אגודת אזוב מדברי קמט

והריב"ש הנ"ל וכן מפורש בדברי תשו' ב"י בדין משאל"ס וז"ל דהכא כיון שלא שהה העד עד כדי שת"נ הרי שהיה טרוד ונבהל ונחפז א"א לו להעיד ששהה עליהם עד כדי שת"נ וכו' וכיון שכן הו"ל כהאי דראב"פ ספינה שאבדה בים אפי' אם נשאת תצא שהיא אשת איש דאורייתא ע"כ. ואף המבי"ט שחולק שם עם הב"י הוא מטעם אחר וז"ל שם אם הי' כדבריו שלא שהה שיעור יציאת נפש הי' הדין עמי אבל כאן הרי ראהו עיי"ש: גם העיר הרב מוורעשנא מתשו' מהרי"ט שכתב בפירוש כן והוא (בח"א סימן י"ג) שהביא ממש כדברי הריב"ש ומסיים מהרי"ט שם באם לא שהה שיעור שת"נ הבא עלי' בחטאת קאי יע"ש ועוד מצאתי אנכי בתשו' רדב"ז (ח"א סי' רנ"ח) שהביא שם המעשה שהתווכחו הב"י והמבי"ט ותוך התשובה שם כתב וז"ל ואדרבה משאל"ס הכי הוה שראה אותם שנפלו למים ושהו שם שיעור יציאת נשמה ולא עלו הוה שפיר משאל"ס ואשתו אסורה לכתחלה אבל באם לא שהו שם אסורה מדאורייתא ואם נשאת תצא וכן מבואר בתשו' מהר"ם אלשקאר (בסי' כ"ה) וז"ל תדע דהא אמרו רבנן משאל"ס אם נשאת ל"ת ואף שלא פלטוהו המים ולא נראה ולא נמצא הני מילי כשיש מי שמעיד על הטביעה כראוי כגון שראו טובע בים ושהו עליו כדי שתצא נפשו אבל אם לא ראהו טובע בים וכסהו המים ושהו עליו כדי שתצא נפשו ואע"פ שראו שנשברה הספינה בלב ים אין זה טביעה ועדיין היא בחזקת א"א ואשתו אסורה מדאורייתא וכ"כ הרשב"א (והוא הרמב"ן שהביא הב"י ורמ"א סעיף ל"ד עכ"ל גם הביא שם בתשו' זו דברי הריב"ש לראי' שכל שלא שהו הוה דאורייתא וכן הפ"מ ס"ל כן וכן בתשו' זכרון יוסף סי' ה'. אולם בתשו' רבינו בצלאל (סי' כ"א) סמך עצמו על פי' המשניות להרמב"ם דפי' המתני' ספינה שאבדה פי' שאבדה כלי משיטין ולשיטתו ספינה שאבדה דהיינו שכסהו המים יצאה מכלל דאורייתא ואם נשאת לא תצא וכן הביא שם מורו וכן הביא מהר"מ אלשקאר בשם חכם הובא בתשו' ר"ע סימן ק"ח ובאמת בתשו' רדב"ז סי' רע"ג ח"ד דעתו דהרמב"ם בפי' המשניות אינו חולק על הפוסקים ומשוה מדותיהם יע"ש וז"ל דמ"ש הרב בפי' המשניות ונשארה הספינה ע"פ המים לאו למידק מינה שאם נשברה אין נותנין עליו חומרי חיים אלא לאשמעונין דאפי' בכה"ג שהספינה שלמה שלא נשברה אלא כלי המשיטין נותנין עליו חומרי מתים ואינם בחזקת חיים לכל דבריהם וחילוק זה נעלם מעיני האחרונים ועשו מחלוקת בין החכמים ואני עשיתי שלום ביניהם הלכך לא נפקא מידי ספקא דאורייתא עד שיעיד שנפל למים ושהה שם כדי יציאת נשמה כדברי הרשב"א ז"ל. יהי' איך שיהי' איך נוכל לומר שלא נמצא שום פוסק דס"ל דהוה דאורייתא ולהחליט הדבר שאליבא דכל הפוסקים הוא מדרבנן אלא דברי הנו"ב כראי מוצקים שכתב על הרב דטארניגראד שטעה בזה שתפס דהוה דרבנן אלא כרוב הפוסקים דס"ל דהוה דאורייתא ולכל הפחות הוה ספקא דדינא וכמבואר בס' חמדת שלמה בק"ע סי' כ"ג. ומה שתמך הגאון מגרידיץ על דברי הנוב"י מהד"ת (סי' ס"א) שכתב שתיכף שנפל למים וכסהו אזלי לי' חזקת חי ולפ"ז כתב דלשיטת הרמב"ם דספקא דאורייתא לקולא מה"ת א"כ ממילא אין על אשה זו איסור דאורייתא אבל באמת ז"א דהרמב"ם מודה באיסור ערוה וכמבואר באחרונים לגי' הרמב"ם וגם באיקבע איסורא מודה הרמב"ם דלא אזלינן לקולא היוצא לנו דאם לא הי' עדות על שיעור יציאת הנפש עדיין אשה זו לא יצאה מספק א"א דאורייתא דהא עכ"פ ספק הוה דהא בנ"ד אף שיעור קטן דס"ל למהרי"ט שהוא שיעור חניקה ג"כ לא הוה כידוע וא"כ צ"ע בנ"ד: והנה הגאון מגרידיץ נחית לומר וז"ל אנחנו דנים כעת על הספינה שמחזיקים אנחנו את הספינה עם האנשים הסגורים בבטנה לגוף אחד לדין על שניהם יחד מעתה כיון שראו בשחרית את התורן והקאממען מן הספינה למעלה מן המים ושבירתם זו היא מיתתה וקבורתה ומיד שיש עדים שנשברה ונטבעה ידענו שהספינה וכל מה שבתוכה כקבורים המה עכ"ל דבריו אין בהם ממש כי הוא ממש אשר הובא בתשו' ב"י שהתוכח עם המבי"ט שנטבעה הספינה וקצת אנשים שהיו על פני דפי הספינה ניצולו והאנשים שנשארו בחדרים לא נראה מהם בין חי בין מת והאנשים שהיו על פני הספינה נראו כולם או חיים או מתים וע"ז העידו איזה אנשים אשר ניצולו שהביטו שיעור שתצא נפשם ולא ראו אותם הנשארים בחדרים והתיר המבי"ט יען שהיתה עדות על שיעור שתצא נפשם והב"י וחכמי דורו אסרו אף בדיעבד והכריחו לגרש ועילת הדבר שהיו מביהלין להצלת עצמם ואין עדותן עדות ומתבאר מהגאונים הללו דלולא שהעידו על יציאת הנפש אף המבי"ט מודה שהוא חיסור דאורייתא אף שהספינה עם האנשים שבתוכה הי' ידוע שנטבעה בספינה אעפ"כ אם לא היו מעידין על שיעור שת"נ היו הכל מודים דאסורה האשה מדאורייתא: גם השיג הרב מוורעשנא. ואנכי מצאתי בתשו' הרדב"ז ח"ד סי' רע"ג שמשמעות דבריו שיהי' עוד יותר גרע בנטבעו האנשים בספינה וז"ל אבל נראה לי אם העיד שנטבעה ספינה בתוך הים כגון שנעשה בה נקב למטה ונכנסו כולם במצולות ים ושהה שם כדי שתצא נפשם הוה כטבע במים שאין להם סוף ואם נשאת לא תצא ואפי' שלא העיד ביחוד על הישראל שטבע כיון שידענו שהי' בתוך הספינה וזה מעיד שנטבעה בדרך כלל סגי בהכי לענין שאם נשאת לא תצא ומשמע דס"ד הי' דבכה"ג הואיל שהאנשים המה בתוך הספינה לא יהי' מועיל שיעור שתצא נפשו קמ"ל דמהני כמו שאם נטבע במים דמהני יע"ש ואין לומר דכוונתו שא"צ להעיד שיעור שתצא נפשו רק על גוף הספינה אבל לא על האנשים אך מסיום דבריו שתפס קיצור הדין כתב וז"ל וה"ה אם העיד שנשקעה כל הספינה בלב ים ושהה ולא יצא אחד מהם עכ"ל חזינן דצריך להעיד שהביט דלא יצא אחד ולא סגי במה שיעיד שהספינה לא עלתה בשיעור זה ופשוט הוא דפשיטא דספינה שנטבעה ובא מים לתוכה לא יעלה חוץ למים אך הדבר מבואר דצריך להעיד דראה שלא יצא שום נפש ניצול מן הים בשיעור שתצא נפשו. ומוכח דלא אמרינן שיהיו אנשים שבתוכה כסגורים בתוכה. גם מצאתי בתשו' הרדב"ז בח"א סי' רנ"ח וז"ל אלא שפסח החדר הי' פתוח והוא טעם להחמיר ולא שאני אומר שאם הייתי מתיר דלעולם אני מחמיר עד שיהי' עדות שמתו לפי שהדבר ברור שהיו יכולין לשבור הדלת ולצאת. עכ"ל ואף שמבואר שם בתוך התשו' וז"ל וכבר כתבתי למעלה שאפי' הי' הדלת סגורה לא הייתי מתירן להנשא לכתחלה וחזינן דרק מדרבנן אוסר הרדב"ז. אבל זה דוקא באם באמת היו סגורים במפתח והא ראי' שכתב שהיו יכולין לשבור הדלת חזינן דמיירי שהיו סגורים ממש אבל בלא מפתח נראה דאוסר אף בדיעבד ומכל הנ"ל יוצא דלא אמרינן כאילו היו סגורים בספינה: והגאון מגרידיץ יצא לחלק דשם במעשה דמבי"ט עם הב"י לא היתה הטביעה רק לאט לאט אבל כאן שהי' טביעה פתאומית כהרף עין ותיכף נשקעה בעומק הים כה"ג בלתי ספק אין שום מציאות להנצל. ועל טביעת ספינה שהי' בהרף עין הביא ראיות ואומדנות (א) שידוע שספינה זו הי' של ברזל [אויס אייזען גוס] וטביעתה היא במהירות רב (ב) שבמעט רגע לא נראה אור הנרות (ג) ששמעו קולות צועקים שמע ישראל ותיכף כרגע לא נשמע שום קול (ד) הביא לצדד ע"פ דברי תשו' מבי"ט הובא בק"ע (סי' רי"ב) [והוא תשובה המובא לעיל שמתוכח עם הב"י] שאם בא מים אל חדר הספינה שזה אין נקרא משאל"ס והנך עובדי שמצינו בש"ס שאף בטביעת הספינה היו דנין למשאל"ס זה הכל בספינה שאין לה חדרים (ה) כיון שיש בדאמפשוף תנור ובמעט שנמצא איזה טעות ושגיאה פקע וע"כ יכול להיות בקל שבאו כולם באש ובמים והתנור הרים עשן רב בשביל זה פתאום נטרדו כולם ולא עסקו בהצלת נפשם (ו) עוד הביא לצדד מד"מ שהביא