אגודת אזוב מדברי קמז

אז שפיר חיישינן אף לחששות רחוקות מאוד. ובזה א"ש כל הנ"ל דגבי נפל לגוב אריות החשש דלמא אזל לעלמא הוה הספק בגוף הודאי וכן בנפל לתוך כבשן אש באינו עמוק לשיטת רשב"א דחיישינן דאזיל לעלמא הואיל והספק הוא בגוף הודאי ובאמת לפי סברא זו היכא דנמצאו עצמות וידעינן שמקמי הכי לא היו כאן עצמות ואם ניחוש דאיש הזה אזיל לעלמא ועצמות ההם הם מאיש דעלמא שבא לכאן א"כ בכה"ג שפיר אמרינן דאין הספק מעלמא יכול לסתור הודאי דמטעם אין ספק מוציא מודאי וכשיטת הב"ח הובא בב"ש (ס"ק צ"א) אח"כ עיינתי בס' קהלת יעקב וראיתי שמסכים ג"כ לדברי הב"ח לדינא ונהנתי. גם ראיתי שחולק על הב"ש (בס"ק צ"ח) ולא הביא דבריו ולדברינו הוא פשוט דלא כהב"ש הנ"ל משום הוא מעלמא וסמכינן שפיר על סברא דחין ספק כו' אבל במים שאל"ס שהחמירו הוא ג"כ הואיל דהספק הוא בגוף הודאי וכן לענין שאלה דאין מכירין המת רק דנימא דמכח מלבושים א"כ שפיר אמרינן כיון דהמלבושים יעשו הודאי הא בגוף הודאי הוא חשש שאלה ע"כ חיישינן שפיר אפי' חששות רחוקות זהו מה שנלע"ד בירורן של דברים וממילא גבי אבא איש ציידן אף דניחוש דלמא הראשון אזיל לעלמא דהא הוה הספק בגוף הודאי אבל אתה צריך לומר דאיש אחר בא לכאן זה לא אמרינן דספק מעלמא יסתור הודאי

ועתה נלכה נא לעיין אם יש ממשות בהני עדים שהעידו שנשברה הספינה ונטבעו כמבואר בגב"ע כי באמת יש לחוש אולי לא ראה הטביעה רק שאומרים כן מחמת בדדמי ויודעים שנשברה הספינה כמ"ש בהרמב"ן הובא בב"י באהע"ז (סי' יז) וז"ל צריך לחקור אם ראה שטבעה ממש ושהה כדי שתצא נפשו ולא ראהו או שמא ראה ספינה המטורפת בים וחשבה להשבר או שראה שנשברה הספינה בלב ים כי רוב העולם קורין לדברים הללו טביע' וכן פסק הרמ"א באה"ע סעי' ל"ד וז"ל ואפי' העיד סתמא שטבעה חוששין שמא קרא לאלה טביעה שכן דרך העולם לקרוא לדברים האלה טביעה ותצא אא"כ העיד בפירוש שנטבע ממש ושהה כדי שת"נ עכ"ל וא"כ בנ"ד יש לחוש שמא מה שאמרו שנטבעו הוא בדדמי ואף דמבואר (בסי' י"ז סעי' נ') ברמ"א דבב' עדים לא אמרינן בדדמי כשיטת הרא"ש אבל כבר כתב הב"ש (בס"ק קנ"ג) דדוקא בב' עדי' כשרים לא אמרינן בדדמי אבל בפסולין אפי' מאה כחד דמי וכן בתשו' רש"ך וכן בתשו' צ"צ: והנה הרב המאה"ג הגאון אבד"ק גרידיץ תמך יסודתו על המבי"ט ומהריב"ל הובאו בק"ע (אות יו"ד ואות רל"א) דס"ל דבב' עדים לא שייך בדדמי אפי' הם פסולים וה"ה הרב אבד"ק וורעשנא האריך לסתור דבריו כי רוב הפוסקים חולקים על המבי"ט ומהריב"ל הנ"ל ה"ה מוהר"מ לובלין בתשו' קכ"ח וקכ"ט כתב בפירוש כן דגבי פסולין אפי' מאה כחד דמי וכן בתשו' ב"י יעו"ש כתב כן וכן מוכח בתה"ד בכתבים (סי' רנ"ג) וכן בתשו' צ"צ סי' פ"ח ובתשו' מהר"א ששון ובתשו' מהרשד"ם הובא בבאה"ט (ס"ק קנ"ב) ובס' ב"ה (ס"ק נ') ובתשו' זכרון יוסף (סי' ה') ובנו"ב מהד"ק (סי' כ"ח) בק"ע (וסי' מ"ג) כתב כן בפשיטות ואף שבמ"ב סוף סי' מ"ג מביא דעת מהריב"ל ומבי"ט לאו מטעם דס"ל כוותייהו רק לרווחא דמילתא אף לפי שיטתם לא מהני בנידון דשם. עוד מפקפק לפי הלשון של הרמב"ן שצריך לחקור על הגדת טביעה ממש מטעם שרוב העולם קורין לנשברה ג"כ טביעה מזה משמע דגם בב' עדים כשרים שאומרים כשיודעים משבירת הספינה מכנים ג"כ לומר טביעה ושייך בב' עדים כשרים נמי בדדמי ע"כ תורף דבריו ולא מצאתי בהתשו' שהשיב הרב הגאון מגרידיץ שום ישוב ע"ז רק שכתב שיש לפסוק כמותם בעבור שבמ"ב שהוא אחרון ומביא דבריהם יש לסמוך על שיטתם אבל באמת אין בדבריו ממש שאף לו יהא שבמ"ב פוסק כוותייהו אין להקל נגד כל הני רבוותא ובפרט שהמ"ב לא מביא דבריהם רק לרווחא דמילתא ובאמת לפיענ"ד נראה דאין מדברי הפוסקים סתירה לנידון דידן דאף שמבואר בדברי הרמב"ן הנ"ל דאמרינן דאם רואין שבירת הספינ' קורין רוב העולם לדברים כאלה טביעה מחמת שנגמר בדעת העדים שאי אפשר שיהיה הצלה לספינה ולחלשים אשר בתוכה ע"כ חוששים שאומרים נטבעה אף שלא ראו שום טביעה אמנם זה דוקא באם לא נראה רק שבירת הספינה ואח"כ לא נודע לנו מה עלתה לספינה ההוא אז שפיר חוששין שמא ניצול הספינה ואנשים שבתוכו הם בחזקת קיימים אבל בנ"ד שבבוקר נראה התורן והקאממען של הספינה והקאממען בולט חוץ למים בשטח המקום שהיה שבירת הספינה מהיכא תיתי לומר לתלות שמה שאומרים נטבעה הספינה הוא בדדמי הא חזקה דהשתא וכי היכא דהשתא נטבעה ספינה זו כמו כן היתה תיכף בשעת שבירה טבועה כמו שאומרים העדים וכיון דהשתא מבורר לנו דספינת מארשאלל נטבעה בים [וכמו שנברר מזה לקמן] כ"כ אמרינן דתיכף שבא הריעותא על ספינה זו נטבעה ולא מיבעיא לפי מה שמבואר בפסחים (דף צא.) בתוס' ד"ה שהוא שמא מתחלתו שהק' התוס' שם תימא לר"י במפקח הגל נמי נימא חי הוא כשהתחיל לפקח וי"ל כיון שמצא מת אית לן למימר שמתחלתו הוא דכל הטומאות כשעת מציאתן עכ"ל נשמע מזה דאף דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא נגד חזקה דהשתא מ"מ כיון דבשעה שנפל עליו הגל איתרע חזקת חי ולבסוף שנמצא מת בכה"ג אזלינן בתר השתא ואמרינן דתיכף בשעה שנפל עליו הגל מת. עי' ט"ז ביו"ד (סי' שצ"ז) ובנקה"כ שם ובנו"ב (סי') ולפ"ז בנ"ד כיון שהיה שבירת הספינה הוה ריעותא כמו נפילת הגל שם וכיון שעכשיו ידוע בודאי שנטבעה ספינה זו אמרי' דטביעה היתה תיכף בשעת שבירה וא"צ לעדות העדים כלל לענין טביעה. אנא אף לפי שיטת המפקפקים דהאי סברא לא שייך רק לענין תרומה וקדשים שם אזלינן בתר השתא עי' באה"ע סי' ל"ז סעי' ה' ובב"ש מ"מ אף לשיטתם נוכל לומר בכה"ג מה שאומרים שנטבע אין אנו תולים שאומרי' בדדמי כיון דחזקה דהשתא מסייע להו ואף דלכאורה אין נפ"מ מזה כיון דעכשיו הוא בירור גמור על הטביעה של ספינת מארשאצלל. אבל נפ"מ דנקטינן עדות העדים הוא על טביעה פתאומית שהוא נפ"מ גדולה לנ"ד וא"כ לפי הנ"ל היה לנו לומר דבכה"ג לא תלינן כלל שעדים אומרים טביעה מחמת בדדמי כיון דחזקה דהשתא מסייע ומכ"ש לפ"מ שנתבאר בדברי הפוסקים דבנפל עליו גל כיון שהוא גורם הריגת אדם כ"ע מודים דאזלינן בתר השתא באין שום חולק ע"ז כ"כ בשבירת הספינה פה הוה כמו נפילת הגל דראוי לומר דאזלינן שפיר בתר השתא אליבא דכל הפוסקי' ואף דלכאורה לא דמי, לשם דגל דרכו להמית אבל ספינה הוא בטבע שנטבע לאט לאט זה אינו דספינה של ברזל דרך נמי שיהיה הטביעה תיכף ומיד אך מחמת אומדנא קשה הדבר לומר ולסמוך על אומדנו' אבל לפי דברינו הוא ע"פ חזק' דהשתא או לכל הפחו' ע"פ סייעת החזקה להגדת עדים וכנ"ל וכן מצאתי בתשו' הרדב"ז סי' רנ"ח ח"א וז"ל כיון שהעיד ששהה שם חצי שעה מצטרפין הני אומדנות דכתב המתיר עכ"ל ואף שהוא הולך ומסכים דעד אומר בדדמי מחמת שהי' נבהל להציל עצמו אף על פי כן בצירוף אומדנות שפיר סומכין על העד וזה ממש כדברינו הנ"ל ובאמת הרב מוורעשנא הנ"ל חוכך מאוד להביא ראיות שלא ראו טביעת הספינה משום שהאב אמר בעצמו בשם בניו ובשם השיפקאפיטאן שלא היו יכולין לראות מה נעשה בספינה מחמת החושך הגדול וז"ל בגב"ע מיינע ביידע קינדער אונד דער שיפקאפעטען האבען מיר ערציילט דאס זיא אויך יהודים שטיממע גיהערט האבען שרייען אבער וואס גיוועזין איזט וויס זיא נישט פור גראס דיסטער ע"כ. הרי שהעיד בעצמו שנא היו יכולין לראות מה נעשה בספינה ובפרט ידוע לכל שהי' חושך גדול בעת הזאת ואפלה מנודח עד שמחמת החושך הגדול לא ראו איש את אחיו וכשלו