אגודת אזוב מדברי קמה

מצויות והוחזקו ולכאורה הדבר מוקשה הא הרי"ו בתשו' (סי' ע"ט) הובא בס' שב שמעתתא (פ"ז) ביאר הטעם שם של תשו' הרא"ש הנ"ל משום דאין ספק יוצא מידי ודאי יע"ש וזה שייך באם אין שיירות מצויות ולא שכיח שיירות שפיר הוה רק ספק לחוש על אדם מעלמא אבל בש"מ דשכיח שיירות ממילא הוה החשש על אדם מעלמא כמו ודאי. אך בס' שב שמעתתא הנ"ל מבאר הדבר וז"ל אע"ג דש"מ ועברו רבים דרך שם מ"מ אין מוחזק שההולכי' שמה התלוו עם זה העכו"ם ולכן הוה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ע"כ. ולכן בנ"ד נמי דאף אם נאמר דשפת הים דשכיח ספינות עם אנשים והוה שיירות מצויות והוחזקו כיון שהספק יכול להיות על כולם מ"מ שייך ג"כ לומר אין ספק מוציא מידי ודאי כמו בתשו' הרא"ש הנ"ל וכאן נמי שייך הסברא של הש"ש הנ"ל משום דלו יהיה דשכיח כאן שיירות מצויות מ"מ כמו דשם כתב בש"ש דאין מוחזק שההולכים שמה התלוו עם זה העכו"ם כן בנ"ד אין מוחזק דהאנשים האלה התהפכו ממחשבתם ולכן הוה ג"כ ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי

אך לכאורה יהיה מוכרח דהטעם של תשו' הרא"ש הנ"ל דל"ח דלמא אינש מעלמא התלוה עם הא"י משום דתלינן דהראשון לא התפרד מן החברותה וכמו דאיתא במרן הגאון בס' חמדת שלטה בקונטרס עגונות דף נ"ח. וז"ל וכיון דעכ"פ האי חששא רחוקה לומר שאחד הלך מהחברותה. ושוב נזדמן אחר להשלים החבורה עכ"ל ואם יהיה סברת תשו' הרא"ש באופן זה ממילא לא דמי תשו' הרא"ש הנ"ל לנידון שלפנינו דהכא לא שייך לומר שלא התפרד מן החבורה דאנו מסופקים על כולם דלמא התהפכו מחשבתם ולא כטעם מוהרי"ו מטעם אין ספק מוציא מידי ודאי דאל"כ יקשה לך על תשו' הרא"ש מסוגיא דיבמות יצחק ר"ג וכו' שלחו מהתם יצחק ר"ג ב"א דר' ביבי דהוה קאזיל מקורטבא לאספמיא שכיב ופליגי אביי ורבא דאביי סבר חיישי' ורבא סבר ל"ח ופסקו הפוסקים כרבא דל"ח והק' הרא"ש בגטין בסוגיא דשיירות מצויות דברי הרי"ף אהדדי דכאן ביבמות פסק לקולא כרבא והתוס' והרא"ש מוקי לה דמיירי בשיירות מצויות ולא הוחזקו ואעפ"כ נקטינן כרבא דל"ח ושם בסוגיא דשיירות מצויות פסק כלישנא בתרא דר' זירא דאף בשיירות מצויות לבד נמי הגט פסול לזמן מרובה ותי' הרא"ש דהתם בגט דיש תקנה לכתוב גט אחר אזלינן לחומרא אבל גבי עגונה אם נחמיר אין תקנה אז שפיר אזלינן לקולא והנה הח"מ (בסי' י"ז ס"ק ל"ח) פי' דהסוגיא מיירי שהאשה היתה יודעת שבעלה הלך לאספמיא. וז"ל ולא התיר הרא"ש אשת מכלוף בן מלול אלא שאשתו היתה יודעת שבעלה הלך ע"ד לילך לפאס כו' כהאי דיצחק ר"ג דאזיל מקורטבא לאספמי' דקאמר רבא דל"ח דלמא גם אחר אזיל לאספמי' אע"ג דשכיח שיירות לאספמי' מ"מ אין זה ודאי דמי ששמו כשמו הלך ג"כ לאספמי' כו' ומסיים שם בח"מ וז"ל אבל אם נמצא הרוג במקום דשכיח שיירות והתחזקו ב' יוסף בן שמעון בעיר א' דאיכא תרתי לריעותא אף דידעינן דזה הלך בודאי במקום הזה חיישינן דלמא השני הלך ג"כ על דרך זה מאחר דשכיח שיירות עכ"ל ודברי הח"מ לפענ"ד המה מוכרחי' מתרי ותלת טעמי דהנה בטור אהע"ז (סי' י"ז) פסק דלשיטת הרא"ש דלדברי רבא דס"ל דל"ח בשיירות מצויות לבד דה"ה בהוחזקו בלא שיירות מצויות נמי ל"ח ותמהו ע"ז בט"ז ובב"ש היאך נוכל להתיר אשה זו לעולם ולומר דבעל אשה זו הוא שמת דלמא יוסף בן שמעון אחר הוא והוא ממש כקו' התוס' בסוגי' דשיירות מצויות שהק' על רבה בכה"ג דס"ל דבהוחזקו לבד ל"ח דהיאך נודע אם מיוסף בן שמעון נפל הגט ותי' התוס' כגון שידעינן שמיוסף בן שמעון נפל גט ול"ח שמא זה מיוסף ב"ש אחר כו' וה"ה כאן דההוא דב' יוסף בן שמעון דילמא יוסף ב"ש אחר הוא שמת דמיירי שידעינן שזה יוסף ב"ש בעלה של אשה זו הלך לשם והואיל דאין כאן שיירו' מצויות ל"ת לאחר ולפ"ז ממילא בתרתי לריעותא דחיישינן הוא אף דידעינן שהלך לשם דאל"כ דמיירי בלא ידעי' בלא"ה פסול מטעם הוחזקו לבד אלא ודאי בתרתי לריעותא דחיישינן הוא אף בידעינן שהלך בעלה בדרך זה אעפ"כ אינו מועיל וכדברי הח"מ הנ"ל

גם מדברי רבה בסוגיא דשיירות מצויות דס"ל דלא פסול הגט אלא בתרתי לריעותא שיירות מצויות והוחזקו. ובהוחזקו מבואר בתוס' שהבאתי לעיל דמיירי שראינו שנפל מיוסף ב"ש זה הגט וא"כ ממילא הא לרבה דאסור בתרתי לריעותא לא מועיל שראינו שנפל מזה יוסף ב"ש גט דאלת"ה רק דמועיל ראינו שנפל מיוסף ב"ש זה אף בתרתי לריעותא רק דהא דפוסל רבה בתרתי לריעותא הוא בלא ראינו תיפוק ליה דבכה"ג פסול מטעם הוחזקו לבד וכקו' התוס' בסוגיא שם. וא"כ ממילא מוכח דגבי תרתי לריעותא לא מהני אף ראינו וממילא אף דהרא"ש כתב דבעגונ' מקילין טפי מבגט מ"מ מבואר בתשו' הרא"ש כלל נ"א הנ"ל שכ' וז"ל כיון דהפלוגתא דאביי ורבא גבי יצחק ר"ג תלי' בפלוגת' דרבה ור"ז דרבא כרבה ס"ל דבעי' דוקא תרתי לריעותא וכתב הרא"ש דהלכתא כרבא ורבה ותמהו על לשון זה דהא באמת פסק הרא"ש שם כר"ז וכאן כתב דהלכתא כרבה. אך באמת הפי' הוא כך דבעיקר הדין הלכה כרבה רק לחומרא פסקי' כר"ז אבל בעגונה מהדרינן ומקילין לאוקמא אדינא והיינו כרבה אבל מה דלרבה פסול בגט לא מקילין יותר בעגונה וממילא בתרתי לריעותא דאינו מועיל לרבה אף ראינו שנפל מיוסף ב"ש זה ה"ה לגבי עגונה אף ידעינן לא מהני בתרתי לריעותא וזה הוא כדברי הח"מ הנ"ל. גם ללישנא בתרא דר"ז דס"ל דשיירות מצויות לבד נמי פסול הגט אף שראינו שנפל גט מיוסף ב"ש נמי אינו מועיל דאל"כ דלא פסיל ר"ז בלשון בתרא אלא דוקא בלא ידעינן יקשה לשון הרא"ש שכ' וז"ל ויראה דכ"ש אף אי אין שיירות מצויות דיותר יש לחוש שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם אפי' במקום שאין מצויות יע"ש וא"כ אי אין שיירות מצויות לר"ז הוא בלא ראינו שנפל מיוסף ב"ש זה ובהוחזקו ב' יוסף ב"ש מיירי ע"כ בראינו שנפל מיוסף ב"ש זה גט וכתי' התוס' כמו שנ"ל א"כ לפ"ז איך כתב הרא"ש דהוחזקו הוא כ"ש משיירות מצויות הא אין הנושאים שוים כלל דלמא דהא דללשנא בתרא דר"ז דחיישי' הוא דוקא בלא ראינו שנפל מיוסף ב"ש זה גט אבל בהוחזקו דמיירי ע"כ שראינו שנפל גט מיוסף ל"ח אלא ודאי דללישנא בתרא דר"ז דפוסל בשיירות מצוי ות לבד הוא אף בראינו שנפל מיוסף ב"ש זה גט וא"כ ממילא הנושאים שוים ושפיר כתב הרא"ש דהוא כ"ש וממילא אליביה דרבה דלא פסיל רק בג' לריעותא הוא אף שראינו שנפל גט ולדידן דלא מקלינן בעגונה רק מה דעכ"פ דלרבה כשר בגט וכנ"ל הוא ג"כ בב' לריעותא לא מהני אף ידעינן שהלך בדרך זה וכדעת הח"מ

ועתה נחזי אנן דגבי אבא יודן איש ציידן דמשיאין את את אשתו אף דהוה שיירות מצויות והוחזקו דכיון שהספק הוא על כל העולם הוה יותר גרוע מהוחזקו וכנ"ל וכל הטעם דאנו מתירין את אשתו הוא משום דזה ודאי הלך על דרך זה ואיש מעלמא הוא ספק א"כ אין ספק מוציא מידי ודאי ומדוע גבי יצחק ר"ג נימא נמי אף דהוה ב' לריעותא הואיל דידעינן שזה הלך על דרך זה הוא ודאי ולחוש לאיש אחר הוא ספק נימא ג"כ אין ספק מוציא מידי ודאי ואבדת אדם הוא דומה כמו גט שראינו שנפל מיוסף בן שמעון גט וכמבואר בקהלת יעקב סעי' י"ח וז"ל אלמא דמדמי האיש שידוע כאן ונאבד לידוע שנאבד הגט עכ"ל והנה השב שמעתתא הנ"ל רצה לדמות וללמד לפי סברת מוהרי"ו דסובר דהטעם הוא משום אין ספק מוציא מידי ודאי א"כ האי מעשה דהמבי"ט בנמצא הרוג בדרך שידוע שבעל האשה זו הלך בדרך הזה והתיר המבי"ט הוא