אגודת אזוב מדברי יד

אפשרות שיושאר בקיום עצמותו כ"כ אין אפשרות בברואי העוה"ז שיעמדו בקיום עצמותם ונראים כאילו נתרחקו ממקור מחצבת הקדושה לגמרי באשר פועל אמת שפעולותיו אמתים ומן הקודש יוצאים לפי ההשכלה הגשמית היה ראוי להם שיעמדו בקיום מציאותם לנצחים ובזה נראים אפוא כנתרחקו ממקור הקדושה ח"ו ואמנם ע"פ האמת הם דבוקי' ואחוזים אל עבותות מקורי הקדושה הן בעיקר אחוזתם ודיבוקם בקודש לפי שאין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה ממונה עליו והן בהנמשך מהם כי המה מסבבים להאדם בהעוה"ז השפל להתקרב אל ה' ולהדביק נשמתו באור פני ה' ע"י מעשיו בעוה"ז ובשגם שמכל עניני העוה"ז יש ליקח השכל' להכיר את נפלאת מעשה תמים דעים נורא עלילות. ומה שנראים לעינינו כמרוחקים מכבוד מקורם הנאמן הוא רק למען נתאמץ בכל עוז להפשיט מאתנו צורת חומריותינו וללבוש במקומם מחלצות מהצורות הרוחניות להתקרב על ידם ולעמוד לפני ה' ממקום שבהשגת הגשמיים נראה מרוחק בכל תכלית הריחוק ואולם ע"פ ההשגות השכליות והרוחניות אין ביניהם שום מרחק והבדל. ע"כ על הוראות אלו אמר שזרק מהשלג שמתחת כסא כבודו על המים רצונו שלא הרחיקו בשום צד ממקור הקדושה לגמרי וכי גם בהרחיקו מאת קדושת כסאו הדביקו גם האחיזו אל הקדוש' כקדושת המים ואולם אין אחיזתו ודיבוק קדושתו נראה כ"כ כאילו נקפאו המים שאין סגולת קדושתו נראית עתה לעין כל הרואים אף שבאמת גם הקפאון הוא דבוק עם קדושת המים בעצם ועתיד לשוב להתהפך אל הקודש ולהיות למים בכ"ז לא יוכר כ"ז לעין רואי גשמי כי אם לרואים בעין השכל ועז"א שנעשה עפר ארץ רצונו שעל בחי' זו אמר שנעשה עפר ארץ נראה כמרוחק ממקורי הקדושה ובאמת הוא דבוק ואחוז בשרשי הקודש ומסבב הדיבוק והאיחוז אל הקודש והוא בדמיון המים הנקפאים. וה' יכפר בעד שגיוני

א שם ז' דברים כו' כסא הכבוד עי' ביאור ביה"ג במה שהק' ע"ד המורה בענין כסא הכבוד שביהמ"ק נקרא על גדלות השוכן בתוכו והשמים על גדלות ממציאם. דכאן אין לפרש כסה"כ על ביהמ"ק שנחשב בפ"ע והשמים לא קדמו לעולם ולדבריו מה ענין כסה"כ שהזכיר ר"א הגדול כאן ולענ"ד אולי כוונת חז"ל כאן במאמר כסא הכבוד למה שדרך בני אדם שבכל מלאכה שיקרה ושחשובה שתהיה בישיבה וע"ד מאמרם במגלה (דף כא.) רכות מעומד וקשות מיושב שמכח זה בחי' יקרת הענין יכונה בשם כסא להיות הישיבה עליו הכנה לפעולת ענין יקר. ועי' בפי' הרמב"ן עה"ת שהקב"ה ברא מהאפס המוחלט יסוד דק כח מוכן לקבל צורה ונקרא חומר היולי וממנו יצר הכל וי"ל שליסוד הדק ההוא בא הכינוי לחז"ל בשם כסא הכבוד שבראו ה' קודם שנברא העולם להיות שהי' החומר ההיולי הכנה לבריאת העולם היקר והנכבד והרי הוא בבחי' כסא כבודו ית"ש. גם השמים שמורים על יקרת הממציא הראשון ומנהיגם בכח שאין לו תכלית כמ"ש הרמב"ם (פ"א ה"ה) מיסוה"ת וביהמ"ק שמורה על יקרת השגחתו ית"ש בתחתונים בנסים שנעשו בו כינו אותם הנביאים בשם כסא כבוד שהוראתו על בחי' ענין יקר ונכבד. ועי' בביאור ביה"ג (פ"ג אות כ"ב) שתמה דחשיב גיהנם וביהמ"ק בכלל עשרה שעלו במחשבה וכבר חשבום בכלל שבעה שקדמו לעולם ולענ"ד י"ל הדברים שעלו במחשבה רצ"ל לבחור בכל אותן הדברים ומן העשר דברים שעלו במחשבה לבחור בהם נבראו גיהנם וביהמ"ק בכלל השבעה שקודם שנבה"ע נבראו והשאר מהעולים במחשבה נבראו בכלל הנבראים

ב שם שמים מאיזה מקום נבראו מאור לבושו של הקב"ה שהוא לבוש לקח ממנו ופרש כשמלה עי' ביאור ביה"ג ולענ"ד הנה השלם הצנוע לא יתראה מכל גופו כי אם פניו וידיו ועל כל אברי גופו יכוסה בלבוש שהוא לבוש וא"כ אי אפשר להיות שום צד תפיסה לראות באיש הזה בעצם של פנימיות האיש כי אם בעצם הלבוש יתראה בעת שירצה להראות. והנה במק"א ביארתי ענין פני ה' שרומז לתוה"ק הכלולה מכ"ב אותיות שמספרם כמספר האותיות שלפני אותיות השם הנכבד והנורא בהי' הוה ויהי' אמנם הנהגת הבוית"ש לכל הנבראים בכח שאין לו תכלית הוא ענין בחי' הידים אשר בהם הכח והגבורה והנה בב' בחי' הללו ירצה ביקרת התוה"ק והנהגתו ית' כביכול יש צד תפיסת רעיון בעצם רוממותו ית"ש וזולת זה אין שום צד תפיסה בעצמות וית"ש. ומה שיצוייר בו ית' צד תפיסה יכונה בשם לבוש והנה ענין האור בכל הדברים המאירים אינו מעצם הדברים ההם כי אם במקרה נמשכת מהם עי' בפי' הרמב"ן עה"ת שעצם האש היסודי הוא חושך והאור נמשכת מהאש במקרה. וממנו נשכיל בכל הדברים המאירים שאינם מעצם הדברים כי אם שנמשכים מהם. ועל הוראה זו אמר שנבראו השמים ממקום [ור"ל ממעלת כמו שביארו בביה"ג בשם המורה] אור לבושו של הקב"ה ירצה מהנמשך מהצד אפשרי שיהי' הקב"ה נתפס לנו ע"י ולא ממעלת עצמות של מה שנתפס לנו בו הבוי"ת כי אם מהנמשך ע"פ מקרה מעצמות מעלת ההתפסה בו ית"ש נבראו ואף בהיותם בבחי' רחוקה כזו מהבוי"ת היו נמתחים והולכים עד שאמר להם די

תהלים כ"ד לענ"ד ביאור המזמור שהקדוש המשורר מורה לנו בהוכחות וראיות שאם אמנם ברא השי"ת ג' עולמים המלאכים הגלגלים והשפל ואין עם השלשה כח לשנות מצב מעלתם להרם מדרגת מצבם או להורידה כמש"כ בעקידה (שער ק') ושכינת עוזו ית' נעלה ומרומם גם מעולם העליון רצוני ממלאכי מרום הנה גם התחתון והשפל ראוי אשר ברצות ה' ישכון כבודו ית' בתוכו באין מונע מעוצם שפלותו וגשמיות עניניו. ואם שחכז"ל אמרו שמזמור זה נאמר בעת שביקש שלמה להכניס הארון לבית קה"ק לא יסתרו דברינו כי הכנסת הארון הי' להכין מקום לשכינת עוזו בין ב' בדיו מעל הכפורת שעל הארון מבין הכרובים ודברי חכז"ל מתאימים עם דברינו שהמזמור הוסד על הוראת אפשרות השראתו ית' בתחתונים וממילא שכ"כ האדם שבעולם השפל יוכל לקרב ריחוקו ולהגיע להתקרב אל הבוי"ת כמש"כ בעקידה (שם) ועל הוראה זו התחיל לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה ירצה שכל הנמצאים בעולם השפל ראויים לה' שישרה שכינתו בתוכם ולבאר חיזוק דבריו אמר כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה וביאורו ע"פ דברי הזוה"ק שהבאתי בדיבור הקדום שהימים והנהרות קדושים כקדושת א"י ונותן טעם לדבריו שכל הנמצא בארץ וכל יושבי תבל ראויים לזה שישרה הי"ת שכינתו בתוכם לפי שעל ימים יסדה ועל נהרות יכוננה. ירצה שיסודם וכוננתם במקור הקדושה ומזה יחוייב אפשרות השראת השכינה הק' בתוכינו בעולם התחתון ג"כ. והנה מצד האפשרות השראת שכינתו ית' בתחתונים מחוייב כ"כ אפשרות התדבקות האדם שבעולם השפל והתקרבותו אל ה' ע"פ דרכי התורה ועבודתו ככל מלאכי מרום ויותר מהם

אמנם נמצאים שני סוגי מתקרבים אל ה' הא' שתשוקתו לחיות חיי שילוח ולבו יחמוד רק לתענוגי העולם השפל ואולם מצד התגברות שכלו וכבישת יצרו יתקרב אל ה' והב' שכל מעייניו ותשוקות חפציו לטוב להתקרב אל ה' ואינו מתאוה לחמודת התבל העכור וכמו שהזכירם והפרידם הרמב"ם ז"ל בפרקיו. והנה הראשונים מכונים בשם נקיי כפים שהגם שבקשו להרע בתאות נפשם בכ"ז בפועל כפיהם ינקו. והשניים מכונים בשם ברי לבב שאין לבם נוטה להתאוות את הרע כלל והנה אמרו במדרש ע"פ חי ה' שכבי עד הבוקר שדרכם של צדיקים להשביע ליצרם אם יבא לתוקפם. ואמנם כן בסוג הא' לא כן בסוג הב' שאין להם תאוה להרע שהם אין צריכים להשביע ליצרם. והנה כשם שאין מניחים להאנשים המגואלים ומזוהמים לכנוס לחצרות המלכים ואך להנקיים הלבושים בבגדי כבוד ירשה לבוא בחצר המלך ואמנם בכ"ז רק לבוא שמה על זמן מועט ירשה להם ולא להתעכב זמן