אגודת אזוב מדברי קנד

חסא. רק עליו לא השגיח ר"נ רק אח"כ כשאירע שעוד אחד הוה שקיל ואזיל ואמר כן אז אמר ר' נחמן דאכלי כוורי לחסא. ורימז כן במ"ש האלקים אכלו כוורי כו' ועל דברות ע"א לא הי' נשבע רק שהי' ב' עדים וכן מוכח מלשון ר' אשי שמדייק רק דש"מ במשאל"ס אם נשאת לא תצא ולמה לא קמ"ל אפי' אם הי' רק ע"א על הטביעה. וגם משאל"ס והוה תרתי לריעותא מ"מ לא תצא נראה לכאורה כמ"ש כי שם במעשה דר' נחמן היו ב' עדים

והנה בנ"ד כזה יש עוד חשש גדול דהוה ס"ס לאיסורא דדלמא בעלה חי. ואת"ל אינו חי דלמא אחיו חי ובעי חליצה וס"ס הוה כרוב ולקצת פוסקים עדיף מרוב וא"כ כאן ודאי הוה איסור תורה וגם הוה עוד כמה ספקות שמא לא הי' בספינה כלל ואת"ל הי' בספינה שמא ניצול ושט במים הוא או אחיו ולא נפלו כלל למים. ומ"ש כבודם כיון דנשתקעו שמם וכו' הנה לדעתי מלבד דזה דעה דחוי' לסמוך ע"ז וגם מלשון הרמב"ם בהל' נחלות וחו"מ (סימן רפ"ד) מוכח דאף באבד זכרו אסורה להנשא. אך מלבד זאת נראה דבאיש מלחמה כ"ע מודים דאין זה ראי' דדרך בעלי מלחמה הבורחים להיות נטמנים לבל יודע מהם לאיש כי אולי ימסרם למדינה שלו כדרך כל המלכים שמחזירין זה לזה בעלי מלחמות הבורחים לכך ודאי אין ראי' ממה שלא נודע זכרו

וגם מ"ש כיון דרוב אנשים נטבעו גם הם נטבעו ז"א ומוכח כן בש"ס יבמות (דף קכ"א) במעשה דר"מ ומעשה דר"ע שהביא הש"ס לרחי' דמשאל"ס אשתו אסורה שאמרו שם כמה גדולים דברי חז"ל שאמרו משאל"ס אשתו אסורה והרי שם הי' המעשה שנטבעו כל הספינות ולא ניצולו רק ר"מ ור"ע ואעפ"כ אמרו כמה גדולים דברי חכמים שאמרו משאל"ס אשתו אסורה מוכח דאף אנידון דידהו שנטבע כל הספינה נמי הוה הדין כן דמ"מ אשתו אסורה אף דנטבעו רבים

ויש לפרש בזה ע"ד הצחות במה שאמרו ר"מ ור"ע כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיש להם סוף אשתו מותרת מים שאין להם סוף אשתו אסורה והנה לפי פשוטו מי בעי מהם לפאר דברי חכמים אטו בלעדם לא ידענו שדברי חז"ל נכונים וברורים ואטו תקנה זו בלבד תקינו חז"ל הרי הרבה תקנות תיקנו לנו חיים הם למוצאיהם. אך כונתם על הלשון בלבד. דהנה במשנה וברייתא בדברי הת"ק נקט נפל למים בין שיש להם סוף ובין שאין להם סוף אשתו אסורה נקט לשונו נפל למים ובדברי חכמים בברייתא נקט רק וחכ"א משיל"ס אשתו מותרת ומשאל"ס אשתו אסורה. למה לא נקטו חכמים כלשון ר"מ נפל למים שיש להם סוף כו'. אך כונה גדולה כיונו בזה דאם הי' אומר נפל למים הי' משמע דרק הוא נפל למים אז אשתו אסורה אבל אם נפלו רבים ונטבעו י"ל אשתו מותרת נה לכך לא נקטו נפל למים רק סתם משאל"ס אשתו אסורה לאשמעונין דבין נפל לבדו ובין נפלו רבים לא אזלינן בזה בתר רובא וז"ש ר"מ ור"ע דראו דכל הספינה נטבעו ומ"מ נזדמן שהם ניצולו לכך אמרו כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיש להם סוף אשתו מותרת ושאין להם סוף אשתו אסורה היינו מה שאמרו בקיצור מים שיש להם סוף כו' ולא אמרו נפל למים כו' לאשמעונין דאף דרוב מתים א לא מהני להתירה. והנה מהנ"ל יהי' מוכח דלא כמ"ש צ בתשו' מכבר דבתרי רובא מהני אף במשאל"ס ודלא כמשמעות התוס' ביבמות (דף קכ"א) ד"ה ולא היא וכו' ובאמת דבריהם תמוהים שם מ"ש ראי' מרוב גוססין דשם הוה רק חד רוב אבל בצ"מ הוה תרי רובא. רוב מים שאין להם סוף מצד עצמו ורוב הצ"מ דיש להם קול כו' ולכך כתבתי דבתרי רובי מותרת אף במשאל"ס. אך לפי הנ"ל עתה קמ"ל כאן בברייתא דאף תרי רובי דרוב משאל"ס מצד עצמו הוה רוב שמת גם אף דרוב נטבעו ומתו נמי לא מהני במשאל"ס ונתקיים כאן שיחת חולין של תלמידי חכמים שצריכין לימוד דמלשונם שאמרו כמה גדולים דברי חכמים נלמוד דין הנ"ל והנה זה אני כותב על שעה חדא ויותר אין פנאי להאריך והנה לדידי אשה זו אסורה ואפי' אם נשאת תצא ומן השמים ירחמו לה באיזה אופן שיודע הוא ית' לברר התירה דברי ידידם נצח הק' שלמה קלוגר

שוב הוסיף הגאון הנ"ל זצ"ל במכתב קדשו וז"ל הנה אחר צאת תשובה שלי לשלוח לידכם נזכרתי והזכירני הש"י כי יש תיוהא על דברינו קצת. אמרתי למה אמתין עד שיטרחו להשיב לי אבאר לכם תחלה דברינו בעזה"י הנה מ"ש בדברינו שהדין דבמשאל"ס לא תצא הוה רק באם ב' עדים מעידין על הטביעה אבל בעד אחד לבד אפילו אם נישאת תצא מכח ממה נפשך ולפי מושכל ראשון השכל נותן כן אבל בהחפזי נעלם ממני לשעה דברי הרמב"ם וש"ע הביאו (בסי' י"ז סעיף ל"ז) דבע"א ושפחה ועכו"ם מסל"ת שהעידו במשאל"ס אם נשאת לא תצא והוא היפוך דברינו אך אף אם אז לא ראיתי זה מ"מ לא נופל מילי. כי הנה באמת צריך לעיין על המחבר בש"ע שנמשך בזה אחר דברי הרמב"ם. ובאמת אין ראיה ממנו דהרמב"ם אזיל לשיטתו דס"ל דבעי' עבידא לגלויי אפשיטא והכל נאמנין מכח עבידא לגלויי וכמ"ש להדי' בפי"ב ובפי"ג מגירושין וכמ"ש הכ"מ בר"פ י"ג מגירושין ולכך כיון דמה"ת הכל נאמנין ובמשאל"ס אין איסורו רק דרבנן ולכך שפיר אם נישאת לא תצא אפי' בעד ושפחה ומסלפ"ת אבל הפוסקים דס"ל דהטעם דנאמנין הוה מכח דייקא. והוה רק דרבנן י"ל שפיר דתצא באם הוה עפ"י ע"א ומכח ממנ"פ דאם בתר דאוריי' אזלינן אין ע"א נאמן ואם בתר דרבנן הרי משאל"ס אסורה ולמה סתם המחבר כדברי הרמב"ם. והנה עיינתי בלשון הטור בסי' י"ז שכ' וז"ל ניסת ע"י שהעידו עליו במשאל"ס הרי זו לא תצא ולמה כתב שהעידו לשון רבים והו"ל לומר כלשון הרמב"ם וש"ע ובע"כ בכונה כתב כן הטור דוקא שהעידו ב' עדים הא בע"א תצא והיינו דהוא אזיל בשיטת הסוברים מכח דייקא. ויש לנו פלוגתא חדשה בין הרמב"ם וש"ע ובין הטור מה שלא הרגישו בו מפרשי הש"ע והן אמת מלשון הראב"ד שהביא הב"י (בסי' י"ז) בד"ה בד"א שאין מעידין עליו אם הוא במקום שאין הנפש יוצא בו וכ"כ שם בסוף דבריו וז"ל והראב"ד כתב דבע"א דבמלחמה לא בעי' מת וקברתיו וכו' ודייק לה מעובדא דחסא דפ"ב דאנסיבא אפומא דחד סהדא דאמר מאן איכא בי חסא טבע חסא ולא אפקוהו כו' יע"ש א"כ מוכח דמפרש דעובדא דחסא הוה רק בחד סהדא. והרי הוא ס"ל כטעם דייקא כמ"ש בפי"ג מגירושין הל' כ"ט בהשגות שם. א"כ מוכח דאף לטעם דייקא מהני ע"א במשאל"ס דלא תצא. ובאמת קשה מנ"ל כן דאף אם נאמר דהוה דוחק להראב"ד לפרש במעשה דר"נ דהוה עוד אחר תחלה מדלא הזכירו מ"מ אפשר דרב נחמן פשיטא ליה דהוה הטעם מכח עבידא לגלויי ומהני מה"ת. אבל לדידן דסתמא דגמ' הוה בעי' דלא איפשיטא אם מכח עבידא לגלויי או דייקא א"כ נהי דבזה קיי"ל כר"נ דבמשאל"ס לא תצא דבזה לא חזינן פלוגתא עליו. מ"מ במה דס"ל דגם בע"א לא תצא לא קיי"ל כן מכח דאם ע"א נאמן רק דרבנן הוה ממנ"פ כנ"ל ובפרט כיון דאפשר לומר דבמעשה דר"נ הוה עוד אחד תחלה דטבע חסא כמ"ש בתשו' ראשונה רק שנ' דהוה דוחק מדלא הזכירו וא"כ תיקשי להיפוך ר"א דקאמר ש"מ הא דאמרי רבנן משאל"ס אשתו אסורה ה"מ לכתחל' אבל אי אנסבה לא מפקינן לה ולמה לא קאמר להדי' אפי' בע"א מסלפ"ת אי אנסבה לא מפקינן לה ומוכח לכאורה להיפוך דוקא בידוע שנפל למשאל"ס אז אי מנסבה לא מפקינן לה ולא כשיש ע"א והיינו כמ"ש דר"נ ס"ל כטעם עבידא לגלויי ור"א ס"ל כטעם דייקא ובפרט דקשה לי עוד להסוברים דע"א ומכ"ש עד מפי עד ושפחה ומסלפ"ת דהוה רק דרבנן הרי איך אפשר לחז"ל להתיר איסור תורה בקום ועשה ובע"כ מכח אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה א"כ בעד