו במה שמעצמותו ית' הוא מרומם ומנושא הוא מלך הכבוד

מדרש שיר השירים ע"פ כמגדל דוד צוארך וע"פ שנייך כעדר הרחלים מה רחל זו צנועה כך היו ישראל צנועים וכשרים במלחמת מדין ר"ה בשם רא"א שלא הקדים א' מהן תפלין של ראש לתפלין של יד שאלו הקדים א' מהן תפלין של ראש לתפלין של יד לא הי' משה משבחן ולא היו עולין משם בשלום. הנה דורש שנייך על אנשי המלחמה שמכלין השונאים כשם שהשנים מחתכין ומכלין המאכל ע"י לעיסתם. אמנם צניעות הרחלים מצאנוה בטבעים בפועל ובמעשה לא במחשבה כי אינן בנות דעת וכ"כ צניעות אנשי המלחמה הי' רק במעשה כמו שאמרו מידי הרהור לא יצאנו ובביאור דברי ר"ה בשם ר"א נלע"ד דהנה תפלין של יד מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד. כמ"ש והיו לטוטפות בין עיניך שבין עיניך יהיו שתים ומצות של יד שתהי' על היד הכהה. והטעם דתפלין של יד הוא לשעבד כל מעשינו לעבודת השי"ת בסור מרע ועשה טוב ולזכור שכל מעשה האדם אינו מתקיים כ"א בעזר ה' והוא ית"ש נותן לנו כח לעשות חיל שע"כ המצוה להניחה על היד הכהה אמנם התפלין של ראש הוא לשעבד כל חושי מחשבותינו לעבודתו ית"ש עדה"כ בכל דרכיך דעהו. והנה העיקר בעבודת הי"ת להיות שלם בתחלה בפועל כפיים בסור מרע ועשה טוב ואח"כ להשתלם בקיטור ודיבוק מחשבותיו לעבודתו. ומי שידמה להקטין מעלת פועל הכפיים בסור מרע ועשה טוב להשליכם מעל פניו וירצה להשתלם בקישור ודיבוק מחשבותיו וחושי רעיוניו אל ה' בלבד הנה שניהם לא יאשרו בידו כי הזנחתו שלמות המעשים יסבב לו שגם דבקות מחשבותיו אל ה' אשר יקרה גם בעינו סכלותו יעלו בתוהו ויאבדו. ואף אם נזהר בסור מרע וזנח עשיית הטוב הנה יגיעוהו ימים אשר דבקות חושיו שבחר לו לסגולה עם סגולת הסור מרע שנזהר מעולם יאבדו ממנו בסיבת הזנחת מעשה הטוב.