אגודת אזוב מדברי קנא

כתבתי למעלה שאמר לי בפירוש כן אך אינו זוכר כעת. וזה איזה שרועות בא איש אחד לביתי ובתוך הדברים אמר ג"כ כדברים האלה שכמדומה כמעט בבירור ששמע מר' דוד סופר כדברים האלה שהספינה של מארשאלל הי' עומד והי' עת הזו אן גיאנקירט. ואם זה יהי' אמת החוש והשכל מסכים שספינה כזו הטביעה הוא פתאום יען שכובד הברזל מושך תיכף לתהום ופשוט

אך באמת דלו דנקטינן דהטביעה הי' כהרף עין ואיכא אומדנא שקשה המציאות לומר שניצולו. אך עכ"ז וכי באומדנא נוכל להקל באיסור דאורייתא הא מבואר כמה פעמים בכמה תשו' דנגד דאורייתא אין להקל באומדנות ולדברינו הנ"ל להרבה פוסקים האשה זו לא יצאה מכלל דאורייתא ולו דשפיר נוכל להצטרף אומדנות כמו שמצינו בספרי שאלות ותשובות הרבה כעין זה אבל לא לסמוך על אומדנות לבד. ובזה כל התירים וראיות שמביא הרב הוא תמי' וביותר מה שמביא לבסוף דברי מבי"ט ור"א וורדאן ודברי תה"ד הוא תמוה מאוד שהם מיירי מאיסור דרבנן וכמו שמביאים מתשו' מהרי"ו שפירוש המעשה דר"א וורדאן דהוא מיירי ג"כ היבא דיצאה מאיסור דאורייתא. כללו של דבר לא מצאתי שום יסוד וממשות בדברי הרב הגאון מגרידיץ שנוכל לסמוך שיצאה האשה מאיסור דאורייתא. הגם שבאמת שהוא לשיטתו אזיל דאין כאן איסור דאורייתא: אבל באמת זה אינו וכפי מה שכתבתי

ומה שנלפענ"ד לצדד שיצאה האשה זו מחשש דאורייתא הוא זה הנה מרן הגאון מאור הגולה בעל המחבר חו"ד כתב בס' קהלת יעקב על אהע"ז סי' י"ז וז"ל נראה שאם נפל באמצע הים ולשפת הים רחוק מאוד וכו' ולא יוכל להגיע לשפת הים בב' שעות אז ליכא למיחש רק אולי דף של ספינה נזדמן לו או גלים אשפלוהו ולזה לא חוששין אלא מדרבנן עכ"ל ומרן הגאון מאור הגולה בס' תשו' רע"ק בסי' ק"ט מסכים לדברי הגאון בעל חו"ד וכן הגאון בעל ח"ש בק"ע בתשו' כ"ד מסכים ג"כ לדבריו אף שסתר שם הראיות מ"מ בגוף הדין מסכים לדבריו ומאחר ששלשה עמודי עולם אשר כל בית ישראל נשען עליהם כתבו כן בודאי הוא עמוד הברזל שנוכל לסמוך עליהם והגם שנראה מדברי הרמב"ן אשר הבאתי לעיל שלא כדברים האלה דהנה הרמב"ן כתב בפירוש שהיה הטביעה בלב ים או שראה ספינ' שנשברה בלב ים כי רוב העולם קורין לדברים כאלו טביעה ואין מדקדקין בין שנשברה במקום רחוק מאוד מהעיר שיחשבו הרואים שא"א למי שנפל שם להנצל ולצאת אל היבשה עכ"ד ואפ"ה מצריך שיעיד העד על שיעור שת"נ. ובאם לא לא יצאה האשה מאיסור דאורייתא ובזה עמד הרב מוורעשנא גם עמד דלפי דברי תשו' הריב"ש דפי' דהא דתנן במתני' דגטין דהעיד ר"א ב"פ ומבואר שם דספינה שאבדה נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים שהוא מדאורייתא ואמאי לא. נימא דרוב הנטבעים למיתה ותי' דמיירי בלא שהה שיעור שת"נ ולפ"ז אם נאמר דאם הוא רחוק משפת הים לא בעי' שהה עליו דזה בעצמו הוה כמו שהה ההכרח יהיה לומר דמיירי דוקא דהיה קרוב לשפת הים. וזה דוחק גדול:. וגם אנכי ראיתי בתשו' רדב"ז (ח"א סי' רנ"ח) שהבאתי לעיל כתב בתוך התשובה וז"ל ותו בים גופא יש לחלק בין אם נטבע קרוב ליבשה או רחוק א"ו דל"ש אף אם ראהו שנפל לים הגדול ולא שהה שם דהוה ספקא דאורייתא עכ"ד מ"מ קשה לדחות דברי הגאונים האלה אשר היה בכחם לחדש דין אשר לא שערום הראשונים נ"ע ונתקבלו דבריו אף שבאמת מצינו שעלתה על לבם לחלק בכה"ג ואעפ"כ החמירו בדבר אך באמת ההכרח של הגאון הנ"ל הוא מכח קושיא כאשר מבואר בקהלת יעקב וגם מבואר ברדב"ז בעצמו שמיעוטא דמיעוטא אשר יהיה אופן להנצל אם הטביעה באמצע כאשר אביא דבריו לקמן ע"כ שפיר נוכל לסמוך על הגאונים הנ"ל הגם שמבואר בכתבי הגב"ע שהיה סמוך להולל אך באמת אף שאמרו שהוא סמוך להולל יוכל להיות ג"כ שהיה רחוק יותר מג' שעות לבוא לשפת הים אך נגד דרך הרחוק מקרי זאת סמוך וכן נראה שספינת עמא היה בא לשפת הים לערך בבוקר כנראה מהכתרים אך דמלבד זה והוא העיקר שבהולל היה הדבר בפרסום רב שנתנו מקהל דשם לחפש על הים אולי ימצאו איש מישראל להביא אותו לקבורת ישראל ואם היה ניצול מהספינה לק"ק הולל היה הדבר פרסום גדול ובפרט כי ידוע לאיש אשר הי' בסכנה וניצול ממנה נתעורר רחמנות גדול ועוזרים אותו בממון רב ובכל עניינים. ולמה יסתיר עצמו האיש מבלי לפרסם נס ופלא גדול כזה ודומה לזה נמצא בתשו' שב יעקב בסי' י"ב בק"ע שבודאי אילו נעשה נס וחסד גדול היו מספרים יע"ש והביא ג"כ בשם הב"ח שדבר פלא היה בודאי ידוע לכל והגם דשם היה פלא לעין כל אבל כאן אולי הסתיר הענין אבל זה אינו דלמה יסתיר הדבר וכנ"ל ולדעתי דאם נאמר דחיישינן לזה כמעט הוה כמו שמהפך האמת ואומר על יום שהוא לילה כי אין בו שום ספק כלל ולא נשאר רק לומר אולי ניצול למקום רחוק א"כ הוה שפיר משיעור שת"נ ויצאה האשה זו מחשש דאורייתא לפי דברי הנך גאונים וכנ"ל. והגאון מגרידיץ הרגיש בזה אך במה שרצה להוסיף על דבר זה דאף מדרבנן נמי ל"ח ורצה לסייע מדברי רש"י אבל לדבריו אין התחלה. ופשיט ברש"י כמ"ש הרב מוורעשנא. אבל עכ"פ מאיסור דאורייתא יצאה אשה זו לפי שיטתם

עוד נראה לצדד שיצאה אשה זו מחשש איסור דאורייתא אף בלא ראה שיעור שת"נ והוא ע"פ תשו' הרדב"ז (ח"א סי' רע"ג) דמתבאר שם על מעשה שנתהווה שם שנשברה הספינה ואחד היה קשור בדף הספינה דמבאר שם דהדין אם נשברה הספינה תלי' בשיטת הפוסקים לפי שיטת הרשב"א ספינה שנשברה הוה כמו אבדה דתנן שם במתני' דנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים והוה ספק' דאורייתא ולפי שיטת פי' המשניות להרמב"ם ור"ח וסייעתו הו"ל ספקא דרבנן נמצא דלדעת רש"י ורשב"א הנ"ל אם נשאת לא תצא אבל לכתחלה אסורה להנשא רק ההיתר עכ"פ על דיעבד דאיכא תרתי למעליותא חדא דנשברה הספינה בלב ים ומיעוטא דמיעוטא הם ניצולים ועוד שרגליו קשורות בדף הספינה ורחוק מאוד שנעקר הדף ההוא לבד וכו' ולדעת פי' משניות לרמב"ם וסייעתו דס"ל דנשברה הספינה אינו אסור אלא מדרבנן וכאן בכה"ג מותר לכתחלה יע"ש זה תורף דבריו ונראה מדברי הרדב"ז הנ"ל הגם שנשברה הספינה בלב ים עדיין לא יצאה אשה מכלל איסור דאורייתא [דלא כמ"ש הגאונים הנ"ל] מ"מ אומדנא גדולה היא שלא ניצול ובהצטרף אל זה עוד אומדנות שרגליו היו קשורות בדף הספינה יצאה אשה מכלל איסור דאורייתא ולפ"ז בנ"ד נמי שהיה טביעת הספינה רחוק משפת הים שאין יכול לשוט לשפת הים בשיעור שתצא נפשו אף דלא נימא כסברת הגאונים הנ"ל עכ"פ אומדנא גדולה הוא שלא היה באפשרות להנצל ולהגיע לשפת הים בשיעור שת"נ. ולחוש לדף או גל זה אינו אלא מדרבנן בהצטרפו' אומדנו' וידים מוכיחות שלא היה בשום אופן מציאות הצלה מחמת טביעת הספינה שהיה כהרף עין שנראה מכולם שהטביעה שהוא כהרף עין הוא אינו במציאות להציל עצמו וענין זה בעצמו שהטביעה היה כהרף עין כבר נתברר לעיל וא"צ להכפיל הדברים והגם שאין לסמוך באיסור דאורייתא על אומדנות כמבואר בכל ספרי שו"ת אבל להצטרף שפיר סמכינן וכמו שמצינו בהרבה תשו' כה"ג ובתשו' הרדב"ז שאנו מדברים. עתה מבואר זה וממילא כמו שסובר הרדב"ז אף בנפל בלב ים מ"מ עדיין על אשה זו איסור דאורייתא לשיטת רשב"א מ"מ בצירוף אומדנא יצאה מאיסור דאורייתא כן ה"נ בנ"ד יצאה אשה זו מכלל דאוריית' אליבא דכל השיטות

עוד נ"ל לצדד דיצאה אשה זו מכלל דאורייתא דהנה ראש המחברים דס"ל אם לא שהה עד שת"נ הוא איסור דאורייתא הוא הריב"ש בסי' ע"ט וז"ל והנהו תלת דר"א ב"פ