אגודת אזוב מדברי קמו

ג"כ מטעם זה ואח"כ דחה הואיל דהוה שיירות מצויות א"כ הוה כמו ודאי וודאי עיי"ש. וא"כ גם כאן בתרתי לריעותא דהוה שיירות מצויות א"כ לא שייך אין ספק מוציא מידי ודאי אבל באמת זה אינו וזה דמסביר הש"ש מעשה דאבא יודן הנ"ל וז"ל אע"ג דשיירות מצויות ועברו רבים דרך שם אבל אינו מוחזק שההולכים נתלוו עם זה הא"י לכן הוה ספק וודאי א"כ גם בתרתי לריעותא גבי יצחק ר"ג ג"כ שייך האי סברא וכדברי הח"מ אשר הבאתי לעיל וז"ל ולומר דלמא גם אחר אזיל לאספמי' אע"ג דשכיח שיירתא מ"מ אין זה ודאי דמי ששמו כשמו הלך ג"כ לאספמיא: וא"כ הוא דומה ממש לסברת הש"ש הנ"ל הואיל ואין הספק נופל על פרטי בני אדם שייך לומר האי סברא דאין ספק מוציא מידי ודאי וא"כ קשה כנ"ל אף בתרתי לריעותא דומיא דאבא יודן הנ"ל ולפ"ז יהיה מוכח לכאור' דסברת הרא"ש הוא דלא חיישינן דהתפרד מן החברותה ולפי זה אינו דומה לנ"ד [והנה העירותי היאך דעת התוס' נוטה ועמדתי על דברי תוס' ב"מ (דף יח:) ודברי תוס' ביבמות בסוגיא דיצחק ר"ג ובמהרש"א שם אך מצאתי שעמד בזה מרן הגאון בס' חמדת שלמה ע"כ הנחתי] אך נראה דדברי מהרי"ו נכונים והטעם הוא משום דאין ספק מוציא מידי ודאי ונקדים דהנה בתשו' מהרי"ו היה דעת השואל שם משום אין ספק מוציא מידי ודאי אך המהרי"ו הקשה עניו מהא דרבא בסוגיא דיצחק ר"ג דחייש התם לגמלא פרחא וחזינן דלא אמרינן האי סברא ותי' שם דשאני התם דאיכא גברא לקמן דאיכא לספוקי ביה ומהרי"ו השיב עליו דנהפך הוא דגבי הרוג שנמצא [הוא המעשה שרצה השואל להתיר] דהספק הוא על כל העולם הוא יותר גרוע משני יוסף בן שמעון דהספק אינו רק על אחד ואם בב' יוסף ב"ש אמרי' דהוה ריעותא לפנינו ואין ספק מוציא מידי ודאי כ"ש דבכה"ג דהספק הוא על כל העולם אין לומר סברא זו יע"ש. ולפענ"ד נראה הגם דזה אמת דהיכא דהספק נופל על כל העולם יותר גרע מהוחזקו ב' יוסף ב"ש דהספק הוא רק על אדם א' אבל לענין שיהיה נחשב לריעותא לפנינו שלא נאמר הסברא אין ספק מוציא מודאי זה לא שייך רק גבי הוחזקו ב' יוסף ב"ש ושניהם אינם לפנינו ולא נשמע מהם כלל אז שפיר חשיב ריעותא לפנינו ולא סמכינן להתיר על סברא זו דאין ספק מוציא מידי ודאי אבל היכא דהספק הוא על כל העולם והוא כמו הוחזקו אבל עכ"פ אין ריעות' לפנינו דהא לא נשמע משום אבדת אדם אך מבעל של אשה זאת שאנו דנין עליה ובאין ריעותא לפנינו שפיר סמכינן על סברא זו דאין ספק מוציא מידי ודאי וא"כ דברי השואל בתשו' מהרי"ו כראוי ולא קשיא שוב מה שעמד עליו מהרי"ו וכן מעשה דאבא יודן הנ"ל דהתם מיירי דניחוש לאיש מעלמא דלמא אתי לכאן אבל לא נודע לנו מאבדת איש מעלמא רק מבעל אשה אשר נודע לנו שהתלוה עם הא"י ולא הוה ריעותא לפנינו בכה"ג שפיר סמכינן על סברא זו דאין ספק מוציא מידי ודאי ולא חיישינן לאיש מעלמא אבל דברי הח"מ דמיירי בתרתי לריעותא דהיינו בשיירות מצויות והוחזקו ובהוחזקו שניהם נאבדו ואינו ידוע לנו היאך הם ושפיר הוה זה ריעותא לפנינו ובכה"ג בתרתי לריעותא לא מהני אף ידעינן שהלך בדרך הזה וא"ש. וא"כ בנ"ד נמי דומה לתשו' הרא"ש הנ"ל ואין לחוש דלמא איש מעלמא בא במקומם לספינה. ואפשר דזה כונת הרא"ש בסוגי' דשיירו' מצויות הנ"ל שכתב ויראה דכ"ש אם הוחזקו אע"פ שאין שיירות מצויות וכו' שמקשים ע"ד הרא"ש ה"ה הפ"י וב"מ (בסי' קל"ב) לפי דברי הרשב"א בחי' בגטין שם שהכריח ע"פ קושיא שהקשה דעכצ"ל דבהוחזקו שני יוסף בן שמעון ואין שיירות מצויות הו"ל נפילה דיחיד אבל בשיירו' מצויות דחיישינן להרבה יוסף ב"ש הוה נפילה דרבים ע"כ זה הכריח לומר דר"ז ס"ל דאף בשיירות מצויות לבד נמי חיישינן דאילו לרבה דס"ל דשיירות מצויות לבד לא חיישינן א"כ מ"ש שיירות מצויות דל"ח ושיירות מצויות והוחזקו חיישינן הא סוף סוף הוה נפילה דיחיד זה תורף דבריו וא"כ לפ"ז אמאי כתב הרא"ש לר"ז דכ"ש הוא הא שאני ושאני דגבי הוחזקו הוה נפילה דיחיד ובשיירות מצויות הוה נפיל' דרבי' ומלבד דברי הרשב"א הנ"ל נמי קשה לפי דברי מהרי"ו דבהוחזקו ב' יוסף ב"ש ואין שיירות מצויות שייך לומר אין ספק מוציא מידי ודאי ושיירות מצויות הוה כמו ודאי ואיך קאמר הרא"ש ויראה דכ"ש וכו' ואף לסברת השב שמעתתא הנ"ל דאף בשיירות מצויות הואיל דאין הספק נופל על כל השיירות מצויות רק על פרטי בני אדם נמי לא הוה רק כמו ספק מעלמא ושייך לומר אין ספק מוציא מידי ודאי כמו שהבאתי לעיל דאף בשיירות מצויות מ"מ אין זה ודאי שמי שהלך כאן התלוה עם הא"י וא"כ ה"נ שייך האי סברא ללישנא בתרא דר"ז אף שהוא שיירות מצויות מ"מ אין זה ודאי שילך כאן מי ששמו כשמו ושם אשתו כאשתו ושייך ג"כ לומר אין ספק מוציא מידי ודאי ואעפ"כ פוסל ר"ז בלישנא בתרא וא"כ שפיר יליף הרא"ש הוחזקו משיירות מצויות. אבל באמת עדיין קשה דלאו כ"ש הוא אבל לפי הנ"ל שפיר הוא כ"ש דבהוחזקו הוה עוד חסרון דריעותא לפנינו וכמו שמבואר במוהרי"ו הנ"ל וזה שכתב הרא"ש דיותר יש לחוש שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם ואפי' אין שיירות מצויות ממה שניחוש וכו' והכונה דזה הוה ריעותא לפנינו אבל באין שיירות מצויות אין ריעותא לפנינו וס"ל כדברי מהרי"ו וכסברת הש"ש הנ"ל וללישנא בתרא דר"ז דפוסל אף בשיירות מצויות לבד סובר דגבי גט מחמירין ולא. סמכינן על סברא דאין ספק וכו' אף באין ריעותא לפנינו כ"ש דנחמיר בהוחזקו דהוה ריעותא לפנינו ורבה פליג בהא וסובר דבחדא לריעותא מותר אף דהוה ריעותא לפנינו רק בתרתי לריעותא פוסל אבל דוקא גבי גט דהוה ריעותא לפנינו אבל מעשה דאבא יודן דלא הוה ריעותא לפנינו שפיר מקילין אף בתרתי לריעותא וא"כ הדרינן לדברינו הנ"ל דמעשה דנ"ד דומה להמעשה של תשו' הרא"ש דאבא יודן הנ"ל ואף דהרמב"ם חולק דבעי' שיאמר הא"י שיצא מכאן כו' אבל רוב הגדולים בתשו' נקטו שיטת הרא"ש בזה מהריב"ל הובא בק"ע אות י"א ותשו' מ"ב ותשו' כנסת יחזקאל ועוד הרבה תשו' גם כל הנ"ל הוא רק באם נאמר דזה אמת דשכיח הרבה ספינות בפעם א' ביחד אבל באמת גם זה הוא רחוק שיהיו ספינות הרבה מצויות בפעם א' וגם בזמן קצר שהתעכבו על הספינה טרם נסיעתה ממקומה לא היה רק כערך י"ב שעות לפי מה שנודע להם שם בהאמבורג ועל זמן קצר כזה לא שייך כלל דברי חששות הנ"ל וכמו שמצינו בכמה תשו' סברא זו לענין עגונה ובהרא"ש בתשו' מבואר דשיירות מצויות לא מיקרי רק כמו בי דינא דר"ה יע"ש וא"כ בכה"ג גם הרמב"ם מודה. היוצא לנו דהספק הראשון נפשט שפיר דלא חיישינן כלל ואין כאן שום מיחוש לזה

אך באמת להבין הדברים דלשיטת תשו' הרא"ש דגבי אבא יודן דיהיה הטעם משום דאין ספק כו' תיפוק ליה דגבי נפל לגוב אריות דפסקינן אין מעידין או לתוך כבשן אש דאם אינו עמוק נקטינן כשיטת הרשב"א דחיישי' דלמא אזל לעלמא וכן גוף החשש שחששו חז"ל דלמא גלים אשפלוהו או דף של ספינה נזדמן לו או גוף החשש דחיישינן לשאלת בגדים וכי בכל אלה לא שייך ג"כ לומר הא הנפילה לגוב אריות הוא ודאי או לתוך כבשן אש הוא ודאי לפי החוש הוא ודאי מת או נשרף או נטבע ונימא דחיישינן דלמא לא היו רעבים או שלא נשרף ואזל לעלמא וזה בלתי ספק דיותר לא שכיח מהאי דלא חיישינן באבא יודן שהתלוה איש אחר והוא אזיל לעלמא וכי היכא דשם אמרינן דאין ספק וכו' ומשיאין אשתו לכתחלה כמו כן נימא נמי בכל הני דלעיל אין ספק וכו' ולמה החמירו וצ"ע לכאורה ונלפענ"ד לומר דהא דאמרינן דאין ספק סותר הודאי הוא דוקא באם הספק הוא מעלמא אבל אם הספק הוא בגוף הודאי