אגודת אזוב מדברי קנב

שנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים נמי אם נשאת תצא ואף שרובם לאבד כיון שאפשר להם הצלה אין הולכין בהם אחר הרוב אלא אחר חזקה ואע"ג דרובא וחזקה רובא עדיף הכא איכא ב' חזקות חזקת איש שהוא קיים וחזקת א"א וכו' ואע"ג דחד מינייהו הוא ספינה שאבדה בים אין זה טביעה במים שאל"ס שאם נשאת לא תצא דטביעה במשאל"ס מעיד שטבע בים ושהה שיעור שת"נ ואז הצלתו על ידי מחילה של דגים א: שיצא למקום רחוק והיא מיעוטא דמיעוטא ולא שכיח ומש"ה אמרינן שאם נישאת לא תצא עכ"ל ומתבאר בדבריו דאם לא שהה עד שת"נ כהך דר"א ב"פ הוא מיעוט ניצולין ומש"ה לא אזלינן בתר רובא משום דהוה נגדו ב' חזקות וכנ"ל אבל בשהה עד שת"נ יצאה מכלל איסור דאורייתא משום דמציאות הצלה הוא לא שכיח והוא מיעוטא דמיעוטא. ובאמת הרבה גדולי האחרונים חולקים על תשו' ריב"ש במה שמחדש דחשבינן חזקת חי וחזקת אשת איש דהוה ב' חזקות דהא תליא זה בזה וגדולי האחרונים ס"ל דלא הוה ב' חזקו' ועי' בנו"ב מהד"ק בק"ע (סי' מ"ג) רק דס"ל דרוב הנטבעים אינם רוב גמור ולכך מדאורייתא נותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים ולפי זה בנידון דידן דיש אומדנות רבו' וידים מוכיחות שהיה טביעת הספינה פתאום וכהרף עין צלל הספינה עם אנשים שבתוכה לתהום והצלה הוא מציאות רחוק מאוד מאוד וגם שאר אומדנות המבואר לעיל בכה"ג אף הריב"ש מודה דהיא מיעוטא דמיעוטא ויצא' מכלל איסור דאורייתא ועוד שמבואר ברדב"ז הנ"ל דאם נטבע בלב ים הוה מיעוטא דמיעוטא דניצולין הגם שנראה מדבריו שחולק על ריב"ש הנ"ל. דריב"ש סובר דהיכא דהוה מיעוטא דמיעוטא לא הוה רק מדרבנן מ"מ נוכל לומר עכ"פ לשיטת ריב"ש בצירוף האומדנות ובצירוף שנטבע בלב ים אף דלא נימא כסברת הגאונים הנ"ל מ"מ יצאה אשה זו מדאורייתא ממנ"פ לפי שיטת הריב"ש דס"ל דהטביעה היא רוב גמור שאינם ניצולים אך דמחמיר מחמת ב' חזקות וכנ"ל עכ"פ במיעוטא דמיעוטא מודה וכאן הוה מיעוטא דמיעוטא וכנ"ל ויצאה אשה זו מדאורייתא ולשיטת הגדולים דנקטו דהא דמחמיר מחמת שאינו רוב גמור אבל לפי אומדנות הנזכר לעיל שפיר הוה רוב גמור ויצאה אשה זו מכלל דאורייתא הדרינן לכללא דרובא עדיף מחזקה

ומעתה כאשר כבר נתבאר תה"ל שאשה זו יצאה מאיסור דאורייתא נעיין אם יש לאשה זו איסור משאל"ס להנשא לכתחלה ונאמר דנחזי אנן אם יהי' פלוגתת הפוסקים אם יש עליה דין משאל"ס פשיטא דלכתחי' אזלינן לקולא כיון שהוא מדרבנן וכמו שמבואר בב"ש (ס"ק ה') דאם הוא ספק משאל"ס אזלי' לקולא אף שמבואר ברמ"א סעי' ט"ו דאזלינן לחומרא ומבואר כיון שהוא ספקא דאוריי' ולפ"ז לשיטת הפוסקים דס"ל דתיכף שנטבע יצאה אשה זו מחזקת איסור דאורייתא אף בלא שהה עד שת"נ וממילא לפי המתבאר מדברי הרדב"ז הנ"ל שאם היה הטביעה בלב ים ובאופן שקשה הצלה מחמת אומדנות ג"כ אז מותר לכתחלה לשיטתם וכמ"ש שם דהואיל דאיכא אומדנא להצטרף נחיתי דרגא לשיטת הפוסקים דאף בלא שהה הוא מדרבנן ובכה"ג מותר לכתחלה ולהפוסקים דהוא דאורייתא יצאה מידי איסור דאורייתא ע"י אומדנות וכנ"ל וא"כ ממילא בנ"ד שהיה הטביעה רחוק משפת הים ולא היה יכול לבוא לשפת הים בשיעור שת"נ. וגם שהיה הטביעה פתאום דלא שייך כלל שום הצלה בכה"ג ודומה לנידון של הרדב"ז דהפוסקי' דמקילין דהיכא דאיכא אומדנות מותר לכתחלה כן ה"נ מותר לכתחלה ואף דלדעת הפוסקים המחמירים יש עדיין עליה איסור דרבנן וכמבואר ברדב"ז שם מ"מ כיון שהוא איסור דרבנן אזלינן לקולא ונקטינן כהפוסקים המקילין וכנ"ל וכמו שמצינו פסחים (דף מ) פלוגתא דלמ"ד לא נתבקעו מותר ופסק הרי"ף שם כיון דאיסור משהו דרבנן אינה אוסרת התבשיל וכתב הר"ן על הרי"ף דאע"ג דעיקר איסורו מדאוריי' הוא כיון דשיעורו מדרבנן דהא מדאורייתא לא אסר במשהו תלינן לקולא ואילה"ק למה בתשו' רדב"ז זו מסיים שם ובנ"ד לכתחלה לא תנשא עכ"ד וקשה מדוע לא מקיל לכתחל' הואיל דלהמקילין מותר לכתחלה ניזיל מדרבנן לקולא ז"א דהנה באמת ברדב"ז שם מבואר דמשוה דברי הפוסקים ור"ל דל"פ וז"ל ומה דכתב הר"ב בפי' המשניות ונשארה הספינה על פני המים להנהגת המים לא למידק מינה דאם נשבר' אין נותנין עליו חומרי חיים אלא לאשמעונין דאפי' בכה"ג שהספינה שלמה אלא בלי משיטין נותני' עליו חומרי מתים ואינם בחזקת חיים לכל דבריהם וחילוק זה נעלם מעיני אחרים ועשו מחלוקת בין החכמים ואני עשיתי שלום ביניהם וכאשר הבאתי לעיל א"כ לפ"ז לשיטתו סובר דאין כאן מחלוקת אבל באמת בכל גדולי האחרונים דנקטו הדבר כפשטא שהוא מחלוקת הפוסקים עולין דבדינו הנ"ל כהוגן דגבי דרבנן אזלינן לקולא וגם כעת שיצאה אשה זו מאיסור דאוריית' שפיר נוכל לצרף דברי ר"א מורדאן ותה"ד הנ"ל כדברי הגאון מגרידיץ ושאר האומדנות הנ"ל ובפרט לפמ"ש הר"א מזרחי (סי' ל"ו) כתב בהדיא דהיכא דאיכא פלוגתא דרבוותא אזלינן לקולא באשה עגונה והביא ראיה ממס' עדיות דבשעת הדחק יש לסמוך על דברי יחיד כו' ואין לך שעת הדחק גדול מזה שאם תשאר אשה עגונה כל ימיה נפיק מינה חורבא כ"ש שבזמנים האלה בעו"ה הפרוצות ירבו והצניעות יתמעטו כ"ש כשהמקילין רבים ואחרונים בודאי ראוי לפסוק כוותייהו עכ"ל רבינו אלי' מזרחי הובא במ"ב שאלה מ"ד והוא ז"ל כתב עליו וז"ל וצ"ע בדברי הר"ב מזרחי דבתחלת דבריו משמע דבשעת הדחק יש לסמוך על דברי יחיד נגד רבים וכמו שהביא ממס' עדיות ולבסוף דבריו סיים כשיהיו המקילין רבים ואחרונים הוא דסמכינן עלייהו ונראה דודאי בשעת הדחק כגון אשה ילדה ואיכא למיחש לחורבא יש לסמוך על דברי יחיד כל זמן שאין דבריו נדחים מדברי התלמוד והפוסקים הלא בלא"ה אין להקל רק במקו' שמקילין רבים ואחרונים עכ"ל תשו' מ"ב יע"ש ובזה מסביר הח"מ (בסי' י"ז ס"ק ל') מה שהק' הגאונים ה"ה הגאון מ' העשיל זצ"ל על המזרחי דמה ראיה ממס' עדיות הא התם פלוגתתן אינו על שעת הדחק שפיר נוכל לומר דבשעת הדחק סומכין על דברי יחיד משום דלא שייך לומר אחרי רבים להטות אבל הרבים לא אמרו על אופן זה אבל גבי עגונה היה תיכף פלוגתתן על שעת הדחק וא"כ איך נוכל לסמוך והא מחוייבים לילך אחר רבים אבל לפי המבואר כאן במ"ב ניחא דלא כל העגונות מיקרי שעת הדחק אך כשהיא ילדה ורכה בשנים וכנ"ל. ונראה וניכר כשתשאר עגונה נפיק מינה חורבה כה"ג שפיר נוכל לסמוך על דברי היחיד כדעת מהר"א מזרחי. וא"כ בנ"ד שהיא ילדה מאוד לערך עשרים שנה והדבר נוגע לה עד דכדוכה של נפש כאשר נודע לי היטב אם תשאר עגונה בכה"ג שפיר נוכל לסמוך על דברי היחיד כדעת מהר"א מזרחי ובפרט לפי כל האומדנות וההוכחות המוזכר לעיל כי בדרבנן מצרפין כל סברות אף דעות אשר הפוסקים חולקים עליו מ"מ לסניף מצטרפין וכמו שמצינו בהרבה תשובות כעין זה. זהו מה שנלפענ"ד

ואסיים במה שהתחלתי זה זמן כביר מעת באתי הנה והאשה העגונה הנ"ל דפקה על פתחי שאכניס עצמי בשריותא אבל הרחקתי הדבר כי ידעתי מיעוט ערכי ואין אני כדאי להכניס עצמי בדבר חמור כזה אך יען שהעגונ' הוא במקומי ולא היה באפשרות להעלים עיני תמיד כי לא יכולתי להשמט ממנה בשום אופן וגם עוד טעם כמוס אשר לא אוכל להציע פה על הגליון ע"כ אמרתי כי הלוא הדבר יבוא לפני גאוני זמנינו המפורסמים והמה יביאו הדברים בכור הבחינה וכפי מה שיצא מפיהם כן יקום וכל דברי המה רק כשקלא וטריא ואם ייטבו דברי אז אתן