אגודת אזוב מדברי קמד

א' מהם ששמעו על א' שנהרג ועמדו עליו וראו אותו מת וע"א אומר ששמע מעכו"ם שאומרים כי ראובן נהרג בדרך ויהודים אחרים שמעו שאמר אילו היינו יודעים שיצאו אותם היהודים לדרך היינו הורגים אותם כמו ראובן שמעון ולוי והשלכנו אותם בנהר והגיע אלינו ממגדל אחד כתב שאמר נתברר לנו מיתת השלשה אלו מכותי מסלפ"ת. תשובה. כל העדיות האלו מתירין את נשותיהן להנשא כיון ששמעוהו מכותי שהרגוהו או שאמרו דיין ואין אנו צריכים שיראו אותם בתוך ג' ימים שלא הצריכו רבותינו ז"ל כך אלא במיתת המים שמשתנה צורתו במים וכן אין אנו צריכים מת וקברתיו שאין אנו צריכים (לכך אלא) במתי המלחמה דאמר בדדמי אבל מתי לסטים וכדומה להם אין אנו צריכים לכך אלא במת או נהרג דיינו ע"פ מה שאמר מת הרגתיו והרגנוהו לא ישא את אשתו הוא ניהו דלא ישא את אשתו הא לאחר תנשא וזה שכ' אישתבוחי משתבח אינו אלא כשנתכוין לומר כדי שיפחדו השומעין כדי שיחלקו לו כבוד או ישחידו אותו אבל אמר לפי תומו נאמן

וזכיתי לדלות מעומק בור קדושתו א דלא בעי' ראוהו תוך שלשה כי אם במת במים ולא בשאר מיתות ועי' באה"ע (סי' י"ז סעיף כ"ו כ"ז כ"ח) שלא מצאתי זכרון לדעת קודש ההיא. ב ממה שסמך על הכתב ממגדל א' שאמר נתברר לנו מיתת השלשה אלו מא"י מסל"ת נראה דס"ל דאע"ג שאפי' נסמוך על דברי הדיין המגדל אכתי איכא לספוקי דלמא לאו מסל"ת הוה זה הנכרי שהדיין שמע ממנו. וצ"ל דס"ל במעיד מפי א"י תלינן להקל דמסיח לפי תומו הוה וכבר האריכו בזה האחרונים ז"ל. ודס"ל דבכל ספק מסל"ת אזלי' להקל ומה"ט א"ש מ"ש דלא שייך אישתבוחי משתבח אלא כשנתכוין להפחיד השומעים שיכבדוהו או ישחידו אותו אבל אמר לפי תומו נאמן שרצ"ל כל שי"ל שאמר לפי תומו תלי' בה. ומש"ה נאמן וצע"ג בכל הפרטים האלו באחרונים וכעת אין פנאי לברר דעת קדשם וה' יאר נרי במאור תוה"ק: ע"כ הג"ה

סימן יז אעתיק בזה דברי הרב המאה"ג המנוח מ' מרדכי זצ"ל אבד"ק סאמפאלני ע"ד העגונה געלא בת ר' צבי משם למען ידובבו שפתותיו במנוחתו בגנזי מרומים באשר בתשובתי ע"ד העגונה ההיא נשאתי ונתתי לדון על דבריו ז"ל

אירע פה מעשה איש א' נסע מפ"ק סאמפאלנע ושמו ר' מענדיל פיאלקאווסקי עם אחיו ר' פרץ על דעה לנסוע למדינת ענגלאנד וכשבאו לק"ק האמבורג שכרו משם ספינה הנקרא מארשאלל ושלמו שכירות כנודע כל כל זאת מפי יהודי ושמו ר' עלזוס אשר הוא אצל פאליצייע של היהודים בק"ק האמבורג ור' עלזוס ליוה אותן עד שפת הים כפי נימוס שלהם וזה היה ביום וי"ו עש"ק. ובלילה נסעה הספינה ממקומה ואח"כ נשמע שספינת מארשאלל נשברה ונטבעה תוך הים כפי הגב"ע שיש ת"י אשר הוגבו בלונדאן ולא ניצול אף נפש אחד מהם אף השוף קאפיפען ושמה בהאמבורג נרשם מספר אשר הי' על ספינה והוא לערך כ"ו נפשות יהודים ועתה אשת ר' מענדיל באה לפני זה פעמים רבות שאכניס עצמי בזה לעיין בשריות' אולי יש תקוה להוציא אותה מכבלי העיגון ואנכי דחיתי אותה יען כי אנכי מכיר מך ערכי להכניס עצמי בדבר חמור כזה אך יען כי האשה העגונה הנ"ל היא מפה וכמעט מדי יום יום היא מתאמצת עלי ולא נתנה לי כמעט רפיון. ע"כ חשבתי דרכי ודמיתי הלוא לא יוגמר הדבר על ידי ואנכי לא אהיה עם כל דברי רק כשקלא וטריא בלבד כי דבר כזה יגיע לפני גדולי זמנינו המפורסמי' והמה יביאו הדברים בכור הבחינה וכאשר יצא מפיהם כן יהי' וכן יקום ואולי יישרו גם דברי בעיניהם וגם אנכי אהי' כנטפל לעושי מצוה מצוה רבה וגדולה כאשר ידוע כמה חשו חז"ל לתקנת עגונות ע"כ אמרתי לא אחדול עצמי מזה ואשר יורוני מן השמים אציע לפני הגדולים אשר בארץ ואתם הבחירה וזה החלי

הספיקות אשר ראויי' לספק בעובדא זו המה לפי דעתי (א) הגם שר' מענדיל עם אחיו ר' פרץ וסיעת מרחמוהו היה בדעתם ליסע למדינת ענגלאנד כנודע מ"מ לפי הנשמע יש בשפת הים ספינות רבות אשר המה נוסעים למדינות מתחלפות ואולי כאשר פגעו זה בזה התהפכו דעתם שאותם האנשים אשר היה בדעתם לנסוע למדינות אחרות נתהפך מחשבתם שטוב לפניהם יותר ליסע למדינת ענגלאנד ור' מענדיל עם סיעת מרחמוהי ישר לפניהם לנסוע למדינות אחרות וחלפו הקארט שלהם דהא מצינו לרבותינו ז"ל שחששו לחששות רחוקות עד מאוד באיסור אשת איש וכמבואר בש"ס הובא בש"ע אהע"ז (סי' י"ז סעי' כט) נפל לגוב אריות אין מעידין (ובסעי' למ"ד) שם נפל לתוך כבשן אש ומבואר בב"ש (ס"ק צ"ב) בשם הרשב"א דאם אינו עמוק אין מעידין שמא יצא משם אלמא חזינן דחיישינן לחששות אשר הוא רחוק במציאות לפי החוש. (וכן בסעי' ל"ב בב"ש ס"ק צ"ח) מבואר שם דאם ראינו אחד שנטבע בבגדים אלו ואח"כ נמצא איש אחד בבגדים האלו חוששין שמא הראשון יצא וניצול והשאיל הבגדים לזה האיש ולעולם הוא איש אחר אלמא חיישינן לחששות רחוקו' מאוד וא"כ הדבר פשוט שהחששות הנ"ל שיכול להיות בנ"ד הוא יותר קרוב מחששות דחששו חז"ל (ב) הגם שבגב"ע מבואר שאמרו שראו שנשברה הספינה ונטבעה מ"מ נראה מתוך הענין דיש לנו לחוש שלא ראו טביעתה אך מחמת אומדנא ובדדמי הם אומרים כך: (ג) על שיעור ששהו כדי שתצא נפשו אין כאן שום עדות ולרוב הפוסקים כל זמן שלא העיד העד על שיעור שת"נ עדיין האשה ספק א"א דאורייתא: (ד) אף לדעת המקילין מ"מ עכ"פ רבע על האשה לכאורה איסור משאל"ס שאסורה שתנשא לכתחלה אלה הם הספיקות אשר לספק במעשה זו ועתה נסורה נא לעיין בהם

ולברר ספק א' דהוה לן למיחש אולי ר' מענדיל הנ"ל לא היה לגמרי בספינת מארשאלל כי דעו' חדשו' נפל ברעיוניו ליסע למדינות אחרות וכן כל החברותה ולאנשים שהיו בספינות אחרות היה כשר אצלם ליסע למדינת ענגלאנד וכנ"ל ספק זה יש לפשוט מיבמות (דף קכ"ב) דהתם תנן אבא יודן איש ציידן אומר מעשה בישראל וא"י שהיו מהלכין בדרך ובא הא"י ואמר חבל על היהודי שהי' עמי בדרך שמת וקברתיו והשיאו את אשתו ופי' הרא"ש בתשו' (כלל נ"א) שלא הוזקקו ב"ד לחקור מן הא"י אם הוא בעצמו שיצא מכאן ולא חיישינן שמא יהודי זה הלך לעלמא ושוב נתלוה אחר עמו ומת ועל אותו אחר הוא מעיד אלא כיון שידעינן שבעל האשה זו נתלוה עם הא"י אזלינן לקולא ואמרינן דזה הוא ועליו מעיד. הגם דבאמת הרמב"ם פי' מעשה הנ"ל דבאמת צריך לומר הא"י אותו יהודי שיצא מכאן מת והמחבר באה"ע (סי' יז) הביא דעת הרמב"ם מ"מ נקטו כל הגדולים בתשובות כשיטת הרא"ש כמבואר בק"ע (אות י"א) בשם מהריב"ל כמ"ש הרב המאה"ג הגאון דק"ק גרידיץ וכן תשו' מ"ב בשאלה מ"ד ומ"ה סמך לפסק הלכה כהרא"ש הנ"ל וכן בתשו' מהר"ם לובלין ותשו' ב"ח וכנסת יחזקאל כולן נקטו כאן כהרא"ש הנ"ל ומסתימת הש"ס במעשה דאבא יודן הנ"ל נראה אף דהיה שיירות מצויות נמי לא חיישינן דלמא אחר התלוה עם העכו"ם וממילא דה"ה הוחזקו נמי לא חיישינן דהא כשהספק יכול ליפול על כל העולם הוא יותר גרוע מהוחזקו וכמבואר בתשו' מ"ב (שאלה מ"ו) וז"ל ולא שייך לומר לא הוחזקו מאחר שהכומר העד אינו מכיר שמו א"כ על כל אחד ואחד של כל העולם יש לחוש וזה גרע יותר מהוחזקו שני יוסף בן שמעון דהתם לא הוחזקו אלא ב' אבל הכא הספק הוא על כל העולם עכ"ל וממילא נקטינן גם מתשו' הרא"ש יהיה מוכח דלא חיישינן דאחר התלוה עם העכו"ם הוא אף בתרתי לריעותא שיירות