אגודת אזוב מדברי קנ

בסי' י"ז פסקי מהרא"י אשה שנאבד בעלה ושאלו לא"י והגיד שנהרג ואמר הוכחות ופסק שאף שלא הי' מסל"ת בכ"ז מפני הקול שמת וגם יען שעתה מפוזרי' הישראלי' הרבה שאילו הי' חי אף בריחוק מאתים פרסה הי' נשמע ממנו לכן בדיעבד אם נשאת לא תצא עכ"ל: נשפטה נא אם זה הי' בזמנם לצרף אל היתר בדיעבד ור"א מוורדאן התיר יותר מזה שהובא במרדכי ביבמות בשלהי פרקין דיבמות יש לנו לומר דהאידנא כל החולקים שם מודים לסמוך אף על לכתחלה יען שידענו שכל הנעשה מקצה הארץ ועד קצה הארץ דבר חידוש נתפרסם מיד. והרב מוורעשנא השיג עליו מה שמחלק דכאן הי' טביעה פתאומית כתב הגם שספינה של ברזל באמת הטביעה פתאום זה אם נשברו כל החדרים אבל אם נשאר חדר אחד אשר הרוח עדיין אפשר להכיל בתוכו הטביעה אינו פתאום [ובזה אין לי ידיעה] ויוכל להיות שנשאר איזה חדר בשלימות. ולא הי' טביעתה פתאום. והראי' מכיבוי הנרות ג"כ אינו ראי' דלמא מחמת הכאת הספינות כיבו הנרות ולא מחמת טביעה. ומ"ש לראי' כי כרגע לא נשמע שום קול צעקה כתב דלמא מצאו מקום להצלה ומה להם לצעוק ע"כ דברי הרב מוורעשנא. ומה שהביא ראי' מתשו' מבי"ט שחילק בין נפל למים או המים באו עליו הוא ג"כ תימא דשם לפי דברי מבי"ט עכ"פ יצאה אשה מאיסור דאורייתא שהעידו על שהה שיעור שת"נ אבל כאן שאין כלל עדים על שיעור שת"נ לא שייך להקל מטעם המבי"ט ומ"ש שפקע התנור והרים עשן רב נראה שבקל באו באש ובמים וכי בסברות כאלה בעלמא ואין שום ממשות באומדנות נקל באיסור דאורייתא ובאמת שהגאון מגרידיץ אזיל לשיטתו דהוא סובר דהוא דרבנן וכמבואר לעיל שלא מצא שום פוסק שיסבור שהוא דאורייתא אבל לפי הנ"ל דלכל הפחות הוה ספקא דאורייתא קשה כנ"ל וגם מדברי הד"מ שהביא לצדד להקל ג"כ אינו נכון דהד"מ לא התיר רק מטעם שנשמע עליו שמת וגם הנכרי אמר שמת וגם דוקא אם נשאת בדיעבד לא תצא ומלבד זה באמת רבים חולקים על דברי תה"ד הנ"ל וברדב"ז (ח"א סי' תקכ"ו) חולק בפי' שם על תה"ד מה שהתיר ע"פ אומדנות עיי"ש. אבל לפענ"ד נראה דמה שחשש הרב מוורעשנא דכיבוי הנרות הי' ע"י הכאות הספינות זה בזה לא ניתן להאמר כי מדוע לא אירע כזאת בספינה השנית היינו ספינת עמא שפגעה בזה. ומה שכתב מה שלא נשמע קול צעקה אולי מצאו איזה הצלה. זה לדעתי שיבוש גדול דאף שמצאו איזה הצלה דף של ספינה או ספינה קטנה הלוא ידוע שמי שלא למד להיות על הים ואינו מורגל לשוט על ספינה עדיין לא יצא מן הסכנה אף שבא להם הצלה לספינה עדיין לא הי' נמנע מלצעוק שיבואו אליו עוזרים להציל אותו לספינה גדולה וזה ברור מאוד ומה שחשש אולי נשאר עוד חדר א' בשלימות עדיין נוכל לומר שלא הי' טביעה פתאומית. אני אומר דלפ"מ שכתבתי לעיל והוכחתי דעכשיו בודאי אין לספק כלל דסתורן והקאממען שנראה בולט חוץ למים זה בודאי הי' מספינת מארשאלל וא"כ לפ"מ שהבאתי לעיל דכ"ע מודים דהיכא דנפל גל על אדם ויצא מחזקת חי ועכשיו נמצא מת אמרי' דמחזיקין למפרע משעת נפילת הגל עליו כמת דהיכא דיצא מחזקה דמעיקרא אזלינן בתר השתא והנה מבואר דהיכא דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא ממשיכין החזקה עד רגע דהשתא כמו שמבואר בכ"מ אף דהשתא חזינן שבודאי יצאה מהחזקה אמרינן השתא הוא דיצאה ואדרבה היכא דלא נוכל למשוך החזקה עד השתא לא אזלינן בתר חזקה כלל לדעת הרשב"א גבי סירכות הובא בר"ן חולין ובש"ע (סי' פ"א) דהואיל דאין סירכא פחותה מג' ימים לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא וכ"כ בחזקה דהשתא היכא דנסתלק חזקה דמעיקרא נמי החזקה מברר דנימא כמו שהוא עכשיו כן הי' ברגע הראשונה ואם אינו באפשרות לומר שהי' כן ברגע הראשונה, וכמ"ש הב"ח בתשו' סי' א' לענין שוחט ששכח הלכות שחיטה דהשכח' אינו בא בפעם א' ולא נוכל לומר כמו דהשתא לא ידע כן נמי לא ידע ברגע ראשונה לאחר נטילת קבלה משום דאין השכחה ברגע אחד. באמת כה"ג לא אמרי' דניזיל בתר חזקה דהשתא כיון דלא נוכל להמשיך עד רגע ראשונה וכסברת הרשב"א גבי סירכות וכנ"ל וא"כ לפ"ז אמרי' כאן שפיר דניזיל בתר חזקה וכמו דהשתא חזינן דנטבע כן נטבע ברגע ראשונה תיכף בשעת שבירה ובשלמא בשאר ספינות דלא אמרי' הכי משום דספינה של עץ הטבע שהטביעה אינו בפעם א' וא"כ דמי ממש לשוחט דלא מוקמינן על חזקה כמו דהשתא לא ידע כן נמי לא ידע מקודם משום דטבע ענין דשכחה אינו בפעם א' אבל בספינה של ברזל דאדרבה הטבע הוא שהטביעה תיכף ומיד פשיטא דאזלינן בתר חזקה דהשתא

ועם זה יתיישב מה שחשש עוד הרב הנ"ל אולי נשאר חדר אחד שלם וע"כ לא הי' הטביעה פתאומיות זה אינו דכמו דחזקה דמעיקרא מברר הדבר דלא ניחוש לספיקות כמ"ש התוס' גבי ספק קרוב לה דנוקמי אחזקת פנוי' משום דחזקה מברר המעשה אך התוס' תי' כיון שריעותא לפנינו יע"ש כן ה"נ החזקה דהשתא מברר הענין דטביעה היתה תיכף ולא היה החדר בשלימות. ובפרט בצירוף העדות דמעידין שראו שתיכף היתה טביעה וכמבואר לעיל וכן מצאתי ממש כה"ג ברדב"ז (ח"א סי' רנ"ח) הבאתי לעיל ואף שהרדב"ז מסכים להב"י דהעדות שהעידו על שיעור שתצא נפשו הואיל שהי' בבהלה גדולה אומרים בדדמי אף על פי כן מסכים בצירוף אומדנות אמרינן שלא אמרו בדדמי וז"ל כיון שהעיד ששהה שם חצי שעה מצטרפין הני אומדנות דכתב המתיר עכ"ל וא"כ ה"נ ע"פ אומדנות וחזקה דהשתא נקטינן עדות שהעידו על שבירתה וטביעתה לעדות מעליא ולא לבדדמי וכמו שכתבתי לעיל היוצא לנו שיש כאן עדות וחזקה דהשתא על טביעה פתאומיית. ומה שחשש הרב הנ"ל אולי הי' ישיבתם על פני הספינה מחמת שכירות שהוא בזול יותר. גם לדידי הי' זה החשש ברעיוני. אך שאלתי לאנשים דפה שנסיעתם ממדינת ענגלאנד הי' על ספינה זו בעצמה ספינת מארשאלל והיו אומרים לי שבענין השכירות החדרים ועל פני הספינה הכל שוה הן אמת שיש חדרים אשר השכירות הוא ביוקר אבל יש חדרים אשר הוא שוה. גם בעת שאירע הסיבה הוא עת צינה וקור על הים גם כי בחושך ואפלה גדולה כמו שהי' אז וגם לאנשים אשר נסיעתם הוא פעם ראשונה על הים הוא ברור ואמת שאין שום חשש כלל לומר שהיו על פני הספינה בלי שום פיקפוק כלל

עוד אדע אומדנא גדולה מאוד שהטביעה פתאומיית והוא כאשר נתקבלתי לרב פ"ק שמעתי מר' דוד סופר שהוא נסע עם האשה הלזו לק"ק האמבורג לחקור אחר בעלה ומשם שלחה את ר' דוד סופר שיסע מעבר לים לק"ק הולל ולק"ק לונדאן ומשם הביא ר' דוד סופר הנ"ל הגב"ע כפי אשר יש ת"י ור' דוד הנ"ל דיבר עם השיפקאפיטען של ספינת עמא. ואמר לו שהספינה של מארשאלל לא היתה הולכת בעת הזאת רק שהיתה אן גיאנקירט ואם היתה הולכת בעת הזאת לא אירע הסיבה יען שאף שהיתה דוחפת ספינה אחת לחברתה מ"מ הואיל שהי' לה רחבה לשוט להלאה ע"פ המים לא השיגה שום נזק ושבר אך כעת שהיתה עומדת על מקומה והאנקערס של ברזל היתה מושכת בכח למטה אך טרם שהשיגה דחיפה והכאה מהספינה הי' הכל על משקל אך תיכף כשהשיגה שבר ובאה בתוכה מים והאנקערס היו מושכין תיכף ומיד למטה וזה הדבר אשר החוש מעיד על בירורן של דברים שכן הי' המעשה אך באמת לא אוכל לומר זאת בבירור גמור יען כי שאלתי לר' דוד הנ"ל ואין זוכר כעת ואדרבה מהפך הדברים שאמר שספינת עמא אחר שהשיגה קצת קלקול הי' צריך לעמוד ולתקן הספינה אבל באמת ברעיוני הוא הדבר כפי אשר