אגודת אזוב מדברי קמח

איש באחיו ואף הם בעצמם היו בסכנה גדולה ומסתמא הלכו תיכף לדרכם להחיש מפלט להם ובודאי שלא נתנו עיניהם בעת הזאת שנטבעה הספינה וכסהו המים. גם מלשון עדותם שאמרו אומדנות רבות להוכיח שטבעה הספינה ולא ניצולו האנשים שבה מכל הדברים האלה נראה בעליל שלא ראו טביעת הספינה זה תוכן דברי הרב הנ"ל ובאמת לפי דבריי הנ"ל נראה דאנן קיי"ל דמתרצין דברי עדים שלא יהיו כסותרים כמבואר בחו"מ (סי' ל"א) ומכ"ש דברי עצמם אם נראה כסחורים וכמבואר בפסחים בפ"ק וגם כאן נוכל לומר דהא שהיו אומרים שמה שנעשה בספינה אינם יודעים היינו מה שנעשה אחר הטביעה אבל גוף הטביעה היא דבר הניכר והנשמע שפיר יודעין ומה שהי' ראי' לדברי' ג"כ אינו ראי' כלל ובאמת גם אנכי עמדתי בזה שלפענ"ד לא נראה טביעה מחמת כל מה שמזכיר הרב מוורעשנא גם הוספתי שהיו אומרים שבבוקר ראו התורן והקאממען מכלל דבלילה לא הי' אפשר לראות אך כל זה יש לדחות ולקיים העדות מחמת סברות הנ"ל. אך באמת לפי מה שהחליטו כל הפוסקים האחרונים דגבי נפל עליו גל שפיר אזלי' בתר השתא אין אנו צריכים לעדותם כלל וכנ"ל: עוד חוכך הרב מוורעשנא שאף שראו התורן והקאממען יוצא חוץ למים דלמא היא ספינה אחרת שנטבעה וספינת מארשאלל אזלה לה לעלמא וכמו שחששו חז"ל לחששות אלו וכפי מה שנתבאר לעיל ע"כ. ולי נראה שהרב הפריז על המדה בזה והטעם דהגם שזה אמת דאין לסמוך על הצייטונג מה שכותבים שספינת מארשאלל נטבע עם אנשים אשר בתוכה ולא ניצול אף אחד מהם כי נודע שהמה אינם יודעים רק מה ששמעו מהשיפקאפיטען מספינת עמא או כדומה וזה אנו יודעים שהשיפקאפיטעו בעצמו אמר שלא נודע לו מה שעלתה לספינת מארשאלל מחמת החושך הגדול וכנ"ל. וגוף דברי כותבי הכתבי צייטונו הוא רק לפי אומדנא והא הם אין מעלים על מחשבותיהם החששות שחששו חז"ל וכותבים רק כפי שכל האנושי. אבל ההיפוך הוא בירור גמור וראי' ברורה והוא שידוע מקוראי עתים שבעת הזאת שאירע סיבה זו לא אירע שום סיבה לשום ספינה הן הקרובות והן הרחוקות גם איזה זמן קודם לזה ואיזה זמן אחר כך וזאת נתברר בבירור גמור שתיכף כשאירע איזה סיבה ר"ל לספינה תיכף הוא על הצייטונה כידוע לכל וא"כ נתברר בירור גמור שזו היתה ספינת מארשאלל ואין לחוש דלמא ראיית התורן והקאממען היתה עכ"פ מן ספינה הנטבעת מקודם ומכבר זה לא ניתן להאמר כיון שדברו מזה בהולל היאך שראו התורן והקאממען מספינת מארשאלל וזה הי' סמוך להולל אולי לערך שלשה פרסאות ואולי הי' מקודם לזה לראות שום דבר יוצא מהמים הי' ידוע להם כי אנשים אשר המה תמיד על שפת הים וכל מסחרם הוא שם ונודע להם היטב כל שטח מהים אשר הוא סמוך להולל מה שהוא על ים הסמוך להם ולא היו אנשי הולל אומרים כזאת וגם השיפקאפיטען לא הי' אומר כזאת בהולל כי היו משיבין לו תיכף כי זה הוא נראה מקודם לזה. כללו של דבר שאין לספק בזה כלל כי הקאממען והתורן אשר הי' נראה בבוקר הוא מספינת מארשאלל באין פקפוק

עוד נ"ל לומר לפי תשו' המבי"ט הובא בק"ע (אות רכ"א) אם ידוע שהלך אדם בדרך זה ואח"כ נמצא הרוג על דרך זה אמרי' שזה הוא ובתשו' שב יעקב מביא ראי' לדבריו מההוא דפסחים יו"ד דפליגי רבי ורשב"ג דס"ל דאמרי' הוא קבר שאבד הוא קבר שנמצא ובנוב"י מהד"ק בק"ע מדמי לה לתשו' הרא"ש דאבא יודן איש ציידן הנ"ל דלפי שיטת הרא"ש לא בעינן שיאמר הנכרי איש שיצא מכאן דמסתמא תלינן שזה הוא שנתלוה עם הא"י וא"כ לפ"ז דה"ה בנ"ד נמי דהא לא נודע לנו מאבדת שום ספינה רק ספינת מארשאלל ונודע לכל הוא שנסעה לק"ק הולל וזה הי' דרכה ועכשיו נמצא טביעת הספינה כאן אמרינן שזו הוא שאבדה כו' ומעשה זו עדיף משם דשם במעשה דמבי"ט לא נראה שום התחלת סיבה לאיש אשר הי' נודע לנו שהלך בדרך הזה אבל כאן נודע לנו שהי' עכ"פ לכל הפחות סיבת שבירה במקום אשר נראה התורן והקאממען בודאי אמרי' היא בעצמה שנאבדה דהא ידוע דסיבת השבירה הוא גרם לטביעה וא"כ בכה"ג אף להחולקים על המבי"ט מודים בכה"ג בלי שום פיקפוק ואף שדברי המבי"ט הוא רק במקום שאין שיירות מצויות וכמבואר באחרונים וכאן הוא במקום ששיירות מצויות מספינות רבית זה אינו דהא על שיהיה מקודם לזה אין לספק דהא ידוע לכל שלא הי' נראה מקודם יוצא מן המים בולט תורן וקאממען ואח"כ ג"כ אין לספק דהא המעשה הי' בחצי הלילה ועד בוקר הוא רק איזה שעות ולזמן מועט ל"ח לחששות רחוקות כאלו. וכן מבואר בתשו' ב"ח דלזמן מועט ל"ח לשאלה ולחליפין וכן בתשו' חוט השני (סי' ע"ח) דלזמן מועט ל"ח לכל החששות ואם הוא כך על אדם פרטי כ"ש דנימא דעכ"פ לא שכיח דברים והוה כאין שיירות מצויות כלל וכאשר כתבתי לעיל מזה כנ"ל ומה גם לפ"מ שאכתוב לקמן אשר כמעט היא בבירור. אצלי שהשיפקאפיטען אמר שספינה זו לכך אירע לה סיבה זו מחמת שהיתה עומדת על מקום אחד גיאנקערט ע"כ תיכף בפגעה בה ספינת עמא מיד נטבעה אבל אם היתה שט ע"פ המים אז בפגעה לספינה והיא היתה של ברזל אז לא היתה נטבעת רק היתה מתנענע' להלאה על המים וא"כ דבר זר כזה בודאי לא שכיח כלל שיארע באיזה שעות כזאת ובפרט שדאמפשוף וספינה של ברזל לא שכיח שיארע לה מצד עצמה קלקול רק ע"י פגיעת הספינות להדדי וא"כ בודאי הי' נודע זאת כמו בנידון שהי' תיכף ומיד פרסום גדול כללו של דבר שאין לספק כלל בספינה אחרת והוא ממש עדות בידיעה שלא בראי' דמהני אף בקידושין כמבואר באהע"ז (סי' מ"ב) היוצא לנו שעל טביעת הספינה או דאמרינן דמצרפין העדות שאומרים שנטבע הספינה עם חזקה דהשתא או שאין צריכים לעדותם כי בלעדם הוא בירור גמור ונפשט הספק הב'

ועתה נלכה נא לעיין הגם שזה ברור שנטבע הספינה עם האנשים שבתוכה מ"מ הא לא שהה עד שתצא נפשם ולהרבה פוסקים שאף שראהו שכסהו המים אבל לא שהה עד כדי שת"נ עדיין אשה זו לא יצאה מאיסור דאוריי'. והנה הגאון מגרידיץ כתב ע"ז דלא מצא פוסק אחד דיסבור שהוא איסור דאורייתא ומה שמבואר במתני' דר"א בן פרטא במתני' דגטין (דף כח:) בספינה שאבדה דנותנין עלי' חומרי חיים וחומרי מתים היינו מדרבנן דחכמים החמירו בדבר. ובאמת כל דבריו תמוהים דמפורש בריב"ש סי' שע"ט וז"ל ואם הי' כאן מי שמעיד על הטביעה במשאל"ס כראוי אז לא היתה אסורה אלא מדרבנן לכתחלה ואם היינו מקילין היינו מקילין בדרבנן אבל בכאן אין מי שיעיד בטביעה אלא שמזכיר שאחר יום שנהפכה הדוגי' ראה מכלוף מת על שפת הים ואינו אומר בפירוש שמכלוף הי' בדוגי' ושהוא ראה בטביעתו ושהה שיעור שת"נ ע"כ. מלשון זה מבואר שכל זמן שלא אמר ששהה שיעור שת"נ הוה דאורייתא גם לפ"מ שביאר הריב"ש מתני' דנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים הקשה דנימא דרוב הנטבעים למיתה ורוב עדיף מחזקה ותי' דהוה ב' חזקות חזקת חי וחזקת א"א ואי נימא דהריב"ש סובר דהא דנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים הוא דרבנן לא הוה מקשה מידי דנהי דרוב עדיף מחזקה מ"מ אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה אלא ע"כ דהריב"ש סובר דהא דנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים הוא דאורייתא אח"כ מצאתי בתשו' ר"ע בסי' ק"ח שדקדק מריב"ש הנ"ל דכל דלא שהה עד שת"נ הוה דאורייתא וכן בכ"מ פי"ג מהל' גירושין דקדק מלשון הרמב"ם דאם לא שהה אף בדיעבד אם נשאת תצא ואף שאינו מבואר בכ"מ שתצא מדאורייתא מ"מ בודאי כונתו על דאורייתא כיון שהביא שם דברי הרשב"א