אגודת אזוב מדברי קמג

א"י ומפי אשה וע"א ועדות הבנים נמי דהו"ל אשה וע"א דלא מוכשר אלא מקולי חכז"ל יהיה מקום להקל איברא דבעיקר הדברים הו"ל מלתא דעבידי לגלויי בין על עיקר פגיעת הספינה בין על דברים המורים שהי' שקיעתה פתאום ובאופן שלא הי' אפשר שינצל אחד מהאנשים שבאם ניצול אף אחד מהם כבר יתברר שקרותם והיותה מעשת ברזל הי' דבר ידוע שם ואע"ג שראיית קצה התורן או השארינשטיין למחר בבוקר לא עביד לגלויי אין תועלת מזה לדינא אם נראה או לא נראה גם אין חילוק בין אם נראה רב או מעט ומש"ה לא נתתי לבי במה שיש הכחשה בין האב והבנים שהבנים אמרו שנראה למחר בבוקר התורן או מקצתו והאב בשמם ובשם השיף קאפיטען אמר שנראה השארינשטיין משום דאין בזה קפידא כלל ובמה דלא אתכחיש לא אתכחיש ובפרט שי"ל שהקאפיטען ראה גם השארינשטיין אע"ג שאינו גבוה כמו התורן והבנים ראו רק קצה התורן שגבוה יותר והאב לא דקדק כ"כ בדברי הבנים ואין הכחשה כלל וכיון דהוה מילתא דעבידא לגלויי נאמנים להרבה פוסקי' מה"ת ולא בעי' למיתי להפקעת קידושין איברא דהאב הוה עד מפי עד ולכ"ע לא הוה אלא מדרבנן גם בעדות הבנים י"ל דהוה דרבנן דחיישינן שמא קטנים הם וגם שלא חתמו אלא ב' דיינים ומה שר' דוד אומר שהי' מן הג' אלא שלא חתמו כל הג' שלא חתם עמהם לא מהני אלא מצד עד מפי עד דאין הכתב בידו ואפי' נבוא לדון מצד חתימתם לא הוה אלא דרבנן עדות שבכתב ואפי' נתלה להקל שהאח נצטרף עם הב' לקבל עדות אחותו דהא בעדות אשה קרובים לבעל ואשה כשרים לעדות אשה וה"ה קרובים לדיינים ועד נעשה דיין ונהי דמסתברא שלא ישב עמהם ובפרט שר' דוד אומר כן מ"מ לענין עדות אשה לא בעי' דיינים בישיבה וכשרים בעמידה ג"כ הנה בכ"ז לא הוה אלא מדרבנן ואתינן עלה מדין הפקעת קידושין

איברא דמזה אין להקל עוד דהי' מקום לומר דסמכינן על עדות הבן ומחזקינן לי' בגדול ושר' דוד הי' ממקבלי עדות דבזה כשר מה"ת מצד דעבידא לגלויי ואין להקל מכח זה לענין לכתחלה די"ל דלא נבוא כלל להפקעת הקידושין אמנם בעדות ר' עלזוס י"ל דלא הוה עבידא לגלויי ובפרט שלא נחקרה עדותו ואל האשה אמר כן והרי הוא עד מפי עד גם העדת הסופר מהאמבורג נהי דעביד לגלויי כיון שנכתב בגופן שלהם בעי' קיום והו"ל עד מפי עד די"ל דבלא הפקעת קידושין אין להתיר אפי' בדיעבד ומש"ה יש להתיר לכתחלה האמנם דחיתי סברא זו מדלא אנסבה ר"נ באמת לדביתהו דחסא דהא שם באנו להפקעת קידושין וגם הי' אפשר לומר דמש"ה לא אפקוה ומנ"ל דבכל משאל"ס לא מפקינן ויש לעיין אם לא יהיה עכ"פ מקום להקל מכח דכבר הוי קולי יתירי ומכש"כ שהרי הוא בכלל חצי דבר והרבה הקילו חכז"ל לענין אם נישאת לא תצא וא"כ י"ל דלכ"ע הקידושין נפקעין וממילא מותרת לכתחלה

ו אולי יש לצרף להקל מכח שנטבעו הרבה אנשים מאוד ובודאי זר מאוד לומר שניצולו הרבה מהם ול"ח אלא שניצילו המעט מהם ומספקא לן אולי בעל האשה זו הוא מהניצולים וי"ל כיון דמשאל"ס דרבנן תלינן להקל היכא שלא נשאלו שניהם בבת אחת כמ"ש במק"א. איברא דכאן בעי' לדין על מיתת הבעל ואחיו כדי שלא תשאר עגונה בשביל זיקת היבם וקשה לתלות משום דהוה דרבנן ששניהם לא היו מהניצולים דלא נתפרש בש"ס לתלות אלא בב' שבילין והלך בא' מהם וכן ב' קופות אבל הלך בכמה שבילין ספק טמאין ספק טהורין וכן בנפל וחזר ונפל כשדנין על הרבה מאורעות בפעם א' לא נתפרש דתלינן להקל וה"נ כיון שצריכין לדין על הבעל ואחיו י"ל דכולי האי לא תלינן

אולם אם נתפוס כמו שהעיר אאמ"ו הגאון ז"ל דגבי יבם שנפל למשאל"ס לא החמירו חז"ל יש לומר דאין דנין כי אם על הבעל שבטביעתו במים שאין להם סוף מת ותלינן בי' להקל, משא"כ על היבם אין לנו לדון לתלות כלל. אולם במק"א כתבתי דנראה שיטת התוס' דאין לחלק בין בעל ליבם וצ"ע אם יצורף לסניף להקל הגם שהבאתי במקום אחר דברי האחרונים ז"ל שלא השתמשו בסברא זו כלל

ז שמא יש לצרף דברי המבי"ט דמחלקים בין נפל למים שאין להם סוף ובין מים שאין להם סוף שנפלו עליו ומה שקשה על זה מהעובדות שנזכרו בגמ' נדחק לתרץ דבספינה שאין בה חדר הוא. האמנם כל הגדולים נחלקו עליו גם לענ"ד דוחק גדול הוא לומר שכל מה שאירע הי' ע"ג הספינה או בשאין בה חדר דנהי דבעובדא דב' ת"ח דלא נקטו אלא שהיו באין כו' בספינה אפשר לסבול דוחק זה מ"מ בעובדא דר"ג דנקטו לישנא והייתי מצטער על ת"ח שבה משמע קצת שהי' בחדר שבספינה ולא על הספינה דהו"ל למינקט על ת"ח שעלי' [ובפרט שבתוספתא גרסי' על ת"ח שבתוכה משמע קצת תוכה ממש] כיון דלשיטת המבי"ט: כשהוא בתוך החדר א"א להנצל בשום אופן ובשהיו על הספינה הוה עובדא הו"ל למינקט עלי' ולא בה או תוכה. ודע שאם נפרש דהנהו עובדי הוו בשהיו תוך החדר דלא כדברי המבי"ט מקום אתי ליישב ע"פ מש"ל דכשהוא תוך החדר והמים באים עליו בכח לכ"ע לא בעי' לשהות בכדי שתצא נפשו ליישב מה דק"ל ומצאתי בשו"ת פרח מטה אהרן (ח"א סי' ל"ג) בשם מוהר"א ד"ב (סי' ל"ד) ע"ד הרמב"ן והריב"ש מעובדא דר"ג ור"ע דלא שהה בכדי שתצא נפשו ואין להביא ראי' ממעשיות ההן לדברי חכז"ל האוסרים לכתחלה היכא דשהה כדי שתצא נפשו ולפמ"ש דהנהו עובדי כשהיו האנשים תוך החדר נקרו שהמים באים עליהם בכח ולכ"ע לא בעי' לשהות בכדי שת"נ

הג"ה וראיתי להעתיק בכאן מה שאנה ה' לידי שו"ת הרי"ף ומצאתי בו הנוגע לעניינינו (בסי' קפ"א) וז"ל קדשו. שאלה היאך יהי' הדין מי שטבע במים שאין להם סוף אם תהי' לעולם אשתו אסורה ועגונה אי נאמין דברי עכו"ם עלי' שיאמר מת והוא לא יצא לשפת הים לא חי ולא מת

תשובה מים שאין להם סוף אין לאשתו היתר עד שיבוא מי שיאמר כי ראיתיו אחר שהשליך לים אותו מת ואני הכרתי בו שהוא בעצמו. ואם עכו"מ מסל"ת בכגון זה אשתו מותרת ואם לאו אשתו אסורה שאם אמר מת ולא ראיתיו מת אין ניתרת על פיו. ע"כ טוהר לשונו: וכמה הלכתא גברוותא אליף לן רבינו הרי"ף ז"ל בתשובתו הקדושה. חדא נראה דס"ל דמשאל"ס אשתו אסורה עד לעולם כמשמעות הלשון השאלה ועלי' השיב בקיצור אף שלא חזר לבאר בתשובתו שהאיסור עד לעולם. הנה תשובתו הקדושה סובבת על שאלת השואל והוא ביאר שעל איסור עולם שואל דלא כמו שעלה בדעתי לעשות סמוכין לדברי הר"א מוורדאן מדברי השאילתות ושיטת הרי"ף ז"ל כשיטת החולקים על הר"א מוורדאן ז"ל ז"ל דלא כמשמעות דברי השאילתות דר' אחאי גאון ז"ל: שוב למדתי מדברי קדשו בתשובה זו דבעכו"ם מסל"ת לא בעי' קברתיו ובמת בלבד סגי כל שהעכו"ם מסלפ"ת שראהו מת ביבשה. ומהתימא על בני הגאונים ז"ל שהביאו ס' שו"ת הרי"ף לבית הדפוס והביאו בהקדמתם שדין זה יוצא מתשובתו (סי' קי"ט) ולמה זה לא הרגישו בנפשם שגם בתשובה זו מבואר כן ולעולם עדיפי עדות ב' תשובות מעדות תשובה אחת

והנני להעתיק גם דברי תשובה זו באשר מבלעדי חידוש גילוי דעת רבינו הרי"ף ז"ל במה דלא בעי' קברתיו במסלפ"ת עוד יש לדלות מתוכה פנינים יקרים וזה לשונו הטהור שאלה ראובן ושמעון ולוי הלכו ממקומם להתעסק בסחורה בעיירות ויצא עליהם קול שנהרגו בדרך ויש להם נשים עגונות וכשחקרנו עליהם יצא לפנינו שטר בעדות על